האם הקפיטליזם הממשלתי מנצח? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דרון אסמוגלו וג'יימס רובינסון

האם הקפיטליזם הממשלתי מנצח?

לאחר שתקטוף את הפירות האחרונים של הצמיחה שסוגרת פערים, תהיה אפילו סין חייבת לבחור: או חופש כלכלי וחדשנות, או שליטה הדוקה בחסות הקפיטליזם הממשלתי

4תגובות

בתחרות ארוכת השנים בין  מודלים שונים של צמיחה כלכלית, נראה באחרונה כי הקפיטליזם הממשלתי הוא המנצח. צורות שונות של קפיטליזם ליברלי, כמו אלה הנהוגות בארצות הברית ובבריטניה, הוסיפו להיות אנמיות ב־2012, ולעומת זאת מדינות אסייתיות שבהן נהוגה מעורבות ממשלתית בפעילות הכלכלית (Dirigisme), לא רק צמחו במהירות ובהתמדה בעשורים האחרונים, אלא גם הצליחו לעמוד יפה בסערות הפיננסיות העולמיות. אם כך, האם הגיע הזמן לעדכן את ספרי הכלכלה?

עקרונות היסוד הכלכליים אינם קובעים ששווקים משוחררים טובים יותר מאלה שבהם נהוגה התערבות ממשלתית, או מאלה שבהם קיים קפיטליזם ממשלתי. הבעיה עם קפיטליזם ממשלתי היא בעיקרה פוליטית ולא כלכלית: כל כלכלה נדרשת להתמודד עם כשלי שוק, ומכאן שממשלה נדיבה וכל־יכולה עשויה להתערב במידת הרגישות הראויה - אבל מי פגש אי פעם ממשלה נדיבה וכל־יכולה?

בלומברג

כדי להבין את ההיגיון שמאחורי קפיטליזם ממשלתי, נציג כמה דוגמאות מוקדמות שלו - לא מכלכלות אותוריטריות־סוציאליסטיות או מחברות מודרניות המבקשות להילחם בכשלי שוק, אלא דווקא מתרבויות עתיקות. אכן, נראה כי בדומה לחקלאות או לדמוקרטיה, גם הקפיטליזם הממשלתי הומצא פעמים רבות בהיסטוריה העולמית. כך היה בתקופת הברונזה ביוון, אז התארגנו כמה מדינות חזקות מסביב לעיר שבה ישבה האליטה הפוליטית של אזור אגן הים התיכון. למדינות ההן לא היה כסף ולמעשה לא היו בהן שווקים. המדינה הטילה מס על התוצר החקלאי ושלטה כמעט בכל ייצור הטובין במדינה. היא יצרה מונופול בסחר וכיוון שלא היה כסף, העבירה סחורות דרך מערכת פנימית שיצרה (“כסף פיאט”). היא סיפקה מזון וחומרי גלם לעובדים ולקחה מהם את התוצר.

החברות בתקופת הברונזה ביוון נראו במידה רבה, אם כן, כמו קפיטליזם ממשלתי.
מקרה דומה הוא זה של האימפריה האנדית שבנו בני האינקה במאות שקדמו לפלישת הספרדים. גם לאינקה לא היה כסף אבל המדינה שלהם ביצעה מפקד אוכלוסייה פעם בעשור, סללה כ־40 אלף קילומטר של דרכים, והפעילה רשת שליחים להעברת הודעות ואיסוף מידע. מרבית המידע נשמר בשיטה המבוססת על קשירת חבלים - המכונה קיפו - ואת רובו לא ניתן לפענח כיום. כל אלה היו חלק מהשליטה באדמה ובכוח האדם המבוססת על הקצאה מתוכננת של מקורות ואילוצים.

כיצד ייתכן שתרבויות כה מרוחקות זו מזו, כמו ערי יוון בעידן הברונזה, אימפריית האינקה, רוסיה הסובייטית, קוריאה הדרומית וכעת גם סין, כולן הגיעו לקפיטליזם ממשלתי? התשובה טמונה באבחנה שלפיה קפיטליזם ממשלתי לא עוסק בהקצאה יעילה של משאבים כלכליים אלא במקסום השליטה הפוליטית בחברה ובכלכלה. אם מנהלי המדינה יכולים ללקט את כל המקורות היצרניים ולשלוט בגישה אליהם, הדבר ממקסם את שליטתם - גם אם במחיר של הקרבה מסוימת במידת היעילות הכלכלית.

במקומות רבים בעולם הקפיטליזם הממשלתי אכן שימש זרז להתגבשותן של מדינות ולריכוז סמכויות בידיהן של ממשלות - תנאי פתיחה הכרחיים לפיתוח חברה מודרנית וכלכלה מודרנית. ואולם בהמשך, שליטה פוליטית בכלכלה נהפכת בדרך כלל לבעייתית, מכיוון שאלה שמנהלים את המדינה לא מציבים בראש סדר העדיפויות שלהם את הרווחה החברתית או את הדאגה להקצאה אופטימלית של משאבים. גם הקפיטליזם הממשלתי של תקופת הברונזה ביוון או אימפריית האינקה לא היה מונע על ידי חוסר יעילות כלכלי ולא בהכרח יצר כלכלה יעילה יותר. עילת קיומו היתה הנעת הקונסולידציה של כוח פוליטי.

ברמה עמוקה יותר, הברירה אינה בין קפיטליזם ממשלתי לבין שווקים משולחי רסן, אלא בין מוסדות כלכליים נצלניים (Extractive) לבין מוסדות כלכליים משתפים (Inclusive). מוסדות נצלניים יוצרים “מגרש משחקים” שאינו מאוזן, ומעניקים רנטות והטבות לבעלי כוח פוליטי וקשרים. לעומתם, מוסדות משתפים יוצרים מגרש מאוזן ונותנים תמריצים והזדמנויות למסה גדולה יותר של אנשים.  

אבל כאן שוכנת הבעיה בקפיטליזם ממשלתי: מוסדות משתפים זקוקים לקיומו של מגזר פרטי חזק דיו, כדי שיאזן ויפקח על המדינה. לכן, בעלות ממשלתית נוטה באופן טבעי להסיר את אחד מעמודי התווך של חברה שיתופית. אנחנו לא אמורים להיות מופתעים מכך שקפיטליזם ממשלתי כמעט תמיד מקושר למשטרים רודניים ומוסדות פוליטיים נצלניים.

אין בכוונתנו לסנגר על השווקים משולחי הרסן. למדינה יש תפקיד מרכזי בחברה המודרנית, ובצדק. צמיחה כלכלית מודרנית, אפילו תחת מוסדות משתפים, יוצרת לעיתים קרובות אי שוויון וחוסר איזון בעצמה את הישרדותם של מוסדותיה. המדינה הרגולטורית המאורגנת מחדש יכולה, בגבולות מסוימים, לעזור בפתרונן של בעיות אלה, ואולם הצלחתו של פרויקט כזה תלויה במידת השליטה שיש לחברה במדינה - ולא להפך.

לטעון שהצלחת הקפיטליזם הממשלתי מוכיחה את עליונותו זה כמו לרתום את העגלה לפני הסוסים. כן, קוריאה הדרומית צמחה בקצב מהיר תחת קפיטליזם ממשלתי, וסין עושה את אותו הדבר כיום, אבל במדינות אלה הקפיטליזם הממשלתי צמח לא מפני שלא היתה דרך אחרת להבטיח צמיחה כלכלית, אלא בגלל שהשיטה אפשרה את צמיחתו מבלי לשתק את מבנה הכוח הקיים. הגאונות בקפיטליזם הממשלתי של סין היא בכך שהוא מבטיח את המשכיות שלטונה של אליטת המפלגה הקומוניסטית ובמקביל משפר את הקצאת המשאבים, אך לא די בהישגים אלה כדי לתת תמריצים לחקלאים ולאחר מכן לנהל את שחרור השווקים העירוניים.

קפיטליזם ממשלתי ימשיך כל עוד האליטות הקיימות יצליחו לשמור עליו ולהרוויח ממנו - אפילו אם הצמיחה הכלכלית בסופו של דבר תדרוך במקום - ויש סיבה טובה לכך שזה אכן מה שיקרה בסופו של דבר. צמיחה כלכלית קבועה מתבססת על ההנחה שלפיה ישנם מוסדות משתפים, כיוון שתהליכי חדשנות - ויחד אתם, חוסר היציבות והרס המבנים הישנים שהם גורמים - תלויים בהם. מוסדות נצלניים, וקפיטליזם ממשלתי בפרט, יכולים לתמוך בצמיחה כלכלית רק למשך זמן מה, ורק בצורת צמיחה שמצמצמת פערים, כפי שאירע בקוריאה הדרומית בין שנות ה־60 לשנות ה־80, לפני שהחלה לשנות את החברה שלה ואת הכלכלה בצורה קיצונית יותר.  

לאחר שתקטוף את הפירות האחרונים של הצמיחה שסוגרת פערים, תהיה גם סין חייבת לבחור בין חופש כלכלי וחברתי, חדשנות וחוסר יציבות שרק מוסדות משתפים יכולים לספק לבין שליטה כלכלית, פוליטית וחברתית שמשרתת את האליטות ששולטות במדינה.

פרופ’ דרון אסמוגלו מהמכון הטכנולוגי MIT, ופרופ’ ג’יימס רובינסון מאוניברסיטת הרווארד, הם מחברי הספר “מדוע אומות נכשלות: מקור העוצמה, השגשוג והעוני” (Why Nations Fail: The Origins of Power, Prosperity and Poverty)

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין TheMarker  חייגו:  5200*

 

תרגמה: סיון פינגולד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#