9 קלישאות שאומרים על שוק ההון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
השקעות 2013

9 קלישאות שאומרים על שוק ההון

אי הוודאות, הבלבול והחששות של רבים בנוגע למסחר במניות הם מצע נוח לצמיחתם של שלל מיתוסים ואמונות נפוצות. אילו מהם אמת ומה שטות?

15תגובות

1. בטווח הארוך, מניות משיגות תשואה טובה משל אג"ח ממשלתיות

נכון, בדרך כלל

השאלה החשובה כאן היא מהו טווח ארוך: שלוש שנים? חמש שנים? עשור או שניים?
אם מתייחסים לחיסכון הפנסיוני שלנו, אזי הטווח הארוך הוא כ־35־45 שנה. הוא מתחיל ביום שאנחנו נכנסים למעגל העבודה (בגיל 21־24) ומתחילים להפריש כספים לפנסיה, ומסתיים ביום הפרישה. לעומת זאת, אם אנחנו מסתכלים על חשבון החיסכון הפרטי שלנו, הטווח הארוך משתנה אצל כל אחד. יש חוסכים שעבורם טווח ארוך הוא עשר שנים; עבור אחרים, גם שנתיים הן זמן ארוך מדי.

ממצאי העבר בשוקי ההון המפותחים הראו שבטווח הארוך אכן גוברים סיכוייהן של המניות להניב תשואה עודפת על אג"ח. ככל שתקופת הזמן מתארכת, כך גדל הסיכוי. אם על פני תקופה בת חמש שנים הסיכוי של המניות להכות את האג"ח הם כ־60%־65%, בטווח זמן של עשור הסיכוי כבר עולה ל־80%־90% - תלוי בשוק שנבדק ובתקופות שנבדקות. אבל מדובר רק בסיכויים. בפועל, עדיין יהיו מדי פעם תקופות שבהן יפגרו המניות אחרי האג"ח - במיוחד אם המדידה נעשית בין נקודות קיצון של משבר או אופוריה.
הנה כמה דוגמאות: בעשר השנים שהחלו באפריל 1999 והסתיימו במארס 2009, הניב מדד S&P500 תשואה שנתית ממוצעת שלילית של 3.0%, ואילו מדד האג"ח הממשלתיות לטווח ארוך בארצות הברית רשם תשואה חיובית של 8.2%; ב־20 השנים שבין אפריל 1989 ומארס 2009 הניב אותו מדד תשואה שנתית ממוצעת של 7.4% ומדד האג"ח הממשלתיות הניב 9.6%. הסיבה לתוצאות הללו היא נקודת המדידה הקיצונית, שכן במארס 2009 נרשמה נקודת התחתית של המשבר הפיננסי העולמי והמניות נסחרו במחירי שפל קיצוני, בעוד מחירי האג"ח הממשלתיות זינקו. זהו מקבץ אירועים נדיר למדי שגרם לשוק המניות להניב תשואות חסר לעומת האג"ח הממשלתיות. הסבירות שכך יקרה גם בעשר השנים הבאות נמוכה מאוד, במיוחד לאור העובדה שאג"ח של ממשלת ארצות הברית לעשר שנים נסחרות כיום בתשואה לפדיון של פחות מ־2%.

בלומברג

2.אג"ח ממשלתיות הן נכס חסר סיכון

לא נכון

בשיעורי כלכלה ומימון באוניברסיטה נהוג להתייחס לאג"ח ממשלתיות כאל נכס חסר סיכון, אבל זו רק תיאוריה שנועדה לפשט את הדיון הכלכלי. השנים האחרונות הראו לנו יותר מפעם אחת שממשלות יכולות גם להיות לא אחראיות ולהעמיס על עצמן חובות שאין ביכולתן לשלם.

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והטורים של המגזין ישירות לפייסבוק שלכם

יוון היא הדוגמה הבולטת והעדכנית למדינה ששמטה חובות אבל היא אינה היחידה שעשתה זאת. גם מדינות חזקות ועשירות ממנה, כמו איטליה וספרד, נמצאות כיום בקשיים פיננסיים. צרפת, שכלכלתה נראית במצב טוב יותר, ספגה הפחתת דירוג, וכמוה  ארצות הברית שדירוג האשראי שלה הופחת לפני יותר משנה על ידי סוכנות דירוג האשראי סטנדרד אנד פורס.
ירידה בדירוג האשראי של מדינה אין פירושה בהכרח שהיא לא תשלם את חובה, אבל גם תשלום מלא של החוב בסוף התקופה אינו אומר שהמשקיעים מחזיקים בנכס נטול סיכון. האג"ח הארוכות של ארצות הברית (לעשר שנים) נסחרות כיום בתשואה לפדיון של כ־1.6%. די בכך שהאינפלציה הממוצעת בארצות הברית תהיה בעשור הקרוב 2% כדי שהאחזקה הזו תניב הפסד ריאלי למשקיעים, שהריבית שיקבלו תמורת האג"ח לא תפצה אותם על אבדן כוח הקנייה. בנוסף, מחירן של אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך עלול להתנדנד במשך השנים מסיבות שונות וליצור למשקיעים בהן הפסדי הון. אם האג"ח אינן מוחזקות עד לפדיון הסופי שלהן, הפסד ההון יהפוך להפסד ממשי.


3.השקעה במניות של חברות שמחלקות דיווידנדים גבוהים היא השקעה טובה

לא תמיד נכון

אף השקעה איננה טובה בפני עצמה. תמיד יש לבחון אותה מול אלטרנטיבות ולהעמידה במבחן של סיכון מול סיכוי. למניות של חברות שמחלקות דיווידנדים יש יתרון חשוב – המשקיע מקבל מדי תקופה תשלום במזומן על השקעתו, ותזרים המזומנים הזה עשוי להקל עליו להחזיק במניה גם בתקופות שבהן מחירה יורד באופן זמני. ואולם, דיווידנדים אינם תעודת ביטוח. הם נגזרים מיכולתה של החברה להרוויח ולייצר מזומנים. יש אינספור דוגמאות לחברות שחילקו דיווידנדים גבוהים במשך שנים רבות, אבל כשנקלעו למשבר נאלצו לקצץ בהם או להשעותם לתקופה ממושכת.

יצרנית המכוניות האמריקאית ג'נרל מוטורס חילקה דיווידנדים גבוהים בעשור החולף, אפילו כאשר עמדה בפני פשיטת רגל; ערב המשבר הפיננסי של 2008 שילמו כל הבנקים הגדולים בארצות הברית דיווידנדים גבוהים, שלא מנעו מהם להיכנס לסחרור ולדווח על הפסדים גבוהים כאשר שוק הנדל"ן החל לקרוס ולעצור את תשלומי הדיווידנד. בישראל ראינו בשנים קודמות דיווידנדים גבוהים בחברות מקבוצת אי.די.בי, כמו אי.די.בי אחזקות ואי.די.בי פיתוח. גם פרטנר וסלקום חילקו דיווידנדים גבוהים בשנות הגאות. בשנה האחרונה הפסיקו כל החברות הללו לחלק דיווידנדים מסיבות שונות, בראשן הירידה החדה שחלה ברווחיותן. במקרה של אי.די.בי אחזקות, שהידרדרה להפסדים כבדים, אף צורפה באחרונה לדו"חות הכספיים הערת עסק חי, המשקפת חשש כי לחברה אין די מקורות כדי לפרוע את חובותיה.

דיווידנדים גבוהים לבדם אינם אינדיקטור מספיק כדי לבחון את טיבה של מניה וצריך לבדוק עוד הרבה פרמטרים אחרים לפני שמחליטים להשקיע בה.

 

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ההשקעות השנתי של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*,
שלוחה 1

 

 

4.כשנשפך דם ברחובות,זה הזמן לקנות מניות

נכון חלקית

הרעיון הבסיסי שמאחורי המשפט הזה, המיוחס לבנקאי הבריטי־יהודי בן המאה ה־19 ליונל וולטר רוטשילד, נכון. פירושו שהזמן הנכון לקנות מניות הוא כשכולם פסימיים, כשהכלכלה בקשיים, כשרבות מהחברות סובלות מהפסדים וכשהציבור כולו בורח בבהלה מהשוק. בזמן כזה אפשר בדרך כלל לקנות מניות במחיר זול במיוחד. בעתיד, כאשר הכלכלה תשתפר והפאניקה תירגע, המחירים יעלו בחדות.

הבעיה היא שקשה מאוד לזהות את הרגע הנכון. המשפט המקורי נולד בשיאה של מלחמת צרפת־פרוסיה, לאחר נפילתה של פאריס בידי צבאו של ביסמרק, כשדם אכן זרם ברחובות, הלכה למעשה, אבל המלחמות המודרניות קצת פחות ברורות. בתחילת 2003, שעה שארצות הברית התכוננה למלחמת המפרץ השנייה, שוקי המניות בעולם צללו לשפל, אבל כאשר הלחימה החלה ניתן האות דווקא לפרץ של עליות. בימים הראשונים של מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 קרס שוק המניות הישראלי בכ־15%, אבל בהמשך הוא התאושש במהירות, ועד לסוף אותה השנה כבר נגע בשיאים חדשים.

במהלך 2008 התרחשו כמה אירועים שהיו יכולים להיחשב לדם ברחובות, כמו קריסתו של בנק ההשקעות הוותיק בר סטרנס, ההפסדים הגבוהים שעליהם דיווחו רוב הבנקים הגדולים וקריסתן של סוכנויות המשכנתאות פרדי מק ופאני מיי. אבל כל האירועים הללו היו רק הקדמה לאירוע המכונן של נפילת ליהמן ברדרס, שבאה במקביל לקריסתה של חברת הביטוח AIG ומכירתו של בנק ההשקעות מריל לינץ'. אפילו אז לקח לשווקים עוד כמה חודשים של צלילה כדי למצוא את התחתית.

הזיהוי המדויק של נקודת הדם ברחובות אינו אפשרי. אבל הרעיון הכללי של קנייה בתקופות של פסימיות מוגזמת בשוק נכונה, וברוב המקרים תשתלם למשקיע בטווח הזמן הבינוני והארוך.


5.לך הפוך מהעדר: כשכולם קונים מכור וכשכולם מוכרים קנה

נכון, אבל

האמירה שלפיה עדיף ללכת נגד המגמה הפופולרית נכונה במקרים רבים, ובמיוחד במצבי הקיצון של אופוריה מוגזמת או פאניקה משתקת. כאשר כל המשקיעים נדחפים למניה מסוימת, למגזר מסוים או לשוק הרחב, כמעט תמיד הדבר יבוא לידי ביטוי במחירים גבוהים מדי. במקרה כזה עדיף תמיד למכור ולשבת בצד, מכיוון שאי אפשר לדעת מתי המציאות תתהפך ומחירי המניות ירדו. הדבר נכון גם במקרה הפוך – כאשר כולם מוכרים המחירים יהיו בדרך כלל זולים מאוד, ואז יהיה כדאי לקנות.

הצרה עם המציאות היומיומית היא שהיא מורכבת יותר, ולא תמיד ניתן לקבוע לה כללי אצבע. קיימים מצבים מעטים שבהם יש "רק קונים" או "רק מוכרים". כל זמן שמתחוללות עסקות תמיד יהיה צד אחד שקונה ואחד שמוכר. איש לא יודע באמת היכן נמצא העדר ומה אורך הנשימה שלו, והליכה נגד העדר בשלבים מוקדמים מדי של גלי העליות או הירידות עלולה להסתיים בהפסדים צורבים.

בתחילתו של גל עליות ארוך טווח, מונה העדר רק ציבור קטן ומקצועי של משקיעים, ואז דווקא כדאי מאוד ללכת עם העדר הקטן במטרה להיות בו כאשר מצטרפים אליו גדודי המשקיעים מהציבור. גאות בשוק יכולה להימשך כמה שנים טובות, ומי שרוצה להרוויח ממנה צריך להיזהר לא לרדת מהר מדי מהרכבת. פעולה כזו עלולה לגרום חרטה עמוקה וכניסה במחירים גבוהים הרבה יותר בהמשך הדרך.

במקום לנסות ולחזות את מה שעושה או יעשה העדר, עדיף להתמקד בניתוח של העובדות, ולבצע את ההשקעות בהתאם לנתונים הספציפיים של כל חברה. קשה הרבה יותר לנחש מהי מידת ההתלהבות או הדחייה של העדר כלפי שוק המניות, מכפי שנהוג לחשוב.

6. טוב לקנות כאשר בעלי העניין קונים ולמכור כשהם מוכרים

נכון לפעמים

בעלי העניין הם המנהלים הבכירים ובעלי השליטה בחברה. לרוב הם יודעים טוב יותר מאחרים מה מצבה, ולכן קל להם יותר לתזמן את זמני הקנייה והמכירה שלהם. עם זאת, צריך להיזהר מפעולות אוטומטיות. יש בעלי עניין שמוכרים מניות במחיר זול מדי משום שהם זקוקים למזומנים. לעתים הם עושים זאת כדי לפזר סיכונים, ובפעמים אחרות הם מבצעים מכירה שוטפת בזמנים קבועים משום שחלות עליהם מגבלות על קנייה ומכירה בזמנים מסוימים. לפעמים, וגם זה עלול לקרות, הם פשוט טועים. לבסוף, מכירת מניות של בעלי עניין איננה בהכרח איתות טוב לגבי מחירה של מניה, שכן לרוב הם ממשיכים עדיין להחזיק בכמות נכבדה של מניות גם לאחריה.

פעולה של קניית מניות מצד בעלי עניין נחשבת להצהרה משמעותית יותר ולאות חזק בהרבה לכדאיות ההשקעה במניות החברה, משום שהיא כרוכה בהגדלת החשיפה והסיכון של בעל העניין. כאשר הבעלים של חברה או המנכ"ל שלה קונים מניות באופן אישי, לרוב הם יעשו זאת רק כשהם בטוחים שהיא אכן זולה וכדאית להשקעה. זהו איתות חיובי למשקיע, אבל גם הוא לא מספיק כדי לשמש בסיס מוצק דיו להחלטה - לא רק מפני שגם בעלי עניין עלולים לטעות בהערכותיהם, אלא גם  משום שלעתים הם מבצעים פעולות קנייה ומכירה רק כדי לאותת לשוק שהכל בסדר. נוחי דנקנר, למשל, רכש בשנה האחרונה באופן אישי כמה מנות של מניות אי.די.בי אחזקות, ואף שכנע כמה ממכריו, שותפיו ומקורביו להשקיע בחברה יחד איתו. בשוק לא קנו את הסיפור הזה ומניית אי.די.בי אחזקות המשיכה ליפול גם אחרי מסע הרכישות של דנקנר וחבריו.

7.הספקולנטים הגדולים הם אלה שקובעים את המחירים

לא נכון

בשוק ההון יש הרבה שחקנים. חלקם גדולים וחלקם קטנים, ויש בהם ספקולנטים וסוחרי יום שנכנסים ויוצאים לזמן קצר לצד משקיעים לטווח ארוך. אף אחד מהשחקנים האלה, ויהיה גדול ככל שיהיה, אינו יכול לקבוע את המחירים לבדו – בטח שלא באופן חוקי. אם מישהו ירצה למכור מספר רב של ניירות ערך, גדול ממספרם של הקונים בזמן נתון, הוא ייאלץ למכור אותם במחיר נמוך יותר.

ריבוי הסוחרים תורם לכך שמחירי המניות והחברות נקבעים לאורך זמן ובהתאם לביצועי החברות. גם הספקולנט הכי גדול לא יכול להוריד את מחירה של מניית טבע אם יהיו מספיק אנשים שירצו לקנות אותה. אם ביצועיה של טבע ישתפרו בעתיד, מחירה ככל הנראה יעלה כדי לשקף את השיפור במצבה וברווחיה. יהיו כמובן משתנים נוספים שיקבעו את מחירה בבורסה, ולא לכל התנודות שלה ניתן יהיה למצוא הסבר. אבל לאורך זמן המחיר של טבע ישיק לרווחים שלה, לערך הכלכלי שהיא תייצר, לציפיות ממנה ולדיווידנדים שהיא תחלק.

8.בבורסה רק המקצוענים מרוויחים

ממש לא נכון

המקצוענים הם אלה שמבינים טוב יותר את כללי המשחק בבורסה, ולכן יש להם סיכויים טובים יותר להרוויח, אבל הבורסה היא מקום שפתוח לכולם. מי שלא רוצה להתעסק בעצמו בתיק ההשקעות שלו יכול לעשות זאת בעזרת ייעוץ מקצועי, באמצעות קרנות נאמנות או דרך השקעה במוצרים עוקבי מדד כמו קרנות סל ותעודות סל. מי שרוצה להבין טוב יותר ולהשקיע במו ידיו יכול לעשות זאת כמשקיע חובב. הכללים הבסיסיים להשקעה הם די פשוטים, וכדי להצליח בהם צריך בעיקר אופי חזק ולאו דווקא עודף תחכום.

בסופו של דבר, כל הציבור מושקע בבורסה בין אם נרצה בכך ובין אם לא. זאת משום שהחיסכון הגדול של כולנו – החיסכון הפנסיוני – מנותב אליה. עבור רבים אחרים, הבורסה היא מנגנון שתומך בהגדלת ההון האישי הפנוי שמיועד למטרות אחרות בחיים. לא שאי אפשר להפסיד בבורסה - המנגנון הזה רחוק מלהיות מושלם, הוא כרוך בסיכונים לא מעטים, ומי שמשקיע בו עלול גם להפסיד - אבל בראייה כוללת וארוכת טווח, גם משקיעים חובבים, שפועלים באופן זהיר המותאם ליכולותיהם ולצורכיהם, יכולים לנצל אותו לטובתם.


9. שוק המניות הוא כמו קזינו

לא נכון

מי שמתייחס לשוק ההון כאל משחק מזל או קזינו לא מבין את מהותו ואת תפקידו בכלכלה ובמשק מודרני. בקזינו, הרווח של האחד הוא ההפסד של האחר. בבורסה, לפחות ברמה העקרונית, לא.

זה לא תמיד נראה כך, אבל שוק ההון הוא מקום שבו כולם יכולים וצריכים להרוויח לאורך זמן - גם המשקיעים ש"נותנים" את הכסף, וגם החברות ש"משתמשות" בו. זהו שוק שמפגיש בין חוסכים שרוצים תשואה על חסכונותיהם לבין יזמים ומנהלים שצריכים הון כדי להקים חברות ולסייע בצמיחתן. זה כדאי לחוסכים כי כך הם יכולים לקבל לאורך זמן תשואה גבוהה יותר משיקבלו אולי במקומות אחרים, ובמקביל לגוון את השקעותיהם ולפזר סיכונים; ליזמים זה כדאי מפני שכך הם מפחיתים את הסיכון שנטלו (בהנפקת המניות), ומוזילים את עלויות גיוס החוב שלהם (בהנפקת אג"ח).

המניות הנסחרות בבורסה הן ניירות שמקנים בעלות חלקית על חברה וזכויות לקבלת דיווידנדים מרווחיה. כאשר רווחי החברה צומחים, היא יכולה להגדיל את הדיווידנדים לבעלי מניותיה. איגרת חוב היא מתן הלוואה לחברה תמורת ריבית תקופתית. כמעט תמיד אלה ריביות גבוהות משמעותית מאלה שניתן לקבל בתוכנית חיסכון בנקאית. כמובן ששוק ההון מורכב ורחב יותר מההגדרות הבסיסיות האלה. יש בו גם נכסים אחרים, מורכבים ומסוכנים יותר, הוא יודע תקופות של גאות ושפל ומחירי הנכסים בו מתנדנדים מדי יום. ואולם ביסודו של דבר, זהו מקום מפגש לחוסכים ולפירמות. מי שמבין זאת ופועל בזהירות יכול להוציא ממנו לאורך זמן תשואות נאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#