איך נמכר צעצוע לאיתור כדורי גולף בתור גלאי פצצות ב־38 מיליון דולר - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סיפור פצצה

איך נמכר צעצוע לאיתור כדורי גולף בתור גלאי פצצות ב־38 מיליון דולר

יש רק סיפורים בודדים על שוחד וגזל במלחמת עיראק שיכולים להשתוות לזה של ג’יימס מקורמיק. מעלליו כל כך מוגזמים שהם היו נשמעים קומיים לגמרי אם לא היו להן תוצאות כה קטלניות

25תגובות

ב־9 בדצמבר 2009 הגנרל ג'יאהד אל־ג'בירי, ראש יחידת הפצצות של משרד הפנים בעיראק, ערך מסיבת עיתונאים במועדון הקצינים של המשרד בבגדד. פיגועי מכוניות תופת בעיר הביאו למותם של 127 אנשים ופצעו לפחות 400 נוספים יום קודם לכן, ואל־ג'בירי נדרש לענות לביקורת נגד מכשירי גילוי הפצצות ב־1,400 נקודות הבדיקה בעיר. כדי להוכיח את האפקטיביות של הציוד, שנקרא ADE 651, אל־ג'בירי אירגן הדגמה מול עדשות מצלמות התקשורת העולמית. לצדו עמד מאחורי סוללת המיקרופונים פייר ג'ורג'יו, הגנרל הלבנוני שסייע להביא את המתקן לעיראק. בסמוך אליהם עמד היצרן, אנגלי חסון בשם ג'יימס מקורמיק.

על שולחן הוצבו מוצרים ביתיים שאזרחי עיראק טענו כי גלאי הפצצות מתריעים התרעות שווא לגביהם: בקבוקי שמפו ובקבוקי רוטב חריף; צנצנת פלסטיק של חמוצים; שני מכלי גלידה וקופסת מגבונים. חייל במדים מיחידת הפצצות של אל־ג’בירי התקדם לעברם כשבידיו ADE 651 - אנטנה טלסקופית מסתובבת המורכבת על יחידת אחיזה כמו של אקדח ומחוברת בכבל לנרתיק בחגורתו. כשעבר על פני השולחן פעם אחת, האנטנה המשיכה להצביע קדימה. אך לאחר ששני רימוני יד הונחו על השולחן, עבר הטכנאי שוב, והאנטנה פנתה שמאלה והצביעה ישר על חומרי הנפץ. אחרי ההדגמה, הבטיח אל־ג’בירי לעיתונאים כי ADE 651 איתר בצורה דומה “מאות מטעני צד ומכוניות תופת”. מקורמיק שלל טענות של הצבא האמריקאי שהגלאים הם חסרי תועלת. “יצרנו מוצר שמתאים לביקוש בעיראק”, הוא הסביר, “לא בהכרח לכל המדינות”.

אי פי

מה שמקורמיק שכח להזכיר הוא שהמכשיר לא היה בדיוק המצאה שלו, והוא גם לא הזכיר שהוא יודע בוודאות שהוא לא מסוגל לאתר פצצות. ה־ADE 651 היה צעצוע שהומצא כמה עשורים קודם לכן על ידי סוחר מכוניות משומשות בדרום קרוליינה, כדי שיסייע לו למצוא כדורי גולף שאבדו במגרש. הוא לא הצטיין במיוחד בהגשמת ייעודו.
כשמשטרת בריטניה פשטה על משרדיו תשעה ימים לאחר מכן, כבר היה מקורמיק בעל ותק של שלוש שנים במכירת המכשירים הללו בעיראק. הם נמכרו לעתים ביותר מ־30 אלף דולר ליחידה. ההערכות האמינות ביותר מצביעות על כך שהרשויות בבגדד קנו יותר מ־6,000 גלאי פצצות חסרי תועלת כאלה, בעלות כוללת של לפחות 38 מיליון דולר.

יש רק סיפורים בודדים על שוחד וגזל במלחמת עיראק שיכולים להשתוות לזה של ג’יימס מקורמיק, ביניהם מכירת שישיות פחיות קולה ב־45 דולר לחיילים אמריקאים. מעלליו של מקורמיק כל כך מוגזמים שהם היו נשמעים קומיים לגמרי אם לא היו להן תוצאות כה קטלניות.

ה־ADE 651, ומכשירים דומים שנמכרו על ידו בעשור או יותר שבהם פעל בתחום גלאי הפצצות, חייבים את קיומם לווייד קואטלבאום, נשיא קואדרו בהארליוויל, דרום קרולינה. בתחילת שנות ה־90 החל קואטלבאום - שהיה בעבר סוחר מכוניות, צוללן וצייד אוצרות שהשכלתו הרשמית הסתיימה בתיכון - לקדם טכנולוגיה חדשה לגילוי. הוא קרא לה "גלאי קואדרו מולקולרי חיובי למעקב". לטענתו, הטכנולוגיה נועדה לסייע לסוכנויות אכיפת החוק למצוא כל דבר, החל מסחורה מוברחת ועד לאנשים נעדרים. קואטלבאום אמר כי במקור התכוון להמציא את המכשיר כדי למצוא כדורי גולף שאבדו במגרשים, אך מאז שכלל אותו כדי שיוכל לאתר מריחואנה, קוקאין, הרואין, אבק שריפה ודינמיט, באמצעות זיהוי “התדר המולקולרי” הספציפי של כל חומר.

הגלאי הכיל יחידה ידנית, עם אנטנה המותקנת על ידית אחיזה, וקופסה שמתלבשת על החגורה, קטנה מעט מקלטת וידאו, שנועדה להכיל כרטיסי תוכנה “מגובשים פחמנית”, עם התדר המסוים של החומר שהמשתמשים רצו למצוא. לא היה צורך בסוללות.

הגלאי הוזן על ידי החשמל הסטטי מגוף האדם שהפעיל אותו; כשהתגלה החומר הנדרש, האנטנה אוטומטית פנתה אליו. המחירים למכשיר נעו בין 395 דולר לדגם בסיסי ועד 8,000 דולר לדגם שיכול לאתר אנשים - מכשיר שדרש הטענת צילום פולארויד של האדם הדרוש בקופסת התכנות. מכשיר נוסף בסדרה, שנועד למצוא כדורי גולף ונקרא גופר, הוצע למכירה ב־69 דולר להזמנה בדואר.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

העובדה שהמכשיר של קואטלבאום פעל ללא שום תלות בעקרונות מדעיים ידועים, לא פגעה במכירות. עד סוף 1995, מכרו מפיצים ברחבי ארצות הברית כ־1,000 גלאי קואדרו ללקוחות, כולל לתחנות משטרה בג’ורג’יה ואילינוי, ולבתי ספר בקנזס ובפלורידה. כשרונלד קלי, סוכן הממונה על משרד של האף.בי.איי בבומונט, טקסס, גילה שיחידת הסמים המקומית קנתה מכשיר כזה, הוא הגיע להדגמה שבה ראה את הגלאי מוצא לבנת קוקאין. הוא לא התרשם. “הקשבתי היטב בשיעור מדעים בכיתה ח’”, אומר קלי כעת, “הכרזתי שמדובר בבולשיט”.

קלי הורה לסוכניו להשיג דוגמה של המכשיר. הוא העביר אותו במכונת רנטגן בבית המשפט בבומונט כדי לראות מה יש בתוכו, ושלח אותו למעבדות האף.בי.איי בוושינגטון. “זו אנטנה של מכונית עם ידית פלסטיק. זה לא עושה כלום”, היתה התשובה שקיבל מהמעבדה.

בדיקה נוספת של האף.בי.איי ומעבדות סנדיה נשיונל בניו מקסיקו קבעה שכרטיסי התכנות של קואדרו היו עשויים מרבועי נייר שהוצמדו לפיסות פלסטיק. דייל מאריי, שבדק את המכשיר בסנדיה, גילה ששיטת התכנות של קואדרו היתה לצלם את החומר המבוקש - אבק שריפה, קוקאין, ובמקרה אחד גם פיל - להגדיל את התמונה במכונת צילום, לחתוך את העותק לפיסות קטנות, ולהשתמש בהן כ“חתימה מולקולרית”. “היה להם הסבר מאוד נאיבי איך זה עובד”, אומר מאריי. “הם הוקסמו מצילומי הפולארויד”.

אי פי

למרות שקלי היה נחרץ בדעתו לגבי הכוונות הפליליות של מנהלי קואדרו - “הם היו נוכלים”, הוא אומר - מאריי חושב שקואטלבאום, לפחות, האמין בכל מאודו בגלאי שיצר. “זו היתה ההמצאה שלו”, הוא אומר. קואטלבאום אולי היה קורבן לאפקט אידאומוטור, אותה תופעה פסיכולוגית שמשכנעת משתמשים במקלות למציאת מים ולוחות סיאנס שהם חוזים בהשפעתו של כוח רב עוצמה אך בלתי מובן. בתגובה לשכנוע עצמי, הגוף האנושי יכול להפיק תנועות בלתי מודעות, וליצור מנגנון רגיש של תנועה מותאמת. “זה מאוד משכנע, אם אינכם מודעים למה שגורם לכך”, אומר מאריי.

בינואר 1996 שופט פדרלי במזרח טקסס הורה על השעיית ייצורו ומכירתו של גלאי הקואדרו בארצות הברית. קלי הוציא הודעה המזהירה את סוכנויות אכיפת החוק מפני המכשיר, ומשרד התובע הכללי פתח בהליכים פליליים נגד ארבעת מנהלי קואדרו. התביעה הביאה שלל עדים מומחים שהדגימו את חוסר הערך המדעי של הקואדרו והוכיחו כי לא היו בו שום מעגלים אלקטרוניים אלא רק קופסה ריקה. אולם חבר המושבעים לא הרשיע את הארבעה בכוונה לבצע הונאה, ושלושה מהם זוכו. מזכיר החברה, מלקולם סטיג רו - אנגלי זועף בן 68 שטען כי הוא מהנדס חשמל שעבד בעבודה חשאית בשירותו הצבאי במזרח התיכון - ברח לפני שהמשפט החל.

ב־1997, שוב צץ רו בבריטניה, שם הקים שתי חברות: דטקשן לברטוריס ודטקשן דיווייסז אינטרנשיונל. בשנים שלאחר מכן, בזמן שהמלחמה בטרור נהפכה למכרה זהב לתעשיית הביטחון, התפשטו בהדרגה עוד צעצועי קסם לגילוי פצצות, בשמות ועיצובים שונים: Sniffex, Alpha 6, GT200. שיווקו אותם נוכלים מהוקצעים. ג’יימס מקורמיק התברר כשאפתן מכולם.

מקורמיק, שנולד בליוורפול ב־1956, לא התבלט בנעוריו. הוא תואר על ידי חבריו כנער שקט, ונשר מהלימודים בגיל 18. באמצע שנות ה־70 הוא הצטרף למשטרת מרסיסייד, ושימש כמתלמד במשך שנתיים, אך עזב לפני שנהפך לשוטר מוסמך. מיד לאחר מכן היגר לארצות הברית והצטרף לאביו שהשתקע בניו ג’רזי. כשחזר לליוורפול לאחר יותר מעשור, הנער הביישן נעלם ובמקומו הופיע איש מכירות חלקלק ובטוח בעצמו, המתמחה בציוד תקשורת, כמו ביפרים ומכשירי קשר צבאיים. בשנת 2000 פנה מקורמיק לחבר ילדות ששירת אז במשטרת מרסיסייד והזמין אותו להדגמה של טכנולוגיה חדשה.

במטה חיל ההנדסה של הצבא הבריטי בצ’טהאם במחוז קנט בדרום מזרח אנגליה, צפו השניים בחיילים המדגימים את הגלאי שנקרא Mole Programmable Substance Detector. היצרן טען שהמכשיר - באמצעות אנטנה מסתובבת המורכבת על ידית פלסטיק ומערכת של כרטיסי תכנות - מסוגל לאתר חומרי נפץ, סמים, שנהב ובני אדם. חיל ההנדסה המלכותי ביצע הדגמה מרשימה, והצליח להשתמש במכשיר כדי למצוא חומרי נפץ וחפצים אחרים במגורי החיילים. מקורמיק הפך לסוכן בינלאומי של המכשיר. באמצעות קשריו בתעשיית התקשורת, החל לארגן הדגמות של המכשיר ללקוחות סביב העולם, ממקסיקו ועד אוזבקיסטן.

ב־2001 פנה אחד מעמיתיו של מקורמיק בעסקי מכשירי הקשר, רוברט באלייס, למשרד האזורי בהרי הרוקי של המרכז לאכיפה וכליאה בדנוור, בניסיון למכור להם את המכשיר. באלייס אמר כי הוא ישמח לבוא ולהדגים את יכולותיו של המכשיר. נציגי המרכז הסכימו ואמרו כי יבצעו בדיקה משלהם. הם התקשרו למעבדות סנדיה כדי לנסות להעריך את הטכנולוגיה.

כשדייל מאריי הגיע לדנוור כמה שבועות אחר כך, הוא נזכר שראה את המכשיר בעבר. הוא היה זהה בכל מובן לגלאי הקואדרו. “זה נראה כאילו מישהו לקח את תבנית ההזרקה ממפעל אחד לשני ופשוט הדביק תווית שונה”, הוא אומר. למרות שהוא היה בטוח שהמכשיר שהוצג בפניו מגוחך לא פחות מקומו, מאריי שלח אותו לבדיקה קפדנית, שבה נדרש באלייס למצוא חומר נפץ מסוג C4 במשרדיו. “ידעתי שבלי מבחן מדעי קפדני, יהיו אנשים שלא ישתכנעו”, אומר מאריי. “התייחסנו אל זה כמו אל כל ציוד אחר”.

רק באלייס נראה מופתע כאשר המכשיר כשל. בתחילת הניסוי, כשהוא ראה היכן נמצא חומר הנפץ, הציוד פעל בצורה מושלמת; אולם לאחר שהוא נדרש למצוא אותו בלי שידע מראש מה מיקומו, הוא לא הצליח במיוחד. כשסנדיה פרסמה את התוצאות, באלייס, מקורמיק והיצרנים בבריטניה זעמו. הם טענו שהניסוי נוהל בצורה כושלת. באלייס איבד את רישיון ההפצה שלו, והיצרנים הפסיקו למכור את המכשיר. אולם גלאי דומה לו הופיע מיד בשוק תחת שם חדש, GT 200.

מקורמיק לא התייאש. הוא עבר עם אשתו ושני ילדיו למחוז הכפרי סומרסט בדרום מערב אנגליה, והחל להקים עסק משלו לגלאים. מבית החווה שלו בסמטה ציורית, הקים מקורמיק חברה חדשה, אדוונסד טקטיקל סקיוריטי אנד קומיוניקיישנס (ATSC), עם קו חדש של מוצרים. המכשירים שלו, שנמכרו תחת שם המותג אדוונסד דטקשן אקוויפמנט, נראו דומים להפליא למכשירים הקודמים, אך “התבססו על טכנולוגיה ייחודית של משיכת יונים אלקטרו־סטטית”. היו להם גם יכולות שעלה על קודמיהם. לפי עלוני המכירות, הציוד יכול לאתר חומרי נפץ, סמים, מזומנים, יהלומים, זהב, שנהב, ובאמצעות “כרטיס זיהוי אנושי” גם נעדרים - אפילו מתחת למים, מתחת לאדמה, או ממטוס הטס בגובה של עד חמישה קילומטרים.

מקורמיק נסע ברחבי העולם כדי להדגים את המכשירים שלו, בדרך כלל במדינות שבהן הממשלה חלשה ותהליכי הרכש לא יעילים. ב־2003 הוא ובאלייס ביצעו הדרכות על המכשירים ברפובליקה הדומיניקנית; בסרטי וידאו שהגיעו למשטרת בריטניה, מקורמיק עורך מצגת שבה הוא מתפאר בכך שהציוד שלו גילה פילים באפריקה ממרחק של 50 קילומטר. במאי 2004 הוא מכר את המכשיר הראשון, ששמו הפך ל־ADE 650, לכוחות ביטחון בקניה. בשנה שלאחר מכן הוא יצר קשר עם סוכני מכירות באיחוד נסיכויות המפרץ, וייטנאם וסוריה; הוא מכר מכשיר אחד בסינגפור ואחד ביפן.עם הגידול במכירות, הוא התייעץ עם מעצבים תעשייתיים ויצרני פלסטיק בבריטניה כדי לדון בדור הבא של גלאי ADE, והזמין כמה עשרות מכשירים חדשים וקצת יותר גדולים, עם ידית אחיזה חזקה יותר. “בשבילנו זה היה עוד כמה תבניות פלסטיק”, אומר איאן לואו, מנהל מריוט פלסטיקס, ספק רכיבים תעשייתיים בסומרסט, שעמו דן מקורמק בייצור המוני של המכשירים. “הוא נראה כמו עוד איש עסקים”.

בה בעת, מקורמיק פנה למינסוטה גלובל, חברה לדיוור ישיר במינאפוליס, שמייצרת את מכונות ייצור הדונאטס Lil Orbits שהיתה המפיצה של המלאי הנותר של מכשיר הגופר למציאת כדורי גולף. בסוף 2005, הוא הזמין 100 גלאי כדורי גולף ממינסוטה ב־19.50 דולר האחד, וכמה חודשים אחרי כן עוד 200. בגראז’ שלו בסומרסט, סיפר מאוחר יותר למשטרה, הוא תיכנת אותם לבצע “משיכת יונים אלקטרוסטטית”, באמצעות אוסף של צנצנות ריבה ומכלי תבלינים שהכילו דוגמיות של סמים וחומרי נפץ. בכל צנצנת הוא שם מדבקות צבעוניות קטנות והותיר אותן במשך שבועות לספוג את החומר שלקוחותיו ירצו לגלות. הדוגמיות כללו קנביס; פיסות מקופלות של שטר 1,000 ין יפני; ופיסת גזה שמקורמיק השתמש בה להפסיק דימום מהאף. מאוחר יותר הוא הסביר שהגזה סייעה לו לאתר בני אדם. לאחר שהמדבקה ספגה במשך שבוע את האדים, הוא הדביק אותה לגופר. הוא הסיר את תג הפלסטיק שעליו נכתב שמדובר בגלאי כדורי גולף, והחליף אותו בלוגו ATSC. כך נוצר ה־ADE 100, שנמכר לראשונה, במארס 2006, לסוכניו של מקורמיק בלבנון. המחיר: 3,000 דולר היחידה.

photograph BY PAULINE BEAUDEMONT FOR BLOOMBERG BUSINESSWEEK

ב־2006, מקורמיק ואנשיו בלבנון ובירדן זיהו הזדמנות והחליטו לנצל את המימון שהציף את עיראק, מוכת מלחמת האזרחים. גילוי פצצות בנקודות בדיקה ברחבי בגדד הסתמך כמעט לגמרי על חיפושים ידניים. מדענים במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס עבדו על פיתוחו של מתקן רחרוח רגיש, אך הוא ידע לזהות רק TNT, ונדרשה עוד שנה להשלמת הפיתוח.

בגראז’ שלו בסומרסט שכלל מקורמיק, לדבריו, מכשיר ידני שיכול לגלות את חומרי הנפץ הנסתרים והחזקים ביותר, כולל C4 ו־RDX. מכשיר ה־ADE 651 היה מצויד בקורא כרטיסים ובמבחר כרטיסים מצופים פלסטיק, המתוכנתים לפי החותמת המולקולרית המתאימה לכל חומר. ללא חבילת ההדרכה הנכונה, הסביר, טכנולוגיה עדינה כל כך תהיה חסרת ערך. העלות של הדרכה חיונית זו הזניקה את עלות המכשיר המתקדם ADE 651 ליותר מ־30 אלף דולר היחידה.

טענותיו של מקורמיק נשמעות מופרכות, אך הציוד שלו נשא את חותמת האיגוד הבינלאומי של טכנאי הפצצות. בינואר 2007 העניק משרד הפנים העיראקי את הראשון מחמישה חוזים ללא מכרז ל־ATSC וסוכניה תמורת 11 מיליון ליש”ט. בסומרסט, נערכה מריוט פלסטיקס למחזור הייצור הגדול ביותר מעולם של ADE 651.

כשההתרעה הראשונה לגבי מקורמיק הגיעה לידי הבלש סטיב מאפ ב־2007, הוא לא ייחס לה חשיבות רבה. באותה עת היה מאפ - טיפוס מגודל עם זקן מדובלל ולחיצת יד בשרנית, ששירת במשטרה כמעט 30 שנה - הממונה על יחידת החקירות הפיננסיות של צוות הפשעים החמורים והמאורגנים של משטרת אבון וסומרסט. כמומחה בהלבנת כספים, מקבל מאפ 3,500 פיסות מידע מדי שנה. רבות מהן מגיעות ממערכת הדיווח על פעילות חשודה של בריטניה, שדורשת מבנקים להעביר מידע על הכנסות מפוקפקות שמגיעות מחו”ל.

בקיץ 2008 שיגרה המערכת אזהרה שנייה על חשבונותיו של מקורמיק, וציינה סכומים גדולים של כסף שנשלחו מהמזרח התיכון, והעברות כספים ללא תכלית עסקית ברורה. מאפ ביקש מאחד מהשוטרים שלו, שנמצא ליד ביתו של מקורמיק בסומרסט, לבדוק את ATSC. באותה עת, קומץ בלוגרים כבר כתבו על הכישלונות של מוצרי החברה, וכמה שעות חיפוש בגוגל חשפו שיש בעסק של מקורמיק בעיות מלבד אי סדרים חשבונאיים. השוטר התקשר לבנקים, לרשויות המס והמכס, למומחים לחומרי נפץ ולמשרד ההגנה, וגילה שמקורמיק ומכשיריו קשורים לא רק למזרח התיכון, אלא גם לאנשי מכירות של ציוד דומה בבריטניה. באוקטובר 2009, הביא מאפ את ממצאיו לפגישה בלונדון, במטה המשרד לחקירות הונאה חמורה, המחלקה בממשלת בריטניה הפועלת לחקירת פשעים פיננסיים מורכבים. אולם המשרד חשב שההוכחות לא מספקות. מאפ חזר למטה משטרת אבון וסומרסט שמחוץ לבריסטול, ובתחילת החודש שלאחר מכן נפגש עם כמה עמיתים כדי לפתוח בחקירה רשמית לגבי מקורמיק ו־ATSC. הם היו זקוקים לראיות, ולכן תכננו לערוך פשיטה.

עד סוף 2009, מקורמיק היה הבעלים של בית נופש בחופי הים התיכון; ריינג’ רובר; סוס תצוגות ואורווה עבור בתו; יאכטה של מיליון דולר בשם בלו קריסטל; בתים חדשים לאביו וחמותו; והרחבה גדולה לבית המשפחה בסומרסט. הוא גם הוציא 3.5 מיליון ליש”ט על וילה עירונית ג’ורג’יאנית אלגנטית בבאת, שנרכשה מידי השחקן ניקולס קייג’. ואולם כאשר תריסר שוטרים ממשטרת אבון וסומרסט נכנסו לביתו בבוקר קר להפליא, כמה ימים לפני חג המולד בשנת 2009, הבית נראה רגיל. החדרים החדשים בהרחבה היו ריקים מלבד טלוויזיה וכורסאות עור. נראה כאילו מקורמיק לא הצליח להמציא דרכים להוציא את כספו. כשהמשטרה פשטה בו זמנית על משרדי ה־ATSC הסמוכים, הם גילו שהוא לא טרח אפילו להבטיח שחברת האבטחה הגלובלית שלו תהיה מאובטחת: מכשירי ADE 651 בשווי אלפי דולרים היו זרוקים בקופסאות קרטון פתוחות על הרצפה, וספרי החשבונות של החברה סתרו כל הסבר רציונלי. כמה שבועות לאחר מכן, מקורמיק נעצר, וממשלת בריטניה אסרה את היצוא של גלאים לעיראק ואפגניסטאן.

ב־18 שנותיה כחוקרת מקרי הונאה, הבלשית ניקי וייט פגשה הרבה גברים בטוחים בעצמם; היא מזהה אותם ללא בעיה, ומקורמיק לא היה יוצא דופן. “קצת שחצן, מלא בעצמו. לא אהב שדוחפים אותו לפינה. וכשהתעמתנו אתו הוא צחק בלגלוג, כאילו הוא אומר, ‘אישה טיפשה’”, היא אומרת. “נוכל מצוי, האמת”.

מלכתחילה, עמדו וייט ומאפ בפני האתגר שהביס את התובעים האמריקאים בתיק הקואדרו: הם היו צריכים להוכיח שלא רק שהמכשירים לא עבדו, אלא שהאנשים שמכרו אותם ידעו זאת. החלק הראשון היה פשוט יחסית: מומחים במחלקת מחקר חומרי החבלה במשרד ההגנה העידו והציגו את תוכם של מוצרי ATSC וקבעו כי מדובר בלא יותר מצעצועים. גם אם עיקרון הגילוי המולקולרי שמופעל באמצעות חשמל סטטי היה אמין, הרי שרכיבי ה־651 ADE לא עמדו במבחן ההיגיון: החיווט בפנים לא היה מחובר לשום דבר ולא העביר זרם; האנטנה, העיד אחד המדענים, היתה “לא יותר ממסמר של 20 ס”מ”. הבלשים גילו שמקורמיק הפסיק אפילו ל”תכנת” את המכשירים כשההזמנות החלו לזרום, והמכשירים שנשלחו לעיראק אפילו לא הכילו את המדבקות הצבעוניות בתוכם. במקום זאת, הוא השקיע באריזות מושקעות יותר, וצירף לכל מכשיר חבילת כפפות כותנה וחומר לחיטוי ידיים במזוודת פליקן יקרה. “הכל קוסמטי”, אומר מאפ. “המזוודה עולה יותר מתוכנה”.

וייט ומאפ בילו שנתיים בניסיון להוכיח שמקורמיק ידע שהמוצרים שלו לא פועלים. הם חקרו ביותר מ־20 מדינות, נסעו לבלגיה, צרפת, גיאורגיה, לבנון ובחריין. הם גילו שהוא מכר יותר מ־7,000 מכשירים לסוכנויות כולל משטרת הונג קונג, רשות שדות התעופה ברומניה, האו”ם, וקבוצת מלונות מובנפיק. רוב המכשירים נמכרו לעיראק, שבה נערכה לאחר מכן חקירה של משרד הפנים שהראתה שחיתות בממדי ענק שאפשרה את החוזים עם ATSC. בדו”ח מ־2011 לקונגרס, המפקח הכללי המיוחד לשיקום עיראק העריך כי 75% מההכנסות של מקורמיק הלכו לשוחד. פקידים, כולל הגנרל אל־ג’בירי מיחידת הפצצות נכלאו על חלקם בתהליך הרכש.

קשה להסביר את המכירות ביתר המקומות בעולם בשוחד. משטרת בלגיה שילמה לפחות 80 אלף יורו לארבעה מכשירים, שהתגלו במרכזי בדיקה צבאיים כחסרי ערך. כשנשאל לגבי הגלאים חסרי הערך, הגיב מקורמיק באותו אופן: המפעילים לא היו מאומנים דיים; הבדיקות היו שגויות; הסביבה היתה מזוהמת. אם הייתם שואלים אותו איך המכשירים עובדים, הוא היה אומר שאינו יודע בדיוק - זה פשוט עובד.

איפי, רויטרס גטי אימג'ס ורידוקס

במהלך עשר השנים שבהן קידם את הציוד, מקורמיק מעולם לא נסוג מעמדתו זו. הבלשים לא הצליחו לחשוף שום הוכחה שהוא אי פעם התוודה בפני מישהו, בכתב או בשיחה, שאין לו ביטחון מלא באפקטיביות של מוצריו. הוא היה קרוב לשבירה ב־2008, בנסיעה לניג’ר להדרכות על ציוד ADE לקציני משטרה וצבא שם. הוא היה עם חבר שהשתתף בהדגמה שהתבצעה עבור חיל ההנדסה הבריטי. בעשרת הימים שבילו באפריקה, שמע עמיתו של מקורמיק - שעד אז האמין שהמכשיר אמיתי - תלונות מתלמידיו האפריקאים והתחיל לחשוד. כשהם טסו מניג’ר במטוס של אייר פראנס, הוא הביע את ספקותיו בפני מקורמיק, שנעלב והבטיח לו שהתלונות מטופשות. השניים התווכחו בלהט רב כל כך שצוות המטוס נאלץ להפריד ביניהם. כשירדו מהמטוס בפאריס, עמיתו של מקורמיק הסביר כי אם הציוד שהם מוכרים אינו פועל, הוא לא רוצה להיות קשור אליו; זה עניין של חיי אדם. “תעשה מה שטוב לך, אבל אתה מפנה גב למיליונים”, ענה מקורמיק. “זה עושה בדיוק את מה שזה אמור לעשות, כסף”.

בסופו של דבר לא הצליחו הבלשים הבריטים למצוא ולו פיסת ראיה מרשיעה אחת נגד מקורמיק, אבל הם הצליחו להרכיב פאזל של עשר שנות זיופים בדרגה נמוכה יותר. מקורמיק התיימר להיות בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, אך לא היה לו; הוא העמיד פנים שהוא חבר האיגוד הבינלאומי של טכנאי פצצות, ולא היה כזה; וכשנאמר לו על ידי מעבדות סנדיה שהטכנולוגיה שלו חסרת ערך, הוא שינה את שמה והמשיך למכור אותה. “כל הדברים הקטנים מצטרפים לתמונה גדולה”, אומר מאפ. “אם אתה מאמין במכשיר שלך ויודע שהוא עובד, לא היית צריך לעשות את כל הדברים האלה”.

כשמשפטו בן ששת השבועות נפתח בלונדון במארס, מקורמיק המשיך לטעון שמכשיריו פועלים כראוי. הוא מעולם לא קיבל תלונות עליהם מלקוחותיו, אמר לבית המשפט. התביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק ש־ADE 651 גרם למוות ספציפי בעיראק - למרות שעדויות שהוגשו בכתב ממשרד המפקח הכללי של עיראק הראו כי בנקודה אחת הטעינו מורדים כלי רכב בטילים וחומרי נפץ והעבירו אותו דרך 23 נקודות בדיקה בבגדד שבהן המכשיר של מקורמיק הופעל. מקורמיק הורשע בשלושה סעיפי הונאה ובמאי נדון לעשר שנות מאסר.

“אני בטוח בכך שהתנהגותך הנפשעת במכירת כל כך הרבה מכשירים חסרי ערך לצורך רווח ענקי גרמה לתחושה כוזבת של ביטחון, ותרמה בסבירות גבוהה לגרימת מוות ופציעות לאנשים תמימים”, אמר השופט למקורמיק שישב דומם. “לא הפגנת תובנה, בושה או תחושת חרטה. אפילו עכשיו אתה מתעקש שהם עובדים, במאמץ חסר תועלת להמעיט באחריותך. לחמת בשיניים וציפורניים לנוכח ראיות מכריעות. בהימור נואש אחרון גלגלת את הקובייה והפסדת”.

היתה זו הפעם הראשונה בקריירות הארוכות של וייט ומאפ שבה שמעו שופט מעניק את העונש המרבי לפשע כלשהו מלבד רצח.

שבוע לאחר מכן בחדר ראיונות אפרורי ובלתי מסומן בבניין בטון לצד תעלה במרכז בריסטול, שאלתי את שני הבלשים אם הם יודעים על מקומות בעולם שבהם עדיין משתמשים במכשירים של מקורמיק. “נסה בעיראק, בתור התחלה”, אומר מאפ. למרות המשפט והחקירה הנמשכת של המפקח הכללי של משרד הפנים של עיראק בנוגע להונאה של ATSC, מכשיר ADE 651 עדיין משמש באלפי נקודות בדיקה ברחבי בגדד. במקומות אחרים הרשויות לא הפסיקו להאמין בגלאים, אומר מאפ. “בקניה הם אמרו, ‘אנחנו יודעים על הרשעתו של מקורמיק, אבל אנחנו שמחים שיש לנו אותם, הם עובדים”.
לפי מאריי ממעבדות סנדיה, אפקט האידאומוטור כל כך משכנע עבור מי שלוקה בו, שאפילו הוכחות מדעיות נחרצות נגד הטכנולוגיה אינן משפיעות. “מאוד קל לאדם לשכנע את עצמו שזה עובד”, הוא אומר. “התופעה קיימת כבר מאות שנים, והיא לא תיעלם”.

מאז הרשעתו של מקורמיק, הרשויות בבריטניה ניסו לתבוע יצרנים אחרים של מכשירים דומים, בהצלחה חלקית. האיש שמאחורי אלפא 6 זוכה מהונאה ביוני; משפטו של גארי בולטון, שמכר את המול וה־GT 200, נמשך. מלקולם רו, בשנות ה־80 לחייו עתה, כבר אינו מבוקש על ידי האף.בי.איי, ומבלה את רוב זמנו באזור המחלוקת בצפון קפריסין, שם מתקשה משטרת בריטניה להשיגו. “הוא איש זקן מאוד עתה”, אומר עורך דינו לשעבר. “הוא חושש מכמה ארגונים מאוד חזקים, בואו נאמר את זה ככה”.

למרות זאת, המכשירים ממשיכים לצוץ במקומות שונים. אחת הפעולות הראשונות שעשה מקורמיק כשהשתחרר בערבות לאחר מעצרו הראשון היה למצוא את התבנית לייצור ה־ADE 651 ולשלוח אותה לחו”ל. לידיעת משטרת בריטניה, היא נשלחה לבוקרשט. “זה עדיין נמצא איפשהו”, אומר מאפ, "לכן אפשר לצפות שהם  ימשיכו לייצר על פיה”.

תרגום: דפנה מאור

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#