מנהלים, עסקו בזוטות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנהלים, עסקו בזוטות

תרבות המערב אינה מאפשרת למנהל לעסוק בבעיות קטנות - אף שבדרך זו אפשר למנוע את התפתחותם של משברים גדולים

הנה כמה סטריאוטיפים על ההולנדים והספרדים: ההולנדי ידוע בחריצותו, בדייקנותו ובנועם הליכותיו; הספרדי דומה יותר לישראלי במזג הים תיכוני ובטמפרמנטיות שלו; העם הספרדי גם נוטה יותר לעצלות, וזו באה לידי ביטוי בסיאסטה המפורסמת. ומה באשר לרמת הניקיון? דוגמה לכך הן התפיסות הרווחות בעניין נמל ברצלונה ונמל אמסטרדם. על זוהמת השני כבר שר ז'ק ברל, ובעבר העידו תיירים עד כמה מלוכלכות התעלות ומוזנחים הם אתרי התיירות בעיר, כולל הנמל. מעצלותם של הספרדים אפשר, לכאורה, להקיש על מצבו של הנמל בברצלונה.

חמוש בתפיסות הללו הגעתי לנמל ברצלונה וגיליתי מקום נקי להפליא. באוויר עמד ריח מלוח של ים, והדגים שטו במים הצלולים. לא הצלחתי לאתר ולו בדל סיגריה אחד. לשווא חיפשתי עובדי ניקיון על החוף. רק בסופו של היום מצאתי עובד שניסה, בעצלות ספרדית טיפוסית, להסיר מסטיק יחיד שנדבק לגשר עץ. הספרדים אולי אינם חרוצים, אך ייתכן שעצלותם משתלמת, ומרוב עצלות לנקות הם לא מלכלכים. ייתכן שמבלי משים הם נותנים בכך תוקף לתיאוריית החלונות השבורים.

בלומברג

תיאוריית החלונות השבורים פותחה על ידי ג'יימס וילסון וג'ורג ל' קלינג ב־1982. החוקרים טענו כי בניין שבו כמה מהזכוכיות בחלונותיו שבורים קורא לוונדליסטים, שישברו עוד זכוכיות, ולאחר מכן לגנבים, שיפרצו פנימה. השברים נותנים לגיטימציה לפעילותם של העבריינים. לעומת זאת, ונדליסטים ופושעים שומרים מרחק מבניין שחלונותיו שלמים.

בשנות ה־90 גייס ראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני, את התיאוריה הזו למלחמת חורמה בפשיעה בעירו. במקום להילחם בעבריינים הכבדים, הוא הורה למשטרה לנקות את רחובות ניו יורק מהעבריינים הקטנים, כדי לסלק לחלוטין את הסביבה החומרית והמנטלית המאפשרת לעבריינים כבדים יותר להתקיים. עבריין כבד איננו יכול לקיים מערכת פשיעה ללא העבריין הקטן, וזה אינו יכול לבלוט באזור נקי מפשיעה. המאמצים כללו צביעה של קירות שרוססו בגרפיטי ומעצר של צרכני סמים זעירים, כייסים ופושעים קטנים אחרים שלכאורה היו פחות מסוכנים לחיי התושבים. בתוך שנים ספורות ירדה רמת הפשיעה בחדות. הטיפול בבעיות הקטנות, כמו חלונות שבורים, הוביל אפוא לפתרון הבעיה הגדולה.

ואולם, יש הסבורים כי ההסבר לירידה ברמת הפשיעה שונה לחלוטין וכי מאמציו של ראש העירייה הנערץ היו לא יותר מצעדים קוסמטיים. בספרם Freakonomics שיצא לאור ב־2005 טוענים סטיוון לוויט וסטיוון דבנר כי הגורם המשפיע ביותר היה החלטת הקונגרס 18 שנה קודם לכן, לאשר את חוק ההפלות. לטענתם, בסביבה שבה פחות ילדים נולדים להורים שאינם רוצים בהם, או שיש להם יכולת מעטה לגדל אותם לחיים נורמטיביים, מתפתחת פחות פשיעה. ואולם, ההסבר הזה אינו סותר את התיאוריה, משום שמרביתם של הילדים הלא רצויים הללו יהיו לפושעים קטנים ורק מיעוטם לראשי משפחות פשע או לרוצחים. כיום רווחת הדעה בקרב חוקרים שבניו יורק חברו זה לזה שני הגורמים להצלחה במיגור הפשיעה.

תיאוריית החלונות השבורים עולה בקנה אחד עם עקרונות ניהול שלפיהם עדיף לבחור בפתרון בעיות קטנות, אלה שבהן אנחנו נדרשים להשקיע פחות משאבים, מאשר להמתין עד שהן ייהפכו למשבר גדול. דוגמה לכך היא רפואה מונעת. על פי אחת הגישות, אם נבטל את חדרי הטראומה, ואת הכסף שנחסוך נשקיע רק ברפואה מונעת - למשל בבדיקות מקדימות, בטיפול תרופתי מונע ובהקניית הרגלי בריאות - תוחלת החיים תגדל באופן משמעותי, ועוד יישאר כסף למטרות ראויות אחרות. הוויכוח הוא רק בכמה שנים תגדל תוחלת החיים; יש המעריכים את התוספת בכעשר שנים.

Mr. 119th STREET on Flickr

מדוע, אם כן, שוב ושוב פורצים משברים ומתרחשים אסונות שניתן היה למנוע בקלות מראש, ומדוע המנהיגים אינם משקיעים במניעתם? מתן עדיפות לפתרון משברים על פני מניעה אופיינית לניהול בעולם כולו, ותרבות הניהול בישראל אינה נמצאת בעניין זה בתחתית הסולם. הסיבה לכך היא שמנהל העוסק בניקוי זכוכיות שנופצו, כלומר, בפתרון בעיות כשהן עדיין קטנות, אינו יכול להימדד כהלכה, שכן איננו יכולים לצפות את היקפן אם ניתן להן לצמוח. לשווא יקראו אמצעי התקשורת לשנות את סדרי העדיפויות ולהגדיל את התקציבים לטיפול בזוטות, בבעיות הקטנות, אף כי בטווח הארוך הן משמעותיות מאוד. המנהלים בכל שדרות החברה לא יעסקו בדברים שהעדיפות שלהם נמוכה, אלא אם יוגדר הקשר בינם לבין מטרות החברה. ראש עיריית ניו יורק עשה כן - הוא הסביר את אסטרטגיית ההתמקדות בפשיעה הקטנה בכך שהוא נלחם בפשיעה הגדולה - אבל ג'וליאני היה מקרה יוצא דופן. תרבות הניהול במערב אינה מתירה למנהיג ולמנהל הבכיר לעסוק בזוטות.

הכותב הוא פרופסור לשיווק

 

הטור מתפרסם בגיליון אוגוסט של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#