אשליית הרשת השקופה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נגד הזרם

אשליית הרשת השקופה

הורגלנו לחשוב על הרשת כעל מקום שבו המידע חופשי, אך גוגל, פייסבוק ואפילו ויקיפדיה, שמסננות תכנים בתהליך לא שקוף, מחליטות מה נראה ומה לא ■ "המרחב של חופש המידע נחסם, מבלי שנדע אפילו מה נחסם"

22תגובות

מהפכת האינטרנט נתפסת בדרך כלל כבעלת אופי דמוקרטי ומבוזר, ואילו הרשת עצמה מתוארת כתשתית פתוחה, שטוחה ושיוויונית. זה לא בדיוק המצב, טוענת פרופ' קרין נהון, "חוק הכוח פועל גם באינטרנט", היא אומרת."זה אומר שתשומת הלב של הרבה משתמשים באינטרנט בעצם מרוכזת בידי מעט מאוד אנשים, ספקי תוכן וחברות מסחריות. יש אי שוויון בהתפלגות הכוח באינטרנט".

אלה לא רק הרעיונות של נהון שהפוכים לכל מה שמקובל לחשוב על תחום המחקר שלה. גם היא עצמה חריגה בנוף האקדמי, בעיקר כיוון שהיא אינה מסתגרת במגדל השן, כרבים מעמיתיה המקדישים עצמם למחקר בלבד."אני חברה בבורדים של התנועה לחופש המידע, ויקימדיה והסדנה לידע ציבורי", היא אומרת."שקיפות וממשל פתוח הם הבסיס לדמוקרטיה תקינה ולהתנהלות נכונה של חברה. כמעט לא היתה מודעות לכך לפני המחאה החברתית. אנשים לא הבינו על מה רביב דרוקר (יו"ר התנועה לחופש המידע - א.ז) מקשקש. כיום, אנחנו יודעים ששקיפות היא בסיס להתנהלות ציבורית". כמו כן מרבה נהון להתבטא ציבורית נגד הקמת המאגר הביומטרי בישראל.

אי–פי

התיאוריה שלך לגבי האינטרנט מנוגדת לכל מה שהורגלנו לחשוב על הרשת. האם תוכלי להמחיש אותה באמצעות דוגמה?

"בוודאי. אם מסתכלים למשל על עולם מנועי החיפוש, רואים שגוגל חולשת כיום על 83% מהשוק. היו זמנים שזה היה אפילו 90%. יחד עם עוד שלושה מנועי חיפוש, מדובר כבר ב־98% מכל החיפושים ברשת. כלומר, אנחנו נתונים להשפעה מסיבית מטעמה של חברה אחת, עם אלגוריתם אחד. חלק מהדברים גוגל מקדמת בחיפוש, ועל חלק אחר היא מפעילה צנזורה - הדוגמה הכי מוכרת לזה היא הצנזורה בסין, שגוגל שותפה לה.

"במקרה של גוגל יש הרבה סודות. עשיתי ניסוי עם הסטודנטים בכיתה שלי בסיאטל, וביקשתי שיתחילו להקיש את המילה Send. התברר שמי שקונה כל יום קפה בסטארבקס קיבל מיד השלמה אוטומטית למילה 'סטארבקס', מי שלא שותה הרבה קפה קיבל השלמה למילה אחרת, Safeway, שמה של רשת סופרמרקטים מקומית. אנשים שאינם במקור מסיאטל, כמוני, פשוט קיבלו השלמה למילה סיאטל.

אייל טואג

"דוגמה שנייה היא פייסבוק, שיש לה עדיין כוח גדול למרות שכיום היא קצת נחלשת, וצעירים נוטשים אותה לטובת וואטסאפ ואינסטגרם. בניוזפיד שלך בפייסבוק אתה לא רואה את כל החברים שלך וכל העדכונים שלהם, אלא רק את אלה שפייסבוק חושבת שתרצה לראות. לפעמים חברים מתרגזים עלי, כי לא הגבתי על מה שכתבו. התשובה שלי היא שלא תמיד ראיתי את הסטטוסים שלהם. המשתמש תלוי בחסדי פייסבוק.

"אפילו בוויקיפדיה, שאמורה להיות פלטפורמה שוויונית, יש חתך די ברור של הכותבים ויש קהלים שמודרים ממנה. רק 9% מהטקסטים, למשל, נכתבו בידי נשים. חקרנו את הסיפור של הערך בוויקיפדיה שעוסק בקריקטורה של מוחמד, והתברר שמאחורי הקלעים היה שם מאבק איתנים סביב השאלה האם הקריקטורה עצמה תופיע בערך או שרק יופיע בו לינק אליה. היה משתמש שהוריד שוב ושוב את התמונה מהערך בטענה שהיא פוגעת ברגשותיו, וזה הגיע למצב שבו ויקיפדיה חסמה את כל מדינת קטאר מגישה לעריכה. היה מאבק דומה על השאלה האם יש להציג תמונה של אישה עירומה, בהריון בחודש תשיעי. התחוללו שם מאבקי אימים.

"זה מראה שהאינטרנט מלא במאבקי כוח, ואנחנו פשוט לא תמיד מודעים להם או למי שמנצח בהם וקובע אג'נדה. מחקרים פשוטים מראים שלמי שמנתב את המידע יש כוח להשפיע על המודעות של אנשים. באינטרנט המרחב של חופש המידע נחסם, מבלי שנדע אפילו מה נחסם. אנחנו חיים במעין 'פלזנטוויל' – או, יותר נכון, 'פארמוויל'. בימים אלו אני חוקרת ויראליות. איך משהו צף. גם כאן, אנחנו חושבים שאנחנו מרוכזים בידי מספר מועט של בעלי דעה וסוכני שינוי".

כיצד מתקבלת התיאוריה שלך בקרב הקולגות בתחום?

"התחלתי את המחקר בשנת 2000, כשהעולם הזה היה קטן וצעיר. ניסיתי להבין מיהם שומרי הסף החדשים - מי עושה ברשת את מה שפעם, במידה מסוימת, עשו עורכי העיתונים. קראתי לתיאוריה שלי"שמירת סף רשתית" (Network Gatekeeping Theory), ונאמר לי שאני פסימית ודיסוטפית ושהאינטרנט הוא מרחב שיוויוני. עד היום יש לי ויכוחים בנושא הזה, למשל עם פרופ' יוחאי בנקלר מהרווארד, שמדבר על יכולת הבחירה ברשת. הטענה שלי היא שאנחנו לא משתמשים ביכולת הבחירה הזו. הסיכוי שאתה תשתמש באתר חדש שלא היית בו אתמול קטן מאוד. לשמחתי עם הזמן יש התקרבות לדעות שלי והתפכחות מהמחשבה הנאיבית על הרשת".

את התארים המוקדמים שלה עשתה נהון באוניברסיטת תל אביב, אבל אחרי כן לא מצאה בית אקדמי בארץ."אנחנו לא מוחות בורחים אלא מוחות מוברחים", היא אומרת. בשנים האחרונות עבדה כחוקרת וחברת סגל קבועה בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון, ואולם למרות התנאים הטובים ותקציבי המחקר הנדיבים, החליטה לבסוף לשוב לארץ - לדבריה, ממניעים ציוניים. כיום היא מלמדת בבינתחומי בהרצליה, ובמקביל תחזור כל שנה ל־3 חודשים בוושינגטון. יש לה עוד תוכניות:"בישראל אין עדיין בית ספר למידע, וזו אחת הארצות היחידות בעולם שאין בה מוסד כזה. אני אקים בית ספר למידע. זו רק שאלה של זמן".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#