הגיע הזמן להכיר את סוואנת הסיליקון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אפריקה זורחת

הגיע הזמן להכיר את סוואנת הסיליקון

עשור לאחר שהוכתרה כ"יבשת ללא תקווה" בשער השבועון "אקונומיסט", מפריכה יבשת אפריקה את התחזיות. עם עלייה מרשימה בצמיחה ובהשקעות הזרות, מעמד בינוני גדל והולך ואפילו זירת סטארט אפים חלוצית, היא מנערת מעליה את השחיתות, המלחמות והמחלות ונערכת למימוש הפוטנציאל העצום הגלום במשאבי הטבע שלה ובאנשיה

9תגובות

המדינה העשירה ביותר ביבשת אפריקה לא ראתה התפרצות כה עזה של אלימות מצד הממשלה מאז קצו של המשטר הלבן הגזעני ב־1994, אבל הפעם לא עמדו מאחורי האירועים עושי דברה של ממשלת האפרטהייד, אלא נציגי השלטון הנבחר של הנשיא השחור ג'ייקוב זומה. כ־3,000 כורי פלטינה דרום אפריקאים באזור מריקנה, כ־100 ק"מ צפונית ליוהנסבורג, יצאו באמצע אוגוסט להפגין בדרישה לשלש את שכרם - כ־500 דולר לחודש - על רקע סכסוך בין שני איגודים מקצועיים מתחרים ובינם לבין מעסיקיהם, בעלי המכרות.

ניו יורק טיימס

בימים שלאחר מכן פרצו תקריות אלימות שבהן נהרגו עשרה מהכורים ושני שוטרים. ב־16 באוגוסט פתחו כוחות משטרה בירי על הכורים השובתים והרגו 34 מהם. חלקם, התברר אחר כך, נורו בגבם או בעורפם או נדרסו תחת גלגלי כלי הרכב של כוחות הביטחון. 78 מפגינים נוספים נפצעו ו־270 נעצרו. בתוך כמה ימים הואשמו העצורים ברצח חבריהם, על סמך חוק ארכאי מתקופת האפרטהייד, שלפיו לכורים היתה אחריות משותפת לאי הסדר האלים שהוביל למות חבריהם.

רק יומיים לאחר התקרית פרסמה הממשלה את רשימת הקורבנות, ובינתיים נהרו מרחבי אפריקה קרוביהם של הכורים כדי לברר מה עלה בגורל בני משפחותיהם. שרת המינרלים של דרום אפריקה, סוזן שבנגו, הזהירה את בעלת המכרה, חברת לונמין, וחברות כרייה נוספות, כי יספגו עונשים - קנסות וסגירה - אם לא ישפרו את תנאי העבודה של עובדיהן. השרה האשימה את החברות בכך שלא סיפקו לעובדיהן רמת חיים סבירה. היותם של רוב מנהלי המכרות בדרום אפריקה גברים לבנים, טענה, מצביע על כישלון התעשייה לכלול את בני כל הגזעים והמינים בדרג הניהולי.

התקרית המחרידה במכרות לונמין עוררה שביתות פראיות במכרות אחרים, בהם גם מכרות זהב. בעקבותיה צנחה מניית לונמין ב־26%, ומשקיעים זרים בדרום אפריקה הביעו חשש מאי יציבות ואלימות שעלולים להתפשט במגזר הזה. בתחילת ספטמבר עשתה הממשלה שמיניות באוויר כדי להבטיח למשקיעים שדרום אפריקה בטוחה, שהיא שולטת במצב ושענף הכרייה ממשיך לפעול ללא הפרעה באזורים אחרים.

לכאורה, זהו עוד סיפור אפריקאי ההולם את הסטריאוטיפים המוכרים של סכסוכים פנימיים, דיכוי מיעוטים, ניצול עובדים, אי יציבות ואפליה. ואולם ייתכן שדווקא באמצעות הסיפור העצוב הזה ניתן להבין עד כמה באפריקה שמדרום לסהרה גוברת התקווה. דרום אפריקה עצמה היא אחד השערים החשובים ליבשת עבור חברות בינלאומיות, משקיעים זרים והאפריקאים עצמם. קיימים בה התשתיות, המסילות והכבישים הטובים ביותר מדרום לסהרה, ותהליך האינטגרציה שהתרחש בה לאחר סיום משטר האפרטהייד תרם, להערכת כלכלנים, 1% גם לצמיחתן של שאר מדינות היבשת. דרום אפריקה היא מקור ראשון במעלה להשקעות בשאר מדינות האזור, אבל אף כי היא העשירה במדינות אפריקה, ואולי המפותחת שבהן, היא אינה קרן האור היחידה שמנצנצת כיום בכלכלות היבשת.

הציפיות לכישלון נכזבו

בתחילת המילניום הכתיר השבועון "אקונומיסט" את אפריקה בתואר "יבשת ללא תקווה". אפריקה היתה אז, ועודנה כיום, היבשת עם האוכלוסייה הענייה ביותר על פני כדור הארץ. היא היבשת מוכת המלחמות ביותר, ומוכת המחלות ביותר. לפי נתוני האו"ם מ־2010, 39 מתוך 41 המדינות שתוחלת החיים בהן היא הנמוכה ביותר בעולם הן אפריקאיות. התמ"ג לנפש באפריקה דרך במקום במשך עשורים, והיבשת כולה השתרכה הרחק מאחורי הכלכלות המתעוררות.

לפני חודשים ספורים, יותר מעשור לאחר הקביעה הפסימית ההיא, הביעו כותבי "אקונומיסט" חרטה עמוקה על כתר הקוצים שקשרו אז לראשה של אפריקה. הנה כי כן, מתברר שבמשך עשר השנים האלה צמחה אפריקה יותר מכל אזור אחר בעולם. קצב צמיחתן של הכלכלות המובילות באפריקה שמדרום לסהרה - שזכו לכינוי "כלכלות האריות", בפרפראזה על "כלכלות הנמרים" של דרום מזרח אסיה בשנות ה־90 - האפיל אפילו על זה של הכלכלות המתעוררות. אמנם האזור שמדרום לסהרה מורכב מעשרות מדינות השונות בתכלית זו מזו, אך כשבוחנים את הממוצעים, מתברר כי לפנינו אחת הקפיצות הכלכליות הגדולות והמרשימות בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. הנימה הצינית שאפיינה  את הדיון של המגזר העסקי הגלובלי באפריקה התחלפה באופטימיות, אמר באוגוסט ל"אקונומיסט" מייסד הפורום הכלכלי העולמי, קלאוס שוואב.

העשור האחרון, שבו עשו כמה ממדינות אפריקה את הקפיצות הכלכליות הגדולות בתולדותיהן, הביא עמו להצלחה שהשלכותיה רחבות: שיעור העוני ביבשת צנח, ואפריקאים רבים שיפרו את רמת חייהם והצטרפו למעמד הבינוני הצרכני. לפי נתוני חברת הייעוץ מקינזי, ב־2011 מנתה אוכלוסייה זו כ־90 מיליון משקי בית אפריקאים – גידול של 31 מיליון בעשור. עם זאת, האי שוויון הכלכלי ביבשת הוא עדיין גבוה במידה חריגה, ונרשמה בו ירידה רק במחצית מהמדינות ביבשת.

אחת הברכות הגדולות שהביא עמו השפע הכלכלי היא ירידה חדה בשיעור תמותת התינוקות ביבשת. קצב הירידה בתמותת תינוקות בחלק מהמדינות גדול עד כדי כך, שהוא גבוה מיעדי הסוכנויות הבינלאומיות. המגמה המעודדת הזו נרחבת; היא נראית במדינות קטנות וגדולות, מוסלמיות ונוצריות, ובאזורים גיאוגרפיים שונים ביבשת. ניגריה ואתיופיה הן בין הכוכבות בהפחתת תמותת תינוקות, ולעומת זאת בזימבבואה, הסובלת ממשבר כלכלי מתמשך, שיעור התמותה דווקא עלה.

רואנדה, מדינה ששמה מעלה בזיכרון את המלחמה המחרידה שהתחוללה בה באמצע שנות ה־90, היא כיום אחד מסיפורי ההצלחה הבולטים ביבשת. פחות מדור לאחר רצח העם הנורא ההוא, קפצה תוחלת החיים הממוצעת במדינה בשמונה שנים, פחת לשלושה מספר הימים הנדרש כדי לפתוח עסק ושיעור הנשים בפרלמנט הגיע ל־56%. בכלל, באופן המשקף מסורות אפריקאיות שקדמו לימי הקולוניאליזם, נוטלות נשים חלק משמעותי בפריחתה המחודשת של רואנדה. נשים יזמיות הקימו בה מטעי קפה קואופרטיביים והובילו מהלך של שיקום ובנייה מחדש. 41% מהעסקים ברואנדה נמצאים בידי נשים, והן מהוות בה 55% מכוח העבודה.

השיפור בפרמטרים הכלכליים הניע זרם מרשים של הגירה בחזרה לכמה ממדינות אפריקה שכלכלותיהן הן המצליחות יותר ביבשת. למרבה האירוניה, נוטשים כיום אירופים רבים ממוצא אפריקאי את ארצותיהם מוכות האבטלה והמיתון. "מי צריך את תקרת הזכוכית כאשר אפשר לנהל עסק משלך באחת הכלכלות מהירות הצמיחה ביותר בעולם, ליהנות ממזג אוויר חמים ולהיות מוקפת בבני עמך", אמרה מהגרת־חוזרת לכתבת ה"גרדיאן", אפואה הירש, שהיא עצמה בריטית ממוצא גנאי שחזרה והשתקעה השנה בבירת גאנה.

רויטרס

הצמיחה הכלכלית והנהירה חזרה הביתה הובילו ליצירתו של מעמד בינוני – במונחים אפריקאיים. הבנק האפריקאי לפיתוח מגדיר את המעמד הבינוני באפריקה לפי הוצאות: מי שמוציא בין 2 דולר ל־20 דולר ליום (במונחי שוויון כוח קנייה) נחשב לבן המעמד הבינוני. כיום שייכים למעמד זה יותר מ־34% מהאפריקאים - כ־326 מיליון אנשים - לעומת 27% בלבד ב־2000.

התעוררותו של המעמד הבינוני באפריקה היא הזדמנות לחברות מוצרי צריכה שמתאימות את עצמן לסטנדרטים ולתרבויות השונים מהותית מאלה שבמערב ואפילו בדרום מזרח אסיה. יוניליוור, למשל, זיהתה בדרום אפריקה הזדמנות בתחום המוצרים לשיער: החברה גילתה שדרום אפריקאים משלמים ביוקר עבור מוצרי יבוא אמריקאיים המיועדים לשיערם של אפריקאים. בעקבות זאת היא השיקה קו מוצרים מוזל בשם מושן, שנהפך ללהיט, ושבעקבותיו ביצעה החברה האירופית מהלך גדול להתאמת מוצרים נוספים ללקוחותיה באפריקה.  


סוואנת הסיליקון
קניה היא אחד מסיפורי ההצלחה הטכנולוגיים המרשימים ביותר באפריקה. ב־2009 הגיעו לחופיה ארבעה כבלי אינטרנט תת ימיים, ובעקבות זאת צנחו מחירי התקשורת ורוחב הפס זינק. נכון לסוף 2011, כ־12 מיליון מתוך כ־40 מיליון תושביה של קניה משתמשים באינטרנט - פי שלושה לעומת 2009. כמו כן, כ־74% מהקנייתים הם בעלי טלפון סלולרי, לעומת כ־65% מתושבי אפריקה כולה, ו־99% ממנויי האינטרנט במדינה מתחברים לרשת באמצעות הטלפון הנייד, לפי נתוני ה"אקונומיסט". בבירת קניה, ניירובי, התפתחה בעקבות זאת תעשיית היי טק מקומית. בשנתיים האחרונות צצו בעיר מאות חברות סטארט אפ, שזיכו אותה בכינוי "סוואנת הסיליקון". יצוא מוצרי הטכנולוגיה מקניה זינק מ־16 מיליון דולר ב־2002, ל־360 מיליון ב־2010.

תעשיית הטכנולוגיה הצעירה של ניירובי מתבססת על פיתוח יישומים ומערכות לטלפונים סלולריים. חממות אינטרנט וקרנות השקעה כמו סוואנה פאנד ו־GrowthHub מממנות את הפעילות, ביחד עם הבנקים הגדולים. הבנק הגדול במדינה, אקוויטי בנק, מקים בימים אלה מרכז חדשנות בעיר. מאז 2010 פועל בניירובי מקום המכונה iHub, שבו מתאספים יזמי הטכנולוגיה המקומיים להחליף רעיונות, ויש בו גם מחלקת מחקר, חממת אינטרנט ומחלקת ייעוץ. ניירובי כולה, מספר ה"אקונומיסט", רוחשת סוכנות סיוע, קרנות פיתוח ועמותות זרות שמבקשות להשקיע את כספן בפעילות המלהיבה.

קניה, שהכריזה השנה כי תתחרה על אירוח המשחקים האולימפיים ב־2024 - ואם אכן תזכה בו תהיה המדינה האפריקאית הראשונה שעושה כן - אינה מוקד היזמות הטכנולוגית היחיד באפריקה. מחנות טירונות לחדשנות גלובלית של משרד החוץ האמריקאי נערכו השנה בסנגל ובאלג'יר, ומשכו מאות אנשי טכנולוגיה וסטודנטים מניגריה, מטוגו, מגאנה, ממאלי, ממאוריטניה, מסנגל ומסיירה ליאון.

הפיתוחים שיוצאים מחממות הטכנולוגיה האפריקאיות קשורים הדוקות לצרכים הבסיסיים של היבשת המתפתחת - מקופונים לקניית מזון, דרך כרטיסי מועדון לרשתות פיצה, שירותי מיקום ותשלומים ועד משחק מחשב שמדמה את תנועת האוטובוסים המטורפת בערים העמוסות של מרכז אפריקה, וכבר רשם כ־160 מיליון הורדות ברחבי היבשת. קבוצה של סטודנטים באוניברסיטת מאקררה שבקמפלה, בירת אוגנדה, יצרה יישום, Mafuta Go, שמראה לנהגים היכן נמצא הדלק הזול ביותר הקרוב אליהם, בדומה ליישום Fulltank המוכר לישראלים. באוגנדה קיים מחסור חמור בדלק, שגורם לתנודתיות חדה במחירים ולתורים ארוכים בתחנות.

היישום שפיתחו הסטודנטים האוגנדים, אולי כמו ההפגנות האלימות של הכורים הדרום אפריקאים, הוא המקום שבו הבעיות מאותתות על הפתרון האפשרי, ומלמדות על הרווח העצום שאפריקה, והעולם כולו, יכולים להפיק מהתקדמותה של היבשת. הדבר המבטיח ביותר באפריקה הוא ההבטחה עצמה: הפוטנציאל של היבשת עדיין ממתין ברובו למימוש, והוא עצום. לאפריקה יש אוכלוסייה צעירה ענקית שהולכת ומתבגרת, ומערכות פוליטיות שלמרות הקשיים, נדמות גם הן כמתבגרות והולכות. אוצרות הטבע שלה, שבמשך זמן רב כל כך המיטו אסונות על תושבי אפריקה יותר משהביאו להם ברכה, עשויים להתגלות כעת כבטלים בשישים לעומת אוצרות משאבי האנוש.

הניתוח המלא מתפרסם בגיליון אוקטובר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250






 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#