"השיח הכלכלי עבר שטיפת מוח" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עסקים ומוסר

"השיח הכלכלי עבר שטיפת מוח"

העיסוק באתיקה תאגידית מוגזם ומוטעה, אומרת פרופ' אביבה גבע, לשעבר ראש המחלקה לניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה. חשוב יותר שהציבור וכלי התקשורת ישתחררו מהשיח השקרי והאינטרסנטי, ויבינו שיש רק דרך אחת לחבר בין עסקים ומוסר: הפעלת לחץ ישיר על בעלי העניין בחברות

36תגובות

פרופ’ אביבה גבע לא מבזבזת יותר מדי זמן על הקדמות. “יש כשל מושגי בכל הקשור לקיומו של שוק חופשי”, היא קובעת בנחרצות מיד בפתח שיחתנו. “הכשל מקיף הכל - החל באיש ברחוב, עבור בעיתונאים, אנשי עסקים וקובעי מדיניות, וכלה בבתי המשפט. השיח הכלכלי עבר שטיפת מוח. אין באמת שוק חופשי - השוק נשלט על ידי התאגידים הגדולים. לכן גם אין תחרות אמיתית. מה שנדמה כאי התערבות של הממשלה בפעולת השוק החופשי הוא שיא ההתערבות, שכן פירוש האי התערבות הוא מתן יד חופשית לצבירת כוח לא מרוסן בחברות הגדולות.כשהממשלה מחליטה שחברת טבע לא צריכה לשלם מסים - זאת התערבות בוטה. לטבע הממשלה מקנה הקלות וחופש ממס, ואילו כל עסק רגיל טובע במסים, ברגולציה ובביורוקרטיה. שוק חופשי הוא סיסמה ריקה מתוכן שמשרתת את העסקים רק בדרכם למעלה. כשחברות הענק מרוויחות יש חשיבות עליונה להגנה על עקרונות השוק החופשי. אבל כשהן מפסידות הן פונות אל הממשלה כדי שתגבה את המחיר מהציבור”.

הפער בין הרטוריקה הנוקבת של גבע לבין החיוכים הנדיבים שהיא מפזרת גדול כמעט כמו המרחק בין עסקים ומוסר - תחום התמחותה ב־20 השנים האחרונות, שבו היא נחשבת לחלוצה בארץ. עד לפרישתה ב־2012 שימשה גבע מרצה בכירה באוניברסיטה הפתוחה, וגם עמדה בראש המחלקה לניהול וכלכלה באוניברסיטה. היא בעלת תואר דוקטור במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית ואת לימודי הפוסט דוקטורט השלימה באוניברסיטת ניו יורק. הפרדוקס בכותרת ספרה האחרון, “מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים” (2011), מעיד על הכרתה בכוחו העצום של החוק העסקי הקיים - אותו היא משווה בספר לחוק פיזיקלי, לא פחות - שהופך את הכפפתו לאמות מידה של מוסר לכמעט בלתי אפשרית. על פי מודל “השוק המוסרי” שפיתחה, הדרך להטמעת ערכי מוסר בהתנהלותה העסקית של חברה אינה להפעיל עליה לחץ ישיר, אלא להניע שינוי תודעתי בקרב בעלי העניין שלה: ממשלה, קהילה, נושים, עובדים וספקים.

כתבות נוספות ב-TheMarker

"הסטארט אפים פחות פופולריים כי רוצים להקדיש זמן למשפחה"

בחירת רופא בתשלום בבתי החולים - אסון?

המכונית המשפחתית הטובה ביותר בישראל

אייל טואג

“גודלם ומשקלם העצום של התאגידים מחייב אותם לאחריות חברתית, אבל ההתמקדות בתאגידים, ובאיך אנחנו גורמים להם להיות יותר אתיים, היא מוגזמת”, אומרת גבע. “הפוקוס לא צריך להיות על התאגידים. צריך לטפל בבעלי העניין ובגורמים אחרים שהם חלק מהסביבה העסקית של הפירמה, כדי שהם ילחצו על בעלי הכוח בתאגידים”.

אבל ראינו שלמרות המשבר הכלכלי העולמי, המחאות והשינוי בשיח הציבורי, דבר לא השתנה באמת. הבונוסים של הבנקאים חזרו לרמות של לפני המשבר, רווחי התאגידים הם הגדולים ביותר אי פעם והאי שוויון ממשיך להתרחב. אולי עסקים ומוסר פשוט לא אמורים ללכת ביחד?
“על כוחן של המחאות החברתיות נאמר ‘הכלבים נובחים והשיירה עוברת’. בכירי העולם העסקי יכולים אפילו לשמוח שאנחנו נובחים - הם לא רק יושבים על סיר הבשר, הנה יש ביקורת והם סופגים אותה; הנה הם נקראים להופיע לשימועים בפרלמנט ובקונגרס וזה לא נעים; הנה הם מוותרים לעת משבר על 5% מהמשכורת (שאמנם יחזירו לעצמם בכפל כפליים אחרי חילוץ מוצלח), ואפילו הורידו קצת את מחיר הקוטג’. מנביחות לא מתים, בעיקר כאשר מה שנעשה במסדרונות ההון והשלטון נסתר מהעין”.

ביום העברת תקציב המדינה בכנסת שר האוצר קרא “להפסיק לרדוף את המצליחים”. אולי באמת רודפים כאן את המצליחים?
“אני לא רואה רדיפה אחרי וייז, שנמכרה לגוגל במיליארד דולר. יש כאן דמגוגיה מסוכנת: מאשימים אותנו שאנחנו רודפים מצליחים־מושחתים, אבל אנחנו לא רודפים אותם כי הם מצליחים - אלא כי הם מושחתים. סטף ורטהימר לא בנה פירמידה הרסנית ולא איים שאם ייגעו בו הוא ייקח את עצמו ואת עסקיו לחו”ל. שרי אריסון קמה וברחה, ואז חזרה. נוחי דנקנר, ברגע שיוכל, מן הסתם יברח. הוא אפילו לא צריך לאיים מפורשות, האיום הזה מרחף באוויר ומשמש טענה מרכזית בפי הלובי שהתגייס להגנת התספורת.

“הבלבול בין מצליחים למושחתים ובין יזמים לבוני פירמידות מפוקפקות מאפשר דברים שלא יעלו על הדעת. דנקנר, המעסיק הגדול, מתעסק עם בעלי החוב שלו כבר שנה. הוא אומר שאינו יכול להחזיר להם את החוב, ובכל הזמן הזה שהוא בא וצועק ‘אין לי’ הוא לוקח מהכסף שמגיע לבעלי החוב ומשלם באמצעותו מיליוני שקלים לסוללת עורכי הדין והיח”צנים שלו. מתברר שבעלי החוב, שנאבקים בעור שיניהם לממן את המלחמה שלהם נגדו, נאלצים להזרים הון תועפות מכיסם למלחמה שלו מולם. זוהי לקונה רצינית בחוק שמאפשרת לחדל פירעון להשתמש בכספי ציבור לצרכיו האישיים, נגד אותו ציבור. אפשר בקלות לדמיין מערכת חוקים אחרת שהיתה מגדירה מין שוד כזה כמעשה פלילי”.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין TheMarker  חייגו:  5200*

 

 

גבע מבהירה שהציבור והמוסדות חייבים להשתחרר מססמאות ומדימויים ריקים מתוכן כדי להתחיל בטיפול השורש. “אין כאן כשל ניהולי - אלא כשל מושגי”, היא אומרת. “לפני הכל חייבים להתחיל להשתמש בשפה המתאימה. לשוק שהוא ריכוזי אסור לקרוא ‘שוק חופשי’; כשמדברים על ‘רווח’ סתם - חוטאים בשיח כי צריך להבדיל בין רווח לגיטימי ורווח מופקע; ומה זה שכר בכירים? צריך לקרוא לילד בשמו. השימוש במילה ‘שכר’, כביכול מדובר בשכר מידתי, מטעה. אולי צריך לקרוא לזה ‘בצע בכירים’”.

מהבחינה הזאת, אומרת גבע, התקשורת חוטאת לתפקידה. “היא לא עושה את האבחנות האלה, שהן הצעד הראשון בדרך הארוכה לקראת ‘שוק מוסרי’. כאשר השיח הציבורי משתמש במונחים המתאימים לתיאור תופעות של בצע בכירים, רווח מופקע, שוק ריכוזי ושחיתות, קשה מאוד לבלבל אותו בשבחי השוק החופשי, המצליחים הגדולים, הצמיחה והרווח. זה חלק מהתפקיד של התקשורת ומכאן קצרה הדרך להפעלת קבוצות לחץ לריסון רדיפת הרווח המוגזמת ולהשלטת נורמות של מוסר בפעולת התאגיד. אם לא נקרא לדברים בשמם - לא ישתנה דבר”.

אחד הנושאים החמים בתקשורת הכלכלית כיום הוא מקלטי המס של החברות הגדולות, כמו גוגל ואפל ואמזון. האם בעינייך זהו רווח מופקע או לגיטימי? הרי את הכסף שהן מסתירות הן משקיעות ברווחת העובדים, ובפיתוח מוצרים חדשים שמשפרים את חיינו.
“מה הקשר בין מקלטי מס לבין השקעה ברווחת העובדים ובפיתוח מוצרים חדשים? אני לא מאמינה שהכסף המוסתר נועד לרווחת עובדים ולפיתוח מוצרים חדשים. הכסף הגלוי עושה זאת יותר טוב. אפשר אפילו לקבל תמריצים והטבות מהמדינה”.

מהי הדרך לשלב עקרונות מוסר בעסקים?
“זאת לא השאלה. כל אחד יודע מצוין מה הוגן ומה לא הוגן, וכולם מעלים על נס את ריבוי תוכניות האתיקה בימינו. הבעיה המרכזית של הטמעת האתיקה בעסקים היא במה שהייתי מכנה ‘נוסחת המכירה’ שלה: Ethics Pay”.

גבע מזהירה מפני אימוץ גישת “אתיקה משתלמת” בחברות עסקיות. “כשמשלבים עקרונות מוסר בעסקים כי זה משתלם, מגיעים מהר מאוד למה שאנחנו רואים היום: הרבה קוסמטיקה ומעט אתיקה. זוהי גישה מסוכנת משום שטווח ההפעלה של עקרונות האתיקה מצטמצם לגבולות הקטע המשתלם. ומה אם זה לא משתלם? ובכן, להחלטות מוסריות יש לעתים קרובות מחיר, אחריות חברתית דורשת הקרבה של משהו מהרווח המופלג לטובת החברה. אם התנהגות מוסרית היא תמיד התנהגות משתלמת, הרי שמדובר בהחלטות כלכליות ולא בהחלטות מוסריות”.

סכנה נוספת בנהייה אחרי תוכניות אתיקה תאגידית טמונה באופי הטכני של תוכניות כאלה, אומרת גבע. “יש טבלת ביצועים וכל מה שנותר לתאגיד האתי לעשות הוא לשכור את שירותי ההדרכה האתית ולסמן V על כל מרכיב שבוצע: קוד אתי - יש; קו חם - יש; ממונה אתיקה - יש; סדנאות אתיקה - יש; פרסי עידוד להתנהגות אתית - יש. כל אלה זוכים להכרה ולציוני מצוינות בחברות הדירוג ואף מקנים הקלות והטבות בבוא יום הדין, אבל בפועל לא חל שום שינוי באמון הציבור בעסקים”. היא מגבה את הטענה בנתונים ממחקר שעקב אחרי מידת האמון של הציבור האמריקאי בעסקים הגדולים. מהנתונים עולה כי ב־1973 נתנו 33% מהאמריקאים אמון בגופים עסקיים, וכי בתוך כשלושה עשורים - כלומר, עוד לפני המשבר הכלכלי, ואחרי חוק סרביינס־אוקסלי ותוכניות האכיפה שעוצבו בידי גופי הייעוץ והחקיקה בארצות הברית - ירד שיעור זה ל־22% בלבד.

מה את אומרת לנציגי חברות שאיתם את נפגשת לדון באתיקה בעסקים? איך את מנסה לחשוף את הכשל המושגי?
“אני נאלצת להציג שאלות ולהציב בפניהם מראה. ניתוח של הקוד האתי של החברה והעמדתו מול האסטרטגיה העסקית המפורטת בדו”חות הפיננסים מראה את הפער בין הדיבור למעשה.

“הניסיון מלמד שלתוכניות האתיקה יש השפעה מוגבלת מאוד. לעומת זאת, ביקורת והצגת שאלות מחייבות מתן דין וחשבון, וכשהן מתמידות הן מוליכות גם לשינוי התנהגות. התפקיד של סוכני המוסר אינו לתת תשובות. תשובות הן לעולם זמניות כי מהר מאוד לומדים איך לעקוף אותן. התפקיד המרכזי של סוכני המוסר הוא לבחון, לבקר, להציג שאלות, לדרוש הנמקות שאפשר להצדיקן מבחינה מוסרית ולעולם לא להרפות. בהקשר של התנהגות מוסרית יש לשאלות יתרון על תשובות, שכן שאלות מטיבן ממשיכות להטריד ואילו תשובות מקנות שביעות רצון ושאננות”.

האם את רואה קשר בין עליית נשים לעמדות כוח בעולם העסקי לבין הטמעה של ערכי מוסר בפירמות?
“יש אופנה של השוואת ביצועי נשים בעמדות ניהול לביצועי גברים ויש אפילו כמה מחקרים שמראים כביכול שהמודעות המוסרית של הנשים גבוהה מזו של הגברים. ייתכן שכל עוד נשים נאבקות על מקומן, הן חייבות להצטיין בכל המובנים יותר ממתחריהן הגברים. אבל אם יש הבדל - ואני בספק רב - אני מאמינה שהוא זמני. בהרבה תחומים, כמו רפואה, עריכת דין או פרסום, הנשים כבר תופסות מקום נכבד, ואתה לא רואה שום הבדל”.

אבל אולי זה משום שאת המערכת יצרו גברים – זאת מערכת פטריארכאלית. נשים שרוצות להשתלב בה ולהגיע לצמרת חייבות לנהוג לפי הערכים שלה.
“אחריות חברתית של חברה אינה תוצר של מגדר. אלה שאלות עקרוניות שהן עמוקות יותר מהמין של האדם”.

מה התפקיד של בתי ספר למינהל עסקים בחינוך סטודנטים לחשוב שפירמה צריכה להיות מוסרית?
“התחום של מוסר ועסקים מתפתח בשנים האחרונות. הוא נכנס לאקדמיה בכל מיני דלתות - יש מקומות שזה כבר קורס חובה. אבל ברוב המקרים זה בכלל לא קורס, אלא שאלות לחשיבה במסגרת המקצועות הנלמדים.

“אחת הבעיות הבולטות היא שאין כמעט אנשים שהתמחו בתחום של מוסר ועסקים. לא ברור מאיפה יגיעו המרצים - ממשפטים? מפילוסופיה? מניהול? מכלכלה? ממדעי המדינה? האם זה תחום תיאורטי או יישומי? האם התפקיד של המרצה הוא להרחיב את הידע בתחום? לשפר את האופי של הסטודנט? זה בחיתולים. בחו”ל יש מכונים, כנסים וכתבי עת; בישראל זה די חלש. עם זאת, אני רואה התפתחות עצומה לעומת מה שהיה לפני 20 שנה. אז היתה נטייה תיאורטית בלבד לדבר על עקרונות מוסר. כיום יש השפעה של ספרים בתחום שעוסקים בעולם האמיתי”.

אני תוהה כמה ספרים על אתיקה ומוסר בעסקים, אם בכלל, קראו מנהיגי המחאה החברתית.
“סביר להניח שהם לא קראו. המחאה הזאת התמוססה כנראה לא בגלל שהם לא קראו ספרי מוסר, אלא כי הם לא באמת ידעו מה הם רוצים. הדבר הטוב שיצא מזה הוא שלמדנו איזה כוח עצום יש למחאה החברתית. זהו כוח רדום כרגע כי אין הנהגה, ואין מטרה או דרך. הצעד הראשון בכיוון של קביעת מטרות היא לפקוח עין, לקרוא לדברים בשמם ולא להרפות כי מזה העסקים נבהלים. פה יש לתקשורת תפקיד חשוב מאוד - שהיא תשתמש במילים הנכונות ותוקיע את המונחים המסולפים”.

אחרי כל הביקורת, תני דוגמה לחברה אחת שנוהגת באופן ראוי מבחינה אתיקה ומוסר.
“נותני דוגמאות יש רבים ויש הרבה ספרים עם סיפורים על חברות מופת, אבל שמיכת העסקים קצרה ולא מספיקה לכיסוי כל האחריות החברתית. סיפור יפה על דאגה לעובדים יכול להסתיר סיפור קשה על יחס לספקים, וסיפורים יפים על תרומה לקהילה יכולים להסתיר סיפורים יפים פחות על תספורות לבעלי חוב. אני לא חושבת שתפקידי הוא לחלק לחברות ציונים לשבח. אין לי מספיק מידע ויש חברות דירוג שמתמחות בכך”.

את לא נשמעת אופטימית במיוחד.
“אני נוטה להיות ריאלית. אדם ריאלי יכול להיות אופטימי? אני לא חושבת שיש תשובות פשוטות. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם בעיות לא פתורות, לנסות לשפר כמה שיותר את מערכת האיזונים והבלמים כדי להאריך ככל האפשר את ההפוגות בין קטסטרופה לקטסטרופה ולהסתפק בזה. אני מקווה שיישום של מודל השוק המוסרי יועיל לשיפור המצב. המחאה החברתית הראתה את הכוח העצום הטמון בשוק המוסרי. היא לא תוכל לשנות את טבע העסקים, אבל היא תוכל לפחות לצקת תוכן חדש בנוסחת ‘האתיקה משתלמת’. כל עוד קיים לחץ כבד, לא משתלם להתעלם מן האחריות החברתית”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#