מדריך ליזם הישראלי ביבשת הזורחת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ישראל-אפריקה

מדריך ליזם הישראלי ביבשת הזורחת

אפריקה אינה יעד יצוא מועדף על התעשייה הישראלית, אבל בשנים האחרונות מתחילים לטפטף ליבשת יזמים ישראלים מתחומי המים, החקלאות ואפילו חברות נישה שמשווקות מוצרי יוקרה. איך ליהנות מהצמיחה המהירה מדרום לסהרה

תגובות

רגע לפני פתיחת טורניר גביע אפריקה לאומות בכדורגל שנערך בינואר השנה בבירת גבון, ליברוויל, קרסה מערכת החשמל באזור האצטדיונים, אבל את המארגנים מטעם ממשלת גבון זה לא ממש עניין. הם שילמו לחברת האבטחה הישראלית, מגל מערכות אבטחה, כדי שתאבטח את המשחקים, ומבחינתם היא צריכה לספק את השירות. אז מה אם המערכות פועלות על חשמל, אז מה אם יורד כל כך הרבה גשם, עד שהמים שחודרים לכל מקום מציפים את התשתיות ומשביתים את מערכת החשמל כדבר שבשגרה. "מזל שהבאנו גנרטורים והקמנו קווי חשמל חלופיים", מספר סמנכ"ל השיווק והפיתוח העסקי של מגל, חגי כץ. "אמצעי הגיבוי האלה אפשרו את הפעלת מצלמות האבטחה ומרכזי השליטה והבקרה, והמשחקים נפתחו כמתוכנן".

בלומברג

זו לא היתה התקלה היחידה שבה נתקלה הספקית הישראלית בעסקה לאבטחת הטורניר, וגם לא ההוצאה החריגה היחידה שנדרשה לכסות. גם התשלום תמורת העבודה נעשה לפי סטנדרטים אפריקאיים קלאסיים: עוד לפני המשחקים עצמם, חל עיכוב בהעברת המקדמה שהיתה אמורה לשמש למימון עבודות ההכנה ורכישת הציוד. הסכום הראשון שקיבלה מגל, ונועד לכיסוי הוצאות רכישת הציוד, הועבר לידיה באיחור של חודשיים; לאחר מכן, כשהציוד המתוחכם והיקר נשלח לאתר בגבון, התברר שאין לאפריקאים היכן לאחסן אותו ושהחדר שהובטח לחברה לשם התקנת הציוד כלל אינו קיים. "הקבלן המקומי נעלם", נזכר כץ. "נאלצנו לשכור קבלן אחר ולבנות את החדר מעכשיו לעכשיו".

במלים אחרות, כל הניסיון רב השנים שצברה חברת מגל בעבודה מול צוותים מקומיים בעשירות מדינות לא הכין אותה לאתגר של התנהלות בשוק האפריקאי - אתגר שהחל כבר בעצם קבלת המכרז, אליו הגיעה בזכות קשרים עם גורם ישראלי הפועל בגבון שידע לקשר בינה לבין מנהלי הפרויקט, והסתיים בתנאי המחיה של הצוותים הישראליים שנשלחו לאתר. "התנאים באפריקה לא קלים", מספר כץ. "לפעמים נגמרים המים בברזים וישנן הפסקות חשמל נוראיות. אין מספיק חדרים בבתי מלון ברמה סבירה ובמעטים שקיימים גובים מחירים גבוהים. לפעמים אפילו רכישת מזון היא בעיה - למקימי הפרויקט בגבון שלחתי אוכל מהארץ. תשתיות תקשורת אמנם קיימות, אבל חלקן חלשות. בפרויקט בסדר גודל כזה נדרשת תקשורת שוטפת עם העובדים, אבל מחירי הסלולר מטורפים ולא תמיד התקשורת מספיק טובה כדי לדבר בסקייפ".

קשיים כאלה הם מנת חלקן של חברות רבות שפועלות באפריקה, ובכל זאת, ההזדמנויות שמציבה כיום היבשת הצומחת בפני חברות ישראליות הן גדולות מכדי שניתן יהיה לוותר עליהן. בשנת 2050 צפויה אפריקה לאכלס כרבע מאוכלוסיית העולם. כבר עתה, לפי נתונים שמפרסמת קרן המטבע הבינלאומית, הצמיחה הממוצעת של המדינות השונות ביבשת שנייה רק לזו של מדינות אסיה, והיא מלווה בתהליכי עיור מואצים וביצירתו של מעמד ביניים. על רקע זה דרוש למדינות אפריקה שיפור משמעותי בתשתיות - החל בדרכים ובשדות תעופה, עבור בתקשורת, בנקאות ומערכות ארציות של חשמל ומים וכלה בנדל"ן. בתוך כך, על המדינות באפריקה לייצר תעסוקה למאות המיליונים שיגיעו לערים, ולאחרים שיישארו בכפרים. עתודות הקרקע החקלאית ביבשת, שהן מהגדולות בעולם, יכולות לשמש לגידולי חקלאות מודרניים.

כל אלה מייצרים שפע של הזדמנויות לחברות ישראליות שקודם לכן לא ראו במדינות אפריקה שוק פוטנציאלי. אם בעבר פעלו באפריקה בעיקר חברות ישראליות מתחומי הביטחון, האבטחה, היהלומים והמכרות, כעת היא מושכת גם חברות מתחומי התקשורת, המים, החקלאות, האנרגיה חלופית והפיננסים, וגם חברות מתחומי נישה מפתיעים כמו מוצרי יוקרה לאלפיון העליון או אמצעי תשלום להמונים, דוגמת ארנק אלקטרוני. עם זאת, לפי שעה, רוב החברות הישראליות עדיין רואות בפעילות עסקית באפריקה יותר סיכונים מיתרונות, ורק מעטות מהן כבר פועלות ביבשת.

נספח מסחרי אחד בכל היבשת

אם להוציא מהחשבון את דרום אפריקה, שלה קשרים עסקיים מגוונים וארוכי שנים עם חברות ישראליות, הרי שבאפריקה פועלים כיום רק כ־50 יצואנים ישראליים שמייצאים אליה ביותר ממיליון דולר כל אחד. הגדול שביצואנים אלה הוא חברת האנרגיה פז, המייצאת תזקיקי נפט לניגריה, ועל פי ההערכות ייצאה ב־2011 ביותר מ־300 מיליון דולר. שנייה בגודלה - מספנות ישראל שייצאה ביותר מ־100 מיליון דולר, ואחריהן בפער גדול אי.סי.איי טלקום, המייצאת ביותר מ־10 מיליון דולר, ושאר החברות שמייצאות בהיקפים קטנים יחסית של בין מיליון דולר ל־10 מיליון דולר. עם אלה נמנות מפעלי ים המלח, מגל מערכות ביטחון, נטפים, צמח תערובות אגודה חקלאית, גניגר מפעלי פלסטיקה, י.ט.ס יוגב שירותי שיווק וצ.ל.פ תעשיות. גם תמהיל היצוא לאפריקה אינו דומה לזה המקובל ביעדים אחרים, ומבוסס על כימיקלים וזיקוק נפט, שירותי אבטחה ומוצרים צבאיים. הוא אינו כולל רכיבים אלקטרוניים, תרופות, מכשור רפואי או יצוא חקלאי.

אחד החסמים המעכבים כניסה מסיבית יותר של חברות ישראליות לפעילות באפריקה הוא הסכסוך הישראלי־פלסטיני ומצבה הבינלאומי המיוחד של ישראל. מדינות רבות באפריקה, ובהן צ'אד, ניז'ר, מאלי, מאוריטניה וגינאה, מגלות אהדה לצד הפלסטיני, ולישראל אין יחסים דיפלומטים עמן. עם זאת, הקושי המדיני בוודאי אינו החסם היחידי העומד בדרכן של החברות הישראליות למימוש הפוטנציאל הכלכלי של סחר עם מדינות אפריקה, שרק בתשע מהן - אנגולה, אתיופיה, גאנה, דרום אפריקה, חוף השנהב, ניגריה, סנגל, קמרון וקניה - פועלות נציגויות של משרד החוץ הישראלי. ישראל מחזיקה ביבשת נספחות מסחריות אחת בלבד, הפועלת בדרום אפריקה.

ראש המחלקה הכלכלית במכון היצוא, שאולי כצנלסון, אומר כי בשנת 2011 הסתכם יצוא סחורות מישראל לאפריקה (בניכוי היצוא לצפון אפריקה) בכ־1.84 מיליארד דולר - גידול של כ־27% לעומת השנה הקודמת - והגיע לכ־2.7% מכלל יצוא הסחורות מישראל. מתוכו, משקלו של היצוא ל־22 המדינות ביבשת שהן הרלוונטיות ביותר ליצואנים ישראלים הוא כמעט שלושה רבעים - כ־1.35 מיליארד דולר. ואולם נתוני היצוא מטעים, כיוון שהם מושפעים מעסקות חד פעמיות ומיצוא של שניים־שלושה שחקנים מרכזיים בכל מדינה. ניתוח של הרכב היצוא למדינות אפריקה, שגם אותו ערך מכון היצוא, מגלה שלמרות שהיקפי היצוא לדרום אפריקה ולניגריה, למשל, דומים (כ־350 מיליון דולר ב־2011), הרי שהיצוא לדרום אפריקה הוא מגוון הרבה יותר מאשר היצוא לניגריה, ש־85% מתוכו מבוסס על שלושה יצואנים מובילים.

 

רוצים לדעת מהן ההמלצות העדכניות של מכון הייצוא?
הן מתפרסמות בגיליון אוקטובר של
  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

 

 

הנספח המסחרי של ישראל בדרום אפריקה, איתי מלכיאור, שנכנס לתפקידו בקיץ האחרון, אומר כי בכוונתו לטפל גם בהזדמנויות העסקיות בנמיביה, בזימבבואה ובבוטסואנה. אף על פי שיצואנים רבים מדגישים את הבידול בין מדינות אפריקה, מלכיאור דווקא מחזיק בתפיסה המסורתית שלפיה השער ליצוא ליבשת כולה מצוי בדרום אפריקה: "חברות דרום אפריקאיות רבות מחזיקות נציגויות או חברות בנות בכל אפריקה, ולכן קשר אתן יכול לפתוח פתח למדינות נוספות", הוא אומר למגזין TheMarker. "בנוסף, דרום אפריקה היא בעלת אופי מערבי יותר מזה של מדינות אחרות ביבשת, לכן קל יותר לפעול כאן מבחינה מנטלית".

לדברי מנהל מינהל סחר חוץ במשרד התמ"ת, אוהד כהן, דרום אפריקה אכן מובילה כיעד ליצואנים מישראל (היעד השני, בפער ניכר, הוא ניגריה). "אנחנו מסתכלים על אפריקה כעל שוק בעל פוטנציאל לשיעורי צמיחה גבוהים מאוד", אומר כהן. "אנו גם צופים שאלה יימשכו, אם כי לא ברור אם באותו קצב. הוא מגלה כי בשבועות הקרובים יחל תהליך חשיבה משותף של רשויות ממשלתיות שונות - בהן משרדי החוץ והחקלאות, אשרא (החברה הממשלתית לביטוח סיכוני אשראי) ומכון היצוא - במטרה לראות כיצד ניתן לשרת את התעשייה הישראלית בצורה יותר נכונה. "יכול להיות שנצטרך לפתוח עוד שתי נספחויות, אחת במזרח היבשת ואחת במערב, אבל אנחנו עוד לא בשלב ההחלטה", הוא אומר.

לא מספיק להיות הכי טובים


שוק התקשורת הוא אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים באפריקה וחברות ישראליות השכילו להשתלב בו, אם כי גם בתחום זה הפוטנציאל הלא ממומש גדול. במגזר שנפתח להשקעות זרות לפני יותר מעשור הושקעו עד כה כ־60 מיליארד דולר. ביבשת, שבחלקים נרחבים ממנה כלל אין תקשורת קווית, התפתחה במהירות התקשורת הלוויינית והסלולרית. על פי נתוני מכון היצוא, מספר מנויי הסלולר באפריקה צפוי להגיע בסוף 2012 ל־735 מיליון, ומספרם של משתמשי האינטרנט ל־140 מיליון - כל זאת, ביבשת שמספר תושביה הכולל הוא כ־870 מיליון. שיעור השימוש באינטרנט באמצעות טלפון סלולרי באפריקה הוא מהגבוהים בעולם, והמדינות המובילות בשיעור השימוש הן זמביה, ניגריה, זימבבואה, אתיופיה וקניה.

שווקי התקשורת במדינות אפריקה מנוהלים בחלק מהמקרים על ידי חברות ממשלתיות מקומיות ובחלקו האחר על ידי משקיעים זרים, ופועלות בהם חברות פרטיות, כמו שלוחות של אורנג', ארטל ההודית או MTN מדרום אפריקה, לצד חברות מקומיות ממשלתיות או חצי ממשלתיות. מכאן שקיימות בו הזדמנויות להשקעה במרחב שבין תקשורת לוויינים לתקשורת סלולרית.

"שוק התקשורת באפריקה מסומן אצלנו כיעד אסטרטגי", אומר דוד משה, סמנכ"ל מכירות אפריקה של חברת סיבידיה נטוורקס (cVidya), שפיתחה מערכות בקרה על חיובים והונאות עבור חברות תקשורת, ומשווקת אותה בעולם בכ־50 מיליון דולר בשנה. משה, שמאחוריו כ־15 שנות ניסיון בעבודה מול השווקים האפריקאיים, סבור שהעסקים עם חברות ביבשת עודם בחיתוליהם, ומגלה כי מכירות החברה ביבשת אינן חורגות לפי שעה מסדרי גודל חד־ספרתיים. הפוטנציאל אמנם גדול, הוא אומר, אך המימוש אינו פשוט - במיוחד כשהמתחרים מגיעים לפעמים עם מזוודות מזומנים. "כדי שמישהו ירצה בכלל לעשות אתך עסקים צריכים לשרור יחסי אמון אישיים. זה לא מספיק שיהיה לך המוצר הכי טוב, הוא גם צריך להיות במחיר מתאים. לא פעם מעדיפים מוצר זול על פני מוצר בטכנולוגיה מתקדמת יותר, שהוא גם יקר יותר", הוא מוסיף. "הדרך לפעול באפריקה היא עם נציגים מקומיים, בעלי קשרים שמסייעים לקדם מוצרים שלנו מול חברות מקומיות. ללקוח באפריקה חשוב לראות קרוב לבית מישהו שיכול לתת לו תמיכה, חלפים והדרכות".

האם נתקלתם בבקשות לתשלום שוחד?
"לא, אך היה מקרה אחד שבו מתחרים שהיו על סף פשיטת רגל שמו לנו מקלות באחד המכרזים של חברת תקשורת חצי ממשלתית, הפועלת כמפעיל קווי וסלולרי. היינו הכי טובים ברמה הטכנית ובמחיר, ופתאום הודיעו שחברה אחרת זכתה במכרז. השותף שלנו במקום בדק ועלה חשד לשוחד, דיווחנו לרשויות ונפתחה חקירה. בינתיים לא קורה כלום והסוכן שלי בשטח מנסה לראות אם אפשר להתקדם בפרויקט. נתקלתי גם במצבים שבהם מקבלי ההחלטות בחברה יזמו בעצמם חלק מההונאות. בשנים האחרונות זה פחת כי יותר ארגונים נכנסים לאפריקה, אבל ראיתי סינים שמגיעים עם מזוודות כסף, וזה משהו שאני לא יכול לעשות. סיכון נוסף באפריקה הוא מוסר התשלומים. כמעט לא קרה שקיבלתי את הכספים כפי שסוכם, תמיד הייתי צריך לרדוף אחרי הכסף".

חילופי שלטון משפיעים גם הם על תחלופת המנהלים בחברות ממשלתיות, ולא פעם המנהלים החדשים שרוצים להטביע חותם הופכים מכרזים והחלטות שהתקבלו על ידי קודמיהם. "הגענו למקום ראשון במכרז באחת המדינות", מספר משה. "לפני חודשיים, אחרי שפרסמו את התוצאות, הודיע לי השותף המקומי שלי שמתחלף סמנכ"ל התפעול בחברה ושמחפשים מחליף. המחליף נבחר לפני חודש והחליט ללמוד מחדש את החומר. לא פעם קרה שמכרזים מתבטלים ומתחדשים. זה חלק מריצת המרתון ביבשת, כל מי שעובד שם חייב לרוץ מרתון".

שוק מפתיע למוצרי פרימיום

השחיתות באפריקה, וליתר דיוק תופעת השוחד, מוכרים היטב לכל מי שפועל ביבשת. ברבות ממדינות אפריקה קשה לזכות במכרז ממשלתי בלי לתת שוחד והמקומיים לא תמיד רואים בזה מעשה שאינו מוסרי. ישראל חתומה על אמנת השוחד הבינלאומית האוסרת מתן שוחד בעסקות בינלאומיות. חברה שתיתפס נותנת שוחד תתקשה לעשות עסקים עם חברות ממדינות מערביות החתומות על האמנה, ואם היא נסחרת בארצות הברית, צפויה לה ענישה נוספת מצד הרשויות האמריקאיות. ואולם אף שדי באיום זה כדי למנוע מחברות לתת שוחד באופן ישיר, נראה שלא כל היצואנים הישראלים הפנימו שמחובתם לוודא שהסוכנים הפועלים בשמם אינם משמנים את דרכם לעסקות באמצעות שוחד.

במדד החופש הכלכלי IEF) Index of Economic Freedom), המדרג את מדינות העולם על פי עשרה פרמטרים כלכליים ובהם כאלה הנוגעים לשחיתות ולשוחד, אין מדינה אחת באפריקה שזוכה לציון "עובר" בכל הקשור בחופש משחיתות. בדירוג, שבו 1 הוא הציון הנמוך ביותר ו־100 הגבוה ביותר, זוכה בוטסואנה לציון 58 - הציון הגבוה ביותר שהוענק למדינה אפריקאית. אחריה מדורגות מאוריציוס (54), דרום אפריקה (45), נמיביה (44) וגאנה (41). בולטות לרעה במדד השחיתות, אפילו במונחים אפריקאיים, גיניאה המשוונית ואנגולה (19), הרפובליקה הדמוקרטית קונגו (20), קונגו (21) וחוף השנהב וקמרון (22).

ממצאים אלה אינם מפתיעים את המשנה למנכ"ל מכון היצוא, ליאור קוניצקי, שמכיר מקרוב את דרך החתחתים המצפה ליצואנים הישראלים שנאלצים לא פעם לנווט לבדם בסבך האפריקאי. "במערב אפריקה תקוע אחד הפרויקטים הגדולים של עיר בטוחה (מערכות שליטה ובקרה לניהול עיר, א"ק), כי השלטונות ספסרו בתדרים הנדרשים לתפעול המערכות", הוא מספר. "הם נתנו אותם לחברות, ועכשיו, למרות שיש תקציב לפרויקט, הוא לא יכול לצאת לדרך.

בימים אלה מכין קוניצקי משלחת של חברות תקשורת לתערוכת Africa Com שתיערך בדרום אפריקה בחודש הבא. "אנחנו יוצאים עם 21 חברות שיש להן פתרונות למפעילי תקשורת, לבנקים ולעסקים", הוא אומר. "שוק התקשורת באפריקה צומח בכ־20% בשנה וכרגע ידה של תקשורת הלוויינים על העליונה, כי אי אפשר להגיע לכל מקום עם סיבים אופטיים וסלולר. זו הזדמנות טובה לחברות כמו חלל תקשורת, גילת, תדיראן ספקטרלינק, אי.סי.איי, סרגון נטוורקס או רד".

גם קוניצקי סבור שהמחסור בנספחים מסחריים ברחבי אפריקה, מקשה על היצואנים הישראלים שצריכים למצוא דרכם לבד בסבך האפריקאי, מבלי לדעת מי אמין ומי יעקוץ אותם. "כולם חוששים מהתרבות העסקית, ממוסר התשלומים, מהתחרות ומשותפים מקומיים", הוא אומר. "מצד שני, אם אתה מצליח להתחבר, אתה מבטיח פס ייצור של פרויקטים. זה המודל שלי ליצואנים: תציעו למקבל החלטות בממשלה פרויקטים לשדרוג תשתיות, כמו 'העיר הבטוחה', או פרויקטים שנוגעים לתשתיות המים ולחקלאות. מה שיתקבל יועבר בדרך כלל אליכם לביצוע, ותוכלו לרתום לפרויקט חברות אחרות".

יש חברות שפועלות כך ומצליחות לנהל קשרי מסחר ענפים עם מדינות אפריקה במשך שנים רבות. כזו היא קבוצת LR, שעסקיה באפריקה החלו כבר בתחילת שנות ה־80, ועם הזמן התפרסו על פני מגוון תחומים, לרבות סחר בנשק, תקשורת סלולרית ולוויינית, חקלאות ותשתיות. לעומת זאת, ישנן גם חברות שמעדיפות כלל לא לעבור דרך המסנן הממשלתי וליצור קשר ישיר עם שותף מקומי. זה המודל שבו בחרה, למשל, יצרנית הדלתות שריונית חסם, שגילתה באפריקה שוק מפתיע דווקא למוצרים בטווח מחירים גבוה. "קולומבוס גילה את אמריקה, אנחנו גילינו את אפריקה", אומר מנכ"ל שריונית חסם, אבינועם שקד. "זה קרה במשבר 2008, כשהלקוחות באירופה התרסקו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי. חיפשנו שווקים חלופיים ומצאנו את אפריקה. כיום אנחנו מוכרים למאיון העליון שם דלתות יוקרה במחירים הכי גבוהים".

Markerweek

שריונית חסם מבצעת את מכירותיה באפריקה באמצעות נציגויות מקומיות בניגריה ובאנגולה. "30% מהיצוא שלנו הוא לאפריקה", אומר שקד, הסבור כי עבודה מול נציג מקומי היא הדרך הטובה ביותר לעשות עסקים במגזר הפרטי ביבשת. "אני לא עובד עם הממשלה, אבל אני מוכר דלתות לפלח השוק הגבוה ביותר, המורכב כנראה מאנשי ממשל במדינות האלה. יש פער עצום בין האליטה הכלכלית לציבור הרחב. כיוון שאני מוכר דרך נציג, שמוכר לקבלנים שמבצעים פרויקטים פרטיים, כמו בניית וילות, אני לא יודע אם מעורב כאן שוחד. אנחנו מנסים להגדיל את פריסת הנציגים שלנו במדינות נוספות, אבל זה לא קל. קשה למצוא אנשים ברמה הנדרשת של יכולות וקשרים".

לעשות עסקים מהקרקע

פרויקטים במימון גופים בינלאומיים, ובראשם הבנק העולמי, יכולים להגביר את הביטחון העסקי הרעוע באפריקה. הבנק העולמי מעורב במאות פרויקטים ביבשת בתחומי האנרגיה, החינוך, הבריאות, המים והסניטציה. ב־2011 העביר הבנק יותר מ־7 מיליארד דולר למימון פרויקטים לפיתוח באפריקה, ובמחצית הראשונה של 2012 אישר מעל 90 פרויקטים כאלה בהשקעה כוללת של כ־6.6 מיליארד דולר. המדינות הנהנות מהסיוע הגבוה ביותר של הבנק הן ניגריה, קניה, אתיופיה, גאנה וטנזניה. לדברי יצואנים ישראלים, קטנים סיכוייהן של חברות ישראליות לזכות במגה־פרויקטים, בגלל היקפם הגדול, אך הן יכולות להשתלב בעבודות שונות מול החברות הזוכות במכרזים אלה, או להתמודד על מכרזים קטנים יותר.

בחברת הספנות צים, שאניותיה פוקדות את אפריקה כבר 50 שנה, סבורים שליצואנים ישראלים יש שפע של הזדמנויות באפריקה ולא רק במכרזי ממשלה, מיצוא מזון ועד מקררים ותנורים. פעילותה של צים באפריקה היא 7%־10% מכלל פעילותה בעולם, ומחזור המכירות שלה לחברות אפריקאיות הוא כ־100 מיליון דולר בשנה. "אנחנו מייצאים מאפריקה מוצרים חקלאיים וחומרי גלם - בעיקר קקאו, קשיו ושומשום - ומייבאים אליה הכל, מטקסטיל ועוגיות ועד תנורים ומרצפות", אומר סמנכ"ל לוגיסטיקה בצים, שמוליק יוסקוביץ', האחראי על פעילותה של החברה באפריקה. לדבריו, צים פועלת בעיקר במערב ובדרום אפריקה - בניגריה, גאנה, חוף השנהב, טוגו ובנין. בעבר פעלה החברה גם במזרח היבשת, אך הפעילות באזור זה הופסקה בשנים האחרונות בעקבות ריבוי מקרי השוד סמוך לחופים המזרחיים.

בלומברג

ניגריה היא המדינה הגדולה והצרכנית ה"כבדה" ביותר באזור, אם כי הפחות בטוחה בו, מציין יוסקוביץ', ומוסיף כי "באפריקה צריך לעשות עסקים מהקרקע, צריך שיהיו לחברה אנשים שיישבו במקום וידעו להסתדר עם השלטונות, העובדים והשותפים. זה לא כמו במדינות מערביות שאפשר לפתוח פעילות עסקית ולבוא לשבוע אחת לחודש־חודשיים. כאן נדרשים אנשים שמכירים את אפריקה, מנהלים לא מקומיים. אנחנו עובדים עם ישראלים והודים שמעסיקים עובדים מקומיים". הוא אומר שלא קל לחיות ביבשת שפעם יש בה חשמל ופעם לא, פעם יש מים בברז ופעם לא, והמים היחידים שניתן לשתות הם מינרליים. "האנשים שלנו גרים בדירות נעולות בדלת פלדה, וגם דלת חדר השינה שלהם היא מפלדה וננעלת בלילות", הוא מספר. "הזרים לא נוהגים שם, לא יוצאים מהעבודה בשעות החשיכה ואם כן, נוסעים עם ליווי של חברות שנשכרו לצורך זה. במדינה כמו ניגריה, שהיא הכי מסוכנת, אי אפשר להסתובב סתם ברחובות - בניגוד לגאנה ולחוף השנהב, שבהן אפשר ללכת לבד לשוק".

אחד הסיכונים העסקיים באפריקה הוא התשלום שגם אם מקבלים אותו מהלקוח, לא תמיד ניתן להוציא אותו מהמדינה. "בכל מדינה התקנות שונות", אומר יוסקוביץ', "אבל בכולן יש בעיה להוציא מטבע זר החוצה. לדוגמה, צריך להוכיח שהכסף נגבה עבור פעילות בינלאומית כהובלה, אבל אנחנו גובים לא רק על הובלה אלא גם על שירותים מקומיים. בנוסף, הגבייה מתבצעת במטבע מקומי ולא פשוט להמיר אותו לדולרים". הוא סבור שניתן לעשות עסקים באפריקה גם ללא מתן שוחד. "אנחנו נתקלים בזה, אבל נמנעים מלעשות את זה. אפשר להסתדר בלי וצריך לדעת, שזו חרב פיפיות. זה אולי נראה קל בהתחלה אבל כשזה מתחיל, זה לא נגמר אף פעם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#