דיור לחומרה - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כלכלה אלטרנטיבית

דיור לחומרה

בזמן ששר האוצר מתגאה בניצחונו על החרדים בסוגיית הגיוס ומציע תוכנית המטיבה עם זוגות צעירים, מצוקת הדיור הגוברת במגזר נהפכת לפצצת זמן חברתית

39תגובות

שר האוצר יאיר לפיד התקשה להסתיר את שמחתו לנוכח חוק הגיוס החדש שעליו הוחלט בחודש שעבר. ״הציונות חזרה״, הכריז לפיד, שהבטיח לציבור החרדי כי החוק החדש לא נועד להתנכל לו או לפגוע באורח חייו. ״אנחנו מחויבים בכל לבנו לעזור לכם לעבוד, להתפרנס ולהיחלץ מקו העוני״. אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. בזמן שלפיד וחבריו ביש עתיד ובבית היהודי מדברים בעיקר על שוויון בנטל, מוטרד המגזר החרדי מפצצת זמן חברתית שהולכת ומתעצמת: מצוקת הדיור החריפה שממנה סובל המגזר כבר אילצה אלפי משפחות להתגורר בחניונים צפופים ונטולי חלונות, בפחונים מחניקים ומסוכנים או במחסנים, ולחילופין לעבור לשכונות חילוניות, לרוב כאלה שבהן מחירי הדיור נמוכים במיוחד והאוכלוסייה מוחלשת. תהליך זה, שמכונה לעתים קרובות ״השתלטות חרדית״, יצר בשנים האחרונות אינסוף סכסוכים בין חילונים וחרדים, חלקם אלימים.

מצוקת הדיור של השנים האחרונות אינה מבחינה בין חרדים לבין חילונים, אך במקרה של החרדים הבעיה אקוטית יותר. לפי בדיקה שערך TheMarker בתחילת השנה, האוכלוסייה החרדית היא הסובלת העיקרית מהמחסור בדירות בישראל, המורגש במיוחד ביישובים בעלי אופי חרדי מובהק: כ־28 אלף דירות חסרות בירושלים, כ־7,700 
דירות חסרות בבית שמש, כ־6,600 דירות חסרות בבני ברק וכ־1,300 בצפת. יש לכך כמה סיבות: אחת היא שהחברה החרדית, בשל אורח חייה, זקוקה לבנייה ייחודית שדורשת תכנון מתאים. חרדים, למשל, אינם משתמשים במעלית בשבת ולכן בנייה עבורם חייבת להיות נמוכה יותר, לעומת הבנייה לגובה שנפוצה כיום בישראל; סיבה שנייה היא שצורכי החברה החרדית גדולים במיוחד. מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה משנת 2012 גילה כי במגזר החרדי נערכות מדי שנה 9,185 חתונות בממוצע, מה שאומר שמדי שנה המגזר החרדי זקוק לכ־9,000 דירות חדשות.

תומר אפלבאום

שפע של כשלים תכנוניים, דעות קדומות, תהליכים ביורוקרטיים סתומים ואילוצים פוליטיים, הביאו לכך שבמשך שנים רבות לא נבנו מספיק דירות עבור המגזר החרדי. גם השנים שבהן שלטו החרדים במשרד השיכון לא סייעו בפתרון הבעיה, ובתוך המגזר עצמו יש שאומרים ששליטתם הממושכת של הפוליטיקאים החרדים במשרד השיכון ובמשרדים אחרים שקשורים לתחום הדיור - ועדת הכספים ומינהל מקרקעי ישראל, למשל - עשתה יותר נזק מאשר תועלת. אכן, רבים מהחרדים מתגעגעים דווקא לתקופתו של אריאל שרון כראש ממשלה, אז הוקמה, בין היתר, העיר החרדית ביתר עילית.

לפי נתוני משרד השיכון, כ־30 אלף דירות מתוך כ־115 אלף החסרות בישראל היו צריכות להיבנות עבור חרדים. עד 2020, לפי המשרד, יזדקק המגזר לכ־80 אלף דירות חדשות, אשר מתוכן נבנו עד כה אלפים בודדים. היישובים החרדיים - בני ברק, אלעד, ביתר עילית, מודיעין עילית והשכונות החרדיות של ירושלים - מלאים כיום עד אפס מקום, ויישובים חדשים אינם קמים (למעט היישוב אחיסמך, ליד לוד, שהופשר בינואר לאחר 13 שנות סכסוכים תכנוניים, ומתחם הר יונה שבנצרת עילית). חריש שבסמוך לוואדי ערה היתה אמורה לספק פתרון, לפחות חלקי, למצב הזה ולהיבנות כעיר חרדית, אבל חריש החרדית היא כיום חלום רחוק, לאחר פסילתן של העמותות החרדיות שניגשו למכרזים לפני כשנה.

הסיבה השלישית למצוקת הדיור במגזר החרדי היא שעד היום מדינת ישראל לא החליטה מה היא רוצה לעשות עם החרדים. במשך שנים הם נשלחו לגור במקומות שנחשבו לבעלי חשיבות אסטרטגית, כמו ההתנחלויות ביתר עילית, מודיעין עילית, עמנואל ואלעד. התוכנית הנוכחית של משרד השיכון היא לשכן את החרדים בכסיף שבנגב, סמוך ליישוב הבדואי כסייפא, שם מתוכננת לקום עיר חרדית שתשתרע על פני 4,750 דונם ותכלול כ־50 אלף תושבים. הרעיון להקים עיר חרדית בסמוך לאוכלוסייה בדואית, הרחק ממרכזי התעסוקה, אינו פופולרי בקרב הציבור החרדי, בלשון המעטה, ורבים ממנהיגי המגזר אומרים שיפעלו נגד הרעיון.

בתגובה למחסור בבנייה ייעודית למגזר, מהגרים החרדים בשנים האחרונות לשכונות מעורבות ושכונות חילוניות, ומגמה זו מובילה להתחרדותן של ערים כמו צפת ובית שמש, ושל שכונות כמו קריית יובל בירושלים. חיים חרדיים הם חיים קהילתיים, וגם כאשר חרדים נאלצים להגר לשכונות או ערים חילוניות הם עושים זאת בקבוצות. את מה שקורה אחר כך, כולם מכירים: מלחמות תרבות בין תושבים חילוניים שחשים אי נוחות לנוכח השכונה המתחרדת, אם מתוך דעות קדומות או מתוך חרדה אמיתית לאורח חייהם, לבין החרדים שחשים שאין להם ברירה.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

מצוקת הדיור במגזר החרדי הולידה תעשייה שלמה של עמותות, גופים ויחידים שפועלים למציאת פתרונות דיור למגזר ומאתרים שכונות מעורבות זולות עם תשתיות מתאימות שאליהן הם מייעצים לחרדים צעירים לעבור. ואולם, גם המעבר לשכונות חילוניות לא פותר את הבעיה החרדית, מפני שכמו שאר הציבור הישראלי, גם בני המגזר נאלצים להתמודד עם העלייה במחירי הדיור. טווח האפשרויות של חרדי שרוצה לקנות כיום דירה - בתקציב ממוצע של כ־400 אלף שקל - הן מצומצמות מאוד.

כדי להבין את עומק המשבר במגזר, חשוב לעמוד על החשיבות התרבותית, הפסיכולוגית והכלכלית המיוחסת בו לסוגיית הדיור. כשילד חרדי נולד, הוריו מתחילים לחסוך על מנת שיוכלו לרכוש עבורו דירה כשיגיע לגיל 18. הסיבה לכך היא שלמרות העוני שבו חי הרוב המוחלט של החרדים, הורים חרדים חייבים לקנות לבניהם דירות, כחלק מהסכמי השידוך. במשפחה חרדית ממוצעת מדובר בשבע־שמונה ולעתים גם בתשע דירות. זוהי הוצאה שגם במשפחה חילונית שבה שני ההורים עובדים בעבודות מכניסות במיוחד היתה מובילה בוודאות לנטל כלכלי ורגשי כבד. כיצד יכולים החרדים לעמוד בה? ובכן, ליכולות החיסכון המצומצמות של הציבור החרדי נוספת
עזרתם של הגמ״חים, עמותות שמספקות הלוואות למשפחות כדי שיוכלו לקנות דירות לילדיהן, ללא ריבית ובפריסה לשנים ארוכות. כך יכולים הורים חרדים לחסוך חלק קטן מעלות הדירה, ולאחר מכן לקחת הלוואה ללא ריבית. הזוג הצעיר לוקח משכנתא קטנה, וכשהוא מצויד ב־400 או 500 אלף שקל הוא יכול לקנות דירה במקום כמו עפולה. לעתים, אם להורים יש דירה בעיר שבה מחירי הדיור יקרים, כמו בני ברק, הם ימכרו את הדירה שלהם ויקנו דירה במקום זול יותר. בהפרש הם ישתמשו כדי לקנות דירות לילדים.

אייל טואג

אלא שככל שמחירי הדיור עולים ופתרונות הדיור לחרדים מתמעטים, כך מצטמצם מרווח התמרון של החרדים, ורמות הייאוש והזעם עולות. החרדים הם המקרה הקלאסי של אוכלוסיית NIMBY ("לא בחצר האחורית שלי" — כינוי לקבוצות אנשים או מוסדות שמעוררים התנגדות מצד תושבים, מחשש להשפעה שלילית או ירידה בערך הנכסים). שכונות או ערים ייעודיות לא בונים עבורם, וכשהם עוברים לשכונות חילוניות הם מואשמים בהשתלטות ונקלעים לסיבוב אחרי סיבוב של מלחמות דת. וכשאין דרך לנצח, רבים מתחילים להרגיש שאין להם מה להפסיד. התוצאה היא שמצוקת הדיור במגזר החרדי הופכת, מיום ליום, לפצצה שקשה לנטרל. בינתיים, ההשלכות הישירות שלה הן שהיא יוצרת מלחמת תרבות ומשבר אמיתי, כזה שמשפיע באמת על חייהם היומיומיים של אלפי ישראלים, חרדים וחילונים, הרבה יותר מאשר שאלת הגיוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם