מקום ראשון: מיכאל גולן ורמי לוי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
100 המשפיעים 2012

מקום ראשון: מיכאל גולן ורמי לוי

בראש דירוג המשפיעים של מגזין TheMarker לשנת 2012 ניצבים אנשי עסקים שמבשרים שינוי בשווקים מאובנים וריכוזיים. השנים הקרובות יהיו השנים שלהם

7תגובות

העשור הקודם היה תור הזהב של הטייקונים, אשפי ההשתלטויות הממונפות, הפעלולים הפיננסיים והמכירות/קניות/מימושים/אופס לאן נעלם הכסף: תשובה, דנקנר, מימן, בן דב. העשור שלפניו היה שייך להיי טקיסטים שהקפיצו את הכלכלה ואת היצוא הישראליים לגבהים חדשים: גיל שויד, האחים זיסאפל, קובי ריכטר, קובי אלכסנדר ואחרים. של מי יהיה העשור הנוכחי? נסיגת הטייקונים משאירה אותנו עם צימאון לנרטיב חדש של אנשי עסקים, והנרטיב הנחוץ ביותר הוא של אנשי עסקים ויזמים שיקימו מפעלים ועסקים חדשים יש מאין, יפריחו אזורים מרוחקים ויידעו לנצל את מה שהארץ הזו יכולה לתת. אחרי שנים של עסקי אוויר, המשק הישראלי זקוק יותר מכל לאנשי מעש ויצירה שחושבים לטווח ארוך ולא על האקזיט הקרוב.

אסף בן ארוש

קשה לאתר דמויות מופת שכאלה, ולכן בנקודת הזמן הנוכחית, הנרטיב המתבקש הוא של מחוללי התחרות - אנשים שחודרים לענפים קיימים ומצליחים להכניס בהם תחרות. יש כבר כמה דמויות כאלה: רמי לוי בקמעונות המזון, מיכאל גולן בשוק התקשורת – וזהו, בערך. אין מדובר בפילנתרופים או באנשים שהציבו לעצמם יעד להפוך את המשק לתחרותי יותר, אלא באנשי עסקים מוכשרים שזיהו ענפים בעלי פוטנציאל גבוה ליצירת ערך גם להם וגם ללקוחותיהם. בדרך כלל זה קורה בענפים מונופוליסטיים, ריכוזיים ואנטי־תחרותיים, שסף הכניסה אליהם גבוה יחסית.

לשחקנים אלה תפקיד כפול: גם לחדור לשוק ולהראות שאפשר לגבות מחירים הוגנים ולהרוויח, וגם לאלץ את המתחרים להתאים את עצמם למצב החדש. זה קורה רק כאשר השחקן החדש פועל בצורה שונה מהמקובל - במדיניות מחירים, בצינורות ההפצה, בשירות או בתפיסת המוצר - ומאלץ את השחקנים הקיימים להתחדש, להתייעל ולזנוח הרגלים ישנים ובעייתיים. בלעדיו זה לא יקרה לעולם.

שינוי כזה מתרחש בישראל בתדירות נמוכה מדי. אחת לכמה שנים יש ענף שנפתח לתחרות, ואז מגיע שחקן חדש שמטלטל את כולם, משיג נתח שוק כלשהו, מתייצב ואחר כך נרגע. כשהוא נרגע, נרגעים גם המתחרים והשוק חוזר לשיווי משקל, בדרך כלל בנקודה לא מאוד תחרותית, ואולם לכניסה הזו של שחקן חדש יש תפקיד חשוב - גם אם משימתו צולחת לתקופה מוגבלת - כי הוא משנה את התעשייה שבה הוא פועל. חברת דור אלון של דודי ויסמן עשתה זאת בשוק הדלק, כשהציגה את חנויות הנוחות והפכה את תחנת הדלק למקום נקי ומסודר עם שירותים וזמינות של מוצרים על הדרך, בעיקר בפריפריה, מה שאפשר גם תחרות מסוימת על מחירי הבנזין; כך היה גם בשוק ביטוחי הרכב והדירות עם כניסתה לשוק של חברת ביטוח ישיר של מוקי שניידמן, שהכניסה לכאן את שיטת העבודה ללא סוכנים, תוך שהיא מוזילה את הפרמיות ומכניסה סטנדרטים חדשים של שירות. בשני המקרים החשיבות לא היתה בנתח השוק שהשיגו השחקניות החדשות, אלא בשינוי שכפו על השחקניות המסורתיות.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250

 


ברשתות השיווק היו שלושה שחקנים ששינו את השוק. רמי לוי הביא מחירים נמוכים ומבצעי ערך ("עוף בשקל"); חצי חינם הביאה חנויות ענק עם חווית קנייה ומחירים אטרקטיביים; וטיב טעם הביאה מבחר שונה לחלוטין של מוצרי מעדנייה ושעות פתיחה לא שגרתיות. השחקנים הגדולים, שופרסל ומגה (רבוע כחול), נאלצו להגיב ללוחמי הגרילה ולפתח קונצפטים שונים לחנויות עירוניות ולחנויות מחוץ לעיר (שופרסל דיל, מגה בול), כדי לתת מענה לתחרות העזה. גם בשוק הספרים שלטה סטימצקי ללא עוררין במשך שנים עד שהגיעה רשת צומת ספרים של אבי שומר, חתכה מחירים, הנהיגה מבצעי מכירות אגרסיביים (ארבעה ב־100) וגררה את סטימצקי לפעול בדרך דומה.

המקרה האחרון הוא של שוק הסלולר, שבו שילמנו כולנו מס סלולרי של מאות שקלים בחודש כדי לפרנס את פרטנר, סלקום ופלאפון, עד שהופיעו גולן (גולן טלקום) ופטריק דרהי (HOT מובייל) ובידיהם הצעה שאי אפשר לסרב לה: חשבון בלתי מוגבל שבו הלקוח משלם סכום קטן וידוע מראש. הצרכן הישראלי אוהב את הרעיון של "אכול כפי יכולתך", ואת הוודאות של עלות השירות, ולכן כניסתם של השחקנים החדשים מטלטלת את השוק ומאלצת את החברות הוותיקות להשתנות במהירות מסחררת.

כעת זקוק המשק הישראלי לשחקנים חדשים בשורה של שווקים נוספים: ביטוחי החיים וביטוחי הבריאות, שוק כרטיסי האשראי, ניהול הכסף הפנסיוני שלנו ואולי גם תחום התיירות והנופש המקומיים היקרים, אך מעל לכל, דרושה לציבור באופן דחוף תחרות בענף הבנקאות. במשך שני העשורים האחרונים היו בנק ישראל והפיקוח על הבנקים טרודים בשמירה על הבנקים, שחס וחלילה לא ייפול בנק. זה לא מנע נפילה של בנקים (הבנק לפיתוח התעשייה והבנק למסחר קרסו בתחילת העשור הקודם), אבל אפשר למפקחים להקדיש את מרבית זמנם לפיקוח יציבותי. התוצאה היא שהציבור הישראלי סובל משירותי בנקאות שאינם תחרותיים, מקבל ריביות נמוכות על פיקדונות ומשלם ריביות גבוהות על הלוואות ועמלות שונות ומשונות שחלקן פשוט מפוקפקות.

המחאה הציבורית קידמה את הקמתו של צוות בראשות המפקח על הבנקים, דודו זקן, שנדרש להמליץ על דרכים לשיפור התחרות בענף. ביולי פרסם הצוות המלצות ביניים ובהן עידוד הקמתו של בנק אינטרנטי, עידוד הקמתן של אגודות אשראי (מעין בנקים קהילתיים קטנים), שיפור המידע הזמין על לווים כדי לאפשר מודל דירוג אשראי שיהיה נגיש לכל (חוסר במידע איכותי על טיבו של הלקוח מגביל את האפשרות לספק לו תנאי מימון טובים) ומתן אפשרות לפתיחת חשבונות באינטרנט. חלק מההמלצות מבשרות הקלה מסוימת על הלקוחות, אבל אין בהן שום דבר מהפכני. כדי להכניס תחרות של ממש למערכת הבנקאות נדרשים בנקים שיפעלו בצורה שונה לגמרי מהבנקים הקיימים.

סלמן אמיל

מי יהיו הרמי לוי והמיכאל גולן של הבנקאות? לשם כך נדרשים יזמים שלא רק מבינים את הפוטנציאל הטמון במערכת הבנקאות, אלא גם מסוגלים לצלוח את מסלול המכשולים שמייצר להם בנק ישראל בחדירה לענף. חלק מהמכשולים הכרחיים - הון עצמי, אמינות, אנשי מקצוע טובים והצעת ערך טובה ואמיתית - אבל למי שיעמוד בהם מובטח פוטנציאל ענק, גם להצליח וגם לשנות את הענף הזה. שינוי מערכת הבנקאות יהיה לא רק במחירים אטרקטיביים יותר, אלא גם בהקצאת מקורות טובה ויעילה יותר שתאפשר למשק להתפתח: יותר לעסקים קטנים, יותר להקמת עסקים ומפעלים, יותר לייצור ויצירה - ופחות לעסקי אוויר ולמינופים פראיים וחסרי תכלית.

לעשייריה הראשונה בדירוג לחצו כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#