I <3 New - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קיצור תולדות החדשנות

I <3 New

חדשנות, אותו הרס יצירתי שאחראי לקדמה האנושית ולרמת החיים הנוכחית שלנו, היא גם המונח הנערץ ביותר בעולם העסקים. ממועמדים לפריימריז ועד יצרני מרקים – כולם רוצים להיות חדשניים. באיזה שלב הופך שיח החדשנות, שפעם היה שמור לענקים כמו הנרי פורד או יוהן גוטנברג, לקלישאה מרוקנת מתוכן?

תגובות

33,528. זה, לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", מספר האזכורים של המילה "חדשנות" בדו"חותיהן הרבעוניים של חברות ציבוריות בארצות הברית במהלך 2011 - עלייה של לא פחות מ־64% לעומת 2007. בשלושת החודשים הראשונים של 2012 לבדם פורסמו יותר מ־250 ספרים שהמילה "חדשנות" הופיעה בכותרתם. רובם היו ספרי עצות לאנשי עסקים, עורכי דין, רואי חשבון, מורים בבית ספר יסודי וכל מי שעשוי לרצות להיות חדשני בחייו ובעבודתו. וכיום מדובר, פחות או יותר, בכולם.

בעשור האחרון נהפכה "חדשנות" למילה שאי אפשר שלא להיתקל בה, גם אם מעולם לא קראת דו"ח רבעוני. חברות, יזמים וגם סתם אנשים פרטיים זורקים אותה בכל הזדמנות, כסמל סטטוס וכ־Buzz Wordשאמורה לכאורה להעיד במשהו על טיבם. כך נהפך משרד החינוך לגאה ב"שיטות הלימוד החדשניות" שלו; משרדים של עורכי דין כבר לא צריכים סתם לחלץ אתכם מצרה או להסדיר לכם את ענייני הירושה, אלא לעשות זאת באופן חדשני; הבית הלבן מקדם כיום את מה שהוא מכנה "דיפלומטיה חדשנית"; ואם תצאו החוצה אולי תגלו שגם הפיצרייה השכונתית שלכם חותכת משולשים באופן חדשני לגמרי. עם זאת, למרות שכיחותה, החדשנות כמושג וכמילת קוד למצוינות לא איבדה ולו מעט מכוח המשיכה שלה.

מהי בכלל משמעות המילה חדשנות? מהי חדשנות אמיתית? האם היא טעם חדש של מרק או מכשיר שמרעיד לחלוטין תעשיות קיימות, ויוצר במקביל תעשיות חדשות שלא היו קיימות קודם כמו האייפון? ייתכן שהקצ'פרייז Innovation - עם דגש על גלגולו על הלשון באנגלית־אמריקאית - נעשה כל כך נפוץ בעשר השנים האחרונות עד שנהפך לקלישאה מרוקנת ממשמעות, כזאת שתתחילו לחשוד אם תמצאו חברה שלא עושה בה שימוש מוגזם, ולא להפך. באחד מפרקי הסדרה "30 רוק" מנסה ליז למון, יוצרת הטלוויזיה שמגלמת טינה פיי, לשכנע את הבוס שלה, ג'ק דונגי (אלק בולדווין) - בכיר בג'נרל אלקטריק ואשף עסקים - לעשות משהו שהיא יודעת שלא יסכים לו. כדי לעשות זאת, היא מנסחת מצגת שכוללת רק שלוש מילים: "חדשנות", "סינרגיה" ו"חדשנות". "זאת ההרצאה הטובה ביותר ששמעתי בחיי", אומר דונגי הנדהם בתגובה. בפרק אחר הוא מתגאה בכך שחדשנותו אפשרה לו ליצור מילת באזז חדשה: Innovented, שילוב של "חדשנות" ו"המציא".

"לטוב ולרע, המילה חדשנות מייצגת כיום כל כך הרבה דברים שלמעשה היא רוקנה ממשמעותה", אמר נוח ברייר, מייסד חברת Percolateשמסייעת לחברות לייצר תוכן במדיה חברתית, בראיון למגזין "פאסט קומפני". המונח, שמקורו בכלל בעולם הטכנולוגיה - שבו חדשנות היא ערך עליון והכרח קיומי - חדר לכל כך הרבה תעשיות עד שב־2011 השיק "פייננשל טיימס" דירוג של פירמות עורכי הדין החדשניות בעולם; חברות ענק כמו פרוקטר אנד גמבל משתמשות בו בעיקר כדי לקדם משחות שיניים וקצף גילוח - ובמקרה של תעשיית הפיננסים, שבעשור שלפני המשבר היתה היפר־חדשנית והמציאה מאות מכשירים פיננסיים שמעטים בלבד ידעו כיצד הם עובדים, הוכח גם שיש כזה דבר "יותר מדי חדשנות", ומגזרים שבהם חדשנות נטולת רסן היא אולי קצת פחות מחיובית.

אלוהי החדשנות

בספרו The Myths of Innovation  ("המיתוסים של החדשנות") מ־2007 מתחקה סקוט ברקון, סופר ויועץ חדשנות, אחר שורשיו של המונח ועלייתו לגדולה. שורשי ההערצה שלנו לחדשנות, הוא טוען, מקורם בימי קדם, כשהיצירתיות ויכולת ההמצאה נחשבו למתת אל - ולכן הפכו את המחזיק בהן לאלוהי. כשנזכרים בגלי ההערצה שלהם זכה סטיב ג'ובס בחייו - כולל שער מפורסם של "אקונומיסט" לאחר השקת האייפד שבו אויר עם הילה סביב ראשו, כשהוא מחזיק בידיו את האייפד משל היו אלה לוחות הברית - קשה שלא להסכים עם טענה זו.

מה הסיפור שלו? שער "אקונומיסט" עם סטיב ג'ובס לאחר השקת האייפד
אקונומיסט

לאורך ההיסטוריה האנושית גדל והתעצם המיתוס של הממציא עם סיפורים מרגשים וכוזבים לחלוטין על אייזק ניוטון שגילה את כוח הכבידה לאחר שתפוח נפל על ראשו או ארכימדס שהבין כיצד לחשב נפח בזמן ששהה בבית המרחץ – וחגג את הגילוי בריצה ברחובות כשהוא עירום וצועק "אאורקה!" לעוברי אורח עם לסת שמוטה. המיתוס, טוען ברקון, מתעלם תמיד משנות העבודה הרבות והמתסכלות, רצופות הניסויים הכושלים, שהובילו לגילויים - ומעדיף להתמקד ברגע אחד ברור של השראה. המיתוס הוא שגורם לרבים לחשוב שחדשנות היא עניין של רגע, והוא שמאפשרת במידה רבה את קיומה של תעשיית החדשנות של ימינו.

נביא החדשנות כפי שאנו מכירים אותה כיום היה הכלכלן האוסטרי יוזף שומפטר, שהיה הראשון שהעלה על נס את החדשנות, במיוחד הטכנולוגית, כמחוללת הראשית של שינויים כלכליים. מודל הצמיחה הכלכלית שלו הדגיש את החשיבות שבחדשנות על פני תחרות המחירים והיד הנעלמה, הקונצפטים הפופולריים של כלכלנים בחצי הראשון של המאה ה־20. התהליך שתיאר בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" היה כזה שבו שווקים חדשים נפתחים, והמבנה הכלכלי עובר מהפכות פנימיות בלתי פוסקות שמחריבות אותו ויוצרות מבנה חדש תחתיו. לתהליך זה, שמחריב את הדרכים המוכרות שבהן נעשו דברים והופך רעיונות, טכנולוגיות, אמונות ומכשור למיושנים ולא רלבנטיים, הוא קרא "הרס יצירתי". אותו הרס יצירתי שמונע על ידי חדשנות, הוא גרס, הוא זה שמניע את הקדמה האנושית, את השיפור ברמת החיים ואת הצמיחה הכלכלית בעידן המודרני.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון החדשנות והשיווק השנתי של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

 

 

את הפופולריות האמיתית צבר המונח חדשנות בשנות ה־90, אז נהפך למושג מפתח בחסותה של בועת הדוט.קום. החדשנות הטכנולוגית של עמק הסיליקון באותן שנים הובילה להאדרה של אתוס החדשנות, וסיפוריהם של חדשנים גדולים - מג'ורג' איסטמן, מייסד קודאק, ועד סטיב ג'ובס - שימשו השראה לאלפי צעירים שאפתנים שרצו לחולל בעצמם מידה לא מועטה של הרס יצירתי. החדשנות מכרה ספרים (ובהם ספרו של כריסטנסן), חוללה שינויים עצומים במודלים ניהוליים של חברות, הדגישה את יתרונן של חברות קטנות ויצירתיות על פני מונופולים גדולים ומסורבלים - אמונה שעליה התעקש גם שומפטר בתחילה, לפני שחזר בו ממנה שנים לאחר מכן - והתפשטה ברוחה גם למגזרים שאינם מגזר הטכנולוגיה. אחד מהם היה כאמור מגזר הפיננסים, שבשנות ה־90 תרם שתי המצאות חשובות משלו למפת החדשנות העולמית: נגזרי אשראי ואיגרות חוב מגובות משכנתאות הארוזות מחדש כמכשירי השקעה מובנים (CDO), שניהם מהגורמים העיקריים למשבר הפיננסי העולמי.

בועת הדוט.קום, וחברות כמו אפל ומיקרוסופט לפניה, הביאו לעולם סוג חדש של חברה וסוג חדש של איש עסקים: נוצץ יותר, רשמי פחות, שעושה כסף מהר יותר, ולכאורה - רק לכאורה - בהרבה פחות מאמץ. מהר מאוד כולם רצו להיות כמו חברות הטכנולוגיה הצעירות, עם הפופים הצבעוניים במשרד ושקעי החשמל במדרגות. כדי לעשות זאת אימצו חלקן את גישת ההרס היצירתי של חברות האינטרנט, אך גם - ואולי בעיקר - את טרמינולוגיית החדשנות. שהרי בעולם שבו ההתפתחות הטכנולוגית מהירה במיוחד, ותעשיות שלמות מתגלות כמיושנות בן לילה, הדרך להסתגל היא לחדש, לחדש, לחדש. כיום, כל חברה מתגאה בחדשנות של מוצריה ושל עובדיה. המילה "חדשנות", ששימשה אנשים כמו שומפטר כדי לתאר חדשנים מהסוג של הנרי פורד או יוהן גוטנברג, משמשת כיום את יצרנית המרקים קמבל כדי לתאר את טעמי המרק החדשים שהכניסה לשוק. וזה לא שקמבל לא השקיעה, והשקיעה הרבה: בספטמבר פתחה החברה "מרכז חדשנות" חדש עבור מותג העוגיות שלה, פפרידג' פארם, בקונטיקט. בזכות הרצון שלה לחדש, נהפכה קמבל ממותג שוקע לאחת מ־100 החברות החדשניות בארצות הברית לפי המגזין "פורצ'ן".

ועדיין, טוען ברקון, המילה חדשנות נהפכה לקונצפט ריק שאין מאחוריו משמעות אמיתית. "זאת כבר קלישאה", הוא אומר. "אנשים שרוצים למכור מוצר ישתמשו במונח הכי טוב כדי להציג את המוצר שלהם באופן הכי מחמיא שאפשר, לא משנה מה ערכו במציאות. 'פריצת דרך', 'חדשני', 'משנה את כללי המשחק', זה פשוט ז'רגון שנועד לנפח את הערך של מוצרים. מוצר טוב פירושו ערך. אם אני צרכן שיש לי בעיה, אני רוצה לקנות מוצר שפותר אותה. מי שיודע לייצר מוצר טוב, ישווק לי את המוצר שלו כמוצר שפותר את הבעיה שלי. הוא לא זקוק לשפה הזאת. רק אם המוצר שלך רע אתה זקוק להפשטה הזאת, כי אתה לא בטוח באיכות שלו. סטיב ג'ובס למשל לא היה מעריץ גדול של המילה חדשנות. הוא שנא להשתמש בה. הוא היה אומר שלאפל לא אכפת מחדשנות - היא מתמקדת בלייצר מוצרים טובים".

אך מדובר ביותר מכך. הרצון להיות חדשניים אינו רק מנת חלקם של חברות ועסקים המעוניינים להגדיל את הכנסותיהם או לגבור על המתחרים. בעידן שבו היוצרים הגדולים, האיקוניים, הם יזמים כמו סטיב ג'ובס או מארק צוקרברג, מתחבר מושג החדשנות גם לרצון האנושי העל־זמני לזכות בהשראה אלוהית. החדשנות, במובן הזה, נהפכה לדת. הכנסייה היא TED, כנס הרעיונות הפופולרי שהתפשט למאות ואלפי כנסים קטנים יותר בכל העולם, שחלק גדול מההרצאות המושמעות בו עוסקות בפירוק מושג החדשנות ובדרכים להחילו בחיי היומיום. כשהם על הבמה, מספרים אנקדוטות על יצירתיות בטבע או מפרטים צעדים מעשיים שיעזרו לכם לראות את העולם בדרכים חדשות, ממלאים המרצים את תפקיד המטיפים האוונגליסטים המבטיחים למאמינים מלכות שמים אם רק יתפללו.

על אותו רצון אנושי לזכות בהשראה משחקים אלפי היועצים, הסופרים והדוברים שמנסים לפרוט את החדשנות לשורה של עצות מעשיות שיהפכו כל מוסכניק לחדשן בדרכו. "65% מילדי הגן יעבדו בעבודה או יעסקו בקריירה שלא קיימת עדיין", מכריז אתר האינטרנט של ג'ים קרול, יועץ חדשנות וסופר פופולרי במיוחד, שכתב בין יתר את רב המכר The Future Belongs to Those Who Are Fast("העתיד שייך למהירים"). קרול הוא מהפופולריים שבמרצים על חדשנות ומעביר דרך קבע סמינרים והרצאות על חדשנות מול קהלים מגוונים, ממנהלי ענקית הנשק לוקהיד מרטין ועד לעובדי תעשיית התיירות באונטריו שבקנדה. "העולם משתנה, והוא משתנה במהירות. אלה שיוכלו לעמוד בקצב השינויים ולהסתגל אליהם הם שישרדו", אמר בנאום שנשא בפני בכירי ליגת הגולף האמריקאית (PGA). חדשנות, לפי קרול, היא סנטימנט שכל אחד יכול להתחבר אליו. כל אחד יכול להיות חדשן. ואם כל אחד יכול להיות חדשן, יש לשאול את השאלה: אז מהי בכלל חדשנות?

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חדשנות?

ההגדרה המילונית של חדשנות היא המצאה שמשנה את שיטות הייצור או מובילה לארגון מחדש של הייצור, לפתיחת שווקים או לגילוי מקור חדש של חומרי גלם. אם תשאלו כלכלן, הוא עשוי לומר לכם שחדשנות היא היישום בפועל של רעיון חדש בשדה המסחרי. אם תשאלו מדען, הוא עשוי לומר שמדובר בתהליך ליניארי שמוביל להתפתחות האנושות. ראשית, חשוב להבין שיש סוגים רבים ומודלים שונים של חדשנות. כריסטנסן, שספרו משמש כאבן דרך בהבנה, במחקר וביישום של חדשנות, חילק את החדשנות לשתי קטגוריות: "חדשנות משבשת" (Disruptive innovation)ו"חדשנות מקיימת" (Sustaining innovation).

חדשנות משבשת היא החדשנות שאליה מקפידים הטהרנים להתייחס כחדשנות האמיתית היחידה. זוהי החדשנות שיוצרת שוק חדש ומשבשת שוק קיים, כלומר מחליפה טכנולוגיה קודמת, ובכך גם הופכת בהכרח תעשיות קיימות או חברות קיימות – ואפילו מצליחות למדי – למיושנות. המצאת הטלפון והחשמל, למשל, היתה חדשנות משבשת. גם המצאת הטלפונים הסלולריים, שכן היא הפכה את הטלפונים הקוויים למיושנים במהירות. כך היתה גם המצאת המכונית, אם כי בתחילה היא לא שיבשה את השוק הקיים של כרכרות הסוסים, פשוט מכיוון שכלי הרכב הראשונים היו יקרים מדי. הייצור ההמוני של הרכב, במובן הזה, הוא שהיה החדשנות המשבשת.

המונח חדשנות משבשת, לרוב, משמש אותנו כדי לתאר מוצר או שירות שהפכו את השוק על פניו בדרך שאיש לא צפה, בין אם באמצעות פנייה לקהל חדש שלא רכש את המוצר או השירות קודם לכן או שיפור התנאים של הקהל הקיים. במקרה של המצאת הרכב, יישומו של השינוי הטכנולוגי היה חשוב מהשינוי עצמו: רק כשהנרי פורד מצא דרך זולה לייצר את המודל Tהפך הרכב את שוק התחבורה על פניו. "חדשנות מקיימת", לעומת זאת, לא יוצרת שוק חדש אלא מפתחת שווקים חדשים ומוסיפה לערך שמקבלים מהם הצרכנים. בשונה מחדשנות משבשת, היא גם מאפשרת לחברות להתחרות ביניהן בשיפור המוצרים. את הקטגוריה הזאת מחלק כריסטנסן לשתי תת־קטגוריות: "מהפכנית" ו"מתמשכת".

בטסי וובר

בפועל החלוקה בין הקטגוריות השונות שיצר כריסטנסן לא תמיד כה חדה וברורה. המצאת האייפון, למשל, היא "חדשנות מקיימת" לפי ברקון, שכן אפל לא המציאה את הטלפון הסלולרי, את מסך המגע או את האפליקציות, היא פשוט ביצעה שיפור מהפכני באופן שבו יושמו כלים אלה, ובכך הובילה לפריצת דרך בתחום. אבל אפשר גם להסתכל על זה אחרת: האייפון אמנם לא המציא את הטלפון הסלולרי, אבל בהחלט הפך את הסמארטפון ואת מסך המגע לסטנדרט החדש שבעקבותיו הלכו כל השחקניות חפצות החיים בשוק. יותר מכך, האייפון ממשיך את קו המוצרים - שכולל גם את האייפוד והאייפד - המשמשים פלטפורמה לשירות המהפכני iTunesמבית אפל, שפגע פגיעה קשה בתעשיית המוסיקה והבידור המסורתית.

חברות משתמשות כיום במונח חדשנות כדי לתאר גם תהליכים של התייעלות. זוהי הקטגוריה השלישית של חדשנות שמזהה כריסטנסן: חדשנות יעילה, שמוצאת דרכים לייצר אותו מוצר באופן זול יותר. כל חברה, כמובן, שואפת להמציא טכנולוגיה משבשת מכיוון שטכנולוגיה משבשת פירושה מונופול, ומונופול פירושו פוטנציאל לרווח עצום. אולם לדברי ברקון, חידושים משבשים באמת הם דברים שדורשים שנים רבות כדי לפתח, אם בכלל, ולרוב החברות אין הסבלנות לחכות עד שמאמציהן יישאו פרי. לכן הן פשוט אומרות שהן מחדשות, והמונח חדשנות נהפך לשם קוד לכל שינוי שהוא, בין אם מדובר בהתייעלות, שיפור השירות או סוג חדש של גבינה צהובה דלת כולסטרול.

המילה ההיא

"זה כמו דת", אומר ברקון, שמתוודה כי בפגישות עם לקוחות הדבר הראשון שהוא אומר להם הוא: אל תשתמשו במילת ה־i (Innovation). במשך רוב השיחה, הוא מעדיף שלא לומר חדשנות ומתייחס אליה כאל "המילה ההיא". "קהילת העסקים פגיעה מאוד לרעיונות שהופכים לפופולריים. זו לא הפעם הראשונה שזה קרה. בועת הטכנולוגיה היא בהחלט חלק חשוב בזה: המיינסטרימיזציה של תרבות הטכנולוגיה הפכה את הטכנולוגיה למשהו שלא רק מהנדסים מדברים עליו. זה גרם לכולם לשים לב מה קורה בעולם הזה, והעולם הזה עסוק בשינוי מהיר".

"אם אתה מדבר עם מארק צוקרברג, עם כל מייסד אחר של חברת סטארט אפ או עם עובד במעבדת מחקר שממציא משהו, הם האנשים שמשתמשים במילה ההיא הכי פחות. אין לה משמעות עבורם. יש להם דבר ספציפי שהם בונים או מנסים לעשות, וזה גורם לשפה שלהם להיות פשוטה. הם רוצים לפתח תרופה ללא תופעות לוואי או מחשב טוב יותר או משהו אחר, ולא דואגים מה חושבים על מה שהם אומרים. זה מרתק בעיני כיצד האנשים שמשתמשים הכי הרבה במילה חדשנות הם אלה שהם הכי פחות חדשניים".

אף שהוא מתעב את "המילה ההיא" ואת דת החדשנות, זה לא מונע מברקון לעשות ממנה כסף ולייעץ לחברות כיצד להיות הדבר ההוא שלדעתו אי אפשר להיות. "אני לא אוהב את המילה ההיא, אבל זאת המילה שאנשים משתמשים בה. המילה ההיא מסמלת המון דברים. לפעמים כל מה שהם רוצים זה הייפ, ולאנשים האלה אני לא יכול לעזור. אני לא גורו שיווק. אבל אם חברה מנסה להבין טוב יותר למה אין לה רעיונות טובים או למה המוצרים שלה בינוניים, אני יכול לעזור להם. יש הרבה מה ללמוד מההיסטוריה של פרויקטים שנקראו חדשניים אחרי שהסתיימו. אפשר ללמוד המון ממה שאנשים כאלה עשו. אבל הדבר הראשון שאני אומר להם הוא שאסור להם להשתמש במילה ההיא, כי החברות שעושות עבודה טובה באמת לא משתמשות בה. רק הפראיירים שנפלו קורבן להייפ".

נתנאל בוהם

לברקון הגדרה משלו למושג חדשנות. "ההגדרה הכי טובה, בעיני, היא שינוי משמעותי חיובי. מה אתה מנסה לעשות, לשנות או לשפר? בכל פעם שאני שואל אנשים את השאלה הזאת הם עוצרים לשנייה לחשוב. רוב החברות מפחדות משינוי. הן לא רוצות ליטול את הסיכון של להוציא מוצר שונה או לעשות שינויים במוצר מצליח. רוב החברות, כמו רוב האנשים, הן מאוד שמרניות. אם אתה רוצה ליצור פריצת דרך, אתה צריך לקחת המון סיכונים. אתה צריך לפתח משהו שהוא מאוד שונה, ואפילו אם הוא מוצלח הרבה אנשים לא יאהבו אותו רק בגלל שהוא שונה. יש הרבה חברות שמסוגלות לבצע קפיצות גדולות קדימה אבל לא רוצות ליטול על עצמן את הסיכונים שנובעים מכך. רוב החברות לא מסוגלות לייצר חדשנות. חלקן כן, אבל מפחדות. רואים את זה טוב בחברות גדולות שלא מנסות לעשות משהו חדש, ליטול סיכון או לתת צ'אנס לצעירים שרוצים לעשות משהו חדש בתוך החברה".

חדשנות אדירה או דעיכה כואבת

אי אפשר לטעון שהתקופה הנוכחית אינה תקופה מסעירה ומעניינת. השינויים הטכנולוגיים מהירים ואדירים באופיים. מודלים עסקיים נופלים וקמים כמעט מדי יום. אופקים חדשים נפתחים, ובמקביל רבים מגלים שחייהם כבר אינם אותם חיים מכיוון שהטכנולוגיה או השינויים בשוק הפכו אותם ללא רלבנטיים. אלה, לפחות, ההנחות המקובלות על רוב הכותבים הכלכליים ועל רוב יזמי הטכנולוגיה. אבל יש גם כאלה שחושבים אחרת. אחד מהם הוא פיטר תיל.

תיל, בן 46, הוא יזם טכנולוגיה, ממייסדי פיי־פאל ואנג'ל שידוע לציבור הרחב כיום בעיקר כמשקיע הראשון בפייסבוק, השקעה שהפכה אותו למיליארדר. תיל הוא ליברטריאן מוצהר ופרובוקטור ידוע. באוקטובר 2011 הוא חולל פרובוקציה חדשה כשהכריז במאמר בשם "קץ העתיד" שפרסם במגזין "נשיונל רוויו" שלמרות ההנחות של רובנו, קצב החדשנות נמצא למעשה בדעיכה מאז שנות ה־70 (גרסה מתורגמת של מאמר זה הופיעה בגיליון ינואר של מגזין TheMarker). פירוש הדבר שבמקביל לעליית קרנה של החדשנות כמושג, כרעיון וכדרך חיים, החדשנות האמיתית נבלמה באופן משמעותי. את כל המאמצים הטכנולוגיים, הוא טוען, השקיע המין האנושי ב־30 השנים האחרונות במחשבים ובפיננסים, במקרה או שלא שני המגזרים שבהם הממשלות לא התערבו בהתנהלותם של אנשי העסקים. מחוץ לתחומים אלה, מהירות הנסיעה באוויר, בים וביבשה לא השתפרה משמעותית ב־50 השנים האחרונות, ומנוע הבעירה הפנימית שהומצא ב־1876 עדיין שולט בכבישים. אנחנו עדיין משתמשים באותם מקורות אנרגיה מזהמים ומתכלים שבהם השתמשנו במחצית הראשונה של המאה ה־20. אפילו הגידול בתפוקת היבולים בחקלאות דועך, ותעשיית התרופות מתקשה להביא חדשנות אמיתית לעולם - שיעור התמותה מסרטן בקושי השתנה מאז 1971.

המשפט "ציפינו למכוניות מעופפות, ובמקום זה קיבלנו 140 תווים" הוא אחד מהחביבים על תיל בחודשים האחרונים. אליו הצטרפו גם יזם הטכנולוגיה מקס לבצ'ין, שותפו של תיל לייסוד פיי־פאל, ואמן השחמט גארי קספרוב. השלושה אפילו כתבו ספר, שאמור לצאת לאור במארס 2013 תחת השם The Blueprint: Reviving Innovation, Rediscovering Risk and Rescuing the Free Market ("התוכנית: החייאת החדשנות, גילויו מחדש של הסיכון וחילוץ השוק החופשי"). בספר הם מבטיחים לפרט תוכנית שתכלול בין היתר הסרת רגולציות וקיצור ביורוקרטיות ממשלתיות, לצד השקעות במחקר ופיתוח של טכנולוגיות משבשות, שתשים קץ ל"יזמות של נייר" שפושה בעולם כיום ותייצר מיליוני משרות.

בלומברג

תיל, לבצ'ין וקספרוב רחוקים מלהיות היחידים שחושבים כי בניגוד לאמונה הרווחת ולהרצאות הוויראליות הנלהבות, העידן הנוכחי הוא לא עידן של חדשנות פורצת דרך אלא של דעיכה. ניל סטיבנסון מאוניברסיטת MIT, למשל, טוען שבעוד 100 שנה אנשים יסתכלו על סוף המאה ה־20 והמאה ה־21 ויפסקו שהחברה האנושית היתה מאוד יצירתית, עד שהגיע האינטרנט ובלם את החדשנות האנושית למשך דור שלם.

טיילר קואן, אחד הכלכלנים המדוברים והמשפיעים בעולם כיום, מאמין גם הוא שבמקום לחיות בעידן של חדשנות אדירה, אנחנו חיים בעידן של דעיכה כואבת. על ההבחנה הזאת ביסס את ספרו The Great Stagnation("הקיפאון הגדול"), שבו הוא טוען כי בהתחשב בשינויים מרחיקי הלכת בחיי היומיום במחצית הראשונה של המאה ה־20 – זו שהביאה חשמל לכל בית, אנטיביוטיקה, שירותים עם מים זורמים, כלי רכב ממונעים ותקשורת אלקטרונית – העידן הדיגיטלי הביא עמו בעיקר שינויים קלים באופן שבו אנו חיים. את החשמל והדלק שלנו אנחנו עדיין מפיקים באמצעות דלקים מאובנים, לא יישבנו את החלל ואין לנו מכוניות מעופפות. הדבר היחיד שבאמת השתנה בחיי היומיום שלנו הוא התפקיד שתופס בו המחשב, וגם הוא הומצא בפועל לפני עשרות שנים ומאז רק משתפר. הדעיכה של עידן הזהב הטכנולוגי, טוען קואן, היא שגרמה לצמיחה המאכזבת שמאפיינת את עידן האינטרנט. "רוצים צמיחה? תביאו חדשנות", היה שומפטר אומר.

אולם יש כאלה שמאמינים שעם קצת סבלנות, המהפכה התעשייתית הבאה תבוא גם תבוא - והיא תהיה אדירה. את אותם אנשים אפשר לכנות "טכנופטימיים", וחלקם הגדול מאמין בתיאוריית הסינגולריות שמקדמים עתידנים כמו ריי קורצווייל, שגורסת כי בנקודה מסוימת בזמן הטכנולוגיה תהיה חכמה מהאדם. העידן הדיגיטלי, מאמינים האופטימיים, ובהם אריק בריניולפסון מאוניברסיטת MIT, יביא עמו שינויים מרחיקי לכת באופן שבו אנחנו חיים ועובדים. האם זה באמת יקרה? קשה לדעת. חדשנות, מסביר ברקון, אינה תהליך ליניארי. לחדשנות יש חיים משל עצמה, וטכנולוגיות משבשות מצליחות לשבש את העניינים בגלל שורה של נסיבות ייחודיות. כך שבעתיד, חדשנות טכנולוגית אולי תוביל אותנו ליישב את מאדים או לפתח אינטליגנציה מלאכותית שתהיה חכמה מאתנו. ואז, אולי, ניזכר מה באמת פירושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#