שווי שוק

מהפכת התודעה צוברת תאוצה

הישראלים הבינו שבמשך שנים כלי התקשורת סיממו אותם, בשעה שקבוצות אינטרסים קבעו כאן את הכל

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון הביט בי במשך כמה שניות. ניכר היה שהוא נבוך. בסוף הוא פלט: ״גיא, אני לא יודע מה להגיד לך על המספרים האלה״. 

האמנתי ליעלון. הוא באמת נראה חסר ישע ברגע שעברתי לדבר אתו על מספרים. זה היה בקיץ 2003, כשמגזין TheMarker פרסם כתבת שער על תקציב צה״ל ועל תנאי הפנסיה שלו. בצה״ל התרגזו על התחקיר, חיכו כמה חודשים, ואז זימנו את העורכים הכלכליים ל״פגישת רקע עם הרמטכ״ל״. אחרי שעה של הסברים על האיומים שעומדים מול צה״ל, התפנה יעלון לענות על שאלות. שאלתי רק שאלה אחת: מדוע עובדת סוציאלית, פסיכולוגית או כלכלן במגזר הפרטי צריכים לקבל פנסיה בשווי רבע או שליש מהמקבילים שלהם בצבא? 

יעלון חשב כנראה שזאת שאלה מוזרה. 99% מהשיח על מערכת הביטחון בישראל תמיד עסק בנושאי הכיבוש, השטחים, השמאל והימין. הרעיון שצה״ל הוא גם מערכת עם אינטרסים משלה, ולעתים גם מכונה אדירה שלוקחת כסף מהציבור ופולטת בצד השני מיליונרים, נראה גרוע יותר מאשר בלתי פטריוטי - הוא נראה לא רלוונטי. 

שער מגזין TheMarker מאוגוסט 2003

בעשר השנים שחלפו מאז, פרסמנו כאן באובססיביות עשרות טורים וכתבות על תקציב הביטחון ועל הקאסטה הביטחונית. עד לפני שלוש שנים יכולנו לדווח לעצמנו שבדיוק כמו צה״ל, גם אנחנו מציגים יעילות נמוכה בקמפיין: ארטילריה בלתי פוסקת בטורים ובכתבות - והציבור עדיין לא מגלה עניין. עבור צה״ל, היתה זו רק מכה קלה בכנף. בחודש שעבר סופסוף אפשר היה לדווח על מפנה בקרב, כשצה״ל העלה לאתר האינטרנט שלו פרטים אודות תנאי הפנסיה של הפורשים משורותיו.

הצגת הנתונים שירתה כמובן את צה״ל ולא את העניין עצמו, אבל ההחלטה של הצבא לתקוף היא ביטוי לכך שבמערכת הביטחון מבינים שהציבור הישראלי התעורר, קלט את הבלוף, וכבר מבין את ההבדל בין צורכי הביטחון של ישראל לבין תקציב הביטחון, ובין לוחמים שמקריבים את חייהם לבין קאסטה ענקית שמנותקת מהמציאות הכלכלית של ישראל. 

ההתפכחות הציבורית בנוגע לצה״ל היא סימפטום 
למהפכה תודעתית ברוב תחומי הכלכלה והחברה בישראל: מאות אלפי ישראלים הבינו את שיטת ״המחוברים״. הם הבינו שבמשך שנים סיממו אותם כלי התקשורת עם ״ימין״ ו״שמאל״, ״קפיטליזם״ ו״סוציאליזם״, בשעה שקבוצות האינטרסים המיוחדות הישראליות - הן, לא הפוליטיקאים - קבעו את מבנה המשק והפריון שלו ואת הדרך שבה מתחלק התוצר. הציבור למד להבדיל בין אנשי עסקים שמייצרים ערך לבין "רודפי רנטות", שלוקחים ערך. לפני יותר משבע שנים, כש־TheMarker פתח בקמפיין הריכוזיות, טענו הטייקונים שזה ״אנטי־עסקי״. כיום, רוב הציבור מבין שפירוק הריכוזיות הוא מהלך בעד השוק ובעד היוזמה הפרטית. 

הציבור למד גם להבדיל בין הגנה על עובדים לבין הגנה על מקומות עבודה. התמיכה שלה זוכה המהלך לפירוק רשות השידור היא תוצאה של תהליך ארוך, שבו הציבור למד שרוב הוועדים במגזר הציבורי ובמונופולים לא מגנים על העובדים ואין להם שום סולידריות חברתית. במקום זה, הם בוצעים נתח גדול מהעוגה על חשבון עובדים אחרים, ולא על חשבון ״בעלי ההון״. 

כשלפני ארבע שנים כתבנו על הברית בין יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לנוחי דנקנר, מעטים הבינו איך המשק עובד ואיך מונופולים פרטיים וציבוריים משתמשים באותן שיטות. כיום, הציבור מתחיל להבין ששיטת הוועדים הישראלית פשטה את הרגל, ושהיא דואגת לעשרות קבוצות קטנות, שביחד מגלגלות חוסר יעילות על כלל הציבור, ובעיקר על ה״בלתי מחוברים״. בהסתדרות העובדים ובוועדים החדשים שקמים מבינים חלק מהפעילים שהמודל הנוכחי של ועדי עובדים מושחתים ולא יעילים מאבד לגיטימיות ציבורית. הציבור יהיה מוכן לקבל רק ועדי עובדים המכפיפים עצמם לעקרונות היעילות והיושרה. 

גם הדיון הציבורי עלה מדרגה. כשנפל בית החולים הדסה, הרפלקס הפאבלובי הרגיל של העיתונות והעסקנים לדרוש מהאוצר להזרים עוד כסף, כאילו לאוצר יש מקור תקציבי שלא מגולגל בסופו של דבר על מעמד הביניים, כבר לא עבד. במקום זה, החל דיון ציבורי בשאלה את מי משרת המבנה של מערכת הבריאות: את החולים, או קבוצות מסוימות בתוך המערכת הזאת, כמו חברות ביטוח, ועדים מסוימים וחלקים ממערכת הרפואה, על חשבון החולים ועובדים חלשים. 

הביטוי האחרון למהפכת התודעה היה כששר האוצר, יאיר לפיד, הודיע על תוכניתו ה״מהפכנית״ להורדת מחירי הדיור: ביטול המע״מ על דירות. הציבור - לא הכלכלנים, לא האינטרסנטים - הבין שצעדים קלים, שלא דורשים שום עימותים של ממש, לא מניבים בסופו של דבר תוצאות אמיתיות. הכסף שייחסך לקוני הדירות יגולגל על משלמי המסים בדרך אחרת, אם לא ייספג בהעלאות מחירים של הקבלנים. הציבור מבין שמחירי הדיור הגבוהים הם אינטרס - בעיקר של מליציות המיסוי העצמאיות המחוברות לתקציב המדינה, הנהנה ממיסוי הנדל"ן, הבנקים ובעלי הקרקעות הגדולים - וכבר מבין מי נהנה מהסטטוס קוו.

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ