מ' זה מלון, ב' זה בוטיק - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יזמות

מ' זה מלון, ב' זה בוטיק

היזם הצעיר אורי חיות ביקש להציע לבני גילו דיור בר השגה בתל אביב – ובסוף הקים מלון בוטיק לאנשי עסקים עשירים. בפרויקט הבא, הוא מבטיח, יקים בית לצעירים

4תגובות

קיץ 2011 נתקלו שני צעירים תל אביבים בבעיה דומה – הם לא מצאו דירה שתתאים לצורכיהם במחיר שיכלו לעמוד בו. אחת הקימה אוהל בשדרות רוטשילד; השני החליט להקים פרויקט מגורים לצעירים – אבל לגמרי במקרה מצא את עצמו מייסד מלון בוטיק, Townhouse Tel Aviv, שמחיר לילה אחד בו שווה לעלות שבועית של שכירות בתל אביב. גם המלון, אגב, הוקם באזור השדרות.

כשאורי חיות, יזם בתחילת דרכו, לא מצא דירה בתל אביב, הוא הבין שלרבים מבני גילו יש בעיה דומה, אבל אין מענה לצרכים שלהם. הוא החליט להקים "בתי צעירים" (על משקל בתי אבות) – דירות סטודיו להשכרה במחיר שיכלול את כל השירותים והחשבונות - אבל החיים הובילו אותו למקום שונה בתכלית.

במהלך החיפושים אחרי מבנה ל"בית הצעירים" נתקל חיות במבנה יפהפה ברחוב יבנה, שבו שכן בעבר בנק מרכנתיל. חיות, שזה לו הפרויקט הראשון, הבין שהנכס לא מתאים למטרה שייעד לו, אבל לא רצה לוותר עליו. הוא החליט ללמוד את הנושא, וגילה שבתל אביב חסרים 3,000 חדרי מלון. בנוסף, הוא ראה שבמרכז ההיסטורי והעכשווי של תל אביב – שדרות רוטשילד והרחובות הסמוכים - אין כמעט בתי מלון, עובדה תמוהה במקצת עבור עיר מרכזית ותוססת. תיירים רבים אוהבים לשהות במרכז העניינים, ודווקא בתל אביב הם נאלצים להשתכן סמוך לחוף הים, גם אם הם בנסיעה עסקית או בחופשה עירונית. חיות הבין שיש כאן הזדמנות מעניינת, לקח פסק זמן מפרויקט בתי הצעירים והקדיש את עצמו להקמת מלון הבוטיק.

איליה מלניקוב

השלב הראשון היה גיוס הכסף. חיות, בן 30, טוען בתוקף שלא לקח כסף מההורים, ושאת ההון הראשוני, 2.2 מיליון שקל, חסך בעצמו בעבודה קשה ("אח שלי תמיד אומר שהייתי חוסך גם את מטבעות השוקולד שקיבלתי כדמי חנוכה") וגם באמצעות השקעות מסוכנות (אך מוצלחות) בבורסה. 4.8 מיליון שקל נוספים לווה מהבנק, וכאן לפחות נראה ששם המשפחה שלו לא הזיק – חיות הוא בנו של עו"ד דוד חיות ממשרד חיות זילברברג. המשקיע הנוסף היחיד הוא חברו של חיות, אלון קסטיאל – איש עסקים ובן למשפחת המעצבים המפורסמת - שהביא עמו כנדוניה את האבא יהושע והאחות דפנה שעיצבו את המלון, וכן רהיטים מבית היוצר של המשפחה. בתמורה קיבלה משפחת קסטיאל 9% מהבעלות על המלון.

חיות מעדיף לעשות הכל בעצמו. לא רק שהוא לא נעזר כלכלית באיש, הוא גם בחר שלא להעסיק יועצים או עוזרים, אף שבתחילת הדרך היה נטול ניסיון עסקי או מלונאי. "ככה זה כשאתה יזם צעיר", הוא אומר, "יש לך חוצפה - רק שאם זה מצליח, קוראים לזה תעוזה". עם זאת, הוא קיבל תמיכה רוחנית מהחברה ומהמשפחה הגרעינית, לא רק במהלך הפרויקט – אלא במשך כל חייו. "כשבתור ילד אתה מרגיש שההורים שלך מוכנים להוריד עבורך את הכוכבים - זה נותן לך כוח לבנות סולם להוריד לעצמך את הכוכבים", הוא אומר. בתקופת ההקמה של המלון, מעיד חיות, עבד "25 שעות ביום", גם בשעות השינה – כאשר חלומותיו הוקדשו לפרויקט. זו היתה התחנה המשמעותית הראשונה שלו בעולם העסקי, והיה חשוב לו שהכל יהיה "כמו שצריך". מעבר לשאיפה להצלחה כלכלית, חיות מודע היטב לעובדה שהפרויקט הוא כרטיס הביקור העסקי שלו.

"אחד החסרונות המרכזיים בלהיות יזם צעיר הוא היעדר הניסיון, אבל מלבד זאת אני רואה בזה בעיקר יתרונות", הוא טוען. "יזמים צעירים מאופיינים בשתי תכונות שעלולות להיתפס כשליליות, אבל למעשה הן חיוביות: רעב - המתבטא ברצון לחוות הצלחה - והיעדר יכולת לדחות סיפוקים. הם עובדים מהר יותר וקשה יותר כדי להגשים את עצמם, וזה מאיץ את התהליך. בנוסף, אין להם דברים אחרים בחיים, כמו משפחה, שעשויים לגזול אנרגיות".

הוא מעיד על עצמו שהיה הצעיר מבין 100 האנשים שעבדו על הפרויקט לכל אורכו - והקפיד ללמוד מכל אחד ואחד מ־99 האחרים. הפרויקט דרש תחומי ידע רבים שהיה עליו לצלול לתוכם בזמן קצר, ולעומק: הפן המשפטי של חוזים והתחייבויות, הפן העסקי מול הבנק, הפן העיצובי מול קסטיאל. חיות התייחס לפרויקט כאל בית ספר: "זה בסדר לטעות, אבל ניסיתי להקפיד לא לחזור על אותה טעות פעמיים וללמוד מאיפה היא הגיעה. השתדלתי להבין כמה שיותר מהר אילו החלטות לא היו נכונות - ולמזער את הנזק".
צריך אומץ כדי להתחיל את הדרך בעולם העסקים בפרויקט גדול שכזה, במיוחד בתקופה של אי בהירות כלכלית.

"אני לא אוהב שאומרים לי שאני אמיץ, כי 70% מהאומץ הוא למעשה טיפשות. אני מוכן לקחת סיכונים מחושבים ומנסה לצמצם את מרחב האי ודאות - ואז זה לא באמת סיכון. אם אני יוצא מתוך הנחה שיש צורך בחדרי מלון בתל אביב ויש ביקוש למלונות מהסוג הזה, זה לא לגמרי סיכון". ומה עם איומי המיתון, ואפילו המלחמה, שעפים באוויר? "אפילו מלחמת יום כיפור, שהיתה מלחמה נוראית, נגמרה אחרי שלושה שבועות, והחיים המשיכו כסדרם", הוא אומר.

 

הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250


למרות המחסור בחדרי המלון במרכז העיר, Townhouse Tel Aviv של חיות, שנפתח לפני כחודשיים, בהחלט לא לבד בשטח. כיום פועלים באזור כששה מלונות בוטיק, ותשעה נוספים נמצאים בשלבי תכנון והקמה. אחד מהם, בבעלות עדי ועירית שטראוס, ממוקם בדיוק מולו. כמה עשרות מטרים משם נמצא הוטל מונטיפיורי, מוותיקי המגמה, בבעלות רותי ומתי ברודו. מעברה השני של השדרה, בהמשך רחוב מזא"ה, נמצא מלון דיאגילב שבבעלות אבי וענת יפרח, שמתכוונים לפתוח בקרוב מלון בוטיק נוסף בשם The Rothschild Hotel בבניין Evergreen שבשדרה. זאת בנוסף למלון הוותיק יחסית בראון ולמלון שנפתח באחרונה הוטל B ברחוב ברדיצ'בסקי.

איך אתה מתכנן להתמודד עם התחרות?
"אני לא חושש מתחרות. להפך, אני אוהב תחרות. היא מוציאה ממני את הכי טוב שיש. אני רוצה לקוות שאני עושה את הכי טוב שאני יכול גם בלעדיה, אבל אין ספק שתחרות מחדדת אותי עוד יותר. שוק בלי תחרות הוא שוק שכאיש עסקים אתה לא רוצה להיכנס אליו, להפך – אתה חייב לבדוק למה אף אחד לא נכנס אליו". חיות מוסיף כי הוא מאמין בחדירה הדרגתית לשוק ובהשקעה באיכות המוצר. הריהוט האקסקלוסיבי מבית היוצר של קסטיאל הוא חלק מהייחוד, שאמור להבליט אותו מול המתחרים. כל חדר במלון שונה מהשאר, הן בגודל והן בעיצוב.

חיות טוען שעוד לפני שרגלו של התייר הראשון דרכה בלובי הוא כבר יכול היה לעשות אקזיט, אבל בשלב הזה החליט להמשיך להפעיל את העסק באופן עצמאי. "איש עסקים גרמני־יהודי שמחפש השקעות בישראל הציע לנו לקנות את המלון בשלמותו, וסירבנו. יש החלטות עסקיות שמקבלים על פי אינטואיציה, ואין דרך לדעת באמת מה היתה ההחלטה הנכונה. בעידן שלנו אנשים מחפשים ריגושים מהירים, רוצים למכור. גם אני חוטא בזה. דווקא בעידן כזה יש משקל לסבלנות - וזה חלק מהסיבות לכך שלא מכרתי. אני בונה על החזר ההשקעה בתוך שלוש עד חמש שנים".

מנתונים שאסף חיות עולה כי התפוסה של המלונות בתל אביב באמצע השבוע לא נופלת מזו של סופי השבוע. בהתאם לכך, הוא מייעד את המלון בעיקר לאנשי עסקים מחו"ל, ומשתדל להעניק להם את כל השירותים שהם רגילים לקבל בבתי מלון גדולים. לדבריו, "אנחנו מאוד קשובים להערות האורחים, ונעשה הכל כדי להציע להם את התמהיל המדויק שהם זקוקים לו. הסיפוק הגדול ביותר הוא לראות אנשים שמגיעים מחו"ל דווקא לכאן - ויוצאים מפה בבוקר מחויכים".

חודש בלבד אחרי הפתיחה דיווח חיות על תפוסה של 65%. "ביחס לפרק הזמן שהמלון פתוח, אנחנו הרבה מעבר ליעדים בתוכנית העסקית", הוא אומר. אחת מתוכניות המגירה היא פתיחת מסעדה בקומה התחתונה של המלון – בשיתוף פעולה עם הבעלים של מסעדת מחניודה בירושלים. ואולם חיות, שאינו מנהל את המלון, נמצא כבר עם חצי רגל בפרויקט הבא – בית הצעירים, שבגללו התחיל הכל. גם הפעם הוא נכנס כיזם, אבל את ההשקעה תעשה חברת בנייה של חבר.

מה מניע אותך לעבור מיד לפרויקט הבא?
"אני אוהב לקחת דברים מאפס ולייצר להם ערך. בית הצעירים הוא פרויקט שאני נחוש מאוד לעשות. אני מאוד מאמין בו".

שפריר גודל, בעליו של משרד ייעוץ עסקי ומנטור מתנדב בקרן שמש לעידוד יזמים צעירים, מאמין כי אם ירצו, יוכלו חיות ושותפיו גם להרחיב את המלון לרשת, ועדיין לשמר את החוויה הבוטיקית. לדבריו, "כדי להשיג זאת יש להגדיר בצורה חדה מהי אותה חוויה 'בוטיקית' שרוצים להעביר, ובמה זה יהיה שונה מתפיסתם של מלונות אחרים. התשובה צריכה להיות בת השגה וקלה לשימור לאורך זמן. שאלה נוספת שעליה יצטרכו מנהלי החברה לענות היא מה לא יהיה במלון - כלומר, אילו שירותים או עיצובים נתפשים כ'לא בוטיקיים', ולכן יש לוותר עליהם. כל זאת, תוך תמחור קפדני ומיצוב המלונות כך שהרווחיות תישמר. משהוגדרו הגבולות לאופי המלונות ולפעילותם, יש למתג את הרשת באמצעות שיווק ייחודי, מאופק ויצירתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#