כך מעבירה ישראל את רוב משאבי הטבע לידיים זרות - מגזין TheMarker - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מגזין TheMarker

כך מעבירה ישראל את רוב משאבי הטבע לידיים זרות

80% מהגז הישראלי מוחזקים בידי אמריקאים, שליש מהמים שנשתה יסופקו בידי חברות מצרפת, ספרד והונג קונג, וחברה טורקית תייצר 6% מהחשמל שנצרוך עד 2020. כך ישראל הפקידה, ואולי הפקירה, משאבי טבע ושירותים חיוניים בידיים זרות

109תגובות

באוקטובר האחרון נחת בישראל פיטר קולמן, מנכ”ל ענקית חיפושי הגז והנפט האוסטרלית וודסייד - חברה בשווי 28.5 מיליארד דולר, החולשת על 40% מפעילות הקידוחים לחופי אוסטרליה; חברה שיש לה קשרים הדוקים עם הממשל האוסטרלי, כמו גם עם זה של סין. כשלצדו אנשי שגרירות אוסטרליה בישראל מיהר קולמן אל לשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהתחבט באותם ימים בשאלה אם יש לאמץ את מסקנות הוועדה הבינמשרדית שכונן לבחינת יצוא הגז הישראלי לחו”ל. וודסייד אמנם לא החזיקה - ועדיין אינה מחזיקה - בעתודות הגז הטבעי של ישראל. ואולם די היה בכוונתה להחזיק בנתח של 30% ממאגר הגז הענק לווייתן כדי לזמן לה מפגש עם האדם החזק בישראל, ערב הכרעה רגולטורית הרת גורל לציבור בוחריו.

וודסייד אינה הראשונה שזכתה לערוץ אישי־ישיר עם לשכת נתניהו. גם ביקוריו הקצרים של נשיא חברת הגז נובל אנרג’י, צ’רלס (צ’אק) דיווידסון, מוקדשים לפגישות דיסקרטיות עם ראש הממשלה ועם שר האוצר שלו, שבסיומן הוא ממהר לחזור לארצות הברית. זה לא אמור להפתיע: הרי נובל מחזיקה ב־79% מעתודות הגז המוכחות של ישראל וב־100% מהזכויות לתפעול מאגרי הגז שלה, בעקבות איסוף אטי של רישיונות קידוח שחולקו לה במשך השנים, באין דורש אחר, וללא כל ריסון או בקרה.

חשמל סולארי
תומר אפלבאום

תגליות הגז הטבעי חשפו בפני הציבור את התלות הבלתי נמנעת של ישראל בשחקנים עולמיים. תלות זו אינה בהכרח שלילית; היא מאפשרת למשק להיחשף לידע וליכולות מתקדמות שאין ברשותו, למנף פוטנציאל שלא מומש עד כה ולהזניק את התוצר תוך הישענות על שותפים החולקים בסיכון ובהון הכרוכים בהשקעות עצומות אלה. ואולם ענף הגז הבוסרי אינו המקרה היחיד שבו הופקדו ידיים זרות על משאבי הטבע של ישראל, על מוצרי יסוד במשק או על אספקת שירות חיוני לאזרחי המדינה - בתהליך הדרגתי וזוחל שלא הואר עדיין באור זרקורים ולא נידון ציבורית.

סובלים מבצורת? אז מה

למציאת מרבצי הגז הטבעי בישראל יש השלכות רחבות;  אלה רחבות הרבה יותר מאשר תפיסת המאגרים כנכס בר מימוש, שניתן להשעין את צמצום הגירעון הלאומי בעשורים הקרובים על מיסוי מכירתו. גז טבעי עתיד להיות רכיב דומיננטי בסל הדלקים שישמש להפקת חשמל, שייצורו ייהפך לזול, לעצמאי ולנקי יותר; במישור הגיאופוליטי, ישראל תשתחרר מהתלות בגז המצרי, מפיתוח מאגר הגז Gaza Marine שניתן לפלסטינים וגם מספקי הפחם העולמיים - ותחת זאת תוכל למנף את התגליות לחיזוק קשריה האזוריים עם טורקיה, קפריסין וירדן, למשל; ברמה הלאומית, כבר כיום משליך הגז - או, לפי שעה, היעדרו - על מחירי המים ועל רמות זיהום האוויר באשדוד ובחיפה; בהיבט הענפי, הגז משליך על מצבה הפיננסי של חברת החשמל, ועל האפשרות לפתוח את משק החשמל לתחרות, שכן בתחנות הפרטיות המוקמות נעשה בעיקר שימוש בטכנולוגיה מבוססת גז.
במילים אחרות, מדינת ישראל העניקה לחברה טקסנית, שעד לפני ארבע שנים היתה אלמונית עבור הציבור הישראלי ובכלל, את המפתחות להורדת יוקר המחייה בישראל, לשמירה על איכות החיים והסביבה ואפילו להיקף התעסוקה - שכן תשומת האנרגיה של מפעלי התעשייה בישראל מגיעה לעתים עד כדי מחצית מהוצאותיהם, ומהווה רכיב אקוטי בכושר התחרות שלהם בעולם.

בכך לא מסתכמת האחיזה האסטרטגית שניתנה לחברות זרות במרחב העסקי של ישראל. זה היה רק עניין של זמן לנוכח ביסוס מעמדה של ישראל בקרב המדינות המפותחות, האטרקטיביות העסקית של המשק הישראלי, פתיחתו להשקעות חוץ ופרסום מכרזים בינלאומיים במתווה זכייני - שפגשו את הצורך של ישראל במינוף משאביה ובשדרוג מערך התשתיות שלה.

כבר לפני 12 שנה העניקה ישראל לקבוצת VID את הזיכיון הראשון להקמת מתקן התפלת מי ים באשקלון. כיום מספק המתקן 119 מיליון מ”ק מי ים מותפלים בשנה, שהם כ־10% מצריכת המים השפירים במשק. במחצית מהמניות של VID מחזיק התאגיד הצרפתי ואוליה (Veolia), לצד IDE הישראלית. לפני שנה וחצי היתה VID אחת משתי קבוצות שסירבו להצעת המדינה להגביר את תפוקת מתקן ההתפלה שלהן, כדי לסייע למשק לצלוח את משבר המים. בתמורה להגדלת התפוקה ולפתיחת חוזה הזיכיון שחתמה מולם, הציעה המדינה לזכיינים תעריף מים מתמרץ שהיה מכסה את עלויותיהם ואף מותיר בידיהם רווח נאה. ואולם אלה סירבו להצעה הכספית, משיקולים כלכליים ואחרים, ונותרו בסירובם גם לאחר שהמדינה הגדילה את הצעתה הכספית ב־7%.

בשנים האחרונות הזהירה חברת המים הלאומית מקורות מפני ההישענות הגוברת והולכת על משק מים מותפלים מופרט המוחזק בידיים זרות. הקמפיין שניהלה זכה לרוח גבית לאחר שקבוצה משותפת ל־IDE (51%) ולהאצ’יסון ווטר (49%) - זרוע ההשקעות של המיליארדר מהונג קונג לי קא־שינג, זכתה לפני שנתיים במכרז להקמת מתקן ההתפלה בשורק, הגדול בישראל, בעל תפוקה של 150 מיליון מ”ק בשנה. ואולם, גם במתקן ההתפלה שמקימה כיום מקורות באשדוד (100 מיליון מ”ק בשנה), עשויה בעתיד להיות שותפה זרה. לחברת סיידיט (Sydit) הספרדית, שמחזיקה ב־66% מחברת הקבלנות של הפרויקט, אופציה לאחזקה של 40% במתקן ההתפלה, לכשתסתיים בנייתו.
בתוך שנתיים יספקו מתקני ההתפלה לחופי ישראל כמחצית מהמים השפירים הדרושים למשק המקומי. זאת, כאשר בכ־70% מהמים המותפלים - כלומר, כ־35% מסך המים הנצרכים במשק - תהיה מעורבות של חברות זרות.

הרקטות נפלו – הקוריאנים ברחו
במקביל לפעילותו בשוק התפלת המים, הוביל תאגיד ואוליה את חדירת המשקיעים הזרים לנישה חיונית נוספת - ייצור חשמל. ואוליה מחזיק ב־20% מתחנת הכוח הקונוונציונלית הראשונה בישראל שתהיה בידיים פרטיות, OPC שבשליטת החברה לישראל (80%). החל מהקיץ תספק התחנה לרשת 440 מגה ואט - כ־4% מסך הביקושים לחשמל במשק.

את התחנה מקימה בשנתיים האחרונות חברת דייהו הדרום קוריאנית (מקבוצת פוסקו), בסיוע 700 עובדים שהביאה עמה מקוריאה הדרומית. העובדים משתכנים בדירות שנשכרו עבורם בדימונה, מלווים בשפית צמודה, ואף נהנים משעת מנוחה לאחר ארוחת הצהריים (סייסטה), המעוגנת בתרבות העבודה הקוריאנית. אלא שבמהלך מבצע “עמוד ענן” שאליו יצא צה”ל לפני כחודשיים, טווח האזור במטר רקטות מכיוון רצועת עזה, שהניסו את המהנדסים הקוריאנים מאתר העבודות ועיכבו את הקמת תחנת הכוח.

ואוליה ופוסקו אינן היחידות שפועלות בתחום ייצור החשמל. בעוד פחות משנה תופעל בדרום אשקלון תחנת כוח פרטית גדולה עוד יותר, דוראד, שתספק למשק 810 מגה ואט. רבע ממניות הפרויקט נמצאות בבעלות תאגיד הענק הטורקי זורלו. עד למשבר המשט שהעכיר את יחסי טורקיה־ישראל, החזיק זורלו גם ב־100% מחברת ההקמה של הפרויקט (EPC), אך בלחץ ממשלת טורקיה מכר את האחזקה לחברה זרה אחרת, וודגרופ האמריקאית.

תאגיד זורלו פעיל מאוד גם בנישת ייצור החשמל לתעשייה. הוא מחזיק ב־42% מתחנות הכוח המתוכננות בעבור מפעלי מכתשים ברמת חובב ואגן כימיקלים באשדוד, בהספק כולל של 165 מגה ואט, ומקדם שתי תחנות נוספות במישור רותם ובאשדוד בהספק נוסף של 260 מגה ואט. כלומר, עד סוף העשור עשויים כ־6% ממשק החשמל בישראל להיות מוחזקים בידיים טורקיות. אל נישה זו נכנס באחרונה שחקן פיננסי זר נוסף, קרן הפרייבט אקוויטי דנהאם מבוסטון, שחברה לקבוצת רפק ברכישת שני רישיונות מידי קבוצת דלק להקמת תחנות כוח תעשייתיות בהספק של 140 מגה ואט באלון תבור ובמפעל נילית שברמת גבריאל.

אחיזת השחקנים הזרים בשוק ייצור החשמל המתעורר בולטת עוד יותר בנישת האנרגיות המתחדשות, שבה החברות הישראליות שעושות את צעדיהן הראשונים בתחום נופלות עדיין ביכולותיהן מהשחקנים הזרים המנוסים ועתירי ההון. במכרזים הבינלאומיים שפרסמה ישראל להקמת תחנות הכוח הסולאריות באתר אשלים שבנגב, זכו עד כה הקבוצה המשותפת לברייטסורס אנרג’י האמריקאית־ישראלית ואלסטום הצרפתית (120 מגה ואט), וקבוצת אשלים־סאן, ש־55% ממנה נמצאים בשליטת חברת סאן אדיסון האמריקאית (30 מגה ואט). במכרז שלישי, שנותר עוד פתוח, מתמודדות יחדיו (כמציע יחיד), שיכון ובינוי ואבנגואה הספרדית.

לצד המכרזים, ניכרת פעילותן הדומיננטית של כמה חברות זרות גם בהקמת מתקנים לייצור חשמל באנרגיית השמש בשיטת הרישיונות. כך פועלות EDF הצרפתית, סימנס הגרמנית (באמצעות ערבה פאוור), סאן פאוור וסאן אדיסון. למעשה, לפחות ב־70% מהחשמל הפרטי שייוצר בישראל עד סוף העשור יושקע הון זר, והון זה יתורגם בהמשך לאחזקה של חברות זרות בשירות חיוני למשק. זאת, כאשר החשמל הפרטי צפוי לענות עד סוף העשור על כ־30% מכלל הביקושים בישראל.

ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות בענפי התשתיות בעולם, הקונסולידציה הגוברת בעולם העסקי, פתיחתם של ענפים מונופוליים בישראל לתחרות, וההשקעות ההוניות הגדולות שכרוכות בפיתוחם, כל אלה יעמיקו בשנים הקרובות את אחיזתם של תאגידים בינלאומיים במשאבי הטבע של ישראל. כוונתה של פוטאש הקנדית לרכוש אחיזה בכימיקלים לישראל (כיל) היא רק דוגמה אחת לכך. באופן דומה צפויים שחקנים זרים להגביר את מאמציהם להשתקע בחיק החמים של שוקי החשמל, הדלק והמים, שנהנים מביקוש קשיח במשק הצומח.

תחזית זו אינה עילה לאימוצו של שיח עסקי קסנופובי. ואולם היא מעלה נקודה למחשבה באשר לסייגים שצריכה הממשלה להעמיד בתהליך שמתרחש לנגד עיניה. זאת, כדי שלא תמצא את עצמה, שוב, מתחננת לעזרת זרים בשעת מצוקה.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם