סין |

איפה קונים חדשנות?

יעל עינב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יעל עינב

ערכתי משאל קצר בקרב הקולגות הסינים שלי: שאלתי מהי לדעתם הסיבה המרכזית לכך שהסינים אינם חדשנים. ההנחה בתוך השאלה מקובלת כבר גם על הסינים עצמם. הם מודעים לחסך בחדשנות בסין, במיוחד כשהשואלת באה מישראל - מדינה שזוכה למקום של כבוד בהיכל התהילה של החדשנות. באחרונה קיבלנו חיזוק להנחה זו, לאחר שהמיליארדר לי קאשינג השקיע 130 מיליון דולר בטכניון, בתקווה להעביר משהו מהחדשנות הישראלית לסטודנטים הסינים.

התשובות שקיבלתי דמו זו לזו: רובן ככולן הפנו אצבע מאשימה לעבר התרבות הסינית, שבה עובדים זוטרים נמנעים מלהציג רעיונות בפני בכירים. הסינים חוששים לקחת סיכון שעשוי להוביל לכישלון, שפירושו "איבוד פנים" או בושה. החשש מבושה מונע כל חשיבה או פעולה חדשניות. בנוסף, בסין קיימת הייררכיה נוקשה שבמסגרתה איש אינו מעז לחרוג מסמכותו. בין המשתתפים במשאל היו שהדגישו את תסמונת "הראש הקטן" ואת חוסר הרצון לקחת אחריות. אחרים ציינו את השמרנות וההעדפה להיצמד לסטטוס קוו. נדמה שכולם הסכימו כי קיים חוסר סובלנות מוחלט לכישלון, וכידוע, בלי האופציה להיכשל קשה מאוד להיות חדשניים.

הסינים נוטים פחות לחשוב כאינדיווידואלים, ומתקשים לפעול במצב של חוסר ודאות. התרבות הארגונית בחברות לא תומכת בנטילת סיכונים, ומערכת החינוך מבוססת על שינון, חיקוי ולימוד בעל פה ולא על חשיבה מקורית ויצירתית. שלא כמו בחברות ישראליות, בארגונים סיניים קשה למצוא דיונים פתוחים חוצי דרגות שבהם כל עובד רשאי להביע את דעתו.

יעל עינב היא מנהלת ANIHCY, חברה המבצעת פיתוח עסקי וקידום שותפויות אסטרטגיות לחברות ישראליות בסין

המשמעת, הצייתנות והדיוק בפרטים הפכו את סין למעצמה כלכלית. בעבר, אותה תרבות שעוצרת כיום את החדשנות הביאה לעולם המצאות כאבק השריפה, הנייר, הדפוס והמצפן. אלא שמאות שנים של שמרנות, כמו גם מהפכת התרבות בסין המודרנית, המחישו כמה מסוכן ליטול סיכונים ולצאת נגד המוסכמות במדינה.

כעת מבקש השלטון להפוך את סין למדינה מובילה בחדשנות ובטכנולוגיה. תוכנית חומש סינית הגדירה כיעד את השלמת המעבר מכלכלה מבוססת ייצור ויצוא לכלכלה המבוססת על חדשנות ופיתוחים עצמיים. סין לא יכולה להמשיך לצמוח כשכלכלתה נשענת על חיקוי מוצרים שפותחו במקומות אחרים. בסין מציבים יעדים ובדרך כלל עומדים בהם, כשהממשלה מספקת את האמצעים. עד היום הוקמו במדינה 22 מרכזי חדשנות - מעין "עמקי סיליקון" סיניים. מישראל העתיקו הסינית את החממות. בגוואנדונג יוקם מכון משותף עם הטכניון, ולידו יוקם מרכז חדשנות שיחבר בין הטכנולוגיה הישראלית לחברות הסיניות.

אלא שחדשנות אי אפשר לקנות בחנות. חדשנות לא באה על פי מרשם, גם אם משקיעים בפיתוחה הרבה מאוד כסף. זה לוקח זמן, לעתים דורות; אלפי קורסים של נטילת סיכונים לא בהכרח יוציאו מהסינים את האינסטינקט של ללכת על בטוח. האוניברסיטאות הסיניות פולטות בכל שנה 10,000 דוקטורים למדע, שלא לדבר על האלפים שלומדים באוניברסיטאות בחו"ל וחוזרים כעת לסין. הם עובדים במעבדות ובמוסדות עם הציוד המתוחכם והחדיש ביותר, אך מתקשים להוציא מעצמם חדשנות ויצירתיות. קשה להם לחשוב מחוץ לקופסה.

הסינים לא יושבים על הגדר ומחכים שהחדשנות תיפול עליהם משמים - וזה פותח חלון הזדמנויות, שבו לנו הישראלים יש יתרון. אחד השיקולים שהנחו, למשל, את כמצ'יינה ברכישת מכתשים אגן היה לימוד דרכי הניהול והחדשנות. הכר הנרחב לפעילות מסחרית בסין מעודד פיתוחים וחידושים. סין נהפכת לשוק הגדול בעולם של אנרגיה מתחדשת, וכמה חברות סיניות כבר מובילות בתחום זה. כך גם בתחום הרכבות. גם הפטנטים נהפכו ליעד לאומי, ושני מיליון פטנטים נרשמים במדינה בכל שנה. חברות סיניות מייצרות מוצרים חדשניים שמתחרים גם בזירה הבינלאומית, כמו למשל הסמארטפונים של ZTEוחואוויי, ששיווקם החל באחרונה גם בישראל. חואוויי גם פתחה מרכז פיתוח בישראל, שמטרתו לפתח רעיונות כאן ולהביא אותם לשם.

על הישראלים לנצל את ההערכה שרוחשים להם הסינים. מצד שני, צריך להיזהר מלהפוך את סין לאתר בטא. זה לא יעבוד - שהרי כבר אמרנו, הסינים אינם יכולים לקחת על עצמם אחריות ולא מוכנים להיות שפני ניסיון. לסינים יש כסף והם ישמחו להשקיעו בחברות ישראליות, שיביאו להם לא רק את הטכנולוגיה אלא גם את היזמות והחדשנות. הקמת מרכזי פיתוח בישראל עשויה להזרים כסף לחברות היזמיות הרעבות, אך לא תבטיח שהפיתוחים יישארו כאן. ההשקעות הסיניות ימשיכו להגיע לחברות, ואולי גם לקרנות ישראליות, עד שהסינים ישתלטו גם על המשאב של חדשנות ויזמות.

הכתבה מתפרסמת בגיליון נובמבר של מגזין TheMarker

צילום: נועם אשל

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker