מי הבוס בנייר חדרה

ההנהלה בשביתה

ניסיונה של הנהלת מפעלי נייר חדרה ליישם תוכנית הבראה בחברה הוביל למאבק שליטה מר מול עובדים מאוגדים ובעלי פריבילגיות. נחשו מי ניצח

טלי חרותי-סובר

בסוף 2013 הוכרזה שביתה במפעלי נייר חדרה, שמעסיק 870 עובדים. היתה זו שביתה יוצאת דופן: בניגוד להשבתות עובדים המוכרות מארגונים רבים אחרים, הפעם הגורם שהשבית את העבודה היה ההנהלה.

שורשי המקרה בנובמבר 2012, אז דיווחה הנהלת נייר חדרה כי המפעל, השייך לקבוצת מפעלי נייר אמריקאים־ישראלים, הפסיד ברבעון השלישי כ־60 מיליון שקל - פי עשרה מההפסד ברבעון הקודם. ההפסד נבע בחלקו מתשלום מסים עבור מפעל שהקימה החברה בטורקיה, ובחלקו האחר מהפרשה למס חברות בישראל ומירידה חדה בביקוש לנייר לבן בעולם. המסקנה, מבחינת ההנהלה, היתה מובנת מאליה: לנייר חדרה נדרשת תוכנית התייעלות, ויפה שעה אחת קודם.

בשלב ראשון פנתה ההנהלה לעובדים בבקשה לפתוח את הסעיפים בהסכמי השכר הנוגעים להטבות שניתנו להם. איש לא דיבר על פיטורים, להפך: המנכ"ל, עופר בלוך, שב והדגיש כי אין בדעתו לפטר אף עובד באזור מוכה אבטלה כמו חדרה, אך באותה נשימה אמר כי אם יימשכו ההפסדים, לא יוכל המפעל לעמוד בתשלומי השכר הגבוהים. בתגובה לדברים זינקו ממקומם חברי ועד העובדים: "בשום אופן לא", קבעו בתוקף, ואף הציגו תלושי שכר מעליבים.

צילום: נמרוד גליקמן

370 מעובדי נייר חדרה מאוגדים בהסכם קיבוצי (רוב האחרים מועסקים במשרות זמניות, ופרט להם יש שכבת הנהלה צרה, החתומה על הסכמי עבודה אישיים), ובדיקה מעמיקה של תנאי עבודתם מגלה נורמות של מגזר ציבורי במפעל פרטי לחלוטין. עשרות שנים היו העובדים זכאים, למשל, לקביעות - הטבה נכספת עבור הרוב המכריע של העובדים במשק, שעובדי נייר חדרה הוותיקים קיבלו בתוך זמן קצר מתחילת עבודתם. בנוסף לכך, וללא קשר למצבו של המפעל או לביצועיהם האישיים, היו העובדים זכאים למשכורת 13 ולהעלאת שכר שנתית קבועה של 4.5%. גם תנאי הרווחה המוסכמים מעוררי קנאה. על שעות נוספות קיבלו בנייר חדרה תוספת של 250%־300% - כפול ממה שמחייב החוק.

הנהנים העיקריים מתנאים מפליגים אלה היו עובדי דור א' הוותיקים, שזכו להגנת ההסכם הקיבוצי. לדברי ההנהלה, רבים מהם השתכרו 25 אלף שקל בממוצע בחודש, הרבה מעל המקובל בתעשייה. נציגי דור א' מכחישים שמדובר בסכומים כאלה, אך גם הם מסכימים שעובדי דור ב' נטולי הקביעות גם הרוויחו הרבה פחות.

בסוף 2013 התברר מעל לכל ספק כי החברה עומדת על פי תהום. המנכ"ל בלוך הודיע על קיצוץ שכרו ב־10%, והפחתה דומה, בדרגות שונות, נגזרה על כל שכבת ההנהלה והעובדים עם החוזים האישיים. במקביל, ביקש בלוך להוציא לפועל קיצוץ מדורג בשכרם של העובדים המשתכרים יותר מ־10,000 שקל בחודש, לעצור את ההטבות האוטומטיות, ולעבור למודל חדש המתנה את מתן ההטבות בביצועי המפעל.

הבקשות האלה לא נראו לוועד, שדרש כי המנכ"ל יתפטר. המשא ומתן פוצץ שוב ושוב. ערב אחד הוגדשה הסאה, כשהעובדים שהפגינו בכניסה למפעל כלאו בתוכו את המנכ"ל, ונדרשה התערבותה של המשטרה כדי לחלצו. בלוך עצמו סייע להעצמת הדרמה כשסירב להימלט מהמקום דרך השער האחורי של המפעל, והתעקש לצאת מהשער הראשי בלבד.

מנכ"ל נייר חדרה, עופר בלוך. נדרשה התערבותה של המשטרה כדי לחלצו מהמפעלצילום: ניר קידר

כך נעכרה והלכה מערכת היחסים במפעל עד שבסופו של דבר, כשהיה ברור שהכל תקוע, בלוך החליט לעצור את המכונות. הוא גם הודיע כי אם המו"מ לא יתקיים, לא תהיה ברירה אלא לפטר מיידית 200 עובדים, וכבר ביקש מההנהלה להתחיל להכין את רשימת המועמדים לפיטורים. כצפוי, צעדו זה רק הגביר את הכעס והביא את העובדים להקים אוהל מחאה ולהתבצר ליד השער. רק כעבור שבועיים וחצי שבהם שבתו פסי הייצור ונערכו הפגנות אלימות, ואחרי התערבותה של ההסתדרות והוצאת צווי בית משפט שאסרו על הפיטורים, נחתמו בסופו של דבר הסכמי עבודה חדשים.

ההנהלה יכולה להצביע על הישגים לא מבוטלים: המנכ"ל לא התפטר, ההטבות נעצרו, וגם נקבעו הורדות שכר. ואולם, בתוך כך כפה הוועד על ההנהלה הרחבה של כוח האדם במפעל (תוצאה המנוגדת לחלוטין למטרה ששמה לעצמה ההנהלה), והכניס להסכם עוד "עז" אחת חשובה: במהלך תוכנית ההתייעלות שנקבעה לשלוש שנים, ייהנו אנשי דור א', בהם כמובן חברי הוועד עצמם, משמירה על הקביעות.

במלים אחרות, גם במקרה שבו יפוטרו עובדים מנייר חדרה, הם לא יהיו אנשי דור א', וזאת ללא קשר לביצועים אישיים, עמידה בתוכנית יעדים, מצבו של המפעל או כל תנאי אחר. בלוך אולי מרוצה מהתוצאה שהשיג, אבל השורה התחתונה היא ששוב הוכח כי מפתחות המפעל מצויים בידיהם של העובדים.

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker