שיעור מולדת בירושלים המזרחית - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דירוג 100 המשפיעים לשנת 2012

שיעור מולדת בירושלים המזרחית

בבית ספר קטן בירושלים המזרחית, תלמידים פלסטינים לומדים תנ"ך, היסטוריה יהודית ועברית. הידע הזה לא רק הכרחי כדי להתמצא טוב יותר במרחב הישראלי, אומר מייסד בית הספר ומנהלו, עלאדין ג'בר, הוא גם האופציה היחידה לעתיד משותף

תגובות

"אין לי כתובת מדויקת לתת לך", אומר מנהל בית הספר "רנסנס" בירושלים המזרחית, עלאדין ג'בר, כשהוא נשאל היכן בדיוק נמצא בית הספר שלו, ומסכם במשפט אחד את כל הסיפור של מזרח ירושלים. זו העיר שגדר ההפרדה עוברת בה ומבתרת אותה, שאנשי העירייה והדואר מסרבים להיכנס פעמים רבות לתחומה, ושיש בה אזורים שאליהם גם המשטרה לא נכנסת בלי ליווי צמוד של מג"ב. באזור הזה של ירושלים, סמוך לקלנדיה ומטרים ספורים בלבד מגדר ההפרדה, מקבלים את פניך שלט שמכריז באנגלית "Renaissance School", ושני ילדים שרצים זה אחרי זה. דווקא במקום הזה בחר ג'בר להקים בית ספר שבו, מכל הדברים בעולם, לומדים עברית.

אמיל סלמן

"הרעיון נבע מצורך", הוא מסביר בהתלהבות את החזון שהוביל להקמת בית הספר. "ייסדנו את בית הספר ב־2008, אני ועוד שותפה. הסתכלנו על מזרח ירושלים, וראינו שתוכנית הלימודים כאן מנותקת מהמציאות של החיים. תושבי ירושלים המזרחית חיים תחת שלטון ישראלי, ויחד עם זאת הם פלסטינים שלומדים את תוכנית הלימודים הפלסטינית. התושבות מקנה להם זכויות סוציאליות, אבל לא זכויות פוליטיות, כלומר דרכון ישראלי, אזרחות או זכות להצביע בבחירות. המדינה לא עושה די כדי לשלב אותם, אבל הם חייבים להכיר את השפה ואת האוכלוסייה שהם חיים לצדה".

"קח לדוגמה אדם שלא יודע עברית. אם מגיע מכתב מהעירייה על הריסת בית, הוא לא יודע. הוא לא מבין, אז הוא שם אותו בצד. ואז יום אחד הוא קם בבוקר, מגלה שהורסים לו את הבית ולא מבין למה. כולנו הרי מכירים את הביורוקרטיה של משרדי הממשלה - מעבירים אותך מפה לפה ומכאן לשם. אז אם אנחנו שמכירים את השפה מתקשים, תאר לך מישהו שלא מכיר את השפה וצריך להתמודד עם כל הביורוקרטיה הזאת לבד. זה קשה מאוד. בגלל זה אנחנו רוצים דור אחר".


"רנסנס", שבו לומדים כיום כ־350 תלמידים בכיתות א' עד י' (החל מהשנה הבאה תיפתח בו גם כיתה י"א), ועוד כ־120 ילדים בכיתות הגן, הוא בית ספר ייחודי בנוף של ירושלים המזרחית. כ־40% מתוך כ־90 אלף תלמידים פלסטינים במזרח העיר לומדים בבתי ספר שמוכרים על ידי משרד החינוך, אך לא מפוקחים על ידו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, לומדים את תוכנית הלימוד הפלסטינית שלדברי ג'בר אינה מעודכנת ולא מכינה אותם להתמודדות עם המציאות שבה הם חיים. לכן, ב"רנסנס" לומדים התלמידים את תוכנית הלימודים הישראלית, כולל תנ"ך, היסטוריה של העם היהודי ואזרחות. תלמידי התיכון גם ניגשים לבחינות הבגרות.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

"התושבים כאן רואים שהפתרון לשאלת ירושלים לא יגיע מחר ולא מחרתיים, ובינתיים הם חיים תחת שלטון ישראלי", אומר ג'בר. "כדי להתקיים מול העירייה ומול מוסדות אחרים, כמו ביטוח לאומי, הם צריכים שפה וכלים אזרחיים שיאפשרו להם להתמודד עם המציאות הזאת. אלה דברים שאין בתוכנית הלימודים הפלסטינית. בנוסף, זוהי תוכנית שאינה מעודכנת בכל מה שנוגע למיומנויות למידה, וזה יוצר אוכלוסייה מוגבלת מאוד גם ברמת המיומנויות וגם ברמת התוכן".

שלא כתלמידיו, ג'בר הוא אזרח ישראלי, יליד אבו גוש. הוא בעל תואר שני במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית, ומורה ותיק לאזרחות שלימד גם בתיכון אבו גוש וגם באוניברסיטה העברית, בתוכנית ללימודי אזרחות לתלמידי תיכון שבה למדו יחד יהודים וערבים, דתיים וחילונים. שם, הוא מספר, הפנים עד כמה חשוב עניין החינוך לקידום היכולת של העם היהודי והעם הפלסטיני להתקיים זה לצד זה. "שלוש שנים לימדנו אותם, וראינו את ההתחברות של יהודים וערבים שלא ידעו מה זה תושב, מה זה פלסטיני, למה היהודים מחזיקים באדמה. הידע הזה נתן להם יכולת טובה יותר לנהל משא ומתן מתוך כבוד הדדי. זה שבר את כל המתח. ואז הפנמתי שיהודי לא ידבר לערבי כמו שצריך אם הערבי או הפלסטיני לא יגיעו למצב שבו הם יודעים לדבר באותה שפה ולשדר על אותו גל, וזה מגיע מחינוך. אולי זה ייקח שנתיים, עשר שנים או 20 שנה – אבל בסוף תהיה תוצאה".

לג'בר אין אשליות בנוגע למגבלות ההצלחה שלו: "בשבילי, אם המצב לא יהיה יותר גרוע זה כבר יותר טוב. קודם כל שיתמודדו עם המציאות של היומיום בדרך טובה יותר, עם כלים טובים יותר. זה עדיף מאשר שיישארו איפה שהם. אנחנו הרי מדברים על קהילה שמשלמת מסים ברמה גבוהה יותר משהיא אמורה לשלם, כי היא לא זוכה לזכויות סוציאליות בתחומים של חינוך, בריאות ורווחה. אם היא באמת תתחזק, היא תתמודד עם המציאות טוב יותר וגם המצב הסוציו־אקונומי שלה ישתפר. זה ייצור אזור עם פחות מתח".

הדרך להגשמת החזון הזה אינה נטולת מהמורות. כדי להגיש תלמידים לבגרות, צריכים המורים ברנסנס ללמד את התלמידים גם אזרחות, אך כיצד מלמדים אזרחות תלמידים שכלואים במצב ביניים מוזר שבו הם אינם אזרחיה של אף מדינה? לדברי ג'בר, מכל המקצועות שמלמד בית הספר – אזרחות היא המקצוע החשוב ביותר.

"כפלסטיני־ישראלי שיש לו אזרחות, אני יודע מהם הגבולות שלי", הוא אומר. "וכשאתה יודע מה הגבולות שלך, אתה יודע להתמודד בצורה טובה יותר ויוצא מזה מחוזק. לתלמידים שלנו אני יכול לומר: אתם יכולים להיות אנשי עסקים או היי טקיסטים, להשתלב באוניברסיטאות, להיות רופאים ולתרום לקהילה שלכם. אפילו בעירייה, למרות המניעה הפוליטית שמונעת מכם להשתתף בבחירות, אתם יכולים להגיע למעמד שיאפשר לכם להתמודד עם הבעיות שלכם ברמת המסים והתשתיות".

"בהתחלה התלמידים וההורים לא הבינו למה הם צריכים ללמוד אזרחות ובמה זה עוזר להם. אבל אחר כך הם הבינו: מקצוע האזרחות נותן להם כלים להבין את המעמד שלהם ואיך להתמודד עם המציאות הזאת. אתה מלמד אותם מהם מוסדות מדינת ישראל, מה זאת דמוקרטיה, מה אומרת יהדותה של המדינה, מהן הזכויות שלהם ולמה הם לא אזרחים, מה העירייה צריכה לספק להם, למי הם מחויבים ומי מחויב כלפיהם. אזרחים פה לא ידעו שיש להם זכויות בכלל. הם מבחינתם נמצאים תחת כיבוש. עכשיו הם יודעים שיש מה להרוויח מלימוד עברית: 47־48 שנים שהתושבים כאן נמצאים באותו מקום תחת אותו שלטון. עד שיגיע פתרון הם נמצאים במציאות שבה הם צריכים להתמודד עם הרשויות הישראליות".

ומה לגבי לימודי התנ"ך וההיסטוריה היהודית?
"מבחינתי זה רק מחזק את הצד הפלסטיני. אני, כפלסטיני־ישראלי, למדתי את התוכנית הישראלית ולכן כתוצר של המערכת הרווחתי. אני יודע על היהודים יותר משהם יודעים עלי, וזה נותן לי הרבה כוח.

"בסך הכל אני אופטימי מאוד כי אני מדבר על היחס בין איפה שהיו לאיפה שיהיו. עד עכשיו, תושבי מזרח ירושלים היו מרוחקים מאוד מהמציאות שבה הם חיים. אני לא יכול שלא להיות אופטימי כשאבא מגיע אלי ואומר לי 'הבן שלי בן חמש ויודע לקרוא שלטים בעברית ולהגיע למקומות, ואני כל הזמן טועה בכבישים כי אני לא מכיר את השפה'. היום הם מבינים שאלה דברים שמחזקים את הילדים שלהם. הם לא רוצים שיעברו את מה שהם עברו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#