ניווט בשדה מוקשים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניווט בשדה מוקשים

צריך לבחור: להשקיע באופן סולידי ולקבל תשואה אפסית, או לקחת סיכונים. ברוכים הבאים לוורטיגו של השווקים

צריך להודות: הניווט בעולם ההשקעות של 2012 הוא אתגר קשה ומי שמנסה להבין את המציאות ולקבל החלטות מושכלות מזמין לעצמו סחרחורת וורטיגו. הניווט הכלכלי לא שונה ממסע בג'ונגל שהוא גם שדה מוקשים: מאחורי העצים מסתתרות חיות פרא המעוניינות לטרוף חלקים מהכסף שלכם; ומתחת לאדמה מונחות פצצות שיכולות להרוס את ההון עצמי ואת החסכונות שלכם באירוע אלים. לא פלא שרבים מדחיקים או ממזערים את העיסוק בכסף, בבנקים, בחסכונות, בפנסיה, בביטוח ובהשקעות. הנושא מורכב ומחייב עבודה שרק מעטים נהנים ממנה, וכן התמודדות עם שאלות כואבות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והטורים במגזין ישירות לפייסבוק שלכם

כמה כסף יש לי באמת? האם הוא יספיק לצרכים שלי? כמה כסף ראוי לתת לילדים וכמה להשאיר לעצמי? האם אני חוסך מספיק כסף? מה התשואה שאני מקבל על ההשקעות? כמה תהיה התשואה בעתיד? מה עשיתי כדי למנוע מחיקות של חלק גדול מהכסף? האם יש לי באמת מושג מה מנהל ההשקעות שלי עושה בכסף שלי? האם הוא ישר? האם האינטרסים שלי ושלו נמצאים על אותו ציר? האם, באופן עקרוני, אפשר להרוויח כסף בבורסה ובשוק ההון? ובכלל, מה הסיפור של הכלכלה והשווקים, האם הם הולכים להתאוששות, או למשבר גדול עוד יותר? הרבה שאלות, רבות מהן ללא תשובה, והיכן שהתשובה קיימת – היא לעתים קרובות לא נעימה.

בעבר, ב20-30 השנים האחרונות, זה לא היה כל כך נורא. הריביות הארוכות בישראל וברוב העולם המערבי היו 3%-7%  כך שגם אם מנהלי ההשקעות היו לא יותר מבינוניים, וגם אם גילחו חלק מהכסף של הלקוחות שלהם בעמלות ובתשלומים נסתרים, רוב הציבור סיים את השנים הללו עם תשואה חיובית. זה כמובן היה פספוס גדול, כי אפשר היה לקבל הרבה יותר, אבל הכסף בכל זאת צמח, לעתים לאט ולעתים קצת מהר יותר. במשך חלק גדול מהתקופה הריביות אמנם היו במגמת ירידה, אך מנגנון זה יצר את הרווחים. במימון, כאשר הריבית יורדת, ערך ההשקעה בדרך כלל גדל - וכך נרשמו עליות ברוב איגרות החוב, האפיק המרכזי שבו הציבור משקיע וחוסך.

אלא שאז הגיע המשבר של 2008 והפך את הכל על הראש. ראשית, בימי הקריסה בשווקים הוא חתך את הקרן של רבים בבת אחת והדגים באופן מכאיב את האופי המיוחד של שוק הון, שבו ניתן להפסיד בתוך ימים אחדים רווח שנצבר במשך שנים. שנית, הוא יצר מציאות חדשה ומדאיגה: עולם של צמיחה אטית, אם בכלל, עם ריבית נומינלית אפסית וריבית ריאלית שלילית, והכל למשך שנים ארוכות.

אזרחי ישראל מעולם לא הכירו עולם כזה. כמו במדינות רבות בעולם, הריבית להשקעה סולידית – התשואה של איגרות חוב שמנפיקה הממשלה – היא נמוכה מאוד. המשמעות מוזרה: במונחים ריאלים של ערך הכסף, מי שבוחר במסלולי ההשקעה הבטוחים ביותר לא רק שאינו רואה את כספו צומח, הוא אפילו צריך לשלם משהו כדי שהממשלה תסכים לשמור עליו. הנה דוגמה: עם סגירת גיליון זה היתה התשואה של איגרת חוב ממשלתית צמודה למדד לחמש שנים (נטו, לאחר תשלומי המס) מינוס 0.2%. זה מה שאתם מקבלים היום.

המציאות הזו נמשכת כבר ארבע שנים והשינוי לא נראה באופק. בעולם המערבי מתחילים לדבר על "עשור אבוד", הבנק המרכזי האמריקאי מבטיח "ריבית נמוכה גם ב־2014". במציאות שמכתיבה הכלכלה הגלובלית גם ישראל בסל הזה. אזרחי המדינה צריכים לבחור: להשקיע באופן סולידי ולקבל תשואה אפסית עד נמוכה מאוד, או לקחת סיכונים גדולים הרבה יותר. והכל, בתוך כלכלה ישראלית ועולמית מבלבלת עם רמת שיא של אי ודאות בנוגע למה שמכין לנו העתיד.

אין ברירה: בניסיון להרגיע במשהו את הבלבול, הפקנו את מהדורת המגזין הנוכחית - מגזין ההשקעות ל־2013. חלק מהכתבות אינן עליזות או אופטימיות במיוחד. הן מתארות את המציאות הכלכלית, את ההתלבטויות של השווקים והכלכלנים, ואת הדרכים שבהן מערכות שוק הון שואבות כספים מהמשקיעים. אבל במקביל אנו מציעים הסברים, הבהרות וכלים שיעזרו לקורא לנווט בג'ונגל – ובכל זאת להרוויח, או לא להפסיד.

בדרך כלל אנו מאחלים לקוראינו קריאה מהנה. הפעם, המסר הוא "קריאת חובה" – לפחות למי שרוצה להרגיע את הוורטיגו ולהתחיל להבין מה לעזאזל קורה בשווקים הפיננסיים.

הטור מתפרסם בגיליון דצמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#