מי יזהה את המשבר הבא?

12 הכלכלנים שהעולם מקשיב להם

לפרשנים הכלכליים בכלי התקשורת יש תפקיד מרכזי בתיווך המציאות המורכבת להמונים, במיוחד בזמן שבו הסערות הכלכליות נוגעות לכל כיס ■ את דעותיהם על הצנע באירופה או תקרת החוב בארה"ב קוראים מיליונים מדי יום, אך הרקע לעמדותיהם לא פעם מעורפל ■ מיהם האנשים האלה? מה מניע אותם? וכיצד זכו למעמד כה מרכזי בשיח הכלכלי העולמי?

אשר שכטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

הכלכלנים

פול קרוגמן

רוברט שטיגליץ

טיילר קאוון

רג'ואם ג'אן

בארי אייכנגרין

רוברט שילר

ג'פרי סאקס

נוריאל רוביני

אוליבייה בלנשאר

סיימון ג'ונסון

אסתר דופלו

רוברט רייך

"בכלכלה", כתב פעם נסים ניקולס טאלב, "אתה יכול להסוות שרלטנות מאחורי משוואות ואיש לא יוכל לתפוס אותך, מאחר שאין בה דבר כזה, ניסויים מבוקרים". טאלב, מחבר רבי המכר "הברבור השחור" ו"תעתועי האקראיות", אינו כלכלן ובכל זאת, מאז פרוץ המשבר הפיננסי הוא נהפך לאחד הקולות הבולטים והמשפיעים בעולם בכל מה שנוגע לנושאים כלכליים, ולמתעד מדויק של הצרות הייחודיות שמאפיינות את התקופה הנוכחית, מרובת האי ודאות.

טאלב הוא זה שחשף את מדע הכלכלה במערומיו - ליתר דיוק, הוא האיש שנתן שם למבוכה שנגרמה לכלכלנים בכל העולם ברגע שהמערכת הפיננסית העולמית קרסה ב־2008 באופן בלתי צפוי, וניפצה הנחות יסוד רבות שנלקחו כמובנות מאליהן על ידי פרופסורים וכלכלנים במשך שנים ארוכות. הרי מהו "הברבור השחור" של טאלב, אם לא המייצג המובהק לאי יכולתם של הכלכלנים לשקלל את חשיבות המזל בתוך המשוואות שלהם? "הממסד הכלכלי", כותב טאלב, "אוניברסיטאות, רגולטורים, בנקאים מרכזיים, פקידי ממשלה בכירים, מכוני מחקר כלכליים - כולם איבדו את הלגיטימיות כשהמערכת כשלה".

למרות המבוכה שנגרמה לרבים מהם, אנחנו עדיין נושאים את עינינו לכלכלנים מסוימים. אנחנו קוראים את הפרשנויות שלהם בעיתונים ובאתרים הכלכליים בכל פעם שהם מתבטאים בנושאים כמו המשבר בגוש היורו או תקרת החוב בארצות הברית, ומצפים למוצא פיהם בתקווה שבידיהם נמצאות התשובות לבלגן שבו מצויה הכלכלה העולמית. חלקם, אנחנו אומרים לעצמנו, פשוט חכמים יותר. מבריקים יותר. יש ביניהם כאלה שבאמת ובתמים צפו את העתיד.

בעמודים הבאים נציג בפניכם את הבולטים שבכותבים הכלכליים כיום - כמובן, מתוך הכרה מראש בכך שרשימות כאלה הן תמיד עניין בעייתי. אם ישנו דבר אחד שהוכח באופן סופי ב־2008, הרי זו העובדה שהתואר "כלכלן מבריק" הוא לעתים קרובות עניין של תזמון. רשימה כזאת, לו היתה נערכת ב־2007, היתה כוללת לבטח את אלן גרינספאן, היו"ר האגדי של הבנק הפדרלי שנחשב לאחד האחראים העיקריים למשבר הכלכלי העולמי, אם לא העיקרי שבהם, וכמוהו עוד כלכלנים משפיעים שפספסו לחלוטין את המשבר העצום שציפה לכלכלה העולמית. לעומת זאת, היו בוודאי נעדרים ממנה כלכלנים שצפו את המשבר לפני כולם, כמו נוריאל רוביני. האם ג'וזף שטיגליץ, כלכלן חתן פרס נובל שרק לפני שנים אחדות היה מושא ללעג בשל הביקורת האובססיבית שלו על הגלובליזציה והעיסוק שלו באי שוויון, היה נכלל ברשימה כזאת ב־2002, כשרק חצה את הקווים והפך למבקר חריף של השיטה העולמית, ולפני שמעמדו נסק בעקבות תנועות מחאה כמו Occupy Wall Street שהעלו את הדברים שעליהם דיבר לקדמת השיח הציבורי?

השנים האחרונות לא היו קלות למדע הכלכלה, שנחשף במידה רבה כמיושן, בלתי רלוונטי ומבוסס על קונצפציות שגויות, שאנשים כמו גרינספאן קידמו כי רצו להאמין שהן נכונות ולא מפני שיכלו לספק הוכחות מדעיות לנכונותן. במאמר ארוך ומעורר מחלוקת שפרסם ב"ניו יורק טיימס" ב־2009, טען פול קרוגמן כי ב־20 השנים שקדמו למשבר היו הפרופסורים לכלכלה באוניברסיטאות שבויים כל כך בהנחות שלפיהן השוק תמיד צודק, היד הנעלמה לעולם תהיה יציבה ותקופות שפל הן נחלת ההיסטוריה, עד שלא ראו כיצד "תור הזהב של מדע הכלכלה" – כך כונו השנים שלפני המשבר – יוביל בוודאות לשפל הכלכלי הממושך והחמור מאז שנות ה־30.

הכלכלנים ברשימה שלפניכם הם אותם אנשים שצלחו את המשבר הפיננסי מבלי שיוקרתם כהוגים כלכליים חשובים נפגעה. למעשה, ניתן לומר בהכללה כי בעקבות המשבר התחזק מעמדם, שכן רובם הצליחו לזהות אותו מראש. כמה מהם, כמו שטיגליץ, הקדימו לזהות את המשבר בכלכלה המערבית לפני שנים. האם זה אומר בהכרח שהם יצליחו לזהות גם את משברי העתיד, ולא ייחשפו בעתיד בערוותם כמו גרינספאן? לא בטוח. בעוד חמש שנים, ייתכן בהחלט שרשימה כזאת תהיה מלאה בפרצופים חדשים. לפי שעה, אלה הכלכלנים שמשפיעים יותר מכל עמיתיהם על השיח הציבורי.

פול קרוגמן - הליברל שהחזיר לתחייה את קיינס

גיל: 59 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת פרינסטון; פרשן כלכלי, מפרסם מאמרים ב"ניו יורק טיימס" • פרסים ואותות: פרס נובל לכלכלה (2008) • תחום התבטאות עיקרי: מדיניות כלכלית בארצות הברית, כלכלה עולמית • אג'נדה: ליברליזם, מעורבות ממשלתית בכלכלה

קל לשכוח זאת, אבל פול קרוגמן - אולי הפרשן הכלכלי הידוע בעולם כיום - הוא גם כלכלן מחונן, זוכה פרס נובל, שנודע בעבר בעיקר הודות לעבודתו החלוצית בחקר הכלכלה הבינלאומית, הסחר הבינלאומי ומשברי מטבע. מאז שנות ה-90 המוקדמות, אז החל לכתוב טורי פרשנות כלכליים ב"ניו יורק טיימס", הוא מוכר לציבור הרחב בעיקר כפרשן הכלכלי המוביל של העיתון, כסמן שמאלי בזירת הפרשנות הכלכלית וכאחד הדוברים הבהירים, הרהוטים והבולטים של המחנה הליברלי בארצות הברית.

פול קרוגמןצילום: בלומברג

קרוגמן, שכונה ב-2008 "הכלכלן מעורר המחלוקת ביותר בארצות הברית" על ידי המגזין "ניוזוויק", נראה כמי שנהנה מהמהומה שהוא מחולל. הוא פרסם עד כה 20 ספרים, רבים מהם רבי מכר, יש לו חשבון טוויטר עם כמעט 950 אלף עוקבים, בלוג באתר של ה"ניו יורק טיימס" שהוא מעדכן באופן תדיר וטורי דעה שהוא ממשיך לפרסם באופן קבוע. במידה רבה הוא נהפך מאקדמאי לפובליציסט במשרה מלאה, וכמו עמיתו ג'וזף שטיגליץ, הוא נתקל לעתים קרובות בביקורת שלפיה הוא מנסה לקדם אג'נדה פוליטית במסווה של פרשנות כלכלית מקצועית.

מאז פרוץ המשבר הפיננסי העולמי היה קרוגמן למבקר חריף של המדיניות הכלכלית האמריקאית - במיוחד בכל הנוגע לרגולציה הרופפת על מגזר הפיננסים ולמחסור בתמריצים ובהשקעות ממשלתיות לשיקום הצמיחה. אין כיום כלכלן שנחשב למייצג בולט יותר של הכלכלה הקיינסיאנית מאשר קרוגמן, שקורא מאז תחילת העשור הקודם למעורבות ממשלתית מוגברת בכלכלה ובשווקים. בשנים האחרונות הוא מתבטא בחריפות נגד מדיניות הצנע של מדינות אירופה, בטענה שהיא תוביל אותן לקטסטרופה ולשפל כלכלי, וקורא לקובעי המדיניות בארצות הברית להמשיך בהרחבה הכמותית וליזום תמריצים נוספים, גם במחיר הגדלת הגירעון, עד שהכלכלה תתאושש לחלוטין מהמשבר והצמיחה תחזור לרמה נורמלית. לעתים קרובות הוא מעורר מחלוקת, לעתים קרובות בכוונה - כך היה, למשל, ב-2011, כאשר הציע לממשל לזייף פלישה עוינת של חייזרים כדי להציל את הכלכלה האמריקאית, ושוב בדצמבר האחרון, כשקרא לנשיא אובמה להנפיק מטבע של טריליון דולר כדי לפתור את משבר תקרת החוב - אבל אין כלכלן שציבור הקוראים מקשיב לו יותר. במידה רבה, משום שנוסף לכל הוא גם כותב מחונן.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

ג'וזף שטיגליץ - הבן הטוב שמרד

גיל: 70 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת קולומביה • פרסים ואותות: זוכה פרס נובל לכלכלה (2001) • תחום התבטאות עיקרי: גלובליזציה, אי שוויון • אג'נדה: להפחית את האי שוויון העולמי, להגדיל את המיסוי על העשירים

בקרב האליטה הכלכלית העולמית נחשב ג'וזף שטיגליץ לכופר הגדול. העריק. ההוא שהשתגע. הכלכלן הענק הזה, שהיה פרופסור מן המניין באוניברסיטת ייל בגיל 26 וזכה בפרס נובל לכלכלה ב-2001, שיחק במשך רוב חייו לפי כללי המערכת. הוא לימד בפרינסטון, בסטנפורד ובייל לפני שהשתקע באוניברסיטת קולומביה, והיה חלוץ כלכלת המידע וכלכלן מוביל בכל הנוגע להיבטים הכלכליים של המגזר הציבורי. הוא גם שימש כלכלן ראשי של הבנק העולמי - תפקיד שרוב הכלכלנים המכהנים בו נהפכים לאחר מכן לבנקאים מרכזיים ולקובעי מדיניות, כמו סטנלי פישר למשל.

ג'וזף שטיגליץצילום: בלומברג

זה לא מה שקרה לשטיגליץ. הוא עשה הכל כמו שצריך - אבל אז עבר מהפך אידיאולוגי, ונעשה למבקר החריף ביותר של הבנק העולמי ושל קרן המטבע הבינלאומית, לאחד ממתנגדיה המובילים של הגלובליזציה וללוחם באי השוויון בעולם.

עבור שטיגליץ, המהפך החל בהפגנות נגד ארגון הסחר העולמי שנערכו בסיאטל ב-1999. שטיגליץ מתאר את האירוע כנקודת מפנה שחוללה שינוי עמוק בהשקפותיו. בשנת 2000 הוא פוטר מהבנק העולמי לאחר שהביע בפומבי אי שביעות רצון ממדיניות הארגון, וב-2002 פרסם את הספר "אי נחת בגלובליזציה", שלצד ספרה של נעמי קליין, No Logo, העניק תשתית תיאורטית לתנועת האנטי־גלובליזציה. מאז נהפך שמו של שטיגליץ לסדין אדום עבור האליטה הכלכלית העולמית. בספרים המכוונים לקהל הרחב, וכמו כן במאמרים שהוא מפרסם בקביעות, הוא מבקר בחריפות את מדיניותן הכלכלית של מדינות המערב, את האי שוויון הרווח בעולם המערבי ואת היחס שלו למדינות העולם השלישי.

מבקריו של שטיגליץ טוענים שהוא דוגמטי, ושהפך מכלכלן רציני לאידיאולוג שמנסה לקדם אג'נדה פוליטית; שטיגליץ, מצדו, מקפיד לטפח את התדמית האנטי־ממסדית שלו. בשנתיים האחרונות הרצה בפני מוחי M51 בספרד ומול מפגיני "אוקיופיי וול סטריט". במידה רבה הוא נביא גל המחאה החברתית של 2011, לאחר שכבר באפריל 2011 הזהיר מפני פערי ההכנסות בארצות הברית במאמר ארוך במגזין "וניטי פייר", שבו גם ניבא שהאביב הערבי יתפשט גם אליה ולעולם המערבי בכלל.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

טיילר קאוון - חדשן בעור שמרן

גיל: 51 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת ג'ורג' מייסון • פרסים ואותות: נמנה עם 100 ההוגים החשובים בעולם בדירוג של המגזין "פוריין פוליסי" (2011) • תחום התבטאות עיקרי: תרבות, כלכלת שוק חופשי והתערבות ממשלתית, חדשנות טכנולוגית  • אג'נדה: שוק חופשי

טיילר קאוון הוא אחד הכלכלנים הלוהטים בעולם כיום, אם לא הלוהט שבהם, ומחזיק – יחד עם הכלכלן אלכס טבארוק - בבלוג Marginal Revolution, אחד הבלוגים הכלכליים הנקראים בעולם. עד היום פרסם 15 ספרים בנושאים מגוונים כמו כלכלת מאקרו, כלכלת תרבות ואפילו מדריך לאכילה נכונה במסעדות. כמו כן הוא מפרסם לעתים קרובות מאמרים ב"וול סטריט ג'ורנל" ובעיתונים נוספים.

טיילר קואן, פרופסור לכלכלה
טיילר קואן צילום: קרדיט

קאוון השמרן הוא אחד הקולות המשפיעים בימין האמריקאי, ואולם רק לעתים רחוקות הוא נשמע לקו הרשמי שמציגה המפלגה הרפובליקנית בנושאים כלכליים. הוא אמנם מלמד באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שנחשבת למעוז הליברטריאניזם הדוגל בשוק חופשי נטול התערבות ממשלתית, ועומד בראש מכון המחקר מרקטוס סנטר, שממומן על ידי המיליארדרים הקיצוניים צ'רלס ודייויד קוץ' (אילי תעשייה שנחשבים לכוח הבולט שמאחורי תנועת מסיבת התה ומיזמים שמרניים אחרים), אבל לא פעם מרשה לעצמו לחרוג מהפרדיגמה ולהביע תמיכה בחבילות תמריצים לכלכלה. הוא אפילו העריך שבעתיד תהיה הממשלה גדולה יותר מכפי שהרפובליקנים היו רוצים, וביקר בחריפות את המחנה הליברטריאני, שאליו הוא משויך לעתים קרובות.

קאוון, שתואר בסקר של השבועון "אקונומיסט" כאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר של העשור האחרון, נהפך לכוכב גדול עוד יותר ב-2011, עם פרסום ספרו "הקיפאון הגדול" (The Great Stagnation). בספר זה, שהיה לרב מכר מיידי, טען שניתן להסביר את כל בעיותיה של הכלכלה העולמית, כולל המשבר הפיננסי העולמי והאי השוויון הגובר, באמצעות הקיפאון בחדשנות הטכנולוגית. הרעיונות הטובים שלנו נגמרו, טוען קאוון בספר, אבל מדינות המערב מוסיפות לחגוג כאילו שהחדשנות שהניעה את כלכלותיהן עדיין מתפקדת. קידום החדשנות, לפיכך, יוכל לטענתו של קאוון לפתור את כל בעיותיו של המערב.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

רגוראם רג'אן - מדינות המערב פשוט הפסיקו לייצר

גיל: 49 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת שיקגו • פרסים ואותות: אחד מ־100 ההוגים החשובים בעולם של המגזין "פוריין פוליסי" (2012) • תחום התבטאות עיקרי: רגולציה פיננסית, מדיניות כלכלית בהודו ובארצות הברית • אג'נדה: אחריות תקציבית, רפורמות מבניות, הידוק הרגולציה על מגזר הפיננסים

למרות שהוא אלמוני יחסית לסלבריטאים כלכליים כפול קרוגמן או נוריאל רוביני, ולא מככב בכותרות של העיתונים הכלכליים כמו חלק מעמיתיו, רגוראם רג'אן אינו פחות משפיע מהם. רג'אן, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית (הוא היה הכלכלן הראשי הצעיר ביותר בתולדות הקרן), נבחר על ידי ה"אקונומיסט" לכלכלן המשפיע ביותר לאחר המשבר. הוא מייעץ לממשלות ברחבי העולם, המאמרים שלו מצוטטים לעתים קרובות, והוא נחשב למועמד מוביל לתפקיד נגיד הבנק המרכזי של הודו.

רגוראם רג'אןצילום: בלומברג

רג'אן נחשף לראשונה לציבור הרחב ב־2005, כשפרסם מאמר ביקורת על התנהלות המגזר הפיננסי שבו טען כי הרגולציה הרופפת על המגזר והחדשנות הפיננסית הפכו את העולם למסוכן יותר, והזהיר מפני אסון מתקרב. באותה תקופה הקשיבו לו מעטים בלבד, אך לאחר המשבר הוא נתפס כמי שראה את הנולד וזכה למעריצים לא מעטים.

בניגוד לכלכלנים רבים שרואים במשבר העולמי בעיה של ביקוש, רג'אן טוען שהבעיה היא דווקא עיוותים בהיצע. הצמיחה בשני העשורים האחרונים, שהונעה על ידי אשראי זול, הסתירה את ההשפעה האמיתית של אובדן יכולת הייצור של מדינות המערב ואת הקיטוב הקיצוני שנגרם בעקבותיו בין העשירון העליון לבין תשעת העשירונים האחרונים באוכלוסייה, שחסרו את היכולות המקצועיות או הטכנולוגיות שיאפשרו להם להתחרות בעולם גלובלי. הפתרון, הוא טוען, משלב בין אחריות תקציבית לרפורמות מבניות שנועדו להנחיל מיומנויות מקצועיות לחלקים באוכלוסייה שלא יכלו לרכוש אותן קודם לכן. ב-2012 ניהל רג'אן פולמוס מתוקשר עם פול קרוגמן בנושא הצנע באירופה, שבו ייצג קרוגמן את מתנגדי הצנע ותומכי ההשקעה הממשלתית ואילו רג'אן ייצג את תומכי הצנע והרפורמות הכואבות.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

היסטוריה במקום מתמטיקה: בארי אייכנגרין

גיל: 60 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת ברקלי • תפקידים קודמים: לשעבר יועץ בכיר לקרן המטבע הבינלאומית • תחומי התבטאות עיקריים: המערכת הפיננסית, מדיניות מוניטרית, רגולציה על המגזר הפיננסי • אג'נדה: הידוק הרגולציה על המוסדות הפיננסיים

ב־2012 מנה המגזין "פוריין אפיירס" את בארי אייכנגרין בין 100 ההוגים החשובים בעולם שאחרי המשבר. נקודת המבט שלו, השמה דגש על היסטוריה כלכלית במקום על מתמטיקה או גישה תיאורטית לכלכלה, מלווה אותו מאז פרסם את ספרו הראשון, שהתבסס על עבודת הדוקטורט שלו ועסק בשפל הגדול.

בארי אייכנגריןצילום: בלומברג

אייכנגרין נחשב לכלכלן פסימי למדי, במיוחד בכל מה שנוגע לגוש היורו, אולם דווקא בנוגע ל־2013 היו לו כמה תחזיות חיוביות. אם יצליחו הכלכלות הגדולות לטפל בבעיות כמו אי שוויון ולבצע רפורמות מבניות בכלכלותיהן, תוך שהן עוקפות את המכשולים הפוליטיים המשמעותיים העומדים בדרכן, כתב באחרונה, אזי תהיה 2013 שנה טובה יותר לכלכלה העולמית מכפי שהיתה 2012. אייכגרין הבין שהוא מצפה מהממשלות ליותר מדי, וסייג את הערכתו בכך שהמציאות תהיה ככל הנראה קודרת יותר מכפי שהיה רוצה.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

רוברט שילר - המומחה לבועות נכסים

גיל: 66 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת ייל • פרסים ואותות: מועמד מוביל לפרס נובל לכלכלה, מממציאי מדד קייס־שילר למחירי הבתים בארצות הברית • תחומי התבטאות עיקריים: דיור, מדיניות כלכלית בארצות הברית, בועות נכסים • אג'נדה: מתנגד לצנע

הדרך הטובה ביותר לזהות בועת נכסים, כתב פעם בלוגר אמריקאי, היא לבדוק אם רוברט שילר כבר הספיק להכריז על פקיעתה. שילר, שתרם רבות לחקר בועות בתחומי הנדל"ן, המניות והאג"ח ופיתח ביחד עם קארל קייס את מדד קייס־שילר למחירי הבתים בארצות הברית, הוא המומחה בהא הידיעה לבועות נכסים. בתחילת שנת 2000, בשיאה של בועת הדוט.קום וכשהשווקים היו בשיא, פרסם את ספרו Irrational Exuberance (השם לקוח מביטוי מפורסם שטבע אלן גרינספאן, ופירושו "התרוממות רוח לא רציונלית"), שבו הזהיר כי בשוק המניות האמריקאי התפתחה בועה שתוביל למיתון חריף. ב-2005, כשנה לפני שמחירי הבתים בארצות הברית החלו לרדת, קבע שגם בשוק הדיור האמריקאי התפתחה בועה הרסנית שתסתיים באסון.

רוברט שילרצילום: בלומברג

כיום עוסק שילר בעיקר בשוק הדיור האמריקאי ובזיהוי בועות נכסים. הוא מבקר חריף של מדיניות הצנע במדינות אירופה, וקורא לארצות הברית שלא לאמץ מדיניות דומה. לצד זאת, בשנים האחרונות, שעה ששוק הדיור האמריקאי מסרב להתאושש באמת, נראה שתפקידו העיקרי הוא להופיע בתוכניות כלכליות בטלוויזיה ולהסביר ששוק הדיור אינו מתאושש, ושייקח זמן רב עד שיוכל לחזור לרמתו הקודמת - אם בכלל.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

ג'פרי סאקס - למען העולם השלישי

גיל: 58  • תפקיד: פרופסור ומנהל המכון לכדור הארץ באוניברסיטת קולומביה; יועץ מיוחד למזכ"ל האו"ם באן קי־מון • פרסים ואותות: נבחר פעמיים לאחד מ־100 האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים" (ב־2004 וב-2005), מהפרופסורים לכלכלה הצעירים בתולדות הרווארד • תחומי התבטאות עיקריים: עוני, גלובליזציה, מדיניות כלכלית בארצות הברית, אי שוויון ופיתוח כלכלי • אג'נדה: תומך בסיוע מערבי למדינות עולם שלישי, מבקר חריף של מגזר הבנקאות

ג'פרי סאקס, שכונה בעבר "הכלכלן החשוב בעולם" על ידי "ניו יורק טיימס" ו"הכלכלן הידוע בעולם" על ידי המגזין "טיים", החל את הקריירה המפוארת שלו כאחד הפרופסורים לכלכלה הצעירים בתולדות הרווארד. כיום הוא לא רק אחד הכלכלנים המשפיעים בעולם ומחברם של שלושה ספרים רבי מכר, אלא גם מעין סלבריטאי שנוהג להתחכך במפורסמים אחרים כמו בונו (שכתב את ההקדמה לספרו של סאקס מ־2005, "קץ העוני") ואנג'לינה ג'ולי.

ג'פרי סאקסצילום: מוטי מילרוד

בשנות ה־80 סייע סאקס לממשלת בוליביה בפתרון משבר ההיפר־אינפלציה שלה. לאחר מכן ייעץ לכלכלות הגוש המזרחי לשעבר – רוסיה, פולין, סלובניה, אסטוניה ואחרות – כיצד לצלוח את המעבר לכלכלות שוק חופשי. גם כיום הוא ממשיך לייעץ לממשלות הנתונות במשברים כלכליים: ב־2011 ניסה לסייע לממשלת יוון במגעים בינה לבין מנהיגי גוש היורו, אך לאחר חצי שנה - בעקבות התפטרות ראש הממשלה דאז, יורגוס פפנדראו - פרש מהתפקיד.

החברות של סאקס ובונו לא נולדה סתם כך. סאקס, לשעבר מנהל פרויקט המילניום של האו"ם שמטרתו לצמצם את העוני ואי השוויון בעולם, הוא מהתומכים הבולטים ביותר בסיוע למדינות אפריקה, תחום שבו מתרכזת פעילותו ההומניטרית של הזמר. בנוסף לפעילותו למען מדינות העולם השלישי, סאקס מעורב בפרויקטים שונים בתחומי האקולוגיה, המדיניות הכלכלית בארצות הברית והפוליטיקה. ספרו האחרון, The Price of Civilization ("מחיר הציביליזציה"), עוסק במה שהוא מכנה "ההידרדרות המוסרית" של האליטה הפוליטית והכלכלית של ארצות הברית, ומתאר את הפוליטיקה האמריקאית כמערכת הנשלטת בידי קבוצות אינטרס בעלות כיסים עמוקים.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

הפסימיסט הנצחי - נוריאל רוביני

גיל: 55 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת ניו יורק; יו"ר רוביני גלובל אקונומיקס (RGE) • פרסים ואותות: נבחר לאחד מ־100 ההוגים החשובים בעולם של המגזין "פוריין פוליסי" (2012, 2011, 2010) • תחומי התבטאות עיקריים: מדיניות כלכלית, רגולציה פיננסית, כלכלת מקרו • אג'נדה: מתנגד לצנע, תומך בהידוק רגולציה על המגזר הבנקאי

לא משנה מה יעשה בחייו, נוריאל רוביני תמיד יהיה "הכלכלן שחזה את המשבר הפיננסי העולמי כבר ב־2004". המשפט הזה, שכנראה יוצמד לנצח לשמו, הוא אולי הישגו הבולט ביותר של רוביני, והדבר שהפך אותו מכלכלן אלמוני, שתחזיותיו הקודרות על קריסתה הקרבה של כלכלת האשראי האמריקאית זיכו אותו בעיקר בלעג, לסלבריטאי כלכלי בינלאומי. במעמדו החדש רוביני מייעץ לבכירים בממשלות, מופיע לעתים תכופות בטלוויזיה ובעיתונים, ונודע במסיבות הפאר שהוא עורך בביתו ובחייו ההוללים. את הצלחתו המקצועית מינף גם לחברת הייעוץ RGE שייסד.

נוריאל רוביני צילום: בלומברג

תחזיותיו הפסימיות של רוביני כבר זיכו אותו בכינוי "ד"ר דום" (Dr. Doom, כינוי שאותו הוא מתעב). ל־2013 הוא צופה "סערה מוחלטת" בשווקים, האטה או קיפאון בחלק משמעותי מכלכלות העולם, העלאות מסים וקיצוצים בארצות הברית שיובילו אותה למיתון, הסלמה במשבר בגוש היורו והתגברות של הסיכונים הגיאו־פוליטיים. יש לומר שהלך הרוח הפסימי הזה שירת את רוביני בעבר, כשאפשר לו להצביע על החורים והפגמים במערכת הנוכחית, אך גם שלעתים הוא פשוט מגזים.

מתנגדיו של רוביני טוענים שהוא "דוב נצחי", שרוב תחזיותיו אינן מתממשות, ושהוא מפזר כל כך הרבה תחזיות קודרות שאין זה פלא אם בסופו של דבר הוא גם צודק מדי פעם. בדצמבר, למשל, צפה שארצות הברית תיפול מהמצוק הפיסקלי בלי פתרון ברגע האחרון; גם המשקיעים שהקשיבו לו ב־2009, אז צפה שהמשבר יעמיק באותה שנה ויסתיים ב־2010, פספסו ראלי משמעותי בשוקי המניות. ועדיין, בכל פעם שעיתונים זקוקים לציטוט טוב, רוביני יהיה שם כדי לספק את הסחורה המוכרת. פסימיות, הוא יודע, מייצרת כותרות לא רעות.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

אוליבייה בלנשאר - הגורבצ'וב של הצנע

גיל: 64 • תפקיד: הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, פרופסור באוניברסיטת MIT(בחופשה) • תפקידים קודמים: יו"ר מחלקת הכלכלה ב־MIT  • תחומי התבטאות עיקריים: גוש היורו, כלכלה עולמית • אג'נדה: פתרון המשבר בגוש היורו - בתחילה באמצעות צנע, כעת באמצעות תמריצים

אתרע מזלו של אוליבייה בלנשאר הצרפתי, הכלכלן הראשי של קרן המטבע מאז 2008, והוא נקלע לאחת מהתקופות הסוערות בהיסטוריה של הכלכלה העולמית ושל קרן המטבע, אם לא הסוערת שבה. הוא נכנס לתפקידו בדיוק בזמן כדי לחלץ את איסלנד, הונגריה, רומניה וכלכלות אחרות שנזקקו לחילוץ בינלאומי בעקבות המשבר הפיננסי העולמי. מיד לאחר מכן עבר למשבר החובות האירופי, שאילץ את קרן המטבע להפעיל טקטיקות שנויות במחלוקת - ששימשו בעבר להבראת כלכלות במזרח אירופה, באפריקה ובדרום אמריקה - על מדינות באירופה המערבית.

אוליבייה בלנשארצילום: בלומברג

בתפקידו בקרן המטבע היה בלנשאר בתחילה קיסר הצנע, האיש שאמון על ניסוח המדיניות המקרו־כלכלית שתיכפה על מדינות אירופה שחולצו על ידי הקרן ומדינות האיחוד. רבים הוכו בתדהמה בדצמבר האחרון, כאשר פרסם מחקר שבו קבע כי הנחות היסוד של קובעי המדיניות האירופיים באשר לנזק שייגרם לכלכלותיהם כתוצאה מצעדי הצנע הן שגויות, וכי צנע לבדו לא מביא צמיחה. שינוי כזה בעמדתו של גוף מרכזי כמו קרן המטבע צפוי להוביל לשינויים מרחיקי לכת באופן שבו יטפלו מעתה קובעי מדיניות בכל העולם במשברים כלכליים.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

סיימון ג'ונסון - המבקר החריף של האוליגרכיה האמריקאית

גיל: 50 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת  MITתפקיד קודם: הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית • תחומי התבטאות עיקריים: פיננסים, כלכלה עולמית • אג'נדה: רגולציה על המגזר הבנקאי וצמצום תעשיית הפיננסים

סיימון ג'ונסון הוא מהכלכלנים האלה שרק מעטים יודעים כיצד הם נראים. כשהוא מפרסם מאמר ארוך על המגזר הפיננסי או על כלכלת גוש היורו, לעומת זאת, כולם קוראים אותו. ג'ונסון הבריטי כיהן בעבר ככלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, אבל זה לא מה שהקנה לו את פרסומו. לציבור הרחב ולחובבי הכלכלה הוא מוכר יותר בזכות המאמרים שהוא מפרסם ב"ניו יורק טיימס" ובמגזין "האטלנטיק", בבלוג שהוא מפעיל באתר ה"ניו יורק טיימס" ובבלוג כלכלי משפיע נוסף, The Baseline Scenario, שאותו הוא מתחזק יחד עם המשפטן והסופר ג'יימס קוואק.

סיימון ג'ונסוןצילום: בלומברג

הניסיון שצבר ג'ונסון בקרן המטבע והתבטאויותיו הנחרצות הקנו לו מעמד יוצא דופן בזירה הכלכלית. מאז תחילתו של המשבר הפיננסי העולמי, המטרה החביבה ביותר למתקפותיו היא מגזר הפיננסים. הוא ביקר בחריפות את הרגולציה הרופסת של המדינות המערביות לפני המשבר, כמו גם את הססנותן לאחר שפרץ. במאמר ארוך שפרסם ב־2009 ב"אטלנטיק", השווה בין ארצות הברית לבין כלכלותיהן של מדינות ברית המועצות לשעבר, והכריז כי גם על אמריקה השתלטה אוליגרכיה קטנה של פיננסיירים שעושים בה כבתוך שלהם, ומונעים מקובעי המדיניות לבצע את הרפורמות הנדרשות. ג'ונסון הרחיב בנושאים אלה בספר שפרסם עם קוואק ב־2010, "13 בנקאים" (13 Bankers: The Wall Street Takeover and the Next Financial Meltdown). בינואר האחרון, לאחר פרישתו של טימותי גייתנר מתפקיד שר האוצר האמריקאי, פסק ג'ונסון ב"ניו יורק טיימס" שמורשתו האמיתית של גייתנר היא כניעה לאינטרסים של הבנקאים.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

מדע נגד עוני - אסתר דופלו

גיל: 40 • תפקיד: פרופסורית ב־MIT; מנהלת המכון ע"ש עבד אל לטיף ג'מיל להפחתת העוני ב־MITפרסים ואותות: מדליית ג'ון בייטס קלארק לכלכלן מצטיין מתחת לגיל 40 (2010) • תחום התבטאות עיקרי: עוני • אג'נדה: הפחתת העוני באמצעים מדעיים־אמפיריים

אסתר דופלו היא רק בת 40, ובכל זאת אף דירוג של האליטה הכלכלית העולמית לא יהיה שלם בלעדיה. דופלו, שנבחרה ב־2012 לאחת מ־100 ההוגים החשובים בעולם על ידי המגזין "פוריין פוליסי", עוסקת במציאת דרכים מדעיות־אמפיריות להפחתת העוני העולמי. הנחת היסוד שלה היא שתוכניות להפחתת העוני תמיד נכשלות, אך לא בגלל קנוניה של העשירים נגד העניים, אלא פשוט משום שהן אינן טובות מספיק.

אסתר דופלו, ללא קרדיט

יחד עם עמיתיה במעבדת עבד אל לטיף ג'מיל ב־MIT, דופלו עוסקת בחיפוש אחרי דרכים להפחתת העוני שיהיו בעלות יכולת להשפיע באמת, ומנסה להוכיח שמדיניות כלכלית להפחתת העוני יכולה לעבוד. נשמע טריוויאלי? ובכן, מתברר שתוכניות להפחתת העוני מנוסחות ומאושרות כיום ללא בדיקה מדעית, וללא שום יכולת לאמוד את סיכויי הצלחתן. כך למשל, תוכנית ארוכת שנים להבאת תנורי בישול ואפייה מערביים למדינות מתפתחות, שנועדה לשפר את איכות חייהם של התושבים, התבררה ככישלון בתום ניסוי בן ארבע שנים שערכו דופלו ועמיתיה באחת ממדינות הודו.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

רוברט רייך - אל גור של המלחמה באי שוויון:

גיל: 66 • תפקיד: פרופסור באוניברסיטת ברקלי • פרסים ואותות: אחד מעשרת "השרים המשפיעים ביותר ב־100 השנים האחרונות בארצות הברית" של המגזין "טיים"; אחד מעשרת ההוגים המשפיעים ביותר על עולם העסקים של ה"וול סטריט ג'ורנל" • תחומי התבטאות עיקריים: אי שוויון, התאגדויות עובדים, חיזוק מעמד הביניים • אג'נדה: הפחתת האי שוויון בחברה האמריקאית, מיסוי מוגבר על עשירים, חלוקה מחדש של העושר

רוברט רייך שירת בתפקידים בכירים בממשליהם של שלושה נשיאים אמריקאים. בין השאר הוא היה שר העבודה של ביל קלינטון במהלך כהונתו הראשונה כנשיא ועזר לנסח את מדיניותו הכלכלית, אבל לא משם אתם מכירים אותו. רייך, פרופסור בן 66 למדיניות ציבורית באוניברסיטת ברקלי, הפך בשנים האחרונות לכוכב תקשורתי וסופר רב־מכר בזכות מאבקו החריף נגד האי שוויון בחברה האמריקאית.

רוברט רייךצילום: אי–פי

כאקדמאי, רייך עסק באי שוויון במשך שלושה עשורים. ואולם המשבר הפיננסי, ובמיוחד תנועת המחאה Occupy Wall Street, שאת עלייתה צפה ושביטאה את כל הדברים שאמר במשך שנים רבות, הפכו אותו להרבה יותר מסתם כלכלן. בעיניהם של רבים, רייך הוא כיום המנתח מספר אחת של השבר בחברה האמריקאית, והאדם שיודע טוב יותר מכל אחד אחר להצביע על כשליה החברתיים של ארצות הברית.

עוד בזמן שרבים מעמיתיו ראו בדיבורים אודות אי שוויון לא יותר מאגדה אורבנית, התבונן רייך בחשש על שחיקתו של מעמד הביניים האמריקאי, וראה כיצד כוח הקנייה של מעמד הביניים ורמת החיים שלו נשחקים, ובמקביל המאיון העליון מתעשר וההכנסה שלו עולה בעשרות אחוזים. כשהביא בחשבון את הגורמים האלה בספרו Aftershock מ-2010, תיאר רייך תרחיש שבו מעמד הביניים הזועם יוצא לרחובות במחאה נגד העשירים, ולאחר מכן מצמיח כוח פוליטי חדש ולאומני. את זה כתב רייך יותר משנה לפני גל המחאה העולמי. אם העשירים לא ינקטו צעדים לחלוקה מחדש של העושר, הזהיר, הם מסתכנים בהמונים צמאים לדם ברחובות.

עד כה כתב רייך 13 ספרים, יש לו בלוג פופולרי, ההרצאות שלו ביוטיוב זוכות למאות אלפי צפיות, יש לו כ-123 אלף עוקבים בטוויטר וגם עמוד טאמבלר פופולרי. את מעמדו החדש־יחסית ככוכב חתם בהופעה בסרט תיעודי חדש, Inequality For All ("אי שוויון לכולם"), שהיה ללהיט המפתיע של פסטיבל סאנדנס השנה ומיצב אותו כמעין אל גור של המלחמה באי שוויון. הסרט נסמך כולו על דמותו הכריזמטית של רייך (המתנשא לגובה של 1.49 מטר בלבד), שמסביר באופן קולח, משעשע ומלא באנקדוטות עד כמה רקובה החברה האמריקאית, כמה עמוק האי שוויון - ולמה העתיד יהיה עגום במיוחד אם דבר לא ייעשה בנידון.

בחזרה לרשימת הכלכלנים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker