"אני מאמינה בכסף. מניות הן טפטים" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני מאמינה בכסף. מניות הן טפטים"

אף אחד לא יכול לאיים או לעבוד על דפנה בסטר, נשיאת סופר פוש פובליסיס

3תגובות

דפנה בסטר, נשיאת סופר פוש פובליסיס, גאה במיזם העסקי שהקימה כבר ב־1989, הרבה לפני שמישהו חשב על המושג שיווק חווייתי. כיום החברה שהקימה לקידום מכירות ולשיווק ישיר היא אחת משתי הגדולות במשק, ומעסיקה 112 עובדים בחמש חטיבות ("רובן מנוהלות על ידי נשים"). בין הפרויקטים הגדולים שבאחריות החברה היו הופעה של הזמרת ריהאנה בחסות אורנג', אז התבקשו הצופים לתרום 4 שעות עבודה לקהילה בתמורה לכרטיס, ואירוע המכירות של פרויקט גינדי תל אביב בהיכל התרבות בעיר.  
את האקזיט הראשון שלה ביצעה בסטר ב־1993, אז מכרה 51% ממניות סופר פוש לחברה לישראל תמורת שני מיליון דולר. היא נשארה בתפקיד, ושש שנים מאוחר יותר מכרה חלק נוסף ממניותיה לפובליסיס העולמית. ב־2004 נפרדה מיתרת מניותיה והפכה לנשיאה. "אני מאמינה בכסף ולא בטפטים, מניות זה טפטים", היא אומרת על מכירת הבעלות בחברה שמוערכת ב־150 מיליון שקל.
בסטר (58), נשואה,  מתגוררת בתל אביב ויש לה ארבעה ילדים וארבעה נכדים.

אילייה מלניקוב

"אף אחד לא חשב שקידום מכירות הוא תחום עצמאי. כשהקמנו את סופר פוש בסוף שנות ה־80 פעילות קידום המכירות תמיד היתה חלק מחברת פרסום, והאמת היא שגם אני לא ידעתי שהפוטנציאל העסקי בתחום כה גדול. אבל ערן בעלי חשב שזה רעיון מצוין להקים חברה שתעשה קידום מכירות ושיווק ישיר, וקפצנו למים. שנים אחר כך הייתי גם הראשונה להכניס לענף שלנו חברה בינלאומית - כשנמכרנו לפובליסיס. צריך לחשוב אחרת אבל צריך גם המון מזל, כי בלי שהמזל עומד לצדך לא קורה כלום.

"אי אפשר לעבוד עלי, וכך אני יכולה לנווט את החברה למקומות הנכונים. בתוך העסק חובה להיות ממוקד ובעל עמוד שדרה חזק, להבין מה עיקר ומה טפל ולא להתפזר על שטויות. אסור ללכת לפי אופנות חולפות ולפי מה שנדמה שהשוק קובע. מנהל יצליח אם תהיה לו אינטליגנציה עסקית גבוהה והבנת שוק עמוקה.

"אני לא נכנסת למלחמות. המתחרה הגדולה שלנו היא פרומרקט. יוני סער ואני חברים טובים כי יש בינינו הערכה הדדית. אנחנו מכירים זה את זה כבר 25 שנה. אין בינינו שיתוף פעולה אבל אף פעם לא רבנו. אין לי את המקום הרע הזה - התחרות הלוחמנית שגוזלת תשומת לב מהעבודה. כולנו יודעים איך נכנסים למלחמה - כל מלחמה - אבל אף אחד לא יודע איך ייצא ממנה. זה פשוט מיותר.

"אי אפשר לאיים עלי. אם אני חושבת שאני צודקת, אני יודעת לעמוד על שלי.
"המוטו העסקי שלי הוא נאמנות, מקצועיות ויושר. לפעמים בא לקוח ואומר לי 'הוא נתן לי ככה וההוא נתן אחרת'. זה מקשה על היכולת שלי לתת הצעה נגדית, אבל למדתי שאם לאורך זמן מוכיחים עמידה בשלוש התכונות האלה, לקוחות מעריכים זאת וחוזרים.

"אתה לא יודע איפה תפגוש את עיגול הפינות. העסקתי אלפי אנשים במהלך השנים ואף עובד מעולם לא תבע אותי. מתחילת הדרך, עוד כשהיינו מאוד קטנים, הכלל שלי הוא לעמוד בכל דרישות החוק, גם עבור כל דיילת וכל עובד זמני. זה מגדיל את ההוצאות, אבל אני מקפידה על זה ולא מוכנה להתפשר - ולא רק בגלל שאני לא רוצה לנצל אנשים.
"העובדים שלי פוחדים ממני פחד מוות. קל מאוד לעצבן אותי, אבל אני גם נרגעת מהר. העובדים יודעים שעדיף לא להיות בצד הרע שלי. אני דורשת מהם להיות מקצועיים ונותנת להם דוגמה אישית מכיוון שחובת ההוכחה עלי.

"סלחנות לכשלונות מקצועיים היא הכרח. אין הבטחה להצלחה מתמדת. כשאתה מסיים פרויקט שהצליח אף אחד לא שואל למה הצלחת, אבל שואלים למה נכשלת. אסור להיכנס לאובססיות להצלחה בכל מחיר, כי התחושה הזו גורמת לך לעשות שטויות. מנהל צריך להיות אמיתי, להיות הוא עצמו, להיות בן אדם.

"חוסר כבוד לאנשים מוציא אותי מהדעת. אני משתוללת אם לא חוזרים לדבר עם מישהו שביקשתי שידברו אתו, אם לא משלמים לספקים בזמן, אם מזלזלים באנשים, אם מבטיחים הבטחות שלא מתכוונים לעמוד בהן. דברים כאלה גורמים לי לשאוג.

"אני מתאבדת על מקומות עבודה עבור אנשים אחרים. כשאת מגיעה למקומות מאוד אסטרטגיים כמו זה שאני יושבת בו, נופלת בחלקך הזכות, וגם היכולת, לעשות מאמץ קטן שיכול לשנות חיים של אנשים. אני לא אלך להתנדב בבית חולים אבל אני יכולה לעזור לאנשים למצוא עבודה. אני פוגשת כל מי שרוצה לפגוש אותי, ואחרי שהתרשמתי ממנו אני אפעיל כל קשר כדי לעזור לו.

"אנשים שנפגעו ממחלה או אסון חייבים לחזור למעגל העשייה, ולא לשמוע כמה הם מסכנים. העשייה המקצועית מקילה על הקושי האישי, וכולם מרוויחים מכך. פגשתי פעם תכשיטנית שאיבדה בן וארגנתי לה מפגשי מכירה אצלי בבית. הכרחתי את כולם להגיע כדי לראות אילו דברים יפים היא עושה. יכולתי להשתתף בצערה, אבל נדמה לי שככה עזרתי יותר.

"אין לי שום עניין להיות סלב. אני נמנעת מראיונות וכתבות ככל יכולתי. במהלך השנים חזיתי בלא מעט אנשים שהתמכרו לאור הזרקורים. ראיתי כמה קשה להם ברגע שאלה מופנים לכיוונים אחרים, ואילו דברים מופרכים הם מוכנים לעשות כדי לחזור אליהם. צריך להיזהר מהמקום הזה. כולם מקצוענים, כולם יפים, כולם עשירים, אבל שילוב מנצח הוא הצלחה מקצועית ורגליים על הקרקע.

"שנים אני שואלת את עצמי מה עשיתי שהצלחתי ככה. אלוהים אוהב אותי, ומזל זה דבר חשוב. עוזרת גם התייחסות לאנשים אחרים מתוך רצון לעשות טוב.
"לא הקמתי עסק משפחתי. יש לי ארבעה ילדים ולכל אחד מהם קריירה מצליחה משלו. מעולם לא חשבתי שהם צריכים להיות דור ההמשך, אלא שכל אחד צריך לעשות מה שנכון לו, בלי קשר להחלטות המקצועיות של אמא שלו".

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#