"ההלוואות הפרטיות שמחלקים המוסדיים הן השוק האפור של אחד העם" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ההלוואות הפרטיות שמחלקים המוסדיים הן השוק האפור של אחד העם"

מאחורי הקלעים וללא שקיפות מחלקים הגופים המנהלים את חסכונות הציבור הלוואות פרטיות לחברות וליחידים ■ בתוך ארבע שנים זינק היקפן בכ-170% ל-42 מיליארד שקל ■ אתמול פירסמה הוועדה שהוקמה להסדרת התחום את המלצותיה - ונראה שהרגולציה תמשיך להיות מנומנמת

16תגובות

בחודשים האחרונים לא מעט חברות גייסו הון באמצעות הלוואות פרטיות. זהו אפיק מימון חדש יחסית, שבו מנהלי קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות - ובקיצור, הגופים המוסדיים - מעניקים את כספי החיסכון של הציבור כאשראי לחברות, ארגונים ויחידים. האשראי משמש למימון פעילות שוטפת, פרויקטים או הרחבת פעילות.

כמה דוגמאות: בינואר העניקה חברת הביטוח מנורה־מבטחים הלוואה של 200 מיליון שקל לחברת התוכנה פורמולה; בספטמבר 2003 נתן בית ההשקעות פסגות הלוואה של 500 מיליון שקל ליצרנית מערכות הלחימה אלביט; אפריקה תעשיות קיבלה הלוואה של כ–180 מיליון שקל מחברת הביטוח מגדל, וחברת פרי ההדר מהדרין קיבלה הלוואה של 120 מיליון שקל מחברת קרנות הפנסיה עמיתים.

עד לפני עשר שנים, כשחברות נזקקו לאשראי הן פנו בעיקר לבנקים. מאז 2005, כשרפורמת בכר הוציאה את חסכונות הציבור מהבנקים, החברות יכולות לגייס אשראי גם בשוק ההון באמצעות הנפקת אג"ח קונצרניות וכהלוואה פרטית מהמוסדיים. דרכי מימון אלה נקראות באופן כללי שוק האשראי החוץ־בנקאי.

בשנים הראשונות לאחר רפורמת בכר צבר תאוצה שוק האג"ח הקונצרניות, כשבשנים האחרונות מסלול ההלוואות הפרטיות הוא זה שצומח במהירות. כפי שמלמדים נתוני חברת הדירוג S&P מעלות, ב–2010–2013 זינק סכום ההלוואות הפרטיות בכ–170% והגיע ל–42 מיליארד שקל. בעוד ב–2011 רק כ–10% מהאשראי המוסדי ניתן בהלוואות פרטיות, הרי שב–2013 עלה שיעורו לכ–17%. העלייה התבטאה גם בנתח ההלוואות הפרטיות מסך ההנפקות בשוק: ב–2010 היוו ההלוואות הפרטיות 12% מסך הגיוסים, ב–2013 הן כבר טיפסו ל–26%.

עופר וקנין
תום ברטוב

תחום ההלוואות הפרטיות קיבל את הדחיפה המשמעותית הראשונה בימי המשבר הפיננסי של 2008. המשבר סגר בפני רוב החברות הציבוריות את שוק האשראי הסחיר (אג"ח), ואילץ אותן לפנות להלוואות פרטיות מהמוסדיים. משבר החוב האירופי ב–2011, שהגביר שוב את הלחץ סביב השוק הסחיר, האיץ מחדש את הביקוש להלוואות. גם העלייה בהפרשות לפנסיה תרמה להתפתחות התחום.

איציק אסטרייכר, מנכ"ל הגמל, ההשתלמות והפנסיה של בית ההשקעות מיטב־דש, מסביר את הצמיחה בשוק ההלוואות ב"בביקושים מצד החברות, החשופות הרבה יותר לאלטרנטיבות המימון החדשות ומבינות שנכון גם לגוון את מקורות המימון", וכן ברצונם של המוסדיים לייצר תשואה גבוהה לחוסכים בסביבה של ריביות נמוכות עד אפסיות. ואכן, אחזקה באג"ח ממשלתיות מניבה תשואה נמוכה מאוד של אחוזים בודדים (אג"ח צמודת מדד של ממשלת ישראל ל–10 שנים נסחרות בתשואה של 1.1%) ולעתים אף שלילית.

"מדבר רגולטורי"

הגידול המשמעותי בהיקף ההלוואות הפרטיות מעורר לא מעט בעיות. הראשונה והמרכזית היא השקיפות. עד עתה הציבור היה חשוף לדרך שבה מנהלי ההשקעות מקצים את כספו. באפשרותו לראות בדו"חות את הרכב ההשקעות וניירות הערך שבהם מחזיק מנהל החיסכון עבורו. בנוסף, כל חברה ציבורית פירסמה תשקיף לפני הנפקת אג"ח, המאפשר להתרשם מאיכות הלווה.

ההלוואות הפרטיות ניתנות מאחורי הקלעים בלי שהחוסכים יודעים למי מלווים, מהם תנאי ההלוואה, מהם הביטחונות שניתנו כנגדה ואם נרשמו בגינה הפרות כלשהן. ההלוואות, הניתנות ללא פרסום תשקיף מקדים לגבי מצבו הפיננסי של הלווה, נסגרות ישירות מול הגוף המוסדי - בלי שהציבור יודע עליהן. החוסך נשאר בערפל וכספו ניתן בלא פיקוח ובקרה.

כך מתאר את ההלוואות הפרטיות בכיר בשוק, שבחר לא להזדהות בשמו: "ההלוואות הפרטיות הן השוק האפור של החברות. כפי שאדם שאינו מקבל הלוואה מהבנק פונה למלווים פרטיים, כך חברה שאינה מקבלת אשראי בנקאי פונה למוסדיים. בשני המקרים, הלווה מגיע לסוג של מדבר רגולטורי שאינו מפוקח. בעוד בעולם גם המלווה בשוק האפור וגם המלווה המוסדי מפוקחים - בישראל השוק פרוץ בשתי האלטרנטיבות".

ההשוואה בין האשראי בשוק האפור לבין האשראי שהמוסדיים מעניקים לחברות או לארגונים אינה מופרכת. בשני המקרים מדובר באשראי חוץ־בנקאי שמהווה אלטרנטיבה למערכת הבנקאות המסורתית; ובשני המקרים האשראי ניתן בלא פיקוח ישיר מטעם המדינה, ובאופן שכמעט שאינו מוסדר על ידי הרגולטור.

עו"ד דידי לחמן־מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ומי שייעצה לוועדת חודק (שקבעה כללי השקעה להשקעה באג"ח קונצרניות על ידי המוסדיים), מוטרדת בדיוק מזה. "ההבדל בין רכישת מניות ואג"ח בשוק ההון המקומי או הגלובלי לבין מתן הלוואות לגופים פרטיים שאינם נסחרים בבורסה הוא היעדר מידע גלוי לגבי הגופים ולגבי תנאי ההלוואות, וכן היעדר הדירוג", היא מדגישה.

דוגמה להיעדר רגולציה ולכך שאין כללים מנחים בתחום ההלוואות הפרטיות ניתנה באוקטובר, אז החליטו מנהלי חברת קרנות הפנסיה עמיתים להפסיק לפרסם בדו"חות את רשימת החברות שלהן העניקה החברה הלוואות פרטיות. עד אז הציגו הקרנות מדי רבעון גילוי מפורט של ההלוואות. הפרסום ניתן בדיעבד, כלומר כמה חודשים לאחר מתן ההלוואה. בעקבות ההחלטה האחרונה אפילו המידע הזה ייעלם מעיני ציבור החוסכים.

מי שניסתה להסדיר את תחום ההלוואות הפרטיות היתה ועדה בראשות ד"ר אמנון גולדשמידט. הוועדה, שמסקנותיה הסופיות פורסמו אתמול, בחרה לא להגביל את ההלוואות הפרטיות ואף לא דרשה ממנהלי החסכונות לחשוף את זהות הלווים. עם זאת, היא המליצה כי "מעטה העלטה" סביב ההלוואות הפרטיות יוסר, חלקית, במקרה שחברות ייקלעו לקשיים. המלצות הוועדה, שעדיין לא נקבעו כתקנות של האוצר, נראות חלשות למדי.

אחת הטענות נגד ההלוואות הפרטיות היתה שהן נועדו לסייע למנהלי ההשקעות להימנע מרישום הפסדים בזמנים שבהם השוק תנודתי במיוחד. בניגוד לאג"ח סחירות, שבהן שווי ההלוואה נגזר באופן שוטף ממחיר האג"ח בבורסה, במקרה של הלוואה פרטית מנהלי החסכונות יוכלו להיות יצירתיים ולקבוע את שווי ההלוואה על סמך שערוך והערכות פנימיות.

אסטרייכר שולל את הטענה לחלוטין: "אני לא רוצה להאמין שהמוסדיים חושבים על הסתבכות הלווים או על מחיקת החוב, ולכן בחרו לפנות לאפיק ההלוואות הפרטיות. הכוונה הכנה היא להניב תשואה עודפת לחוסכים. בסופו של דבר, הכל נבחן בפרמיות ובתשואה - זה יכול להיות במסגרת השוק הסחיר או בהלוואות הפרטיות.

"רמת השקיפות בשוק חוץ־בנקאי אמנם לא גדולה, אבל קיימות הגנות רבות: הן בשיעורי ההשקעה ורמות הפיזור, והן ברמה של ממשל תאגידי שהתפתח מאוד. יש פיקוח של ועדות השקעה, דח"צים ודירקטוריון - זה לא שוק פרוץ. מנהל השקעות לא יכול לתת אשראי ללא בקרה", מסביר אסטרייכר.

הגידול במתן ההלוואות הפרטיות טומן בחובו סיכונים, אבל אין מחלוקת על כך שיש לו חשיבות מכרעת להתפתחות תחרות על האשראי במשק ולצמיחה. "שימוש בכספי המוסדיים יכול לתרום רבות לכלכלה ולפיתוחם של תחומים כגון שוק אשראי חוץ־בנקאי לחברות וליחידים או השקעות חברתיות, ובתנאי שייקבעו כללים מתאימים על ידי הרגולטור, שיהיה פיקוח ובקרה ושיינתנו ביטחונות מתאימים", אומרת לחמן־מסר.

"כבר כיום המוסדיים בישראל ובחו"ל משקיעים או מעניקים הלוואות לחברות ולקרנות פרטיות כגון קרנות נדל"ן, קרנות הון סיכון וגם משתתפים במימון תשתיות - בדומה להשקעה בחברת חוצה ישראל שבנתה ומפעילה את כביש 6, מתקני התפלה, תחנות כוח ועוד", מפרטת לחמן־מסר.

לדברי אסטרייכר, גיוון מקורות האשראי הוא "ברכה למשק". "הבנקים שולטים באשראי למשקי הבית וגם באשראי העסקי. המעורבות של גופי החיסכון בהלוואות פרטיות יוצרת שוק חלופי. זה עוד שחקן חדש שמצטרף. ועדת בכר הצביעה על ריכוזיות האשראי בישראל, ולכן האלטרנטיבה שמייצרים המוסדיים חשובה. תנאי האשראי של המוסדיים ללקוחות פרטיים או לחברות טובים לעומת אלה של הבנקים, ובוודאי שביחס לחברות כרטיסי האשראי. הם מאפשרים ללווה הפרטי לקבל הלוואה שלא בריבית נשך. ולכן זה הסדר מצוין".

"שקיפות מלאה"

לחמן־מסר סבורה שהפתרון נמצא בהסדרה רגולטורית. "מכיוון שנטען כי לא ניתן לגלות את תנאי ההלוואות לציבור החוסכים בשל פרטיות הלווים, יש צורך להבטיח שהרגולטור יוכל לבקש ולקבל מידע על תנאי ההלוואות. כמו כן יש להבטיח שהמוסדיים לא רק ילוו את כספי הציבור, אלא גם יעקבו אחר החוב עד לפירעונו - לבד או באמצעות גופים מתמחים.

"האתגר הוא כיצד לעשות שימוש בכספי ציבור למען הציבור. פיתוח אשראי חוץ־בנקאי - גם בהלוואה לחברה פרטית מצליחה או לתחומים חברתיים המניבים תשואה פיננסית וחברתית - אינו מסוכן יותר מרכישת אג"ח של חברה ציבורית ישראלית או זרה. כל זאת בתנאי שהדבר מתבצע על פי כללי רגולציה ברורים, תמורת ביטחונות מתאימים, תוך קיום פיקוח, בקרה ומעקב של הרגולטור - ושקיפות מלאה", מסכמת לחמן־מסר.

 
הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#