חתרנים דיגיטליים

"בישראל יכול בקלות לקום מיני ויקיליקס"

עם מידה בריאה של סקרנות וחשיבה ביקורתית, פעילי הרשת הישראלים מצליחים ליצור דיון ציבורי בשורה של נושאים שאינם מטופלים על ידי כלי התקשורת המסורתיים. העצבנות שהם מייצרים אצל גופי האכיפה מעידה כנראה שהם עושים משהו נכון

אשר שכטר

לפני כשלוש שנים, ערב ההצבעה הסופית בכנסת על אישורו של חוק המאגר הביומטרי, החליטו כמה מהפעילים המתנגדים להקמת המאגר לקחת את המאבק שלהם צעד אחד קדימה: הם בנו מערכת שניגשה לאתר הכנסת, מצאה מיהם הח”כים שנוכחים במליאה והצליבה את שמותיהם עם נתוני הפעילים אודות ח”כים התומכים בהקמת המאגר או מתנגדים לה. ח”כ שתומך במאגר ונמצא במליאה, הופצץ בטלפונים ובסמסים שהפצירו בו לשנות את דעתו. “זו היתה פעילות חכמה מאוד”, אומר דורון אופק, מתכנת הנמנה עם אנשי תנועת התוכנה החופשית המקור, מומחה לאבטחת מידע ומרצה באוניברסיטת בן גוריון. “אמנם היינו עדיין במיעוט בכנסת והחוק עבר, אבל הפעילות הצליחה. אם לא היינו מרימים אותה, כבר היינו היום עם מאגר עובד וקיים, בלי פיילוט ובלי שום דבר”.

הפעילות של אנשי המאבק נגד המאגר הביומטרי היא חלק מתופעה רחבה בהרבה. בשנים האחרונות, במקביל לניסיונות הגוברים מצד ממשלות ותאגידים לשלוט בחופש המידע באינטרנט, והודות לעלייתן של תנועות עולמיות כמו אנונימוס, ויקיליקס ו־Lulzsec, פורח האקטיביזם הטכנולוגי - ובשמו הרשמי “האקטיביזם” (Hacktivism).

מימין לשמאל: יהונתן קלינגר, חנן כהן, אמנון דפני ודורון אופקצילום: אילייה מלניקוב

על פניו, מונח זה מתאר פעולות מורכבות הדורשות ידע טכני, כמו פריצה למאגרי מידע מוגנים של רשויות המדינה, השחתת אתרים או התקפות מניעת שירות (Denial of Service), המשביתות מערכות מחשבים באמצעות יצירת עומס יתר על המעבדים שלהן. ואולם לא כל פעולת האקטיביזם כרוכה בהכרח בהאקינג. בשנים האחרונות התרחב המושג והוא כולל כעת גם סוגים אחרים של פעילות ברשת, כמו פרסום מידע שהממשלה מנסה לצנזר ויצירת ממים ופארודיות מקוונות שנועדו לעורר מודעות לסוגיות פוליטיות באמצעות הומור. המשותף לכל ההאקטיביסטים הוא שכל אחד מהם יאמר שהוא מעוניין להעצים את האזרח ולקדם את חירויות הפרט.

גם בישראל של השנים האחרונות צומחת לאטה סצנת האקטיביזם מקומית. היא מורכבת בחלקה מפעילי רשת ותיקים, ומבלוגרים שמביאים לידיעת הציבור מידע שהרשויות מנסה להסתיר ממנו, ובחלקה מאנשי טכנולוגיה שמעניקים מכישוריהם למטרות חברתיות ופוליטיות. עם זאת, מרבית הפעילים המוכרים בסצנת ההאקטיביסטים המקומית נמנעים מלהגדיר את עצמם ככאלה, ומקפידים שפעילותם הפומבית תיעשה בתוך גבולות הגזרה של הקונסנסוס. מי שמעז להתעסק עם הגופים החזקים באמת בישראל, כמו הצבא, עושה זאת בדרך כלל במחשכים או תחת זהות בדויה, ובזהירות רבה.

בגבולות הסביר
בין האנשים שהניעו את המחאה החברתית בקיץ 2011 פעלו האקטיביסטים מסוגים שונים, וכמה מהתוצרים שלה היו תולדה של חשיבה האקטיביסטית מובהקת. אתר המאבק (j14.org.il), למשל, הוא פרי של עשרות שעות עבודה שהשקיעו בו מתכנתים בהתנדבות, חלקן בהאקאתון (אירוע שבו מתכנסים מתכנתים רבים כדי לעבוד ביחד על פרויקט), שנערך ביולי 2011 תחת הכותרת Hacking for the People. גם יוטי (UTI), הרשת קצרת הימים שבאמצעותה תקשרו פעילים חברתיים זה עם זה בימי המחאה, היא פרי עמלם של האקטיביסטים, וכאלה גם אתרים שהחלו לפעול עוד קודם למחאה, כמו כנסת פתוחה (oknesset.org) והסדנה לידע ציבורי (hasadna.org.il).

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

האקטיביסט הוותיק אמנון דפני היה מיוזמי אתר המחאה החברתית והאירוע Hacking for the People. הוא החל כפעיל חברתי "רגיל" בארגונים כמו מגמה ירוקה, ורק בגיל מאוחר יחסית החל לפעול גם ברשת, עם הקמתו של האתר אקטיביזם (activism.org.il). "Hacking for the People נוצר בעקבות קול קורא ברשתות החברתיות", הוא מספר. "קראתי למי שיודע לייצר פלטפורמות טכנולוגיות לבוא לעזור למחאה החברתית. הגיעו אנשים שהיה להם ידע, אבל לא ידעו איך להתחבר, וזה מה שהביא אותם לאקטיביזם".

למרות ההצלחה, דפני לא מאמין שדי בפעילות ברשת: "הרשת היא כלי אדיר לתקשורת, אבל האיש שבשטח הוא זה שצריך לעשות את החיבור. גם מפגש התוכנה הזה היה יכול להתקיים אונליין, אבל כשנפגשים ומדברים ומכירים נוצרת מחויבות. אין תחליף למפגש בשטח".

אופק מספר שהקבוצות העומדות מאחורי מיזמים אלה חולקות שורשים משותפים. “הקבוצה שאליה אני שייך התחילה לפעול בתחום של האקטיביזם טכנולוגי בסוף שנות ה־90”, הוא אומר. “רוב חברי הקבוצה היו אז בוגרי אוניברסיטאות. חלקם באו מקהילת ההאקרים. את כולנו הניע הרצון להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב. זה היה הגרעין הראשוני שממנו נוצרו בשנים האחרונות קבוצות כמו כנסת פתוחה והסדנה לידע ציבורי. כולנו צמחנו על ברכיה של תנועת התוכנה החופשית”.

בדומה לרבים מחבריו היה אופק פעיל במחאה החברתית, ותרם לה מכישוריו הטכנולוגיים. “יש הבדל בין אקטיביסט טכנולוגי לבין פעיל שטח. ראיתי את זה במחאה: פעילים בשכונות אמרו ‘בואו נארגן הפגנה חזקה, הפגנה אלימה’ כדי להשיג מטרה כלשהי, ואני אמרתי ‘ככה לא תשיגו כלום’. אנחנו, גם בגלל שאנחנו נמצאים יותר זמן במהלך הנוכחי, מנצלים את הרשת וכלים טכנולוגיים אחרים כדי למקסם את המאבק”.

“הרשת מגבירה את הנגישות. כל אחד יכול לעשות את זה”, אומר עו”ד יהונתן קלינגר, פעיל חברתי שהיה ממובילי המאבק נגד הקמת המאגר הביומטרי. “פעם היו מקיימים הפגנות כדי שאנשים שיעברו ברחוב יראו את ההפגנה, ישאלו למה מפגינים וכך היא תעורר מודעות. היום אתה מפגין כדי שיהיו איקס אנשים כי אז תהיה תקשורת והמודעות תגדל. זו תפיסה לא נכונה. ההאקטיביזם מערער את שומר הסף הזה, ולא כי הוא עושה דברים ויראליים ומגניבים, אלא כי הוא מצליח להיות משבש ולהפריע לאנשים באופן שונה ממישהו שמפגין ברחוב. אם יש הפגנה ברחוב, אתה צריך לשנות את שגרת החיים שלך ולעבור לצד השני. אתה מודע למה שקורה; אם מישהו מפוצץ את תיבות המייל של חברי הכנסת הוא לא מפריע לשגרת החיים שלך, אלא של הח”כ, וזה לא אותו דבר”.

למרות הדיבורים על התעוררות ההאקטיביסטית בישראל, פעילותם של ההאקטיביסטים עדיין נעשית ברובה בשקט. גם כאשר מתרחשות התקפות נגד אתרי הממשלה בישראל, יוזמיהן הם תמיד האקרים שאינם ישראלים. “בישראל הסצנה הזאת מתפתחת קצת באיחור ואין לנו עדיין אנשים שיעשו עבירות פליליות, אבל כן יש רעיונות מגניבים”, אומר קלינגר, שפעיל ברשת מאז מלחמת לבנון השנייה, אז יזם חיבור בין בלוגרים ישראלים לבלוגרים לבנונים וסורים.

גם אופק סבור שפעילותם של ההאקטיביסטים בישראל זהירה מאוד ככל שמדובר בחיכוכים עם החוק. “אנחנו מבינים שיש כללי משחק ומוכנים להפר אותם בקטנה פה ושם, אבל לא בצורה גורפת”, הוא אומר. “אנחנו גם לא רוצים לעבור על החוק כי בסופו של דבר יכולים לעצור אותנו, וכך המאבק ייפגע. אבל יש סיכון, ואני חושב שאנחנו מכירים את הסיכונים האלה ומוכנים לקחת אותם”. עם זאת, הוא מודה, “לאחרונה הסתבכתי. אוימתי קצת, ביחד עם קבוצת אנשים שמאמינה שיש נושאים שהם כל כך חשובים לדיון הציבורי שאי אפשר שלא להעלות אותם לרשת. לקחנו את התחקיר שערוץ 10 עשה על 'ישראל היום', שלא עלה לרשת, ועל אפם ועל חמתם העלינו אותו. אז פנו אלינו ואמרו ‘אנחנו יכולים לתבוע אתכם, או שתורידו את הבולטות. אתם יכולים להשאיר את הלינק, אבל תנמיכו פרופיל’. החלטנו שהמטרה שלנו היא לא להגיע לבית משפט ושהצלחנו להשיג משהו”.


מה פתאום מעניין אותך קצב?
“אין הרבה האקטיביסטים בישראל, כי לאנשים שמבינים במחשבים אין מודעות חברתית”, אומר משה הלוי, המכונה "הלמו". הלוי הוא בלוגר ופעיל רשת שהיתקלויותיו התכופות עם רשויות החוק הפכו אותו לאחת מהדמויות המזוהות ביותר עם המונח האקר בישראל, שלא בצדק. הוא חוזר ומדגיש שהוא בכלל לא האקטיביסט או האקר, אלא רק אדם שמנסה להתבטא בחופשיות. עם זאת, הוא אומר, “עוד מעט ישראל תיישר קו עם העולם, כי גם אנשי הטכנולוגיה יסבלו או ירגישו שהם צריכים למחות. בישראל יכול בקלות להיות מיני ויקיליקס, כי המדינה חשופה. אי אפשר כיום לשמור סוד במדינה”.

משה "הלמו" הלוי. מספק עבודה למשטרהצילום: מוטי קמחי

לציבור הרחב נחשף הלוי לראשונה ב־2001, בעקבות סכסוך בינו לבין העיתונאי יואב יצחק, שאותו השמיץ הלוי באתר הפורומים רוטר.נט שבו היה פעיל. “אז התחלתי להיכנס לתחום של המדינה: בתי משפט, משטרה. מה זה חוק, מה זו פסיקה. כמו שאתה לומד איך מחשב עובד, כך למדתי איך עובדת המדינה ואיך עובדים בתי המשפט שלה. אחר כך התחלתי לכתוב והפכתי את עצמי לעיתונאי רשת”, הוא מסביר.

הלוי, שמתפרנס מתמלול ומייעוץ לעורכי דין, התפרסם כמי שאינו נשמע לצווי איסור פרסום. הוא מפרסם באתר שלו סקופים רבים על פרשיות ציבוריות (halemo.net). ההתקלויות התכופות שלו עם משטרת ישראל, שעצרה אותו והעמידה אותו לדין כמה פעמים בתואנות שונות, עזרו גם הן למוניטין של הטרבלמייקר. ב־2005 הוא חשף פרצת אבטחה בתוכנת בתי המשפט כשמחק חוב של 7 מיליון שקל עבור אדם אחר. הלוי לא עשה שום דבר מיוחד כדי לבטל את החוב, אלא פשוט שינה את הסכום בטופס התשלום ל־4 שקלים, ובעקבות ליקוי בתוכנה המערכת קיבלה את התשלום והחוב סולק. עם זאת, במקום להכיר בליקוי האבטחה המביך ולהודות לו על חשיפתו, הוגשה נגד הלוי תלונה במשטרה על פריצה לאתר בתי המשפט. הוא הועמד לדין ולבסוף זוכה.

החיכוך האחרון של הלוי עם רשויות החוק, לפחות בינתיים, התרחש באוגוסט 2012, אז הואשם ביחד עם שני חשודים אחרים בפריצה למחשבי הנהלת בתי משפט ובהוצאת מידע חסוי - כולל, למשל, כתב האישום בפרשת האונס בגן העיר, שמאוחר יותר גם דלף לרשת. בתגובה טוען הלוי כי לא פרץ למערכת, אלא פשוט גלש בה, והצליח להגיע למידע שכל גולש היא יכול להגיע אליו, בגלל ליקוי אבטחה שחשף את הפרוטוקולים של כמה מהחקירות הרגישות ביותר במדינה, כמו פרשת הולילנד או הנשיא קצב. “כשחקרו אותי במשטרה הציגו לי מסמכים ששמרתי על הכונן שלי”, הוא מספר. “הכרעת הדין של משה קצב, למשל. המשטרה חושבת שאסור לי לקרוא את זה, אז שאלו אותי ‘למה אתה מתעניין בהכרעת הדין של הנשיא קצב?’. הייתי צריך לשבת ולהסביר שאני אזרח במדינה ושאכפת לי מה קורה, ושאני לא רוצה לקרוא את הקטע המקוצץ שפורסם בעיתונים אלא את כל 400 העמודים”.

לפי שעה לא הוגש כתב אישום נגד הלוי בגין פרשה זו. “זה היה לפני חצי שנה", הוא אומר. "במעצר אתה חותם על ערבות של חצי שנה, ומאותו רגע אתה משועבד למשטרה למשך חצי השנה הזאת. הזמן הזה עבר, ועדיין המשטרה הצליחה לשכנע את בית המשפט שאני סיכון. שאסור לי להיות בתוך המשרדים של המשטרה, כי אני איחשף לכאורה לשיטות העבודה שלהם והם חושבים שאני מהווה סיכון”.  הגדרתו כהאקר, אומר הלוי, היא תולדה של אי הבנה תקשורתית: “האקר או האקטיביסט הוא אדם שעושה דברים במטרה להתעמת עם המערכת. האקרים מביכים את המערכת ולא נתפסים. אני יודע שיצא לי שם של האקטיביסט אבל אני לא כזה. זה פשוט יצא ככה”.

"הממסד לא תמיד רע"
בלוגר נוסף שהרשויות הראו לו את נחת זרוען הוא אישתון, שבדצמבר 2012 פרסם תחקיר מעורר הדים על מספר ההתאבדויות בצה”ל, ואחר כך נחקר על ידי המשטרה ועל ידי מצ”ח. אישתון, שמסרב להיחשף בשמו, אינו האקטיביסט קלאסי. את המידע שהוא מפרסם הוא משיג בשיטות עיתונאיות מסורתיות, תוך היעזרות במקורות מדליפים, ולא באמצעות פריצה. ואולם אופיו והיקפו של מידע זה, לצד היחס לו הוא זכה מצד רשויות אכיפת החוק בפרשת ההתאבדויות, הפכו אותו לאחד מהפעילים הבולטים ברשת העברית. “אני לא מגדיר את עצמי”, הוא אומר. “זו אחת מהסיבות שאני אנונימי - כדי שהקורא יוכל להגדיר אותי, אבל לא מתוך קונצפציה מוכתבת מראש או דעה קדומה באשר לנטייה פוליטית, מגדר או שיוך לעיתון כזה או אחר, אלא מתוך קריאה של הטקסט. אישתון הוא דמות”.

“בחודשים הראשונים זה היה בלוג דעות פוליטי אידיאולוגי", הוא מספר. “לאט לאט התחלתי לעבור לתחקירים. עזבתי את טורי הדעה לטובת חיפוש של מידע והנגשה של טענות בתקשורת. ואז קראתי בעיתון שנפלו 126 חללים בשנה. זה נראה לי מוזר והתחלתי לחקור מי הם. דווקא הקוראים היו אלה שדחפו אותי לראות בעצמי יותר מבלוגר, לדרוש תגובות ממשרד הביטחון וכדומה. הקוראים הם אלה שנתנו לי הדלפות ומידע. אז אני לא יודע אם ידעתי לאן אני הולך כשהתחלתי, אבל הקוראים והתהליכים שעברתי חידדו את זה. כיום הייתי אומר שאני עוסק באיסוף מידע”.

חנן כהן, מוותיקי האינטרנט בישראל וכיום מנהל אתר האינטרנט של המוזיאון למדע, הוא פעיל רשת מסוג אחר. בין היתר, הוא ייסד את האתר “לא רלוונטי”, מאגר של שמועות ומכתבי שרשרת שמסתובבים בתיבות האימייל והרשתות החברתיות בעברית. כהן פעיל ברשת זה שני עשורים, ולעתים קרובות השתמש בה כדי לקדם את האג’נדה הפוליטית שלו, למשל כשהקים את מאגר הבלוגים וובסטר (webster.co.il). “האינטרנט הוא אחד המקומות שבהם אני חי, ומכיוון שאני אקטיביסט ולא אדם פאסיבי, אני רגיל לעשות דברים שבהם מתממשת האידיאולוגיה שלי. כאדם מופנם נוח לי יותר לפעול ברשת, בלי אנשים שאני פוגש פנים אל פנים ולא זוכר איך קוראים להם”, הוא אומר.

“אני מגדיר האקטיביסט כאדם שמוסיף ערך. לעשות לייק זה לא להוסיף ערך. להעלות גירה זה לא אקטיביזם. לשתף מידע רלוונטי, לנתח, ללמד, זה אקטיביסטי בעיני. פעם הייתי בולט מהבחינה הזאת, אבל כיום יש כל כך הרבה יותר אנשים שפועלים ברשת. הרבה יותר פשוט היום לפתוח ויקי, לפתוח בלוג, ואנשים צברו מיומנות”.

למרבה האירוניה, דווקא העלייה במספרם של פעילי הרשת עלולה לבשר את גוויעתה בטרם עת של התנועה ההאקטיביסטית. התאבדותו של אהרון שוורץ (ראו מסגרת), התפוררות ויקיליקס ומעצרו של ההאקר סאבו, ממנהיגי אנונימוס שנהפך למודיע משטרתי ועזר לרשויות החוק ללכוד רבים מחבריו לשעבר, מצביעים על עתיד לא ודאי לתנועה. “בעוד חמש שנים יהיו יותר האקטיביסטים, אבל מהפכה לא תהיה”, אומר קלינגר. בינתיים, הוא מעדיף להסתכל על ההישגים הקיימים. “חוק המאגר הביומטרי עבר בדצמבר 2009 ועד היום לא לקחו טביעת אצבע מבן אדם אחד. כל מאות האנשים שפע'לו הצליחו לגרום לכך שהמאגר הזה לא ייצא בסוף לפועל, בין אם מסיבות תקציביות או כי הפיילוט ייכשל או שיבוא שר פנים שיבין שזה יהיה כישלון”.

תמונת הפרופיל של אישתון. "אני אנונימי כדי שהקורא יוכל להגדיר אותי"

למרות האפיל הסנסציוני של עימות עם רשויות החוק, לעתים קרובות האקטיביזם כולל מעט מאוד האקינג פיזי והרבה יותר האקינג תפיסתי: בהנגשה של מידע קיים, והפיכתו לזמין יותר לציבור. “כנסת פתוחה זו הדוגמה הכי יפה להאקטיביזם שיש בישראל - לקחו את האתר הכי נפוח וקשה בארץ והפכו אותו לנגיש לציבור”, אומר קלינגר. “זה מה שהאקטיביזם יודע לעשות, להוריד את המתווכים ולהחזיר את העם לעמדת מי שמעלה את הדרישות”.

“האם 2013 תהיה שנה מהותית להאקטיביזם? אני חושב שכן”, אומר אופק. “אנשים גילו את ההאקטיביזם, גילו שאפשר לעשות דברים גם בטוויטר ובפייסבוק. לא בטוח שכולנו נצליח לעשות שינויים דרסטיים. יכול להיות שבנושא אחד נצליח ובאחר פחות, אבל כולנו מבינים שהמדינה לא הולכת בכיוון טוב”.

בחייו, אגב, מתפרנס אופק בין היתר מפרויקטים של אבטחת מידע עבור גופים כמו הצבא ומשרד הביטחון. “אני לא רואה בזה סתירה”, הוא מסביר. “כולנו חיים כאן ורוצים בסופו של דבר מדינה טובה יותר. הם יודעים שצריך להשתמש בי לדברים החשובים באמת, ולהערכתי בשורה התחתונה אני גורם להם לחיסכון של מיליונים. הממסד לא תמיד רע. יש בו 70% טוב. אין לי בעיה לעזור בדברים מסוימים כל עוד אני נלחם במה שצריך להילחם”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker