עשיר, בבית כבר תרמת? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשיר, בבית כבר תרמת?

למה שהעשירים יתרמו אם כל תרומה מעוררת אצלנו רפלקס מותנה של התנערות ותחושה שהגביר קנה אותנו בשני זוזים

תגובות

שלושה מייסדים של חברת היי טק ישראלית מצליחה צברו לאורך השנים הון עתק מפועלם. הם גרים בבתי מידות וממשיכים לנהל חברות נוספות ולצבור הון. מדובר באנשים מצוינים; מלח הארץ. ובכל זאת, לפני כמה שנים, כשפנתה אליהם מכרה משותפת והציעה להם לייסד מדיניות תרומות מכספם הפרטי, הם הסבירו לה שאין להם מטרות שהם מזדהים עמן ושאינם מרגישים צורך להשיא תרומה.

סיפור זה מגלם במידה רבה את סיפורה של הפילנתרופיה הישראלית. עשירי מדינת ישראל - שרשימת 500 העשירים שבהם מתפרסמת במגזין זה - ממעטים לתרום. ליתר דיוק, שיעור הפילנתרופיה הפרטית ביחס לתוצר בישראל מהווה, על פי הערכות, כעשירית בלבד לעומת השיעור המקביל בארצות הברית.

למה עשירי ישראל ממעטים לתרום? אם נחזור לאותם שלושה, זה מתחיל מכך שאין, לכאורה, מטרה עמה הם מזדהים ומסתיים בחשש כי תרומה לא רק שלא תקדם את ענייניהם, אלא גם עלולה חלילה לפגוע בהם.

תומר אפלבאום

אולי אי אפשר להאשים אותם. רק בחודש האחרון רעשה הארץ סביב ההחלטה של עיריית תל אביב לקרוא להיכל התרבות על שמו של המיליארדר האמריקאי צ'ארלס ברונפמן. ברונפמן העמיד לצורך שיפוץ ההיכל תרומה של 10 מיליון דולר, ובתמורה נדחק שמו של התורם הקודם, פרדריק מאן, אל תוך האולם. אין זו הפעם הראשונה שרצונם של תורמים להנצחה מזעזע את הציבור הישראלי. בסוף 2005 התחוללה סערה כשמוזיאון תל אביב הביע נכונות לשנות את שמו ל"מוזיאון תל אביב לאמנות על שם סמי ואביבה עופר" בתמורה לתרומה של 20 מיליון דולר. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה, חזרה בה משפחת עופר מכוונתה לתרום למוסד.

אי אפשר להתעלם מכך שמשתי הדוגמאות שציינו עולה תחושה קשה שהפילנתרופ דואג יותר להנצחתו מאשר לרווחת הציבור. מצד שני, אם כל תרומה מעוררת אצל הציבור הישראלי רפלקס מותנה של התנערות ותחושה שהגביר קנה אותו בשני זוזים במקום שהמדינה שלה הוא משלם מסים תדאג לו, למה לעשירים בכלל להיכנס לקלחת הזאת?

יעקב בורק, יוני קיש, רונית הראל ואורן מג'ר בחנו את הנושא ובמגזין שבפניכם הם מנסים למפות את הפילנתרופיה הישראלית ולבחון כיצד אפשר לעודד את עשירי ארצנו לתרום יותר מבלי לפגוע בציבוריות הישראלית.

לצד רשימות 500 העשירים שערך השנה עמי גינזבורג ורשימת הפילנתרופים הגדולים בישראל תוכלו למצוא במגזין זה מגוון כתבות בעניינים אחרים. אחת מהן היא סיפורו יוצא הדופן של חאליד שייח', מייסד YouSendIt, שהצליח להסתבך עם אפל ועם האף.בי.איי ולגמור באשפוז פסיכיאטרי. מכיוון אחר אנחנו מביאים את סיפורו של אסף ונד, יזם ישראלי שהקים חברת לואו טק בשם סאבי, המייצרת מוצרי נוחות מעוצבים לפלח השוק המוזנח והעשיר ביותר בארצות הברית: בני 50 פלוס.

sivan.klingbail@themarker.com
ובפייסבוק:  TheMarker magazine

הטור מתפרסם בגיליון 500 העשירים 2012 של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#