הם מעדיפים לשכור על פני לקנות ותלויים רק בלפטופ: הכירו את הדור הקל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הם מעדיפים לשכור על פני לקנות ותלויים רק בלפטופ: הכירו את הדור הקל

מחירי הדיור עולים והדור הנוכחי, העני יותר מהוריו, נאלץ להסתפק בשכירת דירות צפופות בערים ■ מנגד, צומחת טכנולוגיה המאפשרת לשכור ולשתף דברים בקלות ■ זה המצע שעליו הולך ומתהווה הדור הבא

13תגובות

האם גרהם היל הוא המייצג של דור חדש? כך, בכל אופן, הוא מתאר את עצמו במאמר מעורר הדים שפרסם ב"ניו יורק טיימס" בראשית מארס: "אני חי בדירת סטודיו שגודלה 40 מ"ר. אני ישן במיטה מתקפלת שנפתחת מהקיר. יש לי שש חולצות ועשר קערות שבהן אני משתמש לסלט ולמנות עיקריות. כשמתארחים אצלי לארוחת ערב, אני פותח את שולחן האוכל. אין לי דיסק מוזיקה אחד וגם לא די.וי.די, ואני מחזיק בכעשירית ממספר הספרים שהיו לי בעבר".

שלא תהיה טעות: היל, 42, הוא מיליונר. לפני כמה שנים מכר חברת אינטרנט שהקים בשנות ה־90, Sitewerks, והררי מזומנים נשפכו עליו. המאורע הזה הכניס אותו לבולמוס קניות שבמהלכו רכש בית בן ארבע קומות בסיאטל, וולבו שחורה ואינספור גאדג'טים שאותם החליף שוב ושוב בגרסאות חדשות ומתקדמות יותר. בשיאו של בולמוס הקניות, הוא העסיק עוזר אישי לענייני רכישות פרטיות. ואולם, הוא מספר, השפע הפך אותו לאדיש וקהה חושים. ככל שהיה לו יותר, כך הוא הרגיש פחות ופחות מאושר.

למרבה המזל יש לסיפור נקודת מפנה. היל התאהב ואז הדברים החלו להשתנות. הוא ואהובתו נסעו יחד לברצלונה וחיו שם בדירה קטנה. אחר כך הם ארזו את המחשבים הניידים שלהם ועברו לדלג בין בנגקוק, בואנוס איירס, טורונטו וערים אחרות. הנדודים לימדו את היל שנכסים חומריים אינם הכרחיים והוא המשיך לנהל את חייו לאור תובנה זו גם לאחר שהאהבה נגמרה.

נניח בצד לרגע את השאלה למה היל לא החליט באותה הזדמנות להיפטר גם מהמיליונים שנחים בחשבונות הבנק שלו, וננסה להתעלם גם מהעניין המעצבן של מיליונרים שמספרים שכסף הוא חסר חשיבות. היל אינו המייצג המשכנע ביותר של צורת החיים שהוא מטיף לה, ובכל זאת כדאי להתעכב עוד רגע על הטקסט שלו - שכותרתו Living With less. A lot Less ("לחיות עם פחות. הרבה פחות") - בעיקר מפני שהוא משלב לצד סיפורו האישי גם כמה נתונים מאירי עיניים אודות תרבות הצריכה האמריקאית.

איור: מאיה שלייפר

בין השאר, היל מאזכר מחקר המצביע על כך שבקרב משפחות מהמעמד הבינוני בלוס אנג'לס רווחת תחושת מצוקה הנובעת מעודף חפצים ורכוש. 75% מתוך 32 המשפחות שנבדקו אינן יכולות להחנות את כלי הרכב שלהן במוסך הביתי כיוון שהוא עמוס חפצים. האמריקאים טובעים ברכוש מיותר. זה הזמן לעצור את הטירוף, קובע היל. העולם נהיה צפוף, מחירי הדיור עולים והדור הנוכחי, העני יותר מהוריו, אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש דירות גדולות בפרברים, ונאלץ להסתפק בשכירת דירות צפופות בערים. מנגד, צומחת טכנולוגיה המאפשרת לשכור ולשתף דברים בקלות. זה המצע שעליו הולך ומתהווה "הדור הקל".

את הקרדיט על הקטגוריה הסוציולוגית החדשה צריך לזקוף ככל הנראה לזכותה של מרי מיקר, שותפה בקרן ההון סיכון KPCB, ואנליסטית אינטרנט שנהפכה לאורקל של המשקיעים בחברות טכנולוגיה, לאחר שכבר בשנות ה־90 המליצה להשקיע בגוגל ובאמזון. במצגת שפרסמה מיקר לפני כשנה, הכריזה על לידתו של הדור החדש, אותו כינתה "דור קל רכוש" (Asset Light Generation). אורח החיים הנוכחי, עתיר הרכוש, הכריזה, הוא בזבזני בחלל, בכסף ובזמן.

ההכרזה של מיקר החלה גל של כתיבה בבלוגוספירה על המשמעות של הקטגוריה הדורית החדשה. ההיבט הבולט ביותר של מהפכת הדור הקל נוגע לאופן שבו השתנתה בשנים האחרונות צריכת המדיה. המחשבים והטלפונים החכמים שברשותנו יכולים להכיל מידע רב שבעבר נדרש מקום רב לאחסונו. שירותי ענן יכולים להכיל את כל ספריית הדיסקים המאובקת שלנו, את הספרים שאנו נאלצים לארוז בקופסאות קרטון כבדות כאשר אנחנו עוברים דירה, ואת סרטי הדי.וי.די שאגרנו. גם אלבומי התמונות, שאותם אפשר עדיין למצוא בבתי ההורים, כבר מזמן עברו למחשבים ולרשת.

רגע, אנחנו אפילו לא חייבים להעלות לענן את הדיסקים והסרטים שלנו; בשירותים כמו ספוטיפיי ונטפליקס התוכן כבר שם, וכל שנותר הוא לצרוך אותו בלחיצת כפתור. שירותים אלה, המתבססים על מנויים, מסמנים את המעבר ממודל של בעלות על טובין - דיגיטליים או ממשיים - למודל של השכרה. בטור שפורסם בגיליון התחזיות של השבועון "אקונומיסט" ל־2012 הצביע על התופעה רון קונווי, יועץ מיוחד לקרן ההשקעות SV Angel: "יש תנועה גוברת של אנשים שמעוניינים לשכור יותר מלקנות - להיות בעלי גישה, אבל לא הבעלים".

"האינדיפנדט" הבריטי התייחס לתופעה וראיין את האנליסט דיוויד מאטין מהאתר TrendWatching שאמר: "זה לא שהבעלות תיעלם אבל היחסים עם מוצרים משתנים. פעם הסטטוס שלך היה נקבע על ידי אוסף התקליטים הנכון, היום הוא נקבע על ידי הפלייליסט שאתה מכין והמוזיקה שאתה משתף".

הנה עוד כמה מאפיינים: בן הדור הקל מעדיף להזמין אליו הביתה מוצרים מאשר לרכוש אותם בחנות. ובתחום העסקי בולט השימוש במיקור חוץ. לדוגמה, למה שעיתון יעסיק מאייר אם הוא יכול להזמין איור, ומה תעשה חברה שצריכה לוגו חדש? תשתמש אתר בשם logotournament.com מאפשר לכל חברה בעולם להזמין לוגו. חברה ישראלית בתחום המסחר שהיתה זקוקה לאתר אינטרנט חדש פירסמה את פרטי הפרויקט באתר eLance. בעבודה זכתה חברה קטנה מפקיסטאן, שביקשה עשירית מהמחיר שביקש מפתח ישראלי.

מחוץ לעולם הדיגיטלי, יכול מודל השכירות לבוא לידי ביטוי במובנים רבים נוספים. שירותים להשכרה קצרת־טווח של כלי רכב, הם דוגמה בולטת לכך. שירות car2go המבוסס על מודל בשם Zipcar הפועל בחו"ל. באחרונה פרסמה עיריית תל אביב בקשת מידע טרם מכרז (RFI) למיזם עירוני של השכרת כלי רכב, שיפעל לצד מיזם השכרת האופניים המצליח תל אופן. בכך מכירה עיריית תל אביב במה שברור לכל תושב: מכונית בעיר היא נטל.

תל אביב - כמו ערים אחרות בעולם - תצטרך להתמודד עם אתגר העיור הגובר. כששואלים אמריקאים בני 30 ומטה איפה הם יגורו, 77% משיבים שיגורו בעיר גדולה. לראשונה מאז 1920, מסתמנת בארצות הברית מגמה של מעבר מהפרברים אל הערים. על המגמה הזו מעיד גם הנתון הבא: בשנת 1960 נסע אמריקאי ממוצע 8,000 ק"מ בשנה. בשנת 2000 הוא נסע 16 אלף ק"מ. ואולם ב־2012 המספר הזה ירד לראשונה ל־15,300 ק"מ. אנשים פשוט מוותרים על המכונית לטובת תחבורה ציבורית ואופניים. גם שיעור האנשים שהם בעלי רישיון נהיגה נמצא בירידה.

מיקר מצביעה גם השינויים שמתחוללים בשוק העבודה: שירותים כמו oDesk ו־Freelancer מאפשרים לעבור משעות עבודה קבועות ומשכורת חודשית למודל המכונה WaaS (Workplace as a Service), שבו עבודה נעשית על פי דרישה. עובד בן הדור הקל תלוי רק במחשב הנייד שלו, והוא אינו זקוק לשטח משרדי אלא מסוגל לעבוד בבית קפה או בחלל עבודה משותף (Hub).

ד"ר איתי שילוני, מייסד ומנכ"ל חברת הייעוץ Strategy2Results ומרצה למינהל עסקים במרכז הבינתחומי, מוסיף עוד אבחנה: "פעם הטרנד היה אול־אינקלוסיב כך שבמקום העבודה היה גן ילדים, חדר כושר ופאב. עכשיו הטרנד הוא לעבוד מהבית. חשוב לזכור, את הטרנדים האלה מטפחים הארגונים לתועלתם. אנשים שעובדים מהבית לא עובדים פחות אלא יותר, והם עובדים יותר בזול כי הם לא משתמשים בנדל"ן של הארגון". למרות זאת, שילוני עוד לא בטוח שהדור הקל הוא תופעה שנמצאת בשוק העבודה: "אפשר להזמין ולקבל הכל - מאיור ועד שעת פסיכולוג, אך העולם הזה מתפתח לאט יותר ממה שציפו. חרף השינויים שהציוויליזציה עוברת, אנשים עדיין מחפשים עוגנים חברתיים ופסיכולוגיים, ולמרות טרנדים אלטרנטיביים אנשים עדיין מעדיפים לעבוד במקום שנתפס כיציב. עוד לא חלף הצורך בתחושה של מקום פיזי, בקשר עם אנשים במקום העבודה".

המגמות החדשות ניכרות גם בחלל הביתי. איקאה היא דוגמה להרגלי הצריכה של הדור הקל. במקום רהיטים יקרים מעץ מלא, שנועדו לשרוד עשרות שנים, מציעה הרשת השוודית ריהוט קל וזול שכנראה יתפרק או יתבלה - עד השינוי הבא בחייהם של בעליו. ד"ר יונתן ונטורה, מרצה לעיצוב ואדריכלות בבצלאל, מוסיף: "שתי מגמות בעולם העיצוב מתאימות לתיאור המצב. האחת מכונה 'עיצוב חברתי', עיצוב שהוא יותר מכליל מדבר למגוון אוכלוסיות. הנושא השני הוא האפשרויות שפותח השימוש במדפסת תלת ממד, המאפשרת לדוגמה להחליף במהירות ריפוד לספה או עיצוב לצלחת".

ונטורה עצמו יכול להיות מייצג של הדור החדש: הוא עושה פוסט דוקטורט בלונדון, מלמד בבצלאל ומשרת לקוחות גלובליים. "פעם הייתי מסתובב עם מכשיר הקלטה, מצלמה ולפטופ. היום יש לי אולטרה־בוק וזהו. יש לי פחות מוצרים אבל פי עשרה יותר מידע".
 ואולי החזון של היל בנוגע לדיור רלוונטי לעתיד המגורים של כולנו בעולם המצטופף והולך?  בראיון לעיתון USA Today מספטמבר 2012, סיפר הארכיטקט ומתכנן הערים אנדרו דואני על תפיסתו לגבי עתיד הדיור: "במטרופולין האמריקאי העתידי אנשים יגורו בבתים קטנים יותר, ינוחו בגינות קטנות יותר ויחנו את המכוניות הזעירות שלהם בחניות קטנות", אמר. "הם יהיו קרובים יותר לעבודה, לבילוי ובעיקר אחד לשני". דואני הוא חלק מתנועת העירוניות המתחדשת (New Urbanism movement) שהרעיונות התכנוניים שהיא מבטאת מתאימים במידה מסוימת לאורח החיים של בן הדור הקל.

בתחרות האדריכלות adAPT NYC שהתקיימה בינואר האחרון בניו יורק הוענק הפרס הראשון לפרויקט מגורים בשם Micro NY. הפרויקט, שכעת נמצא בתכנון והקמתו צפויה בשנת 2015, הוא בניין המורכב ממכולות דיור מודולריות זעירות בגודל 23־35 מ"ר. הדירות יונחו זו על גבי זו, בדומה לקוביות לגו, באופן שיפשט ויקצר מאוד את תהליך הבנייה. כפיצוי על ממדיהן הזעירים של הדירות, יכיל הבניין חללים משותפים רבים: בית קפה, חדר כושר, גג משותף ואף מחסנים וחדר לאחסנת אופניים. Micro NY הוא חלק מתוכנית אב של העירייה להשקיע מיליארדי דולרים בהקמת 165 אלף יחידות דיור בנות השגה.

הגם שלפי שעה הדור הקל הוא רק תופעה מתהווה, היא מתחילה להיות נוכחת באספקטים שונים של החיים, מהאפליקציה הסלולרית, דרך הכיסא של איקאה ועד לדיור חלופי וערי העתיד. למי צריך להיות אכפת מהדור הקל ומי צריך להכיר אותו? כל מי שרוצה להיות מוכן לשוק העבודה העתידי בתור שכיר או כמעסיק. כל מי שמתכוון להקים שירות אמיתי או וירטואלי, כל מי שמתכוון בעתיד לייצר ולמכור מוצרים, מכיסא ועד מכונית, מריהוט ועד בניין. בקיצור, כל אחד. ואולי בכלל נכון לקרוא לזה דור ה־M. ה־M היא של ה־Mobile. זהו הדור הנייד, על שני מובניה של המילה. בן הדור הנייד תלוי רק בקישוריות הסלולריות שלו, בסמארטפון, בטאבלט ובלפטופ שלו. כל השאר נייד וזמני: הרכוש, מקום המגורים, העבודה - אולי אפילו הזוגיות.

הפצצה שזרקה מרי מיקר עדיין מצריכה מחקר מקיף. באיזה מידה אפשר להכריז באמת על דור קל? במה הדור הזה שונה מקטגוריות דוריות קודמות שכבר קיבלו הכרה במדעי החברה? האם השינוי שהיא תיארה יוגבל רק לכמה פרקטיקות צריכה, או שבני הדור הקל גם תופסים את עצמם ומקומם בעולם באופן שונה מבני הדור הקודם? ואם קיים כבר דור קל, האם מדובר בתופעה כלכלית גרידא שהיא תוצאה של מחסור או שמא אנשים שחיים כך מביאים אתם גם מטען ערכי, כמו צריכה פחותה? אולי אפילו תפיסות רוחניות ששוללות בעלות על רכוש? לבסוף אפשר לתהות אם התופעה שתיארנו היא טובה או רעה. האם אנו בפתחו של עולם דינמי ומרגש, גלובלי יותר עם שוק חופשי של כישרונות, או שמא אנחנו בפתחו של עולם מנוכר שבו הממד הבינאישי הולך ונשחק, ויחסי העבודה החדשים נשלטים רק על ידי המעסיקים?

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם,  חייגו:  5200*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#