תרבות השחיתות נמצאת בכל מקום - מגזין TheMarker - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מדינה תחת פרוטקשן

תרבות השחיתות נמצאת בכל מקום

שחיתות אינה רק מעטפות שעוברות מיד ליד. היא מתבטאת גם בשוד הקופה הציבורית על ידי קבוצות לחץ, באנשי עסקים שעושים בפנסיות של כולנו כבתוך שלהם, ובהעסקת מנהלים בשכר דמיוני כדי שישתקו כשצריך

88תגובות

בדירוג השחיתות של ארגון טרנספרנסי אינטרנשיונל (TI), ישראל ממוקמת במקום ה־36 מתוך 177 מדינות בעולם. האם זה טוב או רע? מצד אחד, ישראל עלתה בדירוג בשלושה מקומות בשנה האחרונה. מצד שני, היא עדיין נמצאת מתחת לרוב המדינות המפותחות החברות בארגון ה־OECD.

אלא שכל הניסיונות למדוד את השחיתות מפספסים את העיקר. המדד של TIהוא סקר: שואלים כמה מאות או כמה אלפים בודדים של תושבים את השאלה "עד כמה המדינה שלך מושחתת", מקבלים תוצאות ויוצרים דירוג יחסי של מדינות. יכולים להיגרם כך עיוותים מכל הכיוונים: יתכן שהתושבים בארץ מסוימת כועסים על מדינתם בגלל גילויי שחיתות טריים – פרשת ראש ועד העובדים בנמל אשדוד, אלון חסן, יכולה להיות דוגמה לכך - בעוד שהמצב הנורמטיבי טוב יותר; ייתכן גם שאנשים פשוט לא מזהים שחיתות ככזו, בגלל שהיא נהפכה לנורמה וכבר מזמן אינה מזעזעת את הציבור, ואז המצב קשה ממה שסקרים יכולים לזהות.

בכלל, מדידת תופעה מורכבת כמו "שחיתות" באמצעות השוואה בינלאומית אינה מספקת ערך רב. כיצד היותנו מושחתים פחות מעשרות מדינות באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה עוזרת לאזרח ישראלי שרמת החיים שלו נפגעת בגלל תרבות של שחיתות? בסקר האחרון של TIדורגה ישראל מעל ספרד ואיטליה האירופיות. האם זה הישג? אולי הן אלה שהידרדרו? ומה לגבי מדינות כמו איחוד הנסיכויות וקפריסין המזרח תיכוניות, שדורגו כמושחתות פחות? מה כל זה אומר? לא הרבה.

אילן אסייג

העובדה הכואבת היא שבישראל ישנה תרבות עמוקה של שחיתות בכל החלקים של המשק, הן במגזר הציבורי והן במגזר העסקי, ושהשחיתות פוגעת קשות ברמת החיים ובאיכות החיים של התושבים – כמובן, למעט אלה שנהנים ממנה.

כאשר הציבור חושב על שחיתות הוא מתייחס בעיקר לפרשנות המשפטית: מעטפות שעוברות מיד ליד בין איש ציבור לאיש עסקים. שוחד. אבל הכלכלנים מודדים את השחיתות אחרת: בכל פעם שאיש ציבור או איש בחברה עסקית ציבורית עושה משהו שמושפע מאינטרס אישי – או נמנע מלעשות את הדבר הנכון בגלל אותו אינטרס – הוא מבצע מעשה שחיתות שפוגע ביעילות הכלכלית. על פי הערכות, כמחצית מפער התוצר בין ישראל לבין מדינות המערב המתקדמות נובעת בגלל שחיתות כלכלית שכזו.

אף אחת מהדוגמאות הבאות לא תפתיע את הקורא העוקב אחרי מדורי הכלכלה, אבל במצטבר, התמונה מבהילה.

במגזר הציבורי, אלפי אנשים השייכים לקבוצות לחץ שודדים מדי חודש ומדי תלוש משכורת את הקופה הציבורית. הנמלים, חלקים נרחבים במערכת הביטחון ועוד עשרות גופים מעסיקים עובדים על פי מפתח של קרבה משפחתית ומעניקים לעצמם שכר ותנאים ללא שום קשר לתפוקה שלהם. פקידים, בגלל לחץ וחשש, מתעלמים במודע מגניבות, עוולות, חוסר יעילות ובזבוז. גם זו שחיתות.

במגזר הפרטי, שודדים אחדים מבעלי ההון את החסכונות והפנסיות של הציבור באמצעות הנפקת ניירות ערך נחותים ומכירתם לציבור; מונופולים כמו הבנקים וחברות הביטוח גובים מחירים ועמלות מוגזמים; מאות יבואנים מצליחים לגבות מחירים שערורייתיים, לעתים קרובות פי כמה ממחירו של מוצר זהה בחו"ל, בזכות הגנות ומנגנונים שנוצרו כדי למנוע או למזער תחרות; חלק משמעותי מהמשק הוא "שחור" – עובדים בלי חשבונית ובלי לשלם מסים.

שתי הפרשיות סביב משפחת דנקנר שנחשפו בשנה האחרונה - זו של נוחי דנקנר בקונצרן אי.די.בי וזו של דני דנקנר בבנק הפועלים - הוכיחו שתרבות השחיתות נפוצה גם בקרב האליטה העשירה, שם אמנם עונבים עניבות ומתכנסים באולמות הישיבות של דירקטוריונים, אבל השיטות דומות: משלמים שכר גבוה מתוך קופה ציבורית כדי להעלים עין מניגודי אינטרסים, משתמשים בכספי חיסכון ופנסיה לטובת עניינים אישיים, מסדרים ג'ובים ועבודות לחברים, למשפחה ולמי שעזר להם במסדרונות השלטון ומשתמשים באיומים ובהפחדות. מעטפות עם מזומנים בסגנון הפעולה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אולי נפוצות פחות – אבל הסכומים גדולים הרבה יותר.

את החגיגה האמיתית עושים בישראל בתפר שבין המגזר העסקי למגזר הפרטי. מחירי הנדל"ן גבוהים כי המדינה מספסרת בקרקעות ומוכרת אותם במחיר הגבוה ביותר ומכיוון שאף פוליטיקאי לא מעז להתעמת עם מינהל מקרקעי ישראל. את הכסף עושים דרך מסלולי השחיתות: צריך לדעת מתי מפשירים קרקע מראש, צריך לדעת עם מי לדבר ברשויות המס כדי להפחית שומות, צריך לקבל אישור בדיעבד לבנייה בעוד קומות.

השחיתות אצלנו נטועה עמוק בתרבות. מדוע בכלל נוצרת ביורוקרטיה? על פי ההיגיון, ייעול ומיכון המערכות הביורוקרטיות אמור היה להיטיב עם כולם: פקידי הציבור ייהנו מסיפוק ומתהליכים מהירים, ואילו הציבור והיזמים יהיו מאושרים - והרי לא חסר לנו היי טק או יכולת טכנית להפוך את המנגנון הציבורי למשהו שכל העולם יקנא בו. זה לא קורה כי הפקידים עוצרים את המערכת בכוונה, בדיוק כדי שהדברים לא יזוזו, מכיוון שרק כך מתעורר הצורך בקרב יזמים להציע להם שוחד ושחיתות כדי לזרז את הדברים. אם הכל יילך מהר וחלק, אף פקיד לא יקבל שום מעטפה, וגם לא תשומת לב. בלי שחיתות, אף פקיד בכיר לא היה "חשוב".

 מהי שחיתות ומה אינה שחיתות? כשמעטפה עוברת מיזם נדל"ן לגיסו של חבר בוועדה מקומית שמחליט או יודע על הפשרת קרקעות ברור שזו שחיתות. זה מוגדר בחוק כשוחד וזהו מעשה פלילי. כאשר "סדרן רב תכליתי" בנמל חיפה מקבל שכר של 72 אלף שקל בחודש, זה אולי חוקי, אבל מרגיש כמו שחיתות – החברה הרי ממשלתית. ומה עם תכנוני מס אגרסיביים? מה עם יועצי פנסיה שלא מבינים חצי דבר בפנסיה ומעבירים את כספי הלקוחות לבית ההשקעות שמשלם את העמלה הגבוהה ביותר? מה עם פקיד בנק שמוכר ללקוח מוצרים מסוכנים שבהם אין לו צורך? ופוליטיקאים שנכנעים ללחץ של בעל הון ונמנעים מלפתוח שווקים לתחרות ולהורדת מחירים? או הפרטות במחירים נמוכים? כל אלה דוגמאות שאינן פליליות, אך האם הן אינן מושחתות?

בניתוח כלכלי, המדינה שלנו מושחתת - והעובדה שישנן מדינות מושחתות ממנה אינה אפילו חצי נחמה. כי בשונה ממדינות אחרות, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה תרבות כזו ואת הפסד התוצר והפריון שאליו היא מובילה. בשונה מאחרים, לנו יש אויבים מבחוץ שממתינים לכל מעידה, יש לנו מגמות דמוגרפיות שיקשו עלינו בעתיד, ויש לנו מגמות מסוכנות בנושאים קריטיים כמו שוק הדיור ושוק הפנסיה. יש הטוענים שזהו המזרח התיכון, ושבגלל שורה ארוכה של סיבות - למשל חוסר לכידות חברתית ותרבותית – אנחנו לעולם לא נהיה "כמו דנמרק", המדינה שנמצאת במקום הראשון בדירוג המדינות הפחות מושחתות. זה נכון: מחקרים הראו כי שבטיות, דתיות ופילוג מעודדים שחיתות. גם אכיפה חלשה של עבירות צווארון לבן, עודף חוקים ורגולציה, חוזקם של קבוצות לחץ ואינטרסים, ואפילו מיעוטן של נשים בתפקידי ניהול – כולם מעודדים את השחיתות. גם לתקשורת החלשה יש תפקיד מכריע ברמת השחיתות, בעיקר מהסוג הכלכלי.

אלא שהטענה הנגדית חזקה לא פחות: פשוט אין לנו ברירה. אנחנו חייבים לצאת במסע אגרסיבי נגד השחיתות הכלכלית ונגד התרבות שמייצרת אותה, אחרת לא נוכל לעמוד באתגרים הגדולים שמתקרבים אלינו. לאחר מבט ארוך בראי, כל אחד מאיתנו צריך להחליט איזו משתי הטענות הוא בוחר לאמץ.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#