מכפיל רווח |

כן, זאת בועה

"אם הבורסה נותנת לי מכונה להדפסת כסף", כנראה שאמר לעצמו מארק צוקרברג, "מדוע שלא אשתמש בה"?

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

אחד הדברים הטיפשיים ביותר שפרשן כלכלי יכול לעשות הוא להתייחס לרמת המחירים בשווקים. זהו תרגיל שכמעט תמיד נועד לכישלון, ולו רק בגלל התנודתיות של המחירים בטווח הקצר. הרי אם התחזית תתממש, יהיה הדבר מובן מאליו, כי זהו התפקיד של הפרשן. אבל אם היא לא תתממש, הפרשן יאבד מהאמינות שלו, ובמשך שנים לאחר מכן יצוצו אנשים טובי לב ויזעקו: "אני זוכר איך בשנת כך וכך הוא אמר לעשות ככה וככה". ושווקים, מה לעשות, כמעט אף פעם אינם עושים את מה שמצפים מהם: יש להם נטייה לברוח למעלה או למטה, והם יכולים לחרוג מעבר להיגיון הכלכלי — אם בכלל יש בשווקים דבר כזה — במשך תקופה ארוכה מאוד, לעתים אפילו במשך כמה שנים. בדיוק כמו פרשנים, גם אנליסטים פיננסים יודעים זאת, ולכן הם בוחרים להישאר בצד החיובי של החיים: הם ממליצים רק על מניות שלדעתם יעלו — ומשתדלים שלא לומר דבר על מניות שיירדו. למה להם? אנשים ממילא לא רוצים לשמוע על אסטרטגיות שמפסידות כסף. אבל אם אף אחד לא יאמר אף פעם שום דבר על השווקים, מחשש לפגיעה במוניטין ובשם הטוב — איך יידע הציבור, שלא עוקב אחרי הפרטים באופן שוטף, מתי להיזהר?

עם כל החששות והסיכונים, זה לדעתנו הזמן להרים דגל אזהרה: שוק המניות — ועוד יותר מכך, חלקים בשוק מניות הטכנולוגיה — מתנהל ברמות מחירים גבוהות מאוד. או במילים אחרות: בועה.

צילום: דרימסטיים

אחד הסימנים הבולטים לכך היא מכירת אפליקציית המסרונים ווטסאפ לפייסבוק, במחיר של 19 מיליארד דולר (ולא 16 כפי שרבים כתבו). דווקא המחיר של 19 מיליארד דולר הוא לא הבעיה. אין ספק: זהו מספר שנראה הזוי עבור חברה שכמעט שאינה מכניסה היום כסף. לפי המחיר ששולם, ווטסאפ שווה 19 פעמים את אינסטגראם (שרק לפני שנה נראתה כמו עסקה מטורפת בעצמה, עם תג מחיר של מיליארד דולר); 76 פעמים את המחיר ששולם עבור עיתון "וושינגטון פוסט"; ובמונחים מקומיים - בערך כמו כל הבנקים הישראליים גם יחד.

מה שאפשר את העסקה והכשיר ואת המחיר המדהים הוא הגורם שמצביע על הבועה: העבודה שרוב התשלום עבור ווטסאפ ישולם במניות פייסבוק שנסחרות במחיר משוגע. בשעת כתיבת שורות אלה, מניית פייסבוק נסחרה במחיר המשקף לחברה שווי של 180 מיליארד דולר, ויחס מכפיל של 116 פעם הרווח השנתי. לעומתה, גוגל נסחרת במכפיל של 32. אפל, מיקרוסופט ואינטל נסחרות במכפיל של 13. אי בי נסחרת במכפיל של 25, יאהו ב־30, ואמזון עם מכפיל של 596. את מכפיל הרווח של טוויטר, אגב, עם שווי שוק של 30 מיליארד דולר, אי אפשר לחשב - כי אין לה רווחים.

הפיתוי של פייסבוק לקנות את האפליקציה החביבה של ווטסאפ תמורת מניות במחיר מנופח היה גדול. פייסבוק אמנם תשלם 4 מיליארד דולר במזומן, אבל השאר הוא כמעט חינם: רק העלייה של החודש שעבר בשווי של מניות פייסבוק - כמעט 30% - שווה יותר מהמחיר ששולם לווטסאפ. "אם הבורסה נותנת לי מכונה להדפסת כסף", כנראה שאמר לעצמו מארק צוקרברג, "מדוע שלא אשתמש בה"?

עם מכפיל של 116, גם לאחר העסקה, פייסבוק תצטרך להכפיל כמה פעמים את הרווחים שלה כדי להגיע להיגיון הכלכלי שעומד מאחורי מניית גוגל, ועוד כמה פעמים כדי להשתוות למיקרוסופט, אפל או אינטל. אותו הסיפור עם מניית אמזון, וגם עם מניית יצרנית המכוניות החשמליות טסלה שהגיעה כבר למחצית הערך של פורד או ג'נרל מוטורס. טסלה היא מכונית נהדרת, אבל כל יצרן רכב רציני יכול להשיק מוצר דומה, אם וכאשר התשתיות יצדיקו זאת.

על האווירה ה"בועתית" בשוק תעיד גם ריצת אמוק לא ברורה - בישראל ובארצות הברית - להנפיק כל דבר שהמילה "ביו טק" מתחבר איכשהו לשמו. העליות של מניות הביו טק בשנה החולפת גרמו למנהלי ההשקעות שלא החזיקו בהן לפגר בביצועיהם אחרי מנהלים שכן רכשו אותן - ועתה הם רצים להצטייד בסחורה הזו בכל מחיר. המפגרים לא שינו את דעתם על ענף הביו טק, אבל הם מעדיפים ליפול יחד עם כולם, ובלבד שלא לפגר אחרי המתחרים.

והנה עוד סיפור על חברה בשם וירטו (Virtu) פיננשיאל, העוסקת במסחר אלגוריתמי במניות ואחראית על כ־5% ממחזורי המסחר בארצות הברית. וירטו הודיעה שתנפיק בעצמה את מניותיה בבורסה בניו יורק, במטרה לגייס 300 מיליון דולר לפי שווי של 3 מיליארד דולר. בשונה מעסקי האינטרנט, וירטו מייצרת רווחים של כ־250 מיליון דולר לשנה, מה שהופך את השווי שלה להגיוני. מה שפחות מעודד הוא העיתוי: חברות שמשפריצות כסף מעדיפות להישאר חשאיות ומתחת למכ"ם הציבורי, ולכן הן מנפיקות בעיקר כשהן מרגישות שזה הזמן להכניס שותפים והבורסות כבר גבוהות.

כולם יודעים שהמחירים גבוהים, שחלק ממניות האינטרנט נסחרות במחיר מנופח, ושהעליות מבוססות על הריבית האפסית והדפסות הדולרים של הבנק המרכזי האמריקאי - וכל זה צורם מול המצב האמיתי של הכלכלה, הצמיחה ורמת האבטלה. מצד שני אין לאף אחד שום דבר טוב יותר לעשות עם הכסף. הציפיות הן לצמצום בהדפסת הכסף ולעלייה בריבית שתוביל לירידה באיגרות החוב - כך ששווקי המניות הן אפיק ההשקעות הרלוונטי היחידי. כל זה ברור והגיוני, אך לא יכול להימשך לנצח. במוקדם או במאוחר יגיע התיקון - והוא יכה במניות המנופחות של חלומות האינטרנט. על המועד המדויק, אפילו פרשן פזיז לא מוכן להתחייב.

הטור מתפרסם בגיליון מארס של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker