איתן אבריאל

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

רבים ממי שגדלו במדינת ישראל, והם כבר מעבר לגיל 40, נוהגים להתייחס לישראל על פי תמונת ילדותם: אנחנו מדינה קטנה עם שוק קטן, בלי אוצרות טבע, לא מפותחת במיוחד, מוקפת אויבים, באחת הפינות הפחות סימפטיות בעולם.

וכשעוברים לדבר על עולם העסקים ועל שיתופי פעולה בינלאומיים, השאלה שמיד עולה היא: מי ירצה לבוא לפה? מי ירצה לעשות פה עסקים? לאיזה גוף גדול יהיה עניין בכניסה לשוק של מיליוני לקוחות בודדים, במקום בו יש מלחמה כל שני וחמישי - ועוד כזה שיסבך אותם עם השוק המוסלמי של מאות מיליונים צרכנים?

אבל בשנים האחרות הטענה הזאת מתבררת כלא נכונה. לא רק שהזרים באים לישראל, הם כובשים ענפים שלמים - ובדרך הם משנים את המוצרים שאנחנו קונים ואת הדרך שבה אנו עושים עסקים.

הקשר של הסקטור העסקי הישראלי עם חברות ואנשי עסקים זרים אינו חדש. הכלכלה הישראלית מבוססת על סחר, וסקטורים שלמים עובדים מאז ומעולם מול שותפים מעבר לים. אבל עבור הצרכן הישראלי, הפלישה של הזרים 
היא תופעה של עשר השנים האחרונות - והיא מתגברת והולכת. פתאום, ענף קמעונות ההלבשה נראה כמו כל רחוב באירופה: H&M, זארה, גאפ, איקאה בכל פינה, ואילו חברות ומותגים ישראליים, למשל אסם, תנובה ותלמה - כולם כבר בבעלות זרה.

לכן, במגזין מארס של TheMarker, החלטנו ללכת מעבר לחוויה הצרכנית, ולבדוק כיצד הזרים משפיעים על חיינו בכל תחומי הכלכלה:

תשתיות: הידעתם ש-80% מהגז הישראלי, אותו ענף אנרגיה חדש שיפריח את הכלכלה כולה, מוחזק בידי אמריקאים? או ששליש מהמים שנשתה יסופקו על ידי חברות מצרפת, ספרד והונג קונג? או שאוצרות ים המלח עשויים להימכר לחברה קנדית? אנחנו מסבירים כיצד מדינת ישראל הפקידה – אולי הפקירה? – את משאבי הטבע שלה בידיים זרות.

נדל"ן: לרובנו נראה ששוק הנדל"ן הוא פסיפס של חברות משפחיות וקבלנים מקומיים, אבל דווקא הזרים הם אלה שמכתיבים חלק מהמגמות: ארכיטקטים זרים מציירים את קו הרקיע של הערים הגדולות, ויהודים מצרפת ובריטניה קובעים את המחירים בשוק דירות היוקרה. אנחנו מסבירים את השפעת תושבי החוץ על השוק, וכיצד העלאת המס על העשירים בצרפת תשפיע על מחירי הדירות במגדלים. 

פרסום: מי שחשב שפרסום זה עניין מקומי, כי הרי צריך לדבר את השפה, לשלוט בהומור ולהכיר את הטעמים המדוייקים של השוק – פשוט טעה. הידעתם שמחצית משוק הפרסום הישראלי כבר נמצא בידיים זרות? אנחנו מסבירים מה הזרים מחפשים אצלנו, והאם הם מוצאים את מה שהם חיפשו.

תעשיית המזון: תלמה? תנובה? אוסם? – כולם חברות ישראליות, נכון? לא נכון. הן  ועוד חברות מזון רבות אחרות כבר בבעלות זרה והשינוי הזה משפיע על מה שמגיע אלינו לצלחת. תאגידים בינלאומיים, מכתיבים תהליכי ייצור, אסטרטגיה שיווקית ומחירים. השותפות מקפיצה את החברות המקומיות קדימה, אך לא תמיד מפגינה רגישות לרחשי הצרכן המקומי.

פילנתרופיה: כשמדברים על פלישת הזרים, לא מדובר רק על עסקים ועל רווחים -  גם אם תמיד מדובר על השפעה. כיצד עשירים זרים, רובם יהודים, הם  אלה שמממנים ומקיימים את ענף הפילנתרופיה  ופעילות המגזר השלישי בישראל ומשפיעים בכך על סדרי העדיפות הלאומיים

חיי חברה: אז מסתבר שבישראל כבר נמצאים וחיים לא מעט מנהלים זרים, העובדים בחברות שהם קנו או הקימו בארץ. רובם נשואים גילאי 40־50, עם ילדים בגילאי בית הספר והגן. מרביתם באים מארצות הברית, בריטניה, והמזרח הרחוק. הם אוהבים לטייל ולאכול באזור יפו ובנווה צדק, אפשר לראות אותם במסעדות כמו פופינה, סוזאנה וקורדיליה, אבל הם אוהבים גם לנגב חומוס.

היי טק: הנישואים המאוחרים הללו בין חברות ישראליות לחברות זרות הם כמו כל שידוך אחר: לפעמים הם מצליחים, לפעמים פחות. הסיפור של היי-טק, לעומת זאת, מבטיח יותר, לפחות בינתיים: 250 מרכזי פיתוח של חברות זרות מעסיקים כ- 24 אלף איש, וקרנות הון הסיכון הזרות מממנות את דור היזמים הבא.

האם הפלישה של הזרים היא תופעה טובה? רעה? כמו בכל שינוי, יש מנצחים ויש מפסידים. היא חלק מתופעה גלובלית שיש לה יתרונות וחסרונות, אבל דבר אחד ברור: אי אפשר לעצור אותה.

הטור מתפרסם בגיליון מארס של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*,
שלוחה 1

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker