רק אל תקראו להם גאידמק - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אוליגרכים כחול -לבן

רק אל תקראו להם גאידמק

אנשי עסקים רוסים שבעבר ניהלו פעילות פומבית בישראל, מעדיפים כיום להימנע מחשיפה ומנהלים את רוב הפעילות שלהם מעבר לים. לרבים מהם יחסים מורכבים עם השלטונות במולדת הישנה, והם ממש לא ששים לנפנף באזרחותם הישראלית

33תגובות

במשך שנים היה ויטאלי מלקין אחד הפוליטיקאים העשירים והמשפיעים ברוסיה. הבנקאי לשעבר, שהונו הוערך על ידי "פורבס" במיליארד דולר, נבחר ב־2004 לסנאט הרוסי (מועצת הפדרציה) כנציג הרפובליקה הסיבירית בוריאטיה, ועד מהרה צבר כוח והשפעה במסדרונות השלטון. נראה היה כי הוא בדרך הבטוחה למעלה, עד שבמארס השנה קרה משהו בלתי צפוי, שאילץ אותו להתפטר בבושת פנים: הוא נחשף כאזרח ישראלי.

את זהותו הישראלית של מלקין, שהיה בין היתר גם שותפו לשעבר של ארקדי גאידמק בחברה שלו, אבלון, חשף אלכסיי נבאלני, עורך דין, אקטיביסט ובלוגר רוסי ממארגני ההפגנות נגד הנשיא ולדימיר פוטין, אופוזיציונר בולט ומבקר חריף של השחיתות ברוסיה. בבלוג שלו חשף נבאלני כי מלקין מחזיק במקביל לאזרחותו הרוסית גם באזרחות ישראלית תחת השם העברי אביחור בן בר. מלקין ניסה לטעון להגנתו כי ויתר על האזרחות הישראלית שלו ב־2007, כשנה לאחר שהפרלמנט הרוסי העביר חוק שלפיו לבכירים ממשלתיים אסור להחזיק באזרחות כפולה, אולם לשווא: הוא אולץ להתפטר, לדבריו כדי להגן על המוניטין שלו ועל המוניטין של משכן הפרלמנט.

כתבות נוספות ב-TheMarker

עתיד הבנייה באזורי הביקוש כבר כאן: "דיירים מקבלים מתנות בשווי מאות אלפי שקלים לדירה"

כך ניסו לשכנע אמהות שחלב האם שלהן לא מספיק כדי שירכשו תחליפים

מלקין, שבמשך 20 שנה, לפי ה"נשיונל פוסט", ניסה להתאזרח בקנדה אך סורב בשל חשדות כי הוא קשור לגורמי פשע מאורגן, רחוק מלהיות העשיר הרוסי היחיד שמחזיק בסתר באזרחות ישראלית. כמוהו חיים בישראל, מתחת לרדאר, כמה אוליגרכים ואנשי עסקים ממוצא רוסי שמעדיפים להסתיר את נכסיהם הישראליים ואת אזרחותם. לדברי עו"ד רם א. גמליאל, הנמצא בקשר עם משקיעים רוסים שעובדים בישראל, רבים מהם הגיעו לישראל בעשר השנים האחרונות, חלקם כדי לחמוק מנחת ידו של פוטין. אחרים חוששים שאם נכסיהם בישראל או אזרחותם, אם יש להם כזו, יתגלו, הדבר יסבך אותם עם השלטונות הרוסיים או יפגע בעסקיהם.

בלומברג


מי בונה טירה בקיסריה?
בעשור האחרון חוותה ישראל מעין "מכת אוליגרכים": אנשי עסקים עשירים מברית המועצות לשעבר שרכשו פה וילות יוקרה ומכוניות יקרות, וטסו על קו תל אביב־מוסקבה במטוסים פרטיים. כמה מהם היו פומביים במיוחד, וזכו לכינוי הקולקטיבי והלעגני "גאידמקים" מצד אנשי עסקים וגורמים אחרים בקהילה הרוסית. בשנים האחרונות דעכה התופעה ורוב האוליגרכים שחיים בישראל אינם מנהלים בה פעילות עסקית משמעותית - לפחות לא באופן מוצהר - מחשש שיזוהו עם הסטריאוטיפ הקושר ביניהם לבין פשע מאורגן. "גם אם יבדקו לא ימצאו עליהם שום דבר", אומר גמליאל.

רבים מאנשי העסקים היהודים־רוסים שגרים בישראל שומרים בקנאות על פרטיותם. בניגוד ל"גאידמקים" הם אינם מעורבים בפוליטיקה, לפחות לא באופן גלוי, לא מבצעים עסקות ראוותניות ולא מתראיינים. "היכולת להיות בעל השפעה מאוד חשובה להם, אבל לא תראה אותם בבנקים או בחברות ביטוח. הם רוצים להשפיע, אבל בשקט, מלמטה. תראה אותם בהרבה מאוד 'אולד־סקול ביזנס': תשתיות, מיזמי תמ"א, נדל"ן", אומר גמליאל.

אחד האוליגרכים היותר מסתוריים שקשורים לישראל הוא ואלרי קוגן, שב-2008 דווקא עשה כותרות כשקנה חמישה מגרשים המשתרעים על פני 11 דונם בקיסריה תמורת 64 מיליון שקל. קוגן, המקורב לפוטין ולפי "פורבס" הונו מוערך ב־1.8 מיליארד דולר, מחזיק עם שותפו דמיטרי קמנשצ'יק בנמל התעופה דומודדובו במוסקווה - נמל התעופה הגדול ברוסיה, המשרת 28 מיליון איש בשנה. כמו כן בבעלותו אחוזה בשווי של 18 מיליון דולר בקונטיקט, וב-2009 רכש דירה בפרויקט סי־וואן בטיילת של תל אביב תמורת 110 מיליון שקל. קוגן מתגורר רוב הזמן ברוסיה, ולישראל הוא מגיע מדי פעם לביקורים. בתחילת השנה רכש עוד שני בתים צמודים ברחוב הדר בקיסריה. בסך הכל הוא מחזיק כיום בכ־15 דונם ביישוב, ובימים אלה הוא בונה בו טירת ענק שתשתרע על פני 6,000 מ"ר.

אוליגרך אחר ששוהה בישראל חלק מהשנה הוא שכנו של קוגן בפרויקט סי־וואן, אלכסנדר משקביץ', שדורג במקום ה־287 ברשימת עשירי העולם של "פורבס" בשנת 2010, אז העריך המגזין את הונו ב־3.3 מיליארד דולר. למשקביץ' דירה בשטח 1,000 מ"ר בפרויקט התל אביבי היוקרתי, שאותה רכש ב־2010 תמורת 110 מיליון שקל, והוא אוחז באזרחות ישראלית מאז 1991. ב־2011, כשחזר לישראל, הבטיח להגדיל את השקעותיו במדינה ולהקים גרסה יהודית של אל־ג'זירה ש"תציג את ישראל בזירה הבינלאומית". כיום הוא מחלק את זמנו בין קזחסטאן, לונדון ואירופה. הוא מבקר בישראל כמה פעמים בשנה, אם כי פחות מבעבר. זאת אף שהצהיר בראיון שנערך עמו כי בנסיעותיו בעולם הוא משתמש בעיקר בדרכון הישראלי שלו. פעילותו בקונגרס היהודי היורו־אסיאתי הצטמצמה באחרונה, והוא ויתר על תפקיד מזכיר הקונגרס שבו שימש עד 2011.

איל ורשבסקי/ באובאו

משקביץ', יליד 1954, נולד בקירגיזסטאן ועשה את הונו בתעשיית הכרייה, אחרי שהחל את חייו המקצועיים דווקא כמרצה לפסיכולוגיה קלינית. באמצעות חברת הכרייה שלו יוראז'יאן נצ'ורל ריסורסז (ENRC), הנסחרת בבורסות לונדון, הוא בנה אימפריית מתכות בשיתוף האוליגרכים הקזאחים פאטוק צ'ודייב ואליג'אן איברהימוב, שהשתלטה על תעשיות האלומיניום, הכרום והגז בקזחסטאן. כיום הוא מחזיק במכרות בקזחסטאן, באפריקה ובמזרח אירופה, בנוסף לעסקים פרטיים כמו בנק וחברת ביטוח בקזחסטאן. יחד עם שותפיו וממשלת קזחסטאן הוא מחזיק ב־54% ממניותיה של ENRC. שמו של משקביץ' נקשר בעבר להלבנות הון בעקבות חקירות בבלגיה, בארצות הברית ובשווייץ, ואולם הוא הכחיש את ההאשמות ומעולם לא הואשם או הורשע. משקביץ' מקורב לבני שטינמץ, שותפו בחלק מהמכרות שבבעלותו, לנשיא קזחסטאן נורסולטן נזרבייב, לשמעון פרס ולבנימין בן אליעזר.

איל הון נוסף ממוצא רוסי שאינו משקיע בצורה משמעותית בישראל הוא משה (ואצ'יסלב) קנטור, 60, כיום נשיא הקונגרס היהודי־אירופי והאיש שמאחורי אימפריית הדשנים הרוסית אקרון. ב־2012 הוערך הונו ב־2.3 מיליארד דולר על ידי "פורבס", והוא נחשב לאיש ה־39 בעושרו ברוסיה. קנטור, שפעיל מאוד בפילנתרופיה ובארגונים יהודיים, מחלק כיום את זמנו בין בתיו ולשכותיו ברחבי אירופה, במיוחד ברוסיה ובשווייץ, לבין וילת הענק שלו בהרצליה.

קנטור, דוקטור לאווירונאוטיקה, זכה בעבר לכינוי "האוליגרך הכימי". הפעילות העסקית שלו החלה בסוף שנות ה־80, אחרי קריירה אקדמית קצרה. מאז 1993 הוא עומד בראש אקרון, שהיא חברת הדשנים הגדולה ברוסיה. בשנות ה־90 הוא היה בין יריביו הבולטים של האוליגרך הכלוא מיכאיל חודורקובסקי, ואף הואשם על ידי תומכיו של חודורקובסקי כי סייע ל־FSB, שירות הביטחון הרוסי, להפליל את איל הנפט לשעבר. הוא מקורב לנשיא פוטין, ונחשב לאחד היהודים המשפיעים בעולם.

מי שבעבר החזיק בהשפעה רבה בישראל וכיום מסתפק בביקורים הוא ולדימיר גוסינסקי. בסוף שנות ה־90 רכש גוסינסקי רבע ממניות העיתון "מעריב", אך ב־2008 מכר אותן ונפטר מרוב אחזקותיו בישראל. קודם להסתלקותו מהזירה המקומית היה גוסינסקי האוליגרך הבולט בישראל. הוא השקיע בחברת הכבלים מת"ב, ובשנים 2001־2004 היה בעליה של קבוצת הכדורסל הפועל תל אביב. כמו כן תרם לפוליטיקאים ישראלים, בהם דליה איציק, דני יתום ויולי אדלשטיין.

גוסינסקי החל את פעילותו העסקית בתחילת שנות ה־80, תחילה כנהג מונית ללא רישיון ולאחר מכן בשוק השחור שפרח בברית המועצות של אותם ימים. מאוחר יותר נכנס לפוליטיקה העירונית של מוסקווה ופיתח את קשריו במפלגה הקומוניסטית, בין היתר כמארגן אירועים בתנועת הנוער של המפלגה. אז גם החל לפתח ידידות עם יורי לוז'קוב, לימים ראש עיריית מוסקבה (עד 2010).

איליה מלניקוב

בתחילת שנות ה־90 נהפך גוסינסקי לאיל מדיה. חברת המדיה שבבעלותו, מדיה מוסט, חלשה על עיתונים, מגזינים ורשתות טלוויזיה. הוא נחשב אז לאחד מבעלי ההון המקורבים ביותר למשטרו של בוריס ילצין. לאחר עלייתו לשלטון של פוטין נעצר בחשד למרמה. לאחר תקופה קצרה במאסר נמלט גוסינסקי מרוסיה, ואימפריית התקשורת שלו הועברה לידי ענקית הגז הממשלתית גזפרום. כיום הוא הבעלים של רשת הטלוויזיה RTVi, המשדרת ברוסית למדינות שונות כולל ישראל. גוסינסקי מחלק את זמנו בין ספרד, שבה הוא חי רוב הזמן, לבין ארצות הברית וישראל.

מיליארדר נוסף ששומר על קשר עם ישראל הוא איגור קולומויסקי, האיש השלישי בעושרו באוקראינה, עם הון מוערך של 3 מיליארד דולר לפי "פורבס" ו־6 מיליארד דולר לפי המגזין האוקראיני "קורספונדנט". קולומויסקי, שמגיע לישראל פעם־פעמיים בשנה, לפי מקורות יודעי דבר, אינו מושקע בישראל, אך הוא מחזיק באזרחות ישראלית ובבעלותו בית בהרצליה פיתוח. כמו כן הוא מעורב בפעילות פילנתרופית ותורם למוסדות שונים, בהם יד ושם. באוקראינה, קולומויסקי הוא ממייסדי פריבט־בנק ובעל מניות בנפטוגז, חברת הנפט והגז הגדולה במדינה. כמו כן הוא אחד מהשותפים המרכזיים בפריבט גרופ, אחת מחברות האחזקות הגדולות באוקראינה, השולטת באלפי חברות במזרח אירופה, בארצות הברית ובאיחוד האירופי. באמצעות פריבט גרופ שולט קולומויסקי בחברת התעופה הלאומית של אוקראינה, אארוסוויט, שהכריזה על פשיטת רגל ב־2012. בנוסף הוא משמש נשיא מועדון הכדורגל דנייפר דנייפרופטרובסק. בעבר היה קולומויסקי בן בריתה של ראש ממשלת אוקראינה לשעבר, יוליה טימושנקו.

שותפו של קולומויסקי, ואדים רבינוביץ', המתגורר בישראל, ניצל במארס האחרון מניסיון התנקשות סמוך למשרדיו בקייב לאחר שמטען חבלה הושלך לעבר מכוניתו. רבינוביץ' הטיל את האחריות למעשה על מפלגת סבובודה הימנית־קיצונית, אולם המפלגה הכחישה כל מעורבות באירוע. רבינוביץ' פעיל בזירה העסקית מאז שנות ה־70 ועסק בשורה של תעשיות, מפלסטיק ועד יבוא רהיטים. באוקראינה הואשם בשורה של פשעים, בהם מעילה, והורשע בחלק מהאישומים. אזרחותו האוקראינית נשללה ממנו לפני שעלה לישראל. מאוחר יותר בוטלה הרשעתו בעקבות ערעור מוצלח ואזרחותו הושבה לו. כיום משמש רבינוביץ' יו"ר הקונגרס היהודי־אוקראיני, והוא מחלק את זמנו בין אוקראינה לישראל. בספטמבר 2011 ייסד עם קולומויסקי את ערוץ הטלוויזיה Jewish News One, שמשדר תכנים יהודיים למדינות העולם.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם,  חייגו:  5200*

 


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#