סידורים אחרונים בדלאוור - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ארץ מקלט

סידורים אחרונים בדלאוור

תאגידי ענק, סוחרי נשק, מבריחים, סטארט אפיסטים נלהבים ויותר מ־1,000 חברות ישראליות - כולם חולקים כתובות במדינת דלאוור שבארצות הברית. ואולם על מקלט ההון הזה מרחפת סכנה בעקבות החלטת המדינות המתועשות להילחם בתופעת ההתחמקות ממס; המושל היהודי של דלאוור כבר מפשיל שרוולים

2תגובות

ב-28 בנובמבר 2002 ביצעו טרוריסטים אסלאמים מארגון המקורב לאל קאעדה שני פיגועים במומבסה, בירת קניה, נגד מטרות ישראליות. בפיגוע הראשון התפוצצה מכונית תופת בפתח מלון פרדייז בעיר, וגבתה את חייהם של שלושה ישראלים ו־13 קנייתים. הפיגוע השני תוכנן להיות ראוותני וקטלני הרבה יותר: הפלת מטוס ארקיע בזמן המראתו לישראל, על מאות נוסעיו. למרבה המזל, טילי הכתף שנורו אל המטוס פספסו את המטרה והפעולה נכשלה.

החשוד העיקרי באספקת טילי הכתף לטרוריסטים היה ויקטור בוט, סוחר הנשק הגדול בעולם דאז, שזכה לכינוי “סוחר המוות”. בוט, שסיפור חייו שימש כמה שנים לאחר מכן כהשראה למותחן ההוליוודי “שר המלחמה”, רקם במשך שנים ארוכות עסקות נשק עם משטרים אפלים, בהם הטליבאן באפגניסטן, הרפובליקה של קונגו, אנגולה וליבריה. כיום הוא מרצה 25 שנות מאסר בבית כלא בניו יורק, לאחר שהוסגר לארצות הברית מתאילנד ב־2010 והורשע בסחר נשק לא חוקי.

גטי אימג`ס

למרות שהיה אחד הפושעים המבוקשים ביותר על ידי רשויות החוק בארצות הברית, בחר בוט הרוסי לרשום שתיים מכתובות עסקיו חובקי העולם דווקא במדינת דלאוור הקטנה שבצפון מזרח ארצות הברית - מרחק שעתיים נסיעה בלבד ממטות ה־FBI וה־CIA בוושינגטון הבירה. כמוהו עשה גם איש העסקים הסרבי סטנקו סובוטיץ’, שהורשע בהברחת סיגריות ונדון לשש שנות מאסר בסרביה. לא הרחק מהכתובת בדלאוור שבה היתה רשומה החברה של סובוטיץ’ רשם גם טימותי דורהאם את עסקיו. דורהאם הורשע ב־2012 על ידי בית משפט פדרלי בהונאה של 5,000 משקיעים קטנים, בהם פנסיונרים, מהם גנב במצטבר כ־207 מיליון דולר. “מיידוף של המערב התיכון”, כפי שהוא מכונה, יושב גם הוא בכלא.

אבל לא רק פושעים בוחרים במדינה הזעירה, ששטחה כשליש משטחה של מדינת ישראל, כבסיס רשמי לניהול פעילותם. גם אפל, גוגל, בנק אוף אמריקה, ברקשייר האתוויי, וולמארט, אקסון מובייל, שברון ועוד שורה ארוכה של תאגידי ענק נוהגים כך, וכמותם נוהגות גם כ־1,000 חברות ישראליות, בהן צ’קפוינט, אמדוקס, אלביט, נייס, נס, אלסינט ואחרות - למעשה מדובר בכ־95% מכלל החברות הישראליות הפועלות בארצות הברית. בסך הכל, רשומות בדלאוור כ־60% מתוך 500 החברות הגדולות בארצות הברית, וכ־80% מהחברות הבורסאיות הפועלות בה. דלאוור היא המדינה היחידה בארצות הברית שיש בה יותר חברות רשומות (כמעט 950 אלף) מאשר תושבים (כ־900 אלף), כך על פי נתונים שפרסם העיתון “ניו יורק טיימס” ב־2012.
 
משחקים במחבואים
חוקי החברות הידידותיים של דלאוור, שנוסחו כבר בראשית המאה ה־20 כדי למשוך חברות מניו יורק וניו ג’רזי ושוכללו מאז, הפכו אותה למקור משיכה עבור מאות אלפי החברות הרשומות בה כיום. “בדלאוור לא שואלים שאלות. זה מקום נוח מאוד להחביא כסף שהגיע ממקומות לא ברורים”, אומרת דינה פסקא רז, מומחית למיסוי בינלאומי ושותפה במשרד רו”ח KPMG בישראל. “אם אתה מעלים מס ויש לך כסף שחור שלא דיווחת עליו בארצות הברית או במדינה אחרת ואתה רוצה להחביא אותו, קל מאוד לעשות את זה בדלאוור, שמאפשרת לך לפתוח חברה בלי להזדהות ובלי להשאיר עקבות”.

”פושעים ינצלו כל מערכת”, טוען מנגד עו”ד בן שטראוס, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין של דלאוור ושותף בפירמת עורכי הדין המקומית פפר־המילטון. “ואולם, פושעים עשויים לבחור לרשום חברות בדלאוור בשל הפופולריות שלה, אך לא החוק התאגידי בדלאוור ולא העקרונות המשפטיים שלה מקדמים או מציעים איזשהו יתרון לניצול לרעה מסוג זה, בהשוואה לרישום חברות בכל אחת מ־49 המדינות האחרות בארצות הברית”.

רו”ח אלונה מירון, שותפה בפירמת רואי החשבון Deloitte בריטמן אלמגור זהר, וראש מחלקת מיסוי עסקות בינלאומיות, אומרת כי רישום חברה בדלאוור הוא ברירת המחדל בעת רישום חברה בארצות הברית, ללא קשר למיקום מטה החברה או למרכז האמיתי של פעילותה. “דלאוור היא ממלכת החברות האמריקאית”, היא אומרת, “אך הרוב המכריע של החברות הרשומות בה מחזיקות בה כתובת דואר ולא הרבה יותר מכך. לרוב פשוט מדובר ב’חברת קליפה’ (Shell Company), שקמה כדי להחביא בה כסף”.

למעמד המפוקפק הזה זכתה דלאוור הודות לכמה יתרונות: הקלות והמהירות שבה ניתן להקים בה חברה; חוקי סודיות בנקאית; מערכת משפט מיוחדת לעסקים; וגם המיקום שלה - בין ההון של ניו יורק לשלטון בוושינגטון. ”חוק החברות של דלאוור נחשב לאחד המתקדמים בעולם”, מסבירה מירון. “רישום החברה, שינויים בהון שלה או ניהולה נעשים בצורה חלקה ונקייה מתקלות מנהלתיות”. תהליך הקמת חברה בדלאוור אורך כשעה, ומשרד המושל פתוח כל יום עד חצות, לנוחותם של נציגי חברות שנחתו בטיסת הערב היישר אל פרוצדורת הרישום העסקי. בדלאוור פועל גם בית משפט מיוחד לעסקים, שהוא “יעיל, מהיר, ובעל גישה מתקדמת בתחום דיני החברות, ונחשב לגאוות דלאוור”, אומרת מירון. למרות מערכת המשפט העסקי המשוכללת, “דלאוור היא מדינה שבה ניתן לרשום חברה עם מינימום רקע ומידע על היזמים ובעלי המניות”.

בנוסף, אומרת מירון, חוקי המס של דלאוור מאפשרים הפחתה של מסי המדינה במדינות אחרות בארצות הברית שבהן החברה פועלת, מה שמאפשר חיסכון בתשלום המס הכללי של החברה וגם הכנסות יפות ממסים לדלאוור - לתסכולן של מדינות אחרות. ב־2011 נהנתה דלאוור מהכנסות ממסי חברות בסך 860 מיליון דולר. “כאשר חברה הופכת לרווחית ובעלת עסקים רבים בארצות הברית, תכנון נכון יכול לחסוך בהוצאות המיסוי שלה”. עם זאת, דלאוור אינה משמשת מקלט מס עבור חברות. כל חברה הרשומה בדלאוור מחויבת בתשלום המס הפדרלי של ארצות הברית, בגובה 35%, בנוסף למס החברות המדינתי. בדלאוור הוא עומד על 8.7%, לעומת 13% בניו יורק ו־0% בנוואדה, שהפכה בשנים האחרונות למתחרתה של דלאוור במשיכת חברות עסקיות.

”להקמת חברה במדינת דלאוור שבארצות הברית יש יתרונות ברמה המשפטית, אבל הרמה המיסויית - בהנחה שמשחקים לפי הכללים - היא חסרת משמעות”, אומרת פסקא רז. “מה שמביא יזמים וחברות ישראליות להקים חברות בנות בדלאוור הם דיני התאגידים הנוחים והמשוכללים שלה. יש קרנות הון סיכון אמריקאיות שמוכנים לעבוד רק עם חברה שרשומה בדלאוור”.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 



עצם בגרונן של ממשלות המערב
לקולות הספקניים מצטרף רו”ח גיא פרומינגר, ראש מגזר הטכנולוגיה ב־PwC Israel, שמסביר כי מה שהיה נכון לשנות המפץ הגדול של ההיי טק הישראלי כבר פחות רלוונטי כיום: “עד תחילת שנות ה־2000, קמו 90% מהסטארט אפים הישראלים במודל דלאוור. כיום זה הפוך, יותר מ־90% מהחברות קמות כחברות ישראליות הרשומות בישראל”.

לדברי פרומינגר, יותר ויותר חברות ישראליות מגיעות למסקנה שאין עוד צורך ברישום בדלאוור. “פעם, פחות הכירו את מדינת ישראל וענף ההיי טק שלה, ואמריקאים הרגישו נוח יותר להשקיע בחברה אמריקאית, מבחינה משפטית ומבחינה פסיכולוגית. העולם הזה נעלם”, הוא אומר. “כיום לאמריקאים אין בעיה להשקיע בחברות ישראליות שרשומות בארץ, ויש מאות חברות ישראליות שעשו אקזיט מישראל”.

פרומינגר מוסיף כי עבור חברה ישראלית, רישום בדלאוור עולה הרבה יותר מאשר רישום בישראל. “שיעור מס החברות בארצות הברית גבוה - כ־40% (מס פדרלי בתוספת מס מדינה), לעומת 25% בארץ, ואם חברות מקומיות מנצלות הטבות שמעניקה ממשלת ישראל הוא יכול לרדת עד ל־10%־15%. בנוסף, עולה יותר לתפעל שתי חברות - אחת שרק רשומה בארצות הברית ואחת שפועלת בישראל. זה אומר עוד חברה, עוד דו”חות, צוות שלם שמוחזק בארצות הברית. תפעול של שתי חברות תמיד יותר יקר”. גם לדברי שטראוס, פחות חברות היי טק ישראליות נרשמות בדלאוור. “בעבר, הרבה מהן נרשמו מלכתחילה בדלאוור מתוך תפיסה שגויה שכך הן ייהנו מהטבות מס”, הוא אומר.

התפיסה שלפיה דלאוור היא מקלט מס הצליחה לבלבל גם כמה מהעיתונים החשובים בעולם: “דלאוור היא בית לחברות קש, שבמקרים מסוימים משמשות לפעילות כמו התחמקות ממס והלבנת הון”, נכתב ב”פייננשל טיימס” ביוני השנה; “כך משגשגת דלאוור כמקלט מס תאגידי”, היתה הכותרת בכתבה של “ניו יורק טיימס”, שנה קודם לכן. “אחד משבעת מקלטי המס הכי נודעים לשמצה בעולם”, הגדיר המגזין “דה וויק” את דלאוור ברשימה שפרסם במארס השנה. ”המאמרים האלה הם תוצאה של קונצפציה שגויה ומצערת”, אומר בתגובה עו”ד שטראוס. “כאילו שהחוקים התאגידיים בדלאוור מאפשרים לשחקנים לנצל לרעה את המערכת”.

”קוראים לזה מקלט מס, אבל זה לא במובן של אי קטן ללא מס או עם מס נמוך של אחוזים בודדים, כמו איי הבתולה ואיי קיימן”, מסבירה פסקא רז. “אם אפל, גוגל או כל הענקיות האלה שמו כסף במקלטי מס פטורים ממס, כמו אירלנד או האי ג’רזי הסמוך לאנגליה, הן עשו זאת בתכנון מס מדווח, הכל ‘על השולחן’. מבחינה זו, דלאוור אטרקטיבית במיוחד היות שהיא לא ממסה רווחים שמומשו מחוץ למדינה, ואינה דורשת מחברות להציג נוכחות פיזית בשטחה. ב־2009 פורסם דו”ח מיוחד של ארגון Tax Justice Network, לפיו דלאוור היא המובילה העולמית בסודיות בנקאית”.

סוגיית מקלטי המס נהפכה בשנה האחרונה לעצם גדולה במיוחד בגרון היבש של הממשלות במדינות המערב, לאחר שהתגלה כי שורה של תאגידי ענק, ובראשן אפל, גוגל ואמזון, התחמקו ממס בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים בשנים האחרונות - לזעמן של המדינות הסובלות מאז המשבר הכלכלי מקיצוצים חדים בתקציב וירידה בהכנסות ממסים. במקביל, ניצל האיחוד האירופי את המשבר הכלכלי החריף בקפריסין כדי להתנות את חבילת הסיוע שהעניק לאי בהפסקת פעילותו כמקלט מס שמשך אליו גורמים מפוקפקים.

נחיתה רכה לחברות ישראליות
בחודש יוני התכנסו מנהיגי שמונה המדינות המתועשות לפסגת ה־G8 בבירת צפון אירלנד, בלפסט, וסיכמו על הקמת מנגנון בינלאומי חדש למאבק במקלטי המס. בין היתר סוכם על שיתוף מידע בין רשויות המס במדינות השונות ועל חיוב חברות בינלאומיות לדווח לרשויות מס כמה מס הן משלמות ובאילו מדינות הן משלמות אותו.

”למרות המאבק שארצות הברית מנהלת מול מקלטי מס שונים, בדלאוור קיימת מערכת שלדעת המבינים בתחום מדמה את המערכות באיים השונים שבהן חברות נרשמות”, מצביעה רו”ח מירון על המצב הרגיש שבו נמצאת כיום המדינה. “המאבק של ה־G8 הוא מאבק בתחום של המיסוי הבינלאומי שלא נוגע ישירות לדלאוור, אולם הבאת נושא זה לאור הזרקורים של השיח הציבורי בעולם ובארצות הברית עשוי לאפשר למדינות השונות בארצות הברית המרגישות ‘עשוקות’ על ידי דלאוור לנסות וללחוץ על ממשל אובמה כדי שזה ילחץ על דלאוור לשנות את חוקיה”.

בלומברג

נראה שגם אנשי הממשל בדלאוור ערים לרגישות הגוברת ביחס למקלטי מס ומקלטי הון בעולם, וחוששים מפני איבוד מעמדה המיוחד של המדינה - מעמד שבצדו גם הכנסות רבות. במסגרת קרב הבלימה הזה, הגיע בחודש שעבר לישראל מושל דלאוור, ג’ק מרקל, ועמו נציגים של המגזר העסקי במדינה. מטרת ביקורו היתה לשכנע חברות ישראליות להקים מרכזי פעילות בדלאוור - ולא רק להירשם בה. “מזה שנים רבות בוחרות חברות ישראליות להיות רשומות בדלאוור, אבל אנחנו רוצים להתקדם הרבה מעבר לכך”, אומר מרקל למגזין TheMarker. “החזון שלי הוא שנהיה מרכז לנחיתה רכה של חברות ישראליות. יש לנו מיקום נהדר - שעתיים נסיעה מוושינגטון ומניו יורק, ו־15 שעות נסיעה משדה התעופה בפילדלפיה שבו פועל קו טיסות לישראל”.

מרקל בן ה־53 הוא המושל היהודי היחיד בארצות הברית. הוא נבחר לתפקיד מטעם המפלגה הדמוקרטית ב־2008, ובתוך שנים ספורות הצליח למחוק גירעון של 800 מיליון דולר שנפער בקופת המדינה. במהלך ביקורו בישראל - “ראשון כמושל, תשיעי בסך הכל”, כדבריו - ביקר בין השאר באינקובטור של חברת רד בינת ונפגש עם נציגיהן של 15 חברות סטארט אפ. “רוב הפגישות לא נגעו לענייני רישום חברות אלא לפעילות עסקית אמיתית. אם חברה ישראלית שפעילות המו”פ שלה נמצאת בישראל תרצה להקים מרכז מכירות בארצות הברית, אנחנו רוצים שהיא תעשה את זה בדלאוור. אנחנו רוצים להפוך למרכז של שותפויות בין אוניברסיטאות וחברות בדלאוור לבין אוניברסיטאות וחברות ישראליות.

“כשאני נוהג מתל אביב להרצליה ורואה את כל החברות הבינלאומיות האלה, אני חושב שלפני 25 שנה הן לא היו מגיעות לישראל - אגב, גם לא להודו, סין או קוריאה. אז הן היו נוכחות רק בארצות הברית ובמערב אירופה, וכיום הן בכל מקום. הן באות לישראל כי יש כאן כוח עבודה איכותי. יש שלושה מיליארד איש שמחפשים עבודה ברחבי העולם, אבל רק 1.2 מיליארד משרות פנויות, כך שאנחנו במלחמה על משרות, והן ילכו לאיפה שהכישרון נמצא. העולם העסקי משתנה והשורה התחתונה היא שלעסקים יש יותר אפשרויות מאי פעם”. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#