שואו–דאון 
בעידן המידע - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המאבק על הפרטיות

שואו–דאון 
בעידן המידע

בסרט שבו חיים האמריקאים מגלמים ארגוני ביון כמו ה–NSA השנוא את דמות הנבל, ואילו דמויות רדופות ומנודות, כמו אדוארד סנודן וג'וליאן אסאנג', הן אלה שחובשות את הכובעים הלבנים. כנס SXSW שהתקיים בחודש שעבר בטקסס, מילא 
את מקומה של כיכר העיירה המאובקת

כמו בכל סרט הוליוודי טוב, גם במציאות האמריקאים זקוקים כל הזמן לאיזשהו רשע שיאחד אותם, שיגדיר להם את מהותם, או שסתם יספק עניין לחיי הפרברים המשעממים שלהם. אחרי שהרוסים הפשירו את המלחמה הקרה, החייזרים הוכרעו שוב ושוב בסרטים, התאגידים הגדולים הורידו פרופיל ואוסאמה בן־לאדן הושמד במבצע הירואי, האומה האמריקאית זקוקה כיום לנבל חדש בחייה. ומאחר שעל הכוונת של מכונות הירייה האוטומטיות אין כרגע כל נציג ברור של הצד האפל, רצוי ליצור אחד כזה. 

כל מה שצריך לעשות זה לבחור נושא מופשט ודי מסובך להבנה על ידי ההדיוטות, להסביר איך הוא קשור לחיי היומיום של כל אמריקאי, וכמובן להבהיר מדוע מדובר באויב הגדול ביותר של הדמוקרטיה ובסכנה ברורה ומיידית לדרך החיים האמריקאית. סביב כל נושא כזה נוצרת בין־לילה תעשייה שלמה: מטיפים בעד ונגד, מחקרים מדעיים (וגם חובבניים יותר), ויכוחים תקשורתיים, הירתמות של גופים מסחריים למאבק בכוחות הרשע וגם הזדמנות ליזמים זריזים לגזור קופון מהפאניקה. 

Bloomberg

אז מי עונה לקריטריונים האלה בתחילת 2014? קבלו את "הפרטיות ברשת" - האיום הנוכחי על אורח החיים האמריקאי ועל אושיות הדמוקרטיה. עם סמארטפון בכל כיס, חיבור לרשת בכל מקום, טונות של מידע אישי שמועלה לרשתות החברתיות, והתלות הגוברת והולכת במערכות מסחר מקוונות, פרטיותם של האמריקאים (ולא רק שלהם), מתכרסמת בקצב מואץ מתחילת העשור. הממשל נובר בחייהם הפרטיים של האזרחים, חברות רבות סוחרות במידע שנצבר בשרתיהן, ואחרות מפקירות את המידע הרגיש הזה, שמתגלגל לידיהם של האקרים זדוניים. מערב פרוע של ממש: אין רגולטור שישמור על האינטרסים של האזרחים ואין שריף שיערוב לביטחונם של תושבי העיירה. כמובן שתסריט כזה לא יכול להיהפך לשובר קופות בלי דמותו של גיבור שומר חוק, שמגיע 
משום־מקום, מעצבן את הרעים, מציל את הטובים ונעלם בדהרה אל השקיעה. לתפקיד הגיבור בסרט "בעבור חופן דאטה", ליהקה תרבות ההמונים האמריקאית את אדי.

"אתה יודע שאדי אמור לדבר מחר בשיחת וידאו?" שאלה אותי גברת נחמדה בתור המתפתל לאחד האירועים בכנס SXSW, שהתקיים בתחילת מארס באוסטין, טקסס. "אדי, איזה אדי?" שאלתי. "אדי!" השיבה לי בנמרצות. "אדי סנודן!" אדוארד סנודן אמנם מבוקש על ידי הממשל האמריקאי בגין ריגול, גניבת רכוש ממשלתי ומסירת מידע ללא הרשאה, אבל בקרב משתתפי הכנס באוסטין הוא נחשב כוכב. מדובר באדם שאחראי להדלפת מידע מודיעיני בכמויות אדירות, ולחשיפת ההיקף העצום של המעקבים שמנהלת ממשלת ארצות הברית בתואנה של הגנה על הביטחון הלאומי, אבל אלפי משתתפי הכנס רואים בו משהו אחר לגמרי. בעיניהם, סנודן הוא אדם פשוט, שזכה בכוחות מיוחדים והשתמש בהם כדי להוריד את האנשים הרעים והמושחתים על ברכיהם. גיבור־על.

כנס SXSW (South by Southwest), פסטיבל שמתקיים בעיר האמריקאית הדרומית מדי שנה בחופשת האביב, נהפך בשנים האחרונות ל"וודסטוק" של תעשיית האינטראקטיב, האינטרנט והמדיה הדיגיטלית. כ־30 אלף חובבי חדשנות טכנולוגית השתתפו השנה באירועי האינטראקטיב של הפסטיבל (100 אלף איש נוספים השתתפו באירועי הקולנוע והמוזיקה של הפסטיבל, שמתקיים כבר קרוב ל־30 שנה), ועבור רבים מהם, "אדי" סנודן הוא לא פחות מאביר זכויות הפרטיות. אם בשנים קודמות ניצבו במרכז נושאים כמו וידאו ברשת, רשתות חברתיות, שירותים מבוססי מיקום ואפליקציות למובייל, הרי שהשנה הנושא המרכזי היה, ללא ספק, סוגיית הפרטיות בעולם הדיגיטלי. מבין 800 הפאנלים, ההרצאות והסדנאות שהתקיימו בחמשת ימי החלק האינטראקטיבי, הוקדשו עשרות דיונים ישירות לסוגיית הפרטיות - ובנוסף, גם בעשרות אינטראקציות אחרות גלשו השיחות לנקודות הממשק של הסוגיה.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

הדוברים השונים הכניסו תחת גג הפרטיות כל נושא אפשרי: "מה אנחנו יכולים ללמוד על פרטיות מגיבורי העל"; "האם חדשנות ופרטיות של ילדים יכולות לחיות זו לצד זו"; "מידע הוא האלוהים החדש, אבל אנחנו לא בוטחים בו"; "ראינו את העתיד של הפרטיות והוא מפחיד", "איך להפוך את הסמארטפון לחסין מפני האזנות"; וגם "זכיין טאקו יקר, האם המידע שלי מאובטח" - כל אלה הם חלק קטן מתוך שלל האירועים שעסקו באופן ישיר בסוגיות הפרטיות, המעקבים והאבטחה.

גולת הכותרת של כנס האינטראקטיב כולו היתה שני ראיונות וידאו שהתקיימו עם ה"טראבל מייקרים" הגדולים ביותר בתחום: סנודן וג'וליאן אסאנג', מייסד אתר ההדלפות ויקיליקס. אין זה מפתיע ששני הדוברים העיקריים לא יכלו להתייצב פיזית על אדמת ארצות הברית, מכיוון ששניהם מבוקשים על ידי הרשויות שאת סודותיהן הוציאו לאור, ומסתתרים כבר חודשים ארוכים במדינות מקלט (סנודן ברוסיה ואסאנג' בשגרירות אקוודור בבריטניה). יותר משעתיים לפני ראיון הווידאו עם סנודן, כבר הזדחל תור של מאות אנשים בכניסה לאולם שיכול להכיל אלפי צופים, ובנוסף שודר הראיון על מסך טלוויזיה באולמות נוספים במרכז הכנסים של אוסטין.

"זה לא שאסור לממשלות לאסוף מידע על האזרחים שלהן", אמר סנודן בראיון, "אבל הן לא יכולות להחזיק במידע לנצח, אלא רק לפרק זמן מוגבל - עד כמה שנחוץ. עליהן לאסוף מידע באופן אחראי. המעקבים ההמוניים שממשלות מבצעות בריגול אחרי האזרחים שלהם, נכשלים שוב ושוב במטרתם למנוע מעשי טרור, מכיוון שארגוני הביון מתמקדים במעקב אחרי 'כולם', במקום רק אחרי חשודים. ה־NSA הציתה אש ברחבי האינטרנט, ועכשיו אנשי הטכנולוגיה הם ה'כבאים' של השריפה הזאת. איני יכול לעמוד מהצד ולראות כיצד הזכויות הבסיסיות של האזרחים מופרות בצורה אלימה כל כך".

כריסטופר סויאן מאיגוד זכויות האזרח, שראיין את סנודן מהאולם באוסטין, הדגיש בפני הצופים כי האזרחים חשופים לחדירה לפרטיות שלהם מצד הסוכנות לביטחון לאומי, בעיקר בגלל חוסר המודעות שלהם במהלך הגלישה באינטרנט. לדבריו, השימוש בדפדפנים המסחריים הפופולריים, כמו פיירפוקס וכרום - שפותחו על ידי חברות שכל מהותן היא לייצר הכנסות מפרסום - חושף את כל המשתמשים למעקב. "אתם נותנים לחברות האלה את כל הפרטים שלכם ומידע עליכם, והן לא עושות מספיק כדי להגן על המידע הזה. הן עשו לרשויות המעקב והריגול חיים קלים, בכך שלא השקיעו מספיק באבטחת המידע שאתם מפקידים אצלן. החשיבות של הגילויים של סנודן היא גם בכך שהחברות המסחריות גילו עד כמה הן שירתו את הממשל. רק עכשיו משקיעות חברות כמו גוגל, יאהו ואפל את המאמצים שהיו צריכות להשקיע כבר מזמן בבניית הגנות והצפנות לשמירת הפרטיות של המשתמשים", אמר סויאן.

אסאנג', שהתראיין בכנס כמה ימים לפני סנודן, אף הגדיר את ההתנהגות של הממשל האמריקאי כלפי האזרחים כאל "כיבוש צבאי של המרחב האינטרנטי". לדבריו, צריך להבין "מי לובש את המכנסיים: האם אלה סוכנויות הביון, או הגופים האזרחיים?" אסאנג' קרא למאזיניו להיות הרבה יותר מודעים לעובדה שכל מה שהם עושים באינטרנט נתון למעקב, וגם הוא התלונן על כך שהשליטה באינטרנט נתונה למעשה בידיהם של כמה תאגידים ענקיים: "העובדה שגוגל יודעת שמדי יום נכנסים לשוק מיליון מכשירים חדשים עם מערכת הפעלה של אנדרואיד היא בעייתית בפני עצמה", אמר אסאנג'. "יש קבוצה אחת שמסוגלת לקלוט את כל המידע הזה - וזה סיוט לפרטיות".

מנגד, גוגל גייסה מטעמה שני תותחים כבדים, שניסו לנקות מעט את ההאשמות הכבדות שנקשרו בשמה בעקבות החשיפות של סנודן בחודשים האחרונים. בשיחה עם ג'ארד כהן, מנהל הרעיונות של החברה, ועיתונאי הטכנולוגיה סטיבן לוי, ניסה יו"ר גוגל, אריק שמידט, לגלגל את האחריות בחזרה לממשלה: "ב־2010 הותקפה גוגל על ידי הממשל הסיני, וב־2013 הותקפנו על ידי האמריקאים", אמר. "המידע שסנודן חשף על כמות המידע שממשלות אגרו על אזרחיהן הפתיע אותנו. סוכנויות הביון אוספות מידע רפואי אודות 300 מיליון בני אדם כדי ליירט 57 אנשים - שאולי, אולי, אחד מהם טרוריסט. זה מוגזם ולא יעיל. לכן, האצנו את פיתוח אמצעי ההצפנה של התכנים שעוברים בשרתים שלנו, והגדלנו את מספר נקודות הביקורת שכל פיסת מידע עוברת בדרכה מהמשתמש לשרתי גוגל. עכשיו אני יכול לומר שגם הממשלות המתוחכמות ביותר מתקשות לעקוב אחרי המידע שעובר אצלנו". 

Jack Plunkett/Invision/AP

שמידט וכהן, שכתבו במשותף לפני שנה את הספר "עידן דיגיטלי חדש: לעצב מחדש את העתיד של אנשים, אומות ועסקים", גלשו בשיחה שלהם גם לסוגיית הפרסום של פרטים אישיים ברשתות החברתיות. "הבעיה העיקרית היא שפרסום באינטרנט בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, הוא פעולה בלתי הפיכה: ברגע שפרסמת, אין כל אפשרות כמעט למחוק את המידע או למשוך אותו בחזרה. עדיין אין אף חברת ביטוח שמוכנה להוציא פוליסה נגד שטויות שפרסמת ברשת", אמר כהן. לדבריו, הבעיה רק מתעצמת והולכת, מכיוון שבני הנוער כיום לא רגישים במיוחד כלפי המידע שהם מפרסמים, ולא מסוגלים לחשוב בצורה בוגרת על ההשלכות של פרסום כזה בעתיד. "האחריות על הפעולות של ילדים ברשת היא של ההורים שלהם, וכיום הם צריכים לשוחח עם ילדיהם על ענייני הפרטיות ברשת, עוד לפני השיחה על סקס ו'הציפורים והדבורים'", אמר כהן.

אימת הפגיעה בפרטיות לא נידונה רק בדיונים שזו היתה כותרתם הרשמית. ההשלכות של הסוגיה צצו והופיעו גם בשיחות שלא היו קשורות לכאורה לעניין. כך למשל, סיפרה אן וצ'סקי, מייסדת ומנכ"לית חברת 23andMe, על תלאותיה מול מינהל התרופות האמריקאי - שאסר על החברה להמשיך למפות גנים של אנשים פרטיים מחשש לפגיעה בפרטיותם. וצ'סקי, אשתו לשעבר של מייסד גוגל סרגיי ברין, שהחברה שלה מציעה מיפוי גנטי לכל דורש, חינם ובאמצעות הדואר, חזרה והדגישה בהרצאה שלה עד כמה מקפידה 23andMe על פרטיות לקוחותיה, ועל כך שהבעלות על המידע הזה נתונה בידי הלקוח - שהוא הקובע מה אפשר לעשות בו ולמי יש הרשאות לכך.

ואולם הדוגמה הקיצונית ביותר להשפעות של סוגיות הפרטיות על חיי היומיום של האמריקאים התבטאה בכנס SXSW בשיחה בין שחקן הכדורסל הוותיק שאקיל אוניל לבין ריק ולנסיה, סגן נשיא חברת קוואלקום. אוניל, שהגדיר את עצמו בכנס כ"גיק הכי גבוה בעולם", הצביע על סכנות שעלולות לצוץ מכל הגאדג'טים והאפליקציות שעוקבים אחר פעילות הגוף בזמן פעילות ספורטיבית.

"תתאר לך שמחברים לכל שחקן כדורסל על המגרש אמצעים לניטור הכושר", אמר שאק לוולנסיה. "מצד אחד, זה יכול לעזור למאמן להחליט איזה שחקן להעלות למגרש ואיזה שחקן להוציא ממנו, אבל אני לא חושב שיש מאמן שהיה מוכן שהיריב שלו, חס וחלילה, יגיע למידע הזה אונליין ויוכל לראות את נקודות התורפה בתפקוד של השחקנים שלו". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#