נגד הזרם

אתם יכולים להפסיק לעשן מתי שתרצו

עישון הוא הרגל רע שיש סיבות רבות להימנע ממנו, אבל התמכרות פיזית לניקוטין אינה אחת מהן, כיוון שהחומר אינו ממכר • "גם המדבקות לגמילה מעישון מכילות ניקוטין, אך אין עדויות להתמכרות אליהן"

תומר מיכלזון
תומר מיכלזון

בבוקר שבו אנחנו פוגשים את צמד החוקרים, הפרופסורים רובי דר וחנן פרנק, מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, מדווחות כותרות העיתונים על הוצאתן הצפויה מחיינו של המכונות האוטומטיות לממכר סיגריות, בעקבות תקנות חדשות בחוק. המטרה, כמו בכל העולם המערבי, היא להדיר את ציבור המעשנים מעוד ועוד זירות ציבוריות ולהקשות עליהם לרכוש סיגריות. פרנק ודר מסכימים שעישון הוא הרגל רע שיש להילחם בו, אבל חולקים על כך שהקושי להיגמל, כפי שסבורה רוב הקהילה המדעית, נובע מהתמכרות לניקוטין. השניים פירסמו עשרות מאמרים ומחקרים בנושא מאמצע שנות ה־90, ובשנת 2000 יצא ספרם A critique of nicotine addiction שמסכם את מסקנות מחקריהם.

מה גרם לכם לחשוב שיש כשל בהנחות על האפקט הממכר של הניקוטין?

פרנק: "ב־1996 התקשר אלי עורך דין של חברת הסיגריות פיליפ מוריס, ושאל אותי אם ניקוטין הוא חומר ממכר, ועניתי שכן. כששאל אותי על סמך מה אני עונה, עניתי שזה על סמך מידע כתוב, וגם כי בתור מעשן שמנסה להפסיק ולא מצליח, אני יכול לאשש את ההנחה הזו. הוצאתי לו גם את המאמרים שעליהם התבססתי בתשובתי, והמאמר האחרון בעניין היה משנת 1976.

פרופ' חנן פרנק (משמאל), פרופסור אמריטוס בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' רובי דר, ראש המגמה הקלינית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב צילום: אייל טואג

"הוא שאל אם לא התעדכן משהו בשנים האחרונות, בכל זאת עברו 20 שנה. עניתי שעל סמך מה שאני יודע לא השתנה דבר. ואז התחלתי לקרוא. נתקלתי במאמרים בעייתיים מאוד מבחינה מתודולוגית. לדוגמה, הטענה שהמודל הבסיסי לעישון דומה לזה של הרואין שהוא חומר בעל איפיונים ברורים כבר 50־60 שנה, המייצר תחושות של אופוריה, הפסקת הצריכה שלו מלווה בסנדרום גמילה מובהק, והמשתמש נזקק לכמויות גדלות והולכות של הרואין. כלומר, הרואין עונה על כל הקריטריונים של חומר ממכר. צריכת ניקוטין, לעומת זאת, אינה יוצרת תחושה של אופוריה וגם אינה מלווה בסינדרום גמילה כימי ופיזיולוגי, כמו שיש בהרואין".

דר: "התחום מתעלם לגמרי מממצאים שסותרים את האפשרות שניקוטין הוא חומר ממכר. באחד המחקרים שלנו גילינו שאם לוקחים מעשן למעבדה, אחרי שלא עישן לילה שלם, ונותנים לו לבחור בין ניקוטין לפלצבו - לא מוצאים העדפה של ניקוטין על פלצבו. מדובר באנשים שהיו לכאורה מכורים לניקוטין ולא עישנו לילה שלם. זה ממצא שבתחום מדעי נורמלי היה צריך להפיל לחלוטין את התיאוריה המקובלת שניקוטין הוא חומר ממכר. דוגמה נוספת הן המדבקות לגמילה מעישון, שמכילות ניקוטין, אך אין עדויות משמעותיות להתמכרות למדבקות הללו. זה עוד סימן שניקוטין אינו ממכר. האם היה אפשר לקנות בקלות מדבקות של הרואין בכל בית מרקחת? כמובן שלא, כי הרואין אכן ממכר".

איך אתם מסבירים את העובדה שכשאנשים מפסיקים לעשן ולצרוך ניקוטין, הם בכל זאת מפתחים תופעות לוואי? הם משמינים, נהיים עצבנים, מתוחים. אי אפשר להכחיש את זה.

דר: "נכון, אנחנו לא מכחישים את קיומן של התופעות הללו, אבל כשמדברים על סינדרום הגמילה צריך להבחין בין סינדרום פיזיולוגי, כמו בהרואין, לבין תופעות גמילה פסיכולוגיות. זה ממש כמו לקחת מתינוק את המוצץ. הוא בוכה, הוא עצבני, וזה מסיבה פסיכולוגית. גם גמילה מהימורים קשה וגוררת אתה תופעות לוואי דומות לגמילה מעישון - ושם הרי לא מעורב סם".

אם הניקוטין אינו ממכר, אז למה אנשים מעשנים?

פרנק: "בגלל הטעם, זה מרגיע, זה מאפשר להם 'הפסקה'. זה פסיכולוגי".

דר: "אני מייחס את תחושת הרוגע לפעולת מציצת הסיגריה. כמו תינוקות".

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

איך קורה שתפישות מדעיות קיימות כל כך הרבה שנים ואף אחד לא בדק את הנחות היסוד שלהן?

דר: "אני חושב שהסיבות לכך פוליטיות. יש דעה שאם אתה מצייר אדם מעשן כמכור לסמים, זה עוזר להתמודדות הכוללת נגד העישון, כמשהו שצריך להיגמל ממנו. יש גם את האינטרסים של החברות שמציעות תחליפים לניקוטין כמו יצרניות המדבקות, שמאוד רוצות שהניקוטין יסווג כחומר ממכר".

העובדה שהפנייה הגיעה אליכם מנציג של פיליפ מוריס, לא גרמה לכם לחשוש שתמותגו ככלי שרת של חברות הסיגריות? התייחסו אליכם פעם ככאלה?

פרנק: "הם לא ביקשו דבר, הם רק רצו שנקרא את החומר בצורה קפדנית ונבחן אותו. זה הכל. אנחנו ממשיכים לייעץ לעורכי דין של חברות שמשווקות טבק, אבל תמיד מצהירים על כך וזה אף פעם לא היווה בעיה באף ז'ורנל מדעי. אף חברה לא מממנת את המחקרים שלנו".

דר: "יש הרבה חוקרים בתחום שמאוד לא אוהבים אותנו, ברמה שלא מוכנים ללחוץ לנו את היד בכנסים ולא לדבר אתנו בגלל הדעות שלנו. פעם הייתי באוניברסיטה בפנסילווניה והיתה שם חוקרת חשובה מאוד של עישון. ביררתי אם אוכל להיפגש אתה, אך היא ענתה שהיא לא מוכנה להיפגש עם אנשים שטוענים שניקוטין לא ממכר". 

נשמע כאילו הקהילה המדעית התייחסה אליכם ככופרים או מכחישי שואה.

דר: "ממש כך. מעורבים כאן גם אינטרסים, אגו, והאלמנט הצדקני האמריקאי שמחלק בין טובים לרעים: חברות הסיגריות הן הרעות, וחברות הפארמה הן הטובות. למה בעצם? לשתיהן יש אינטרסים כלכליים. יש לי קולגות בין האנשים הכי בכירים בתחום העישון, שכן חושבים שאנחנו צודקים ושיש לנו מה לומר, אבל בתוך הממסד היותר שמרני אנחנו מוקצים".

איך זה השפיע על תהליך העבודה שלכם?

דר: "לחנן אין בעיה להיות במרכזה של מחלוקת, לי זה יותר קשה. אבל אנחנו היינו כל כך משוכנעים בצדקתנו שזה לא הזיז לנו. התחום העיקרי שלי הוא בכלל לא עישון אלא מחקר ב־OCD, ובמחקרים האחרים שלי אני אף פעם לא נמצא בעמדה כה שנויה במחלוקת. עכשיו אני נרתע מללכת לכנסים. זה הפך להיות לא נעים".

פרנק: "אני חושב שהתגובות השליליות שקיבלנו גרמו לכך שהיתה לנו מוטיווציה הרבה יותר חזקה בפרויקט הזה"

היה רגע שבו הרגשתם שחלה נקודת מפנה ביחס כלפיכם?

דר: "זה תהליך אטי אבל יש כמה נקודות חגיגיות. למשל לפני שנה, כשהחוקר קארל פאגרסטרום, שעל שמו הומצאה הסקאלה למדידת התמכרות לניקוטין שמשמשת את כולם, נתן הרצאה בכנס ואמר שהוא הגיע למסקנה שניקוטין לא ממכר. וזה איש שהיה מאוד פעיל בפיתוח תחליפי ניקוטין".

אז מה בכל זאת הדרך הכי טובה להפסיק לעשן?

דר: "הקושי בלהפסיק לעשן אינו נעוץ בניקוטין, אלא בהפסקת התנהגות שהתרגלנו אליה. צריך להתחיל להסתכל על עישון סיגריות כעל מנהג מגונה ומלוכלך, להפסיק להשתוקק לדבר הזה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ