צללים במערה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צללים במערה

עד כמה שונים אזרחי ישראל מהאסירים שבמערה של אפלטון? אילו חלקים מהמציאות אכן אמיתיים, ואילו אינם אלא צללים שאחרים מבקשים להציג?

14תגובות

במשל המערה של אפלטון נכלאים אסירים במערה כשראשם מופנה תמיד אל הקיר. על הקיר נראים רק הצללים של מה שמתרחש מחוץ למערה, וכך משוכנעים האסירים שהצללים שעל הקיר הם המציאות היחידה. גם כשאחד מהם בורח, רואה את המציאות האמיתית וחוזר לספר זאת לחבריו, הם לועגים לו ומבקשים להרגו. הנמשל ידוע: האסירים הכבולים הם אנשים חשוכים שאינם רוצים או יכולים להיחלץ מבערותם, כי זוהי המציאות היחידה שהם מכירים.

עד כמה שונים רוב אזרחי מדינת ישראל מהאסירים שבמערה? אילו חלקים מהמציאות אכן אמיתיים, ואילו אינם אלא צללים שאחרים מבקשים להציג לנו? הנה כמה דוגמאות הממחישות עד כמה אנחנו קרובים יותר לכלואים במערה מאשר לאסיר שברח וראה את האור:

הגרעין האיראני. האם יש ספק שמה שמופיע בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה הוא ריקוד של צללים, שבו שיקולי התקציב של הממסד הביטחוני מתערבבים בצרכים הפוליטיים ובאיום הממשי? מול המשבר הכלכלי, המחאה החברתית והקושי לאשר תקציב לשנת 2013, אין תרגיל קל יותר עבור ראש הממשלה מלהעלות ולהוריד את הלהבות מתחת לסיר הלחץ האיראני. מה מתוך ההפחדות והתמונות המודלפות של מתקני הגרעין הן אמת אובייקטיבית? אנחנו לא יודעים, ולעולם גם לא נדע. עיוורונו של הציבור כה גדול, עד שגם אם יגיע אדם שהיה בכל המתקנים הללו, לא נאמין לו. עובדה שכמעט כל הדרג המבצעי מתנגד לתקיפה ישראלית באיראן, ובכל זאת מחצית מהעם תומכת בה.

התקשורת. לכאורה הכל ברור: רשות השידור והעיתון "ישראל היום" הם של ראש הממשלה; "הארץ" שמאלני; "מעריב" הוא דף המסרים של נוחי דנקנר וערוץ 10 גוסס וחלש. לעומתם, ל"ידיעות אחרונות" ולחדשות ערוץ 2 אין אג'נדה חד־משמעית, ולכן הם נתפסים כאמינים, אבל גם אלה צללים. למעשה, כלי התקשורת של קבוצת ידיעות אחרונות עוסקים בעיוות החדשות והמציאות לטובת ענייניו של בעל השליטה, נוני מוזס. הנה דוגמה: ימים לפני הדיון המכריע בכנסת על אישור המלצות ועדת הריכוזיות כתב פרשן כלכלי מרכזי ב"ידיעות" כך: "נוכח התחזיות הקודרות משוק העבודה, רצוי לבחון מחדש את המדיניות הכלכלית, החברתית והתחרותית. לא הגיוני ולא נכון לכוון את חוד החנית נגד יוקר המחיה כאשר האבטלה היא הסיכון העיקרי". יש אבטלה? כמה נוח לממסד התקשורתי, לחזקים ולמונופולים: הבה נעלה שוב את מחירי הסלולר, עמלות הבנקים והקוטג'. הציבור חושב שהוא מקבל תמונה אמינה של המציאות, אך אלה צללים שאותם מרקיד מפעיל הבובות לנגד עיני הציבור – ויש מקרים שבהם ברור שהוא מתקשה לכבוש את צחוקו.

משבר ביטוח המנהלים. באחרונה הודיע הממונה על שוק ההון באוצר למנכ"לי חברות הביטוח שהוא מחסל את ביטוחי המנהלים, בגלל חוסר ודאות בנוגע לתוחלת החיים של האזרחים וחרדת האוצר ליציבות החברות בטווח הארוך. האמת כמעט הפוכה: אחת מחברות הביטוח חוששת זה זמן מביטוחי המנהלים שהיא מוכרת, אך לא העזה להפסיק למכור אותם. לכן שכנעה את האוצר לשנות את חוקי המשחק בבת אחת, ועבור כל הענף. הממונה על שוק ההון, שלרגע נראה כאביר הדאגה לציבור, התגלה כעושה דברן של חברות הביטוח.

המשפיעים. בכל פעם שהציבור מבקש לשנות את גורלו, הוא פונה ל"משפיעים" - ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, הפקידים הבכירים, הרגולטורים. ואולם, פעם אחר פעם מוכח שמעשיהם של אותם "משפיעים", ובוודאי הדברים שהם אומרים, אינם יותר מצללים על קיר של מערה. בשנתיים האחרונות התברר שהפוליטיקאים והפקידים נמצאים בתוך מבוך כה סבוך של מגבלות, אילוצים ותמריצים, עד שכמעט אין להם חופש פעולה או שיקול דעת. למעשה, אפשר להחליף כמעט כל פוליטיקאי וכל פקיד בכיר באדם אחר – ותוצאות המדיניות הממשלתית והעסקית יהיו זהות. עובדה: הבכירים מתחלפים, והשירות הציבורי נותר ללא שינוי.

מי כן משפיע? ובכן, ראש הממשלה והשרים תלויים בחברי הכנסת, שתלויים בחברי המרכז ובתקשורת. חברי המרכז תלויים בוועדים הגדולים מצד אחד, בבעלי ההון ובבנקאים מצד שני ובתקשורת מצד שלישי. ומי משפיע על אלה? כשהציבור שותק, אף אחד. אבל כשהוא יוצא מהבית ודורש שינוי, כפי שקרה בקיץ הקודם, הוא השולט. לראיה: "צדק חברתי", "פערי הכנסה", "טייקונים", "תספורות" ו"ריכוזיות" נהפכו בתוך שנתיים לחלק מרכזי בשיח הציבורי, והניעו גל רפורמות שכמותו לא נראה מעולם. מדינה היא אוניית נוסעים ענקית, וקשה מאוד לשנות את הנתיב שלה כאשר לקברניט, לקצינים ולמלחים נוח במצב הקיים. ספינה כזו תמשיך להפליג בנתיב הנוכחי גם אם הקרחון כבר נראה באופק. מתי מזיזים את ההגה? כאשר חלק גדול הנוסעים יוצאים מהחדרים, עולים לסיפון ומביעים את מחאתם. הם המשפיעים האמיתיים.

 

הטור מתפרסם בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#