מה יכולים 99% מהאוכלוסייה ללמוד מהדרך שבה 1% מנהל את כספו? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
השקעות 2013

מה יכולים 99% מהאוכלוסייה ללמוד מהדרך שבה 1% מנהל את כספו?

הבדלים בין האדם הממוצע לבין המיעוט העשיר קשורים לאופן שבו העשירים משתמשים בכספם, צוברים אותו, משקיעים ומגלגלים אותו ■ מי רוצה להיות מיליונר?

46תגובות

"העשירים חושבים אחרת מהעניים", מבהיר סטיב סיבולד בספרו "כיצד חושבים העשירים". האדם הממוצע, לגישתו, חושב שעושר הוא הסיבה לרוע בעולם; העשירים, לעומת זאת, חושבים שדווקא העוני הוא הסיבה לרוע. ההבדלים בגישות בין שתי קבוצות האוכלוסייה הללו מתבטאים במנטליות שלהן: האדם הממוצע חושב במונחים של משחקי מזל ומחכה שהמזל יבוא אליו, ואילו העשירים חושבים במנטליות של עשייה - הם יוצרים את המזל בעצמם.

לסיבולד יש עוד תובנות ואבחנות רבות על ההבדלים בין עשירים ובין האנשים הממוצעים, ורובן הן קלישאות מוכרות. מיותר, כמובן, להתווכח אתו. סביר מאוד שרוב העשירים ששפכו בפניו את לבם באתרי הסקי ומגרשי הגולף מאמינים באמת ובתמים שעושרם בא להם בזכות אישיותם, כישרונם ותעוזתם. רק מעטים מהם יודו מן הסתם שלמזל היה חלק רב בהצלחתם.

ההבדלים בין העשירים (להלן ה־1%), לבין שאר בני האדם (להלן ה־99%), אינם מסתיימים רק בדרך החשיבה. מגוון אפשרויות ההשקעה שעומד בפני העשירים גדול יותר, הם יכולים להיעזר ביועצים, מומחי כספים, מנהלי ההשקעות מקצועיים ומתכנני מס מתוחכמים. הם יכולים להניע את הכסף שלהם למקומות רחוקים בעולם, למקלטי מס בחו"ל, ולנכסים שאינם נמצאים בהישג ידו של המשקיע הממוצע. לכאורה נראה שרבים מהעשירים נהנים מיתרונות רבים בעולם ההשקעות לעומת המשקיע הפרטי הקטן שמגוון האפשרויות שלו מוגבל; בפועל, ההבדלים אינם כה גדולים. הנה כמה דוגמאות לדרכים שבהן מתנהגים העשירים עם כספם ומולם השוואה קצרה לדרך הפעולה האפשרית של ציבור הרחב.

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והטורים של המגזין ישירות לפייסבוק שלכם

1. שימור ההון מול הגדלתו

1%: בקרב רבים מהעשירים, בעיקר אלה שירשו את הונם מהוריהם, המטרה המרכזית של ההשקעה היא שימור ההון המשפחתי. אנשים שירשו, נניח, 50 מיליון דולר, לא צריכים בדרך כלל לעבוד למחייתם. הכסף כבר יעבוד בשבילם. ההון שעומד לרשותם יכול להספיק לכל צורכיהם המיידיים, ואף להותיר עודף לפינוקים מיוחדים.

לשם דוגמה, 50 מיליון דולר שמושקעים בצורה הסולידית ביותר, באג”ח של ממשלת ארצות הברית לעשר שנים שנסחרות כיום בריבית של 1.5%, יניבו בכל שנה ריבית ברוטו של כ־750 אלף דולר, שהם כ־62 אלף דולר בחודש. גם אם נפחית מסכום זה מס בשיעור של 15%, עדיין ייוותרו 52 אלף דולר בחודש שהם כ־200 אלף שקל נטו בחודש. זהו תזרים מזומנים שמספיק לחיים שלמים ויכול לסדר גם דור אחד או שניים קדימה.

לאנשים שמחזיקים בהון כזה חשוב בעיקר לשמר אותו ולא לשחוק אותו, יותר מאשר לנסות להגדיל אותו. הם לא ינסו לרדוף אחרי עוד אחוז או שניים של תשואה אם הדבר עלול לסכן את ההון המשפחתי. להפך: הם ייטו לא פעם להתבצר בנכסים סולידיים. הם יקנו אג”ח ממשלתיות, ביטוחים במחיר יקר ומכשירים שונים שמגינים על ההון מפני השחיקה המתמדת של האינפלציה. העיקר לא להסתכן. רוב כספם יושקע, לפיכך, בנכסים פיננסיים סולידיים, בנדל”ן שמניב הכנסה משכר דירה, או במניות של חברות רווחיות ויציבות שמחלקות דיווידנדים. נכסים מסוכנים וספקולטיביים יהיו רק חלק קטן, אם בכלל, מתיק ההשקעות שלהם.

למי שיש הון גדול יש גם הרבה מה להפסיד, ואם אין לו הבנה מספקת בשוק ההון הוא ייטה לשמרנות מופלגת ולזהירות.

99%: אנשי מעמד הביניים חיים תמיד בתחושה שחסר להם. שהכסף לא מספיק לכל צורכיהם. לכן המטרה המרכזית בחיסכון תהיה להגדיל את ההון. בניגוד לעשירים המופלגים, אין להם הון רב להפסיד. רוב ההון שלהם מושקע ממילא בדירה המשפחתית, בתשלומי המשכנתא החודשיים ובחיסכון פנסיוני שמנוהל אי שם בלי שתהיה להם הרבה שליטה עליו.אנשים כאלה אינם יכולים להסתפק רק בריבית הזעומה שמשלמות כיום האג”ח הממשלתיות. הם חייבים לנסות למצוא תשואות טובות יותר כדי להגדיל את ההון שיעמוד לרשותם בעתיד. הבעיה היא שהדרך לעשות זאת בתקופה הנוכחית (ולמעשה בכל תקופה) היא להשקיע בנכסים מסוכנים יותר, כולל במניות ובאג”ח קונצרניות בדירוגים בינוניים ונמוכים.

למרות הצרכים השונים, מרבית אנשי מעמד הביניים מתבצרים גם כיום בנכסים הסולידיים ביותר – בקרנות כספיות ובאג”ח ממשלתיות. הסיבה לכך היא האכזבות שהנחיל למשקיעים שוק המניות בעשור האחרון, והחשש מפני גל של פשיטות רגל והסדרי חוב בחברות הבורסאיות. העשור האבוד בשוק המניות הרחיק רבים מהמשקיעים ודחף אותם לנכסים סולידיים נטולי תשואה.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ההשקעות השנתי של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם, חייגו:  5200*, שלוחה 1

 

2. השקעה במניות

1%: עשירים שרוצים להשקיע במניות יכולים לעשות זאת במגוון דרכים. הם יכולים לפנות למנהל תיקים שהם סומכים עליו ולבקש ממנו לנהל עבורם את הונם. לרוב הם ישלמו לו דמי ניהול שבין 1% ל־2% בשנה, בהתאם לגודל התיק שהם מפקידים בידיו. הפקדת התיק בידי מנהל תיקים מקצועי חוסכת זמן והתעסקות עם הניהול השוטף. אבל עדיין יש צורך לעקוב אחר הנעשה בתיק ולוודא שהוא מנוהל בהתאם להוראות המסגרת.

דרך נוספת הפתוחה בפני העשירים היא השקעה במניות של חברות לא סחירות. בישראל יש לא מעט חברות היי טק שמגייסות הון מאנשים פרטיים לפני שהן פונות לקרנות הון סיכון או להנפקה ציבורית. גיוסי הון כאלה מחייבים הון התחלתי - לרוב מעל 100 אלף שקל. הסכומים הגבוהים מהווים חסם למשקיעים קטנים, אך משקיעים במאיון העליון יכולים לעמוד בהם. השווי של השקעות כאלה יכול לצמוח בעשרות ואף במאות אחוזים אם החברה הצעירה מצליחה בדרכה העסקית, מגיעה להנפקה ציבורית או נמכרת לחברת ענק. חשוב לזכור כי אלה השקעות מסוכנות מאוד. הציבור מודע להצלחות של חברות סטארט אפ שנמכרות במחיר גבוה. הוא מודע הרבה פחות לכישלונות ולחברות הרבות שמגיעות לסוף דרכן כשכל ההשקעה בהן יורדת לטימיון.

עוד דרך להשקיע במניות ובעסקים היא באמצעות קרנות הון סיכון וקרנות השקעה פרטיות. גם השקעה בקרנות כאלה מחייבת סכום התחלתי מסוים, לרוב כמה מאות אלפי דולרים. היכולת להשקיע בחברות פרטיות מוסיפה לעולם האפשרויות של המשקיע העשיר, אבל גם חושפת אותו לסיכון גבוה.

אפשרות אחרת שרבים מהמשקיעים העשירים מעדיפים היא השקעה במניות של חברות פרטיות, זמן קצר לפני שהן הופכות לציבוריות. הנפקות מסוג זה נקראות לפעמים “הנפקות למשפחה וחברים”. בנקי ההשקעות שמארגנים אותן משתמשים בהן כדי לצ’פר לקוחות מועדפים במניות של חברות חמות, שקיים סיכוי טוב שמחירן יעלה בימים הראשונים לאחר הנפקתן לציבור. בתקופת בועת מניות הטכנולוגיה של סוף שנות ה־90 הנפקות לחברים ומקורבים היו פרקטיקה פופולרית בוול סטריט. בשנים האחרונות שוק ההנפקות מתנהל מעט אחרת, בנקי ההשקעות זהירים יותר בפעולותיהם והנפקות למקורבים הפכו לנדירות יותר.

99%: רוב המשקיעים הפרטיים מהציבור ישקיעו במניות בדרכים העממיות ביותר – באמצעות רכישה ישירה של מניות, דרך רכישת יחידות בקרנות נאמנות או באמצעות רכישת תעודות סל על מדדי מניות. לכאורה מדובר במגוון דל לעומת ההיצע שעומד מול המשקיעים העשירים. אבל מכל בחינה מעשית אחרת ההיצע הזה מספיק בהחלט. שוקי המניות הסחירים הם גדולים ומגוונים, והציבור הרחב יכול למצוא בהם את כל סוגי החברות וההשקעות.

החברות הציבוריות מפוקחות הרבה יותר מאשר החברות הפרטיות, הן שקופות יותר, מחויבות לפרסם דו"חות כספיים מדי רבעון ויש עליהן פיקוח של רשות ניירות ערך. משקיעים מהציבור שמעוניינים להעמיק את היכרותם עם החברות יכולים לעשות זאת בדרכים שונות, החל בפרסומים רשמיים של החברות (דו"ח רבעוני, דו"ח שנתי, תשקיפי הנפקות, הודעות לבורסה), וכלה בדו"חות אנליזה שמתפרסמים באינטרנט ובאמצעי התקשורת.

בקיצור, בשוקי ההון יש מספיק מניות לכולם, גם לעשירים וגם לעניים.

3. אג"ח

1%: חוץ מהשקעה באג”ח סחירות שפתוחות לכולם, יכולים משקיעים עשירים לשחק בשוק אגרות החוב גם באמצעות מכשירים מיוחדים. הם יכולים להשקיע בקרנות מיוחדות שמתמחות בהענקת הלוואות פרטיות לחברות. קרנות כאלו מקבלות לא פעם מהחברות תנאים מיוחדים כגון ביטחונות על נכסים ספציפיים או על תזרימי מזומן עתידיים מפרויקטים שיבשילו.

משקיעים פרטיים שמעוניינים להשקיע ישירות באג”ח של חברות בחו”ל נדרשים בדרך כלל לסכומים התחלתיים גבוהים, כ־10,000 דולר לכל אג”ח. השקעה באג”ח בודדת נחשבת לעסקה מסוכנת ולא כל משקיע יכול לפזר 100 אלף דולר בין 10 אג”ח שונות בחו”ל, או בין מכשירי חוב מיוחדים שנסחרים מחוץ לבורסות. סגנון השקעות כזה אינו מתאים בדרך כלל לציבור הרחב אבל הוא אפשרי למשקיעים גדולים. משקיעים מתוחכמים שברשותם חשבון השקעות במטבע זר יכולים גם לקנות יחידות בקרנות נאמנות המתמחות באג”ח שמנוהלות ופועלות בחו”ל.

99%: בקרב הציבור הרחב השקעה באג”ח נעשית בדרך כלל באמצעות קרנות נאמנות המתמחות באג”ח ותעודות סל על מדדי אג”ח ממשלתיות וקונצרניות. השקעה בסגנון כזה אפשרית גם בסכומים קטנים של כמה אלפי שקלים והיא לא פחות טובה מהשקעה ישירה באג”ח לבד או באמצעות מנהל תיקים. גם השקעה באג”ח ממשלתיות אפשר לבצע באמצעות קרנות נאמנות אבל זול יותר לעשות זאת באמצעות תעודות סל או באופן ישיר. שימו לב: דמי הניהול שנגבים על קרנות נאמנות המתמחות באג”ח הממשלתיות מחסלים חלק ניכר מהתשואה שהן מניבות. זהו חיסרון שרבים מהמשקיעים מהציבור לא מודעים לו.

משקיע פרטי שרוצה להשקיע באג”ח בחו”ל יכול היום לעשות זאת בכמה דרכים פשוטות ולא יקרות. הדבר אפשרי באמצעות קרנות אג”ח ישראליות שמתמחות באג”ח בחו”ל, או דרך תעודות סל על מדדי אג”ח בחו”ל (שניתן לקנות בארץ או בבורסות זרות). חלופה נוספת היא השקעה באמצעות אגדי קרנות, שהן קרנות נאמנות ישראליות הרוכשות סל של כמה קרנות נאמנות בחו”ל. אגדי הקרנות מקרבים את שוק האג”ח בחו”ל למשקיע הישראלי, אבל השקעה באמצעותם מחויבת בדמי ניהול לשני גופים – הן למנהל הקרן בחו”ל והן למנהל האגד בישראל. למרות זאת, דמי הניהול האפקטיביים באגדי הקרנות אינם גבוהים מאלה הנגבים בקרנות הנאמנות הרגילות שמשקיעות בחו”ל.

4. זהב

1%: מבחינתם של משקיעים עשירים, זהב הוא נכס כמעט הכרחי בתיקים. אחד הפחדים הגדולים של אנשים עשירים הוא קריסה של המערכת הפיננסית. זה אמנם אירוע נדיר ולא סביר, אבל אם יתרחש הוא יכול למחוק שנים ארוכות של צבירת עושר. הפחד הזה הפך למוחשי מאוד מאז המשבר של 2008 ואי אפשר לבטל אותו כליל.  

דרימסטיים

הפחד הכבד מפני אובדן ההון מוביל עשירים רבים להשקיע בזהב, נכס פיננסי שהאנושות כמהה אליו כבר אלפי שנים. הזהב שרד מהפכות פוליטיות, צבאיות, דתיות וחברתיות ותמיד היה לו ביקוש. הוא סמל מובהק לעושר וערכו תמיד עולה בימי משבר. לעתים הוא משמש מעין ביטוח – מטבעות ושטרות שמטביעים בנקים מרכזיים יכולים לקרוס מסיבה כלשהי; לזהב תמיד יימצא קונה. הזהב משמש גם ביטוח מפני אינפלציה חריגה שעלולה להשמיד את הערך של נכסים פיננסיים אחרים, ובמיוחד של אג”ח בלתי צמודות.
עשירים מופלגים נהגו בעבר להמיר לפחות חלק מהונם למטילי זהב ולהטמין אותם בכספת . גם כיום יש כאלה שמצטיידים בזהב, אם לא במטילים אז לפחות בחפצי אמנות ובתכשיטים עטויי זהב.

99%: אנשי מעמד הביניים אינם רוכשים בדרך כלל מטילי זהב. זהב אינו נושא ריבית ולא משלם דיווידנד, ולמעט ערכו הביטוחי הוא נכס פיננסי ספקולטיבי שאין לדעת מתי יעלה ערכו ומתי יירד. למרות זאת, בשוקי ההון אפשר לרכוש “זהב”, או צמודי זהב, באמצעות תעודות סל. מנהלי התעודות מגייסים כסף מהציבור ורוכשים זכויות על זהב פיזי שנמצא במקומות שונים בעולם. מחיר התעודה צמוד למחיר הזהב, וניתן לרכוש תעודה כזו גם בסכומים קטנים של מאות שקלים לעסקה.

התעודות הצמודות לזהב לא משלמות ריבית או דיווידנדים, אבל משקיעים שסבורים שמחירו של הזהב יעלה מסיבה כלשהי (אינפלציה, הידרדרות למלחמה עולמית, התערערות של המערכת הפיננסית) יכולים להמר על כך גם בסכומים לא גבוהים.

5. נדל"ן

1%: עשירים מופלגים מחזיקים כמעט תמיד בהרבה נכסים פיזיים כגון קרקעות ובתי מגורים  בכמה מקומות בעולם. חלקם גם רוכשים כהשקעה נכס מניב שניתן להשכירו למטרות מסחריות שונות. נדל”ן, כמו זהב, הוא נכס מוחשי שיכול לעמוד בפגעי הזמן והאינפלציה. בניגוד לזהב, זהו נכס שערכו יכול לעלות בהתאם לסביבה הכלכלית. נדל”ן יכול להניב הכנסה שוטפת (שכר דירה), ואם האוכלוסיה שסביבו מתעשרת בשל גאות כלכלית, גם ערכו יעלה.

בלומברג

עשירים רבים בעולם עשו את הונם מנדל”ן. אחת הסיבות לכך היא שאת עסקי הנדל”ן ניתן למנף באמצעות חוב שמגויס מהבנקים, או באמצעות הון שמגויס ממשקיעים אחרים ומהציבור. עם זאת, בגלל מנופי האשראי שניתנים עבור רכישתו, נדל”ן עלול להתגלות כנכס מסוכן. משברי הנדל”ן בארה”ב ובאירופה הראו שהשקעה לא מושכלת בנדל”ן באמצעות חוב גבוה יכולה לגרום למשבר כלכלי ולדרדר את העושר של אנשים רבים.

99%: בניגוד לתקופות אחרות בהיסטוריה, השקעה בנדל”ן פתוחה כיום בפני משקיעים מכל שכבות הציבור. רבים מהמשקיעים בישראל מפנים כיום הון להשקעות בנדל”ן, מתוך אמונה שמחירו תמיד יעלה. הבנקים שמספקים את המימון לחגיגת ההשקעות הזו לא מפלים בין העשירים הגדולים לבין אנשי מעמד הביניים. כל משקיע שיעמיד הון עצמי מסוים יכול כיום לקבל מהבנק הלוואה גדולה לשימוש עצמי  (דירת מגורים) או להשקעה.

מי שאין ברשותו הון עצמי מספיק, או שאינו מעוניין להסתכן בנטילת הלוואה גדולה, עדיין יכול להשקיע בנדל”ן באמצעות  קרנות רי”ט  (קרנות השקעה בנדל”ן) שיחידותיהן נסחרות בבורסה. קרנות אלה מקבלות הטבות מס מיוחדות, בתנאי שהן מחלקות את מרבית רווחיהן התפעוליים משכר דירה כדיווידנד למשקיעים. השקעה בקרנות רי”ט היא תחליף להשקעה ישירה בנדל”ן וניתן לבצע אותה גם בסכומים של אלפי שקלים בודדים.
השקעה בנדל”ן באמצעות קרנות רי”ט מאפשרת גם התמחות. יש קרנות שמתמחות במבני תעשייה, במבני משרדים, בקניונים ובמרכזים מסחריים. אחרות מתמחות בבנייני מגורים. כל משקיע יכול לבחור את התחום שמעניין אותו או שלו הוא צופה עתיד ורוד, ולהשקיע בו על פי העדפותיו.

6. השקעות אלטרנטיביות

1%: בהגדרה הזאת נכללות בעיקר השקעות בקרנות גידור ובסחורות. קרנות  גידור מחייבות מינימום השקעה גבוה (לרוב יותר מ־100 אלף דולר), שאינו מצוי בידי האדם הפשוט. אלה קרנות שפועלות באסטרטגיות מתוחכמות ואמורות להניב תשואה חיובית בכל מצב שוק.

תחום קרנות הגידור ידע פריחה גדולה בעשור שעבר ועשירים רבים נהו להשקיע בו. ואולם בסיומו של עשור פרוע התברר שרבות מהקרנות פעלו במינוף גבוה ולא ביצעו גידור אמיתי של סיכוניהן. כאשר כיוון השוק התהפך רשמו רבות מהן הפסדים כבדים. בנוסף, מודל דמי הניהול של קרנות הגידור (המנהלים מקבלים 2% לשנה דמי ניהול קבועים ו־20% מהרווחים) העשיר רבים ממנהלי הקרנות, בעיקר על חשבון העמיתים שקיבלו תשואה בינונית בלבד. על כל אלה אפשר להוסיף תרמיות שונות שהתבררו בחלק מהקרנות. הגדולה והמפורסמת בהן היא תרמית הענק בגובה של כ־50 מיליארד דולר של ברנרד מיידוף.

תחום קרנות הגידור הרבה פחות פופולרי כיום מכפי שהיה, ולא בטוח שהיעדרו של הציבור הרחב מהן פגע בו במשהו.

99%: גם בפני הציבור הרחב פתוחות קרנות ייחודיות שמתמחות, למשל, בתחומי האופציות. הציבור יכול גם להשקיע בסחורות באמצעות תעודות סל או קרנות נאמנות שמתמחות במניות של חברות הנהנות מעלייה במחירי הסחורות. אלה תחומים שעדיין יש לבחון את יעילותם במשך הזמן. בתקופות מסוימות הם הופכים לפופולריים, אבל עדיין לא התברר אם השקעות כאלה מתאימות למשקיעים שרואים לנגד עיניהם את הטווח הארוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#