כמה אנשים מיותרים יש בעולם? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה אנשים מיותרים יש בעולם?

אוכלוסיית העולם גדלה בקצב גובר. עד מתי תוכל מגמה זו להימשך?

3תגובות

סטיבן אמוט נולד באנגליה ב־1960, כשאוכלוסיית העולם מנתה שלושה מיליארד איש ואישה. הוא למד מדעי המחשב, עשה דוקטורט, וכיום מנהל את מכון המחקר החישובי של מיקרוסופט בקיימברידג׳. לספור הוא יודע. 200 שנה לפניו נולד אנגלי אחר, תומס רוברט מלתוס שמו. בעולם היו אז פחות ממיליארד אנשים, מדעי המחשב היו פחות נפוצים, ולכן מלתוס למד מגוון תחומים אחרים, ואף שימש ככומר וכפרופסור להיסטוריה. למרות ששניהם נולדו לעולמות שונים לחלוטין, היה נושא אחד שהטריד את מנוחתם בדרך מהותית.

מלתוס פרסם ב־1798 את חיבורו הידוע "על עקרון האוכלוסייה", שבו טען שכיוון שהאנושות מתרבה באופן אקספוננציאלי בעוד שהמשאבים הדרושים לקיומה גדלים ליניארית, הסוף יהיה רע ומר. הפתרון לפי הכומר מלתוס היה ריסון מורלי, או בעברית, הרבה פחות יחסי מין. מעניין אם עולמנו הנוכחי, שבו האוכלוסייה גדולה פי שבעה ביחס לתקופה שבה חי מלתוס, היה גורם לו לחשוב מחדש על החיבור המפורסם שלו.

215 שנים לאחר אותו חיבור, מר אמוט, שאתו פתחנו את הטור, פרסם את ספרו ״עשרה מיליארד״. מעט מוגזם לקרוא למוצר של אמוט ספר; מדובר בסוג של פרזנטציית פאואר פוינט מודפסת, קצרת יריעה ומידע, ומורכבת מהרבה משפטים קצרים ופסקניים, טבלאות מהונדסות היטב כדי שיתמכו בתזה של הכותב, ולא הרבה יותר. התזה הבסיסית, כפי שניחתם נכונה, דומה להפליא לזו של מלתוס, גם אם היא ארוזה בשפה, מדע ועיצוב בני ימינו. אמוט לוקח אותנו למסע דרך צדדיו השליליים של הקיום המודרני. מיליארדי אנשים, אינספור בניינים מכוניות וכבישים, רמות עולות של פחמן דו חמצני, התחממות האקלים, היעלמות יערות הגשם והיכחדותם של אלפי מינים, מחסור במים ומזון, זיהום האוויר, הצפות, צונאמי, שריפות בכל העולם, ועוד ועוד נתונים איומים ומפחידים, מלווים בתמונות מדכאות בשחור־לבן כדי להמחיש את הקטסטרופה. אמוט אף מרחיק לכת עד כדי האמירה שנראה שאנרגיה גרעינית היא התשובה הסבירה היחידה למצוקת האנרגיה שלנו. לסיכום, הוא מסביר שאין שום דרך שכדור הארץ יוכל לתמוך באוכלוסייה של 10 מיליארד בני אדם - הצפויה עוד במאה הזו. ארבע המילים שחותמות את הפרזנטציה מופיעות בפונט לבן על רקע שחור, כנראה כדי להדגיש את חשיבותן, והן: "I think we're fucked״ (סליחה על הצרפתית שלי). אני חושב שהן מסכמות היטב את התזה של המחבר. ייתכן שאפילו אפשר היה להסתפק בהן.

אין ספק שהדיון עצמו הוא נכון וראוי. קשה להניח שאדם שעיניו בראשו יכול להתעלם מההשפעות של הקיום האנושי על כדור הארץ ולא לדאוג לעתידם של צאצאיו. התחממות והזדהמות בית הגידול שלנו הוכחה והודגמה היטב בשנים האחרונות, ולכאורה כל ספר שמעלה את הנושא לדיון ציבורי הוא נכון וראוי. אבל לא הספר הזה, לא לטעמי. אמוט, מדען בהכשרתו, מביא עשרות טבלאות ופרטי מידע - כמעט ללא הפניות למקורותיו. גרוע מכך, שלל בלוגרים המשתייכים למחנה השני, זה שטוען בדבקות שאין שום בעיה עם האקלים, מצאו ופרסמו עשרות טעויות ואי דיוקים בספר. אמוט כותב לא כמדען, אלא בדומה למלתוס, כמאמין שכותב מתוך פוזיציה, כותב פונדמנטליסט. מרתק היה להבין מה מביא אדם אינטלגנטי ומשכיל כמוהו לכתוב מסמך כה רדוד, פסימי וקיצוני. אני מניח בזהירות שלו היה מקבל עבודה באותו היקף ובאותה דרגת העמקה מאחד מתלמידיו הוא לא היה נותן לו את הציון הגבוה ביותר.

אולי אמוט הוא קורבן של ההיסטוריה הפרטית של עצמו; קבור עמוק במעבדת מחקר ומוקף בעיקר במחשבים. אולי הוא איבד את האמונה ביכולת האנושית להמציא ולפתור בעיות שכלל לא היו קיימות רק שנים ספורות קודם, ואולי מדובר בסתם מיזנתרופ (אזהרת הכללה), תכונה נפוצה יחסית בקרב בני האי הבריטי. אולי, עמוק בתוך משבר גיל העמידה שלו, התעורר סטיבן אמוט בוקר אפרורי אחד, אחרי חלום איום בו הוא מוקף בעשרה מיליארד בני אדם.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#