נסיעת מבחן |

ויגור זאב בעור כבש?

מה הקשר בין סקודה לספורט והאם יש דבר כזה שנקרא נהג ישראלי מאופק? אם כן - חפשו אותו נוהג באוקטביה RS: היא נראית כמו משפחתית סטנדרטית אך יש לה 220 כ"ס והתחייבות להגיע למהירות של 245 קמ"ש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

כל עם והאופי שלו. באירופה, ובעיקר בצפון השמרני, ישנו מגזר מכוניות פופולרי שניתן לתאר כ"זאבים בעור של כבש": כלי רכב שנראים כסדרתיים ומשפחתיים, שבקרבם מותקנים מנועים, מתלים, צמיגים ומערכות נוספות שהופכים אותם למכוניות ספורטיביות.

לעתים קרובות אלה מכוניות מיני או משפחתיות קטנות מהסוג של 5 דלתות, או Hot Hatches באנגלית. החלוצה והאם של הקטגוריה היתה פולקסווגן, עם גולף GTI שלה: מבחוץ זו היתה גולף לכל דבר, ורק האותיות GTI וצמיגים רחבים ונמוכים יותר אפשרו לצופה המיומן להבדיל בינה לבין המכונית הסדרתית. בתוך הרכב היו כמה סממנים נוספים, למשל כסאות ספורטיביים יותר, כמה פסים ואולי נגיעות עור על ההגה, אבל זהו. המכוניות האלה שידרו את המסר הבא: אני אוהב לנסוע מהר, אני יודע איך עושים את זה, יש לי מכונית בעלת ביצועים של מכונית ספורט (כמעט) – אבל אני צנוע ולא רוצה לצעוק את זה החוצה. האמת היא שההצהרה אפילו מתוחכמת יותר: יש לי מכונית ספורטיבית, אתם יודעים שיש לי מכונית ספורטיבית כי אתם יודעים לזהות אותה גם על פי הסממנים העדינים, אבל אתם גם יודעים שאני לא מאלה שצועקים את זה.

סקודה אוקטביה RSצילום: אייל טואג

המכוניות הללו – גולף GTI, רנו מגאן GS, פיז'ו 206 GTI וגם אחרות - אמנם הגיעו לארץ אבל מעולם לא נמכרו במספרים גדולים. המחיר הגבוה תמיד היה שיקול, אבל ייתכן שכל הקונצפט לא ממש מתאים לאופי הישראלי.

אצלנו, הצניעות והאנדרסטייטמנט אינם קווי אופי נפוצים. מי שיש לו כסף, רוצה שידעו את זה גם דרך המכונית שלו, אז הוא נוסע במרצדס או בב.מ.וו. אין ספק שרכישת מכונית כזו, ביותר מחצי מיליון שקל, היא הצהרת הון לא פחות משהיא בעלות על מכונית שנעים לנוע בה. אצלנו, מי שרוצה מכונית ספורט, רוצה שכולם ידעו שהיא כזאת. יעידו על זה מספרם ההולך וגדל של דגמי פורשה ואפילו פרארי, מזרטי ופורד מוסטנג הנעים בכבישי גוש דן.

כחלק מהמגוון שלהם, כמה מהיצרנים שלחו לארץ מכוניות מהסוג של "זאב בעור כבש" - גולף GTI חדשה, הג'ולייטה של אלפא רומיאו, וגם המודל המקביל של רנו. והנה לאחרונה, עוד יצרן אירופי מציע את גרסת הספורט שלו לנהג הישראלי המאופק, אם ישנם כאלה. קבלו את המכונית המהירה ביותר שמיוצרת על ידי סקודה, האוקטביה RS: מבחוץ זו כמעט אוקטביה רגילה, אך המנוע מייצר 220 כ"ס ועל פי הצהרת היצרן הוא יודע להאיץ את מכונית ה"שלוש קופסאות" ל־100 קמ"ש תוך 6.9 שניות ולהגיע למהירות מרבית לא חוקית בעליל של 245 קמ"ש. לא פרארי, אבל מרשים.

אבל רק רגע: סקודה, ספורט? סקודה היא אחד המותגים השמרניים, הסולידיים וייתכן שגם המשעממים בעולם הרכב המקומי. רוב הישראלים מתייחסים אליה באותה צורה: גרסה זולה יותר ומאובזרת קצת פחות של פולקסווגן - שהיא אכן הבעלים שלה (היא מיובאת על ידי צ'מפיון מוטורס, הנציגה בישראל של פולקסווגן, אודי וסיאט), וחולקת עמה מכלולים וחלקים רבים.

סקודה היתה עד לא מזמן בעיקר בחירה של נהגי מוניות. לאחר מכן החלו גם שרי ממשלת ישראל להסתובב בסופרב ותרמו לתדמית המותג. באחרונה החלו לקוחות פרטיים לרכוש אותה כרכב משפחה, בחירה אולי משעממת אך כזו הנותנת "תמורה טובה לכסף". כששואלים את אנשי סקודה אם נראה גרסאות ספורטיביות נוספות במודלים אחרים, נוסף על אוקטביה, התשובה היא: "לא כרגע. בכל זאת, אנחנו קודם כל מכונית לעם".

בתפקידה כסדרתית־ספורטיבית, האוקטביה RS עושה את העבודה. לחיצה נחרצת על הדוושה מזניקה את הרכב וגורמת לצמיגים לצרוח על האספלט, וגם אם לא בדיוק נדבקים לכסא, היא צוברת מהירות הרבה יותר מכל רכב משפחתי. הכיסאות בתצורה ספורטיבית, בתוך הרכב יש נגיעות שמיועדות לשדר 'משהו אחר' ביחס למודל הסדרתי הרגיל, וגם שפע של גימיקים מקובלים בתחום. רכב המבחן שבו נהגנו היה בצבע כחול בוהק, מצויד בחישוקי גלגלים בקוטר 19 אינץ' ובצמיגים בחתך נמוך במיוחד, חלונות כהים, פנסי קסנון וגם כנף אחורית שמיועדת כנראה לייצב את הרכב בנהיגה מהירה. ברמת ההצהרה, זו כמעט בגידה בעיקרון: הסקודה הזו היא אולי זאב בעור של כבש, אבל הכבש הספציפי הזה חבוש בקסדה, משקפי מירוץ ומעיל עור. איש לא יטעה לחשוב שזו סקודה אוקטביה רגילה, ואף נהג לא ייחשד כנהג מונית שהמדבקה של גט טקסי נפלה ממנה.

צילום: אייל טואגצילום: אייל טואג

האם זה הפתרון של יבואני סקודה לשיווק הדגם הזה בישראל? מעניין, אבל הדבר הראשון שנציג צ'מפיון מיהר להראות לנו הוא תא המטען – ואכן למכונית הזו יש תא מטען ענק שהוא כנראה הגדול ביותר מכל המכוניות הספורטיביות בארץ. הרמז: הנה מכונית משפחתית שבה אתה יכול להניח גם שתי עגלות תינוק, אבל כשאתה רוצה בכך (כאשר הילדים לא באוטו, יש לקוות), אתה יכול להרביץ זינוקים צעקניים, מהירויות שמעל המותר וסיבובים חדים. כדי להבהיר את הנקודה עוד יותר, נציג המכירות מראה לנו גם את ה"שועל" ואת ה"צ'יטה" שמותקנים ברכב, שני מכשירים שיתריעו מפני קרבתן של ניידות משטרה ומכמונות מהירות. "תהנה", מסכם נציג היבואן, ועל שפתיו חיוך שלא משאיר מקום לדמיון ממה בדיוק אנחנו אמורים ליהנות.

אז נסענו - ואכן נהנינו. הסקודה אוקטביה RS מזנקת יפה ומסתובבת יפה. היא בוודאי לא סופר קאר: מכונית ספורטיביות אמיתיות ישאירו לה אבק, וגם מכוניות מנהלים יקרות עם מנועי טורבו גדולים חזקות ממנה. את התגובות לחוויית הנהיגה אפשר לסכם כך: חביב מאוד, אבל לא משהו יוצא דופן.

האם החבילה הזו תדבר לנהג הישראלי? במחיר של 220 אלף שקל לפני תוספות - למשל צמיגים נמוכים ומערכת מולטימדיה ושמע מתקדמת, חבילה שיכולה להסתכם ביותר מ־40 אלף שקל נוספים – הסקודה כבר לא מאוד זולה. ה"תמורה לכסף" - נעלמה. מי שרוצה מכונית ספורטיבית שגם נראית כך, יכול לרכוש אלפא רומיאו ג'ולייטה "תלתן ירוק" (236 אלף שקל). מי שרוצה זאב בעור של כבש, אם יש ישראלים כאלה, יכול לקנות גולף GTI, אם רק יוסיף 10,000 שקל.

ומה עם תא המטען הגדול עבור עגלות הילדים? משהו אומר לנו שזה לא מה שמכתיב את ההחלטות של הקונים. מי שמחפש רכב משפחתי גדול בטווחי מחיר של רבע מיליון שקל, יכול למצוא מבחר עצום, כולל של מותגים נחשקים יותר ואיכות גבוהה יותר. ממזדה 6 יישאר עודף גדול וגם היא נוסעת לא רע. בעוד כמה שקלים אפשר לקנות ב.מ.וו. סדרה שלוש או אודי A4, מכוניות בתדמית וברמה אחרת לחלוטין. האוטו הזה חביב מאוד אבל בסופו של דבר "סקודה ספורט" הם עדיין צמד מילים שקצת חורק בעולם המותגים הישראלי – והרכישה תדרוש הרבה תעוזה חברתית. זו אולי הסיבה לכך שעד היום נמכרו כאן רק כ־40 מכוניות כאלה. 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מאי של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker