בלי הרבה מעו"ף - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי הרבה מעו"ף

בדיוק כמו בשנת 1992 גם ב־2012 מורכב מדד תל אביב 25 מהרבה מאוד בנקים, מונופולים וקרטלים, עם קצת חברות אחזקה ונדל”ן. איפה סיפורי ההצלחה של הישראלים שכובשים את העולם?

במקור קראו לו מעו”ף, קיצור קצת מוזר ל”מכשירים עתידיים ופיננסיים”. המדד הושק בשם הזה בינואר 1992 לקראת השקתן של אופציות על מדדים - לראשונה בבורסה של תל אביב. בעשור שלאחר מכן היו העיתונים מלאים בניתוחים ובכתבות על אופציות המעו”ף ועל כך שמחזורי המסחר באופציות גדולים בהרבה מאלה של המניות עצמן.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והטורים במגזין ישירות לפייסבוק שלכם

בחודש שעבר פרסמה הבורסה סקירה על השינויים שחלו במדד המעו”ף (שכיום נקרא תל אביב 25) מאז השקתו. כצפוי, בבורסה רואים בעיקר את ההצלחות העצומות של המדד. המספרים היבשים אכן מרשימים ומשקפים את הגידול העצום בהיקף הפעילות המשקית: ב־20 השנים האלה תפח שווי השוק של 25 המניות שרשומות במדד מ־46 מיליארד שקל ל־426 מיליארד שקל. כמחצית מהקפיצה הזאת נובעת מגיוסי הון ומכניסת חברות גדולות והמחצית השנייה מתשואת המניות.

תשואת מדד תל אביב 25 אכן מרשימה: 370%, בניכוי אינפלציה, שהם 7.7% לשנה. אם מישהו היה תוקע לידנו שגם 20 השנים הבאות ייראו כך, היינו מנשקים אותו, אבל הסיכוי לכך קלוש. 20 השנים האחרונות היו תקופה של ירידת חדה בריבית שדחפה חלק ניכר מהעלייה במחירי המניות. כיום, כשהריבית הריאלית הקצרה והארוכה שלילית, יכולים רק רווחי החברות לדחוף את המניות כלפי מעלה.

אבל אם נאמץ גישה פחות בורסאית ויותר משקית לרשימת תל אביב 25, אנחנו עלולים להתאכזב מעט. בחינה של השינויים בהרכב מדד תל אביב 25 ב־20 השנים האחרונות מגלה כי שמות החברות ובעיקר סוג החברות שתופסות את נתח הארי בבורסה לא השתנה בהרבה. בדיוק כמו בשנת 1992 גם ב־2012 מורכב מדד תל אביב 25 מהרבה מאוד בנקים, מונופולים וקרטלים, עם קצת חברות אחזקה ונדל”ן. איפה התעשייה? איפה היצוא? איפה היצואניות האלופות? איפה סיפורי ההצלחה של הישראלים שכובשים את העולם?

יש כאלה. אבל הם מעטים. נייס ואיזיצ’יפ הן הצלחות, אבל לא חברות ענק. תעשיית הנשק הישראלית צמחה יפה, אבל מאחוריה יש הרבה מאוד שנים של תקציבי ביטחון אדירים שנזקם עלה בהרבה על תועלתם. נשארנו בעיקר עם טבע, ואולם במקרה שלה, חלק עצום מעליית השווי מקורה בעסקות רכישה בהחלפת מניות. הגידול בפעילותה בישראל נופל דרמטית מהזינוק בגודלה הבורסאי.

האקשן כמובן נמצא מחוץ לתל אביב 25. וול־סטריט היא הסטארט אפ ניישן האמיתית, עם אמדוקס וצ’קפוינט. בתל אביב, בסוף היום, הרשימה משדרת משק שלא השתנה דרמטית. אם נשווה את השינויים בהרכב רשימת תל אביב 25 להרכב המניות הבולטות במדדים מובילים בבורסות בארצות הברית, צפויה לנו אכזבה.

אם בעשור הראשון שלאחר השקת מדד המעו”ף היה כאן קצת אקשן, היי טק, חברות סלולר חדשות שקמו, הרי שבזה שבא אחריו דרכנו במקום. השוק המקומי ריכוזי, סטטי ולא מייצר הזדמנויות חדשות. ועדת הריכוזיות אמורה לפתור חלק מהבעיות האלה, אבל זו רק ההתחלה. המגזר העסקי בישראל רחוק מלהיות דינמי, יצירתי וחדשני. כל התכונות האלה מתרכזות רק בענף ההיי טק.

guy.rolnik@themarker.com

 

הטור מתפרסם בגיליון דצמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#