קחו 100 אלף דולר ועזבו את הלימודים בהארווארד - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מלגה מהחלומות

קחו 100 אלף דולר ועזבו את הלימודים בהארווארד

לאחר שהכריז על קץ החדשנות והציע להקים ערים על אסדות קידוח עובר היזם הסדרתי פיטר תיל לניסוי שאפתני חדש. הפעם בתחום ההשכלה הגבוהה

22תגובות

אידן פול היתה אמורה להמשיך את לימודיה בפרינסטון. היא היתה אמורה להתרוצץ בין הרצאות, לקרוא ספרים, להצליח בבחינות. בקיצור, אפשר היה לצפות שהיא תטפס בסולם של האוניברסיטה הוותיקה אל מקום נכסף בקרב האליטה של ארצות הברית.

שום דבר מאלה לא קרה. במקום זאת החליטה פול, למרות כישרונותיה ושאיפותיה, הדומים לאלה של רבים מתלמידי אוניברסיטאות העילית בארצות הברית, לעשות משהו יוצא דופן לסטודנטית בפרינסטון. היא נשרה. זה לא בגלל העלות המופרזת של הלימודים; בפרינסטון העלות מגיעה ל־55 אלף דולר בשנה. היא פשוט קיבלה הצעה טובה יותר, ואולי גם הזדמנות לקבל חינוך טוב יותר.

פול, בת 20, משתתפת באחד הניסויים יוצאי הדופן ביותר הנערכים בחינוך הגבוה כיום. הניסוי מעניק פרסים לאנשים צעירים שלא הולכים לאוניברסיטה, ובמקום זאת מחליטים לצלול לעולם האמיתי של המדע, הטכנולוגיה והעסקים.

Thiel Fellowship

הרעיון אינו מטורף כל כך. אחרי הכל, ביל גייטס וסטיב ג'ובס נשרו והלך להם לא רע. כמובן, הצלחה מסוגם היא נדירה, עם או בלי תואר. גייטס וג'ובס שינו את העולם. פול רוצה לשנות אותו, כמוהם, והיא ממהרת. היא כבר יצרה פאנל סולארי זול והיא מתחילה לנסות אותו באפריקה.

"היו לי קוצים לצאת לעולם ולהוציא לפועל את הרעיונות שלי", היא אומרת. בזמן שבו רבים מפקפקים בערכו של תואר אוניברסיטאי, וכשהסיכויים למצוא עבודה בסיום הלימודים נמוכים מאלה שבעבר, אולי אין זה מפתיע לראות תנועה של "לא חוזרים ללימודים" שצצה בארצות הברית. מה שמפתיע הוא איפה היא צצה ומי עומד מאחוריה.

היוזמה לפתות קומץ סטודנטים מצטיינים לעזוב את פרינסטון, הרווארד ו־MIT נולדה במוחו של פיטר תיל, 44, מיליארדר והוגה חופשי עם הצלחה מוכחת בעמק הסיליקון. ב־1998, בתקופת השגשוג של הדוט.קום, הימר תיל על חברה שנהפכה לפייפאל, ענקית התשלומים המקוונים. לאחר מכן הוא השקיע בחברה קטנטנה ששמה פייסבוק.

מאז 2010 הוא מממן אנשים מתחת לגיל 20 שרוצים לגלות את הדבר הגדול הבא - בתנאי שהם לא יחפשו אותו באולמות האוניברסיטה. ההצעה שלו היא כזו: 50 אלף דולר לשנה במשך שנתיים, בלי הרבה שאלות. רק בלי אוניברסיטה, אלא אם הקורס באוניברסיטה דרוש לפרויקט שהם עושים עבור תיל.

100 אלף דולר ביד בלי שום התחייבות? אין פלא שקשה יותר להשיג מלגה של תיל מאשר להיכנס לפרינסטון. תיל - שסיים את סטנפורד ב־1989 ואת בית הספר למשפטים של סטנפורד ב־1992 - עשה כותרות עם ההצעה החריגה שלו. פחות נכתב על קומץ האנשים האמיצים שהצליחו להשיג את המלגה בתקווה להיות גייטס או ג'ובס הבאים.

המלגאים הראשונים של תיל נמצאים עתה בשנה השנייה של התוכנית. 20 איש נוספים נבחרו בקיץ. בקשות ל־2013 עדיין לא מתקבלות; התאריך להגשתן יתפרסם בסתיו באתר ThielFellowship.org. המועמדים חייבים להיות מתחת לגיל 20 בעת הגשת הבקשה. הצעד האחרון בתהליך הוא קלאסיקה של עמק הסיליקון: המועמדים מקבלים שתי דקות וחצי להציג את הרעיון שלהם למנטורים העתידיים, שרובם יזמים מצליחים.

סרט תעודה של CNBC על התוכנית, "20 מתחת ל־20: לשנות את פני המחר" שודר בקיץ, ובו תוארו ההצעות השונות. אישה אחת הציעה תוכנית לימודים חדשנית לסטודנטים זרים והתנצלה על מבוכתה על הבמה. אחר התעלם מההוראות ודיבר מאמצע הבמה, בנוסח הרצאות TED. ואז הם והאחרים המתינו לשאלות של המנטורים שישבו בקהל.

בשנתיים האחרונות, 40 מלגאי תיל נבחרו לאחר שרשרת ראיונות שנערכו על ידי 15־20 אנשים. הם לא בדיוק מייצגים חתך של האוכלוסייה בארצות הברית. רק ארבע הן נשים. המועמדים הגיעו מ־42 מדינות, מבהוטן ועד אתיופיה וגואטמלה, אולם רק שישה מהנבחרים היו מחוץ לארצות הברית - ארבעה מקנדה, אחד מבריטניה ואחד מרוסיה. רבע מהמועמדים פנו מיד לאחר סיום בית הספר התיכון או לימודי בית.

פול למדה הנדסת מכונות בפרינסטון כשפנתה לתוכנית, בתקווה לפתח פאנל סולארי עמיד וזול שעוקב אחר נתיב השמש. היא קוראת לו SunSaluter (המצדיע לשמש). היא מתחילה לבחון את הגרסה האחרונה שלו בקירינדי שבאוגנדה ובקרגוואה שבטנזניה. לשם כך עזבה את פרינסטון בתום שנת הלימודים השנייה, והיא אומרת שעקומת הלמידה שלה היתה חדה. "ביליתי את השנה הראשונה של המלגה בלימוד על תעשיית האנרגיה הסולארית, מה נדרש כדי להוציא מוצר לשוק ובמה אני טובה", היא אומרת. "העיתוי היה מושלם".

ואולם כשניסתה את הפאנל הסולארי בקניה, היא למדה לקח בלתי צפוי. ילדים מקומיים פגעו בו, בניסיון לפתוח את הברגים. פול, אסיאתית־קנדית, עוררה עניין רב בכפרים. "בעולם האמיתי", היא אומרת, "לא יודעים מה הולך לקרות". היא נאלצה ללמוד להסתמך על שיתוף פעולה של זרים - ואין זה דבר של מה בכך לאישה שרגילה לדבר מהר ולנוע מהר. "אחד הלקחים החשובים שלמדתי היה שחייבים להיות גמישים", היא אומרת. "היו ימים שרק רציתי לחזור לאוניברסיטה".

בלומברג

פול מיודדת עם עוד מלגאית של תיל, לורה דמינג, 18. דמינג מבריקה להפליא. כשהיתה בת 12, משפחתה עברה לסן פרנסיסקו מניו זילנד כדי שתוכל לעבוד עם סינתיה קניון, חוקרת בתחום הביולוגיה המולקולרית העוסקת בהזדקנות. כשדמינג היתה בת 14, המשפחה עברה שוב, הפעם לאזור בוסטון, כדי שתוכל ללמוד ב־MIT.

"משפחות של אתלטים ברמה אולימפית מקריבות קורבנות כאלה כל הזמן", אומרת טביתה דמינג, אמה של לורה. "כשגרנו לידה בבוסטון היה לנו מזל אם היינו רואים אותה פעם בחודש. היא מעולם לא חזרה לסופי שבוע". ג'ון דמינג, אביה של לורה, סיים את אוניברסיטת ברנדייס בגיל 35, אבל הוא אומר כי אינו מעריך חינוך רשמי בכל רמה שהיא. בתו למדה לימודי בית. "אני לא יכול לחשוב על סביבה גרועה יותר מבית ספר אם ברצונכם שילדיכם ילמדו לקבל החלטות, לנהל סיכונים ולקחת אחריות על בחירותיהם", כתב דמינג, משקיע, באימייל. "במקום לשלוח אותם לבית ספר, הוציאו את ילדיכם לחופשי בעולם. הציגו בפניהם את קשיי המציאות, שהחשוב בהם הוא ללמוד לפרנס את עצמך. אני מתעב את מה שנקרא באמריקה 'חינוך'".

בתו שואפת להאט את ההזדקנות בשל מצבה של סבתה, אם אמה, ברטי דמינג, 85, שהחלה לסבול מבעיות ניוון שרירים נוירולוגי עשור לפני כן. לורה, שעתה היא מלגאית בשנתה הראשונה בפרויקט של תיל, מבלה את ימיה בסריקת מגזינים רפואיים בחיפוש אחר קומץ חוקרים הראויים למימון הון סיכון, בהמשך לעבודה שכבר החלה בה. "אני מנסה לאתר טיפולים לנזקי הזדקנות שמאטים או הופכים את הכיוון שלהם", היא אומרת. "כבר ביליתי שש שנים בתחום הזה. עד כה מצאתי רק כמה חברות, שתיים או שלוש, שאני ממש אופטימית לגביהן".

גם היא טעמה את טעם הכישלון. "אנשי ההון סיכון שפגשתי היו ספקניים בתחילה", היא אומרת. "אנשים אומרים 'לא' כל הזמן. קיבלתי הרבה דחיות. נדרשו כמה חודשים כדי לגרום להם להבין כי מחקר בשלב ראשוני אינו רווחי. זה יכול להגיע מאוחר יותר, אם בונים את החברה ממש טוב". הודות למלגת תיל, הגישה שלה לכמה מאנשי העסקים המצליחים בארצות הברית היתה קלה ומהירה. "עשיתי רשימה של 50 האנשים שרציתי לפגוש, ופגשתי כמעט את כולם", היא אומרת. "זה באמת תלוי בקשרים שיש לך ובאנשים שאת מכירה. היה לי משוב חיובי מאוד וקיבלתי כמה סכומי כסף גדולים".

אביה קורא לה "חסרת מנוחה קטנה", אבל לא כל ההורים מתלהבים כל כך מהעניין. מלגאית אחרת של תיל, נור סידיקי, 18, היא בתם של הורים שנולדו בפקיסטן. "הורי היו מזועזעים", היא אומרת. "זו לא הדרך הבטוחה ביותר. הגשתי את הבקשה בסתר". היא דחתה את הלימודים - לאחר שהתקבלה בין היתר לאוניברסיטאות בראון, שיקגו ווירג'יניה - בניסיון לסייע לעובדים עניים במדינות מתפתחות ליצור קשרים עם עסקים באמריקה. עתה הוריה יודעים על המלגה, ותומכים בה.

פרנסס זומר, המנהלת חברה לראיית חשבון בטורונטו, לא התלהבה כל כך כשבנה, כריסטופר אולה, בן 19, החליט לעזוב את אוניברסיטת טורונטו, אחת המובילות בקנדה. הוא כבר למד שם מתמטיקה במשך שנה. "החלק הקשה היה שהוא לא חזר ללימודים", אומרת זומר. "הדלת נסגרה". עתה מחלק אולה את זמנו בין בית אמו בטורונטו לבין משהו שנקרא אכסניית ההאקרים ליזמי טכנולוגיה מתחילים, הנמצאת באזור עמק הסיליקון - ואמו שינתה את דעתה לחלוטין. "אלה דברים שלא לומדים בכיתה. הוא כותב בלוגים, הוא מלמד, הוא כותב תוכנה", היא אומרת. "אני חושבת שזה מבריק. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שקיבלו תואר ראשון וזה לא שווה דבר".

ומה יקרה אם לא יצליח בעמק הסיליקון? "אפשרות הכישלון עלתה על דעתי", מודה זומר. "יש שלוש אפשרויות: הוא יצליח מאוד ויישאר, הוא לא יצליח ויישאר, והוא תמיד יכול לחזור הביתה. אלה החיים שלו".

דילן פילד, 20, כבר היה מתמחה בפליפבורד, האפליקציה לקריאת חדשות ומדיה חברתית, כשזכה במלגת תיל. הוא עזב את אוניברסיטת בראון כדי לעבוד על אפליקציית תמונות מבוססת דפדפן לחובבנים שתהיה זולה, קלה לשימוש וידידותית, ותתחרה בפוטושופ הנמכרת בעיקר למשתמשים מקצוענים. במה שנוגע לאנשים רגילים, "רוב הכלים היצירתיים שלנו הרוסים כעת", אומר פילד. "אם יש לי רעיון בלי הכלים להוציא אותו לפועל, זה שגוי מבחינה מוסרית. הכלים שלנו צריכים להשתפר ולהיות נגישים. אני מאמין שהשוק הזה הוא ענקי".

פילד הוא חבר טוב של אולה, הכותב תוכנה להדפסה תלת ממדית. אולה, שמתנדב בחלק ניכר מזמנו בטורונטו, הוא יוצא דופן בקבוצה זו של ממציאים, שרבים מהם חדורי תשוקה לשווק את המצאותיהם. "אני לא מקים חברה עכשיו", הוא אומר. "אני רוצה ליצור כלים מגניבים לאנשים אחרים".

קונור זוויק, 19, עזב את הרווארד כדי לעבוד על אפליקציית משחקים לסמארטפונים - "קוקו קונטרולר" כפי שהוא מכנה אותה - שהוא מקווה כי "תחולל מהפכה במשחקים ניידים". מבחינתו, כמו מבחינתם של מלגאים אחרים, המתת של זמן, כסף וגישה שמעניקה מלגת תיל היא כמעט תופעת נלווית.אם המלגאים ממקדים את כל האנרגיה שלהם במלגה ולא בעבודתם, "כנראה שהם עושים משהו לא נכון", הוא אומר. "זה איבוד הפוקוס. היתרון הוא האשרור של הרעיונות שלנו. הכסף נחמד, אבל כבר יש לי מספיק הכנסה מפרויקטים אחרים ואני לא צריך אותו".

אנשים רבים, מהאוניברסיטאות ומחוצה להן, מטילים ספק בזלזול הבוטה של תיל בניסיון שמקנים לימודים אקדמיים. אנתוני קרנבל, מנהל המרכז לחינוך וכוח עבודה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אומר כי המלגות נחמדות, אבל המסר הרסני. "הילדים יוצאי הדופן והמוכשרים הללו נמצאים בסביבת למידה רבת עוצמה", אומר קרנבל. "הם אנשים שזכו בפריבילגיה אדירה וניתנה להם אפשרות לפתח את כל כוחות הסוס שלהם ללא מגבלות. אני חושב שזה חריג ביותר".

חינוך אקדמי הוא חיוני לאנשים מרקע פחות עשיר, אומרת כרמן וונג אולריך, מייסדת שותפה של אלטה ולת מנג'מנט, חברת השקעות של שלוש נשים בעיר ניו יורק. "שחורים ואסיאתים רבים לא יכולים להרשות לעצמם לשאול אם האוניברסיטה שווה את זה".

אולריך, שנולדה בהארלם, גדלה במשפחה של שישה ילדים. היא ואמה עבדו כמלצריות. כיום היא מנטורית של צעירים ממוצא לטיני. "לא כולנו מתחילים מאותה עמדת זינוק", היא מסבירה. "אני בהחלט תומכת בכמה מהרעיונות של תיל, אבל הילדים שבתוכנית שלו נמצאים קילומטרים לפני רבים אחרים. ללכת לעמק הסיליקון? להקים עסק משלך? רבים מאתנו הם הראשונים במשפחה שבכלל מגיעים לאוניברסיטה". קרנבל אומר על התוכנית: "זה ניסוי במעבדה. נחכה ונראה".

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#