מקומות 92-93: מנכ"ל טבע ג'רמי לוין, מנכ"ל כי"ל סטפן בורגס - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
100 המשפיעים לשנת 2012

מקומות 92-93: מנכ"ל טבע ג'רמי לוין, מנכ"ל כי"ל סטפן בורגס

יותר משהוא מעיד על איכותם של המנהלים הישראליים, מינויים של שני מנכ"לים זרים בטבע ובכי"ל מלמד על סדרי העדיפויות של שתי חברות הענק הללו, שכבר אינן רואות את עצמן כבולות לשורשיהן הישראליים

6תגובות

בראשית 2012 הודיעו המנכ"לים של שתי החברות הגדולות במשק על פרישתם: מנכ"ל חברת טבע, שלמה ינאי ומנכ"ל כי"ל, עקיבא מוזס. טבע הודיעה מיד על בחירתה בד"ר ג'רמי לוין כאיש שיסייע לה לקפוץ מעבר ל"צוק הפטנטים": אובדן הבלעדיות הצפוי ב־2014 על שיווק התרופה קופקסון. כי"ל, מצדה, התחבטה במשך שמונה חודשים בטרם הודיעה על מינויו של סטפן בורגס למנכ"ל. בורגס, יליד גרמניה ששימש בעבר מנכ"ל לונזה - יצרנית כימיקלים המשמשת כקבלנית ייצור בעבור חברות תרופות - נכנס לנעליו הגדולות של מוזס, שעבד בשורות החברה 37 שנים והפך חברה מקומית לענקית כימיה בינלאומית.

סיון פרג', רויטרס

לכאורה, אין קשר בין שני המקרים, אך אפשר לראות בשניהם מסר מבעלי החברות. מסר, שאינו נוגע בהכרח רק לאיכותם של המנהלים המקומיים, אלא גם מעיד על מקומה של ישראל בעולם העסקים, ועל יתרונותיה וחסרונותיה היחסיים כמקום לעשות בו עסקים.

כמו יו"ר טבע, פיליפ פרוסט, שהוביל למינויו, גם לוין אינו כבול לאופייה הישראלי של טבע. בעשור שקדם למינויו שקדה החברה על פיתוח תרופה מקורית נוספת שתחליף את קופקסון - תרופה שמכירותיה מגיעות לכ־4 מיליארד דולר בשנה - על קשריה עם מוסדות המחקר המקומיים. ואולם, אסטרטגיה זו הניבה פירות מועטים מדי. ייתכן שהמדע המקומי בתחום הכימיה קצת פחות טוב מכפי שהיינו רוצים לחשוב, ואולי זו ההשקעה המידרדרת בחינוך ובאקדמיה שמקטינה את הסבירות שהקופקסון הבאה תצמח מהמחקר הישראלי.

השנה עמדה טבע במוקד מאמציו של שר האוצר יובל שטייניץ להעשיר את קופת המדינה המידלדלת. אחרי שחילק מיליארדי שקלים לכל דיכפין דתי­־חרדי­־לאומני, הוביל שטייניץ ניסיון לחלץ תשלומי מס נוספים מחברות רב לאומיות, בטענה ששיעורי המס שהן משלמות נמוכים מדי.

שטייניץ, אולי שר האוצר הזחוח ביותר מאז סילבן שלום, מסרב להשלים עם העובדה שישראל אינה האופציה היחידה או המושכת ביותר מבחינתן של חברות רב לאומיות. חברות כטבע, שרוב בעלי מניותיה הם תושבי חוץ, מתכננות את מיקום הייצור, המחקר, הפיתוח ורישום הקניין הרוחני שלהן בין השאר על פי שיעורי המס החלים עליהם בכל מדינה. הן לא מתעלמות מהמחויבות שלהן לבעלי המניות, גם אם הן הוקמו בישראל ואפילו אם בראש משרד האוצר המקומי עומד המלך הפילוסוף ד"ר שטייניץ, וניתן להניח שמחויבות זו רק תגבר כאשר הן יובלו על ידי מנכ"ל ויו"ר זרים. נוכח הניסיון להכביד על החברות הרב לאומיות, יש רק לקוות שגם בעתיד תעסיק טבע במישרין ובעקיפין כ־1.3% מכוח העבודה המקומי.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

 

מינוי סטפן בורגס בכי"ל הוא דוגמה בולטת עוד יותר לפירות ההילולים שמניב הקמפיין נגד החברות הרב לאומיות. ייתכן שעידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל המחזיקה בכי"ל, העדיף למנות מנכ"ל זר כי העריך שאחרי עלייה של 1,270% ברווחי החברה ו־1,460% בשווייה ב־13 שנותיו של מוזס כמנכ"ל, המדרגה הבאה תצריך כישורים אחרים ושווקים אחרים. עם זאת, אפשר להניח שגם המדיניות שהובילו בשנים האחרונות משרד האוצר ומשרד התמ"ת סייעו לחברה לישראל לקבל את ההחלטה להסיט את מוקד הפיתוח העסקי מישראל לשווקים זרים.

במחצית הראשונה של 2012 הובילו שטייניץ ומנכ"ל משרדו דאז, חיים שני, מהלך לביטול הטבות המס למפעליה של כי"ל בים המלח, העלו את שיעור התמלוגים שהיא משלמת על האשלג שהיא מפיקה, והטילו עליה חובה לדאוג ל־40% מעלות הפתרון לבעיית הצפת המלונות שלחוף ים המלח כתוצאה מעליית המפלס בבריכות אידוי האשלג.

שתי ההחלטות הללו התקבלו בניגוד גמור להתחייבויות ממשלתיות חתומות, תוך שפוליטיקאים בכירים מבהירים לכי"ל כי בכוונתם לרכוב על גל העוינות נגדה ונגד משפחת עופר עד ללשכת ראש הממשלה, ושעל כן ההתחייבויות המשפטיות שנתנה הממשלה בעבר - בין היתר בתשקיף שעל פיו הונפקה החברה בבורסה - חשובות בעיניהם כקליפת השום. יתרה מזו: בהתחשב בעוינות הציבורית נגד משפחת עופר, ברור שסיכוייה של החברה לממש שניים מהפרויקטים המשמעותיים שעומדים על סדר יומה - הרחבת ייצור האשלג בים המלח במיליון טונות והקמת מכרה פוספטים בשדה בריר שליד ערד - קרובים לאפס.

איש לא טרח להביא בחשבון את השפעתה הצפויה של היריקה בפרצופה של חברה, האחראית על 19% מהתוצר המקומי הגולמי בדרום הארץ ועל כ־1.5% מתוצר המשק כולו כמו גם על רמת ההשקעות העתידית באזור. על כן, גם אם הנטייה הראשונית היא לראות במינוייהם של לוין ובורגס את כישלונן של שתי חברות גדולות להצמיח דור חדש של מנהלים, אפשר גם לראות בהם תמונת ראי של המדיניות התעשייתית של ישראל, ואפילו של שיח החירשים המתנהל בשנים האחרונות בין המרכז לפריפריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#