"הייתי פקיד, שכל יום בא לעבודה וחשב איך לא להיות פקיד" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הייתי פקיד, שכל יום בא לעבודה וחשב איך לא להיות פקיד"

הלל פרטוק, לשעבר דובר עיריית תל אביב, מרגיש שהוא בוב ספוג

7תגובות

ב־11 שנות כהונתו כדובר עיריית תל אביב־יפו, הפך הלל פרטוק את המושג "דוברות בגופים ציבוריים" על פיו. במקום להסתפק בניפוק הודעות לעיתונות ותגובות לשאלות עיתונאים, פרטוק יזם אירועים, הוביל פרויקטים וניהל את תחום הפרסום והדיגיטל. בין השאר חתום פרטוק על יוזמות עירוניות מצליחות כמו "לילה לבן", "ריצת לילה", "שירה על הדרך" ומרתון תל אביב, יוזמות שיצרו סטנדרט של מיתוג עירוני שמחלחל כיום גם לערים אחרות.

את דרכו המקצועית החל ב־1990 כעיתונאי ב"העיר". ב־1992 מונה לדובר שירות התעסוקה, תפקיד שאותו מילא עד שנת 1994. בהמשך שימש עוזר בכיר במשרד השיכון וכיועץ תקשורת עצמאי. ב־1999 נטל חלק בקמפיין לבחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה. לאחר בחירתו של ברק מונה לממלא מקום בפועל של דובר משרד הביטחון ושימש כיועץ התקשורת של סגן שר הביטחון אפרים סנה.

ב־2001 נכנס לתפקידו כדובר עיריית תל אביב. לפני כשנה עזב ומונה לדובר המשטרה, אבל התפטר לאחר תקופה קצרה. לדבריו, גויס לתפקיד כדי לחולל שינוי, אך גילה שלהצהרה הזו "לא היה גיבוי ואין תוכן". כיום הוא בעליה של חברה פרטית הנושאת את שמו ועוסקת בשיווק, מיתוג, יצירת תוכן ואסטרטגיה תקשורתית. לפרטוק תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני בעיתונות ותקשורת מאוניברסיטת בר אילן. הוא בן 49, פרוד ואב לשלושה ילדים, מתגורר בתל אביב.

אילייה מלניקוב

"נולדתי וגדלתי בקריית שמונה. בית חם. שלושה אחים. אבא שלי מורה, אמי עקרת בית. הייתי חריג בקריית שמונה, במובן הזה שתמיד עסקתי במוזיקה וקריאה, ומגיל 13 היה לי ברור שאני עוזב. נסעתי לתל אביב לבד באוטובוס, לראות הופעות, לקנות אלבומים. כשהגעתי לתל אביב הרגשתי שייך.

"היה לי חשוב לממש את עצמי, לעשות דברים שבאים מבפנים. כשהחלטתי לעזוב את משרד הביטחון לטובת עיריית תל אביב היו לי חששות. נפגשתי עם חברים ופוליטיקאים שאמרו לי 'תתרחק', אבל אני ראיתי את הפוטנציאל. בפעם הראשונה היה לי, למשל, תקציב פרסום, ויכולתי להביא לידי ביטוי את היכולות היצירתיות שלי.

אני לא בנאדם שנלחץ. התגייסתי לצבא כחובש בתותחנים, עברתי את מלחמת לבנון הראשונה. זו היתה מלחמה נוראית, אבל התחשלתי.אחרי שאתה עושה החייאה לחייל תחת אש, שום דבר כבר לא מלחיץ אותך. דוברות היא מקצוע עם הרבה לחץ. תמיד יש משבר תורן. למשל, הלילה הלבן הראשון בתל אביב ב־2005. כמה שעות לפני האירוע המשטרה הודיעה שהיא לא מאשרת את קיום האירוע. כולם סביבי התמוטטו מהלחץ. אירוע של מיליון שקל קורס. סגרתי את הדלת במשרד, התיישבתי על הרצפה ושאלתי את עצמי מה עכשיו. החלק העקשן שבי אמר: אז מה אם הם ביטלו, זה לא כתוב בעשרת הדיברות. אחרי חמש דקות יצאתי לראש העיר וסיפרתי לו מה קרה. במקרה הוא יצא באותו יום לסיור עם מפקד המחוז והצליח לשכנע אותו לחזור בו. אני את הלילה הלבן שלי כבר עברתי אבל ההתמודדות הזו, לא ליפול, לא לוותר, היא נולדה איפשהו במלחמה.

יש רעיונות שאני פשוט קם אתם בבוקר. הם מגיעים מתוכי, בעקבות שיחה, קריאה, צפייה בסרטים. אני בוב ספוג - סופג כל הזמן חצאי משפטים שצומחים לרעיונות ולעתים לשירים. פרופ' זוהר שביט שהיתה חברת מועצה סיפרה לי שראתה במטרו בפאריס שירים תלויים וחשבה שזה רעיון יפה שמעיד על התרבותיות של העיר. כבר באותה פגישה תכננו את האירוע בתל אביב ושילבנו בו תחרות שירה. חשבתי שאולי גם אני אשלח שיר. מאז הגשתי שיר כל שנה עד שהצטברו אצלי 06 שירים, שעומדים לצאת בקובץ בעריכת יקיר בן משה.

כשאני בוחר עובדים אני מחפש להט בעיניים.  הלשכה הכפילה את עצמה מבחינת מצבת העובדים בתקופתי. אחת העובדות שגייסתי היתה לפני כן מנהלת משמרת בארומה. כשקניתי שם קפה היא סיפרה לי שהיתה בדובר צה"ל. זיהיתי אצלה משהו ולקחתי אותה לעבוד אצלנו. לעובדת ותיקה, שלא מצאה את עצמה בעירייה, אמרתי "התפקיד שלך הוא להביא לי פרויקטים שכולם דחו ואף אחד לא רוצה". היום היא עושה פרויקטים מרכזיים.

הרבה מהעובדים בגופים ציבוריים מתנהגים כמו שמצפים מהם. המסר שמשדרים להם הוא "אל תעשו כי זה מייצר לנו עבודה". אני אמרתי לעצמי שאני פקיד שכל יום בא לעבודה וחושב איך לא להיות פקיד. זה מה שהעברתי לעובדים שלי.

צריך לגרום לעובד להביא את עצמו לתפקיד. אם הוא יביא רק את מה שמצפים ממנו, הארגון ידשדש בבינוניות במקרה הטוב. אם אתה אומר לאדם תביא מעצמך ותיצור, ומתגמל אותו גם בשכר וגם בקרדיט, תקבל ממנו הרבה יותר. כך בניתי את הדוברות כיחידת הקומנדו של העירייה. עשרה אנשים ש"התאבדו", כל אחד בתחומו על כל דבר.

בארגונים צריך גם להיות מרובע, לדעת לעבוד לפי הספר. זה קשה לי. כשאני בא עם רעיון חדש כשהתקציב השנתי כבר סגור, הפקידות העירונית לא יודעת לאכול את זה. הציפיות שלי התנגשו לא פעם עם הערכים של העירייה.

 מסלול של מנהל דורש תקופת הסתגלות והיכרות של שנתיים־שלוש. בתקופה הזאת הוא רק מתחיל להבין מה הכלים והיכולות שלו. אחר כך הוא מממש את הפוטנציאל. השנה השישית־שביעית היא שיא העשייה, ואחר כך קורה אחד משני דברים: או שהוא נובל וחי על מה שעשה עד עכשיו, או שהוא ממציא את עצמו מחדש.

היום מצפים ממך לעשות שינויים כל הזמן, ומנהלים שנשארים בתפקיד הרבה זמן לא תמיד מצליחים לייצר את השינויים האלה. בשנה האחרונה שלי כדובר עיריית תל אביב עוד הצלחתי לייצר אירוע חדש, אבל כבר הרגשתי שמעיין היצירה מתייבש, שהכל בא בקלות ומובן מאליו. כשאתה יודע מתי ואיך כל אירוע יקרה, התפקיד שלך כמנהל מסתכם בכך שתדאג שהפאזל הזה יעבוד. אני רציתי ליצור משהו חדש, ליצור את הפאזל מחדש.

 אחרי 11 שנים הבנתי שאני את שלי עשיתי. המיתוג של תל אביב בארץ ובעולם הוא במידה רבה עבודה שלי. כמובן שזה לא יכול היה לקרות אלמלא חולדאי פיתח את העיר בצורה מדהימה, עם חזון ועשייה. כשהרגשתי שהכל סוגר עלי והמאבקים עם הביורוקרטיה תופסים חלק נכבד מהיום שלי, החלטתי להתקדם. לא פחדתי. אני מאמין שהשינוי בונה את האדם והלכתי אליו בעיניים פקוחות.

ישראל אכזרית כלפי עובדים מבוגרים. בארגונים, ברגע מסוים שטוב להם ולא לך, פשוט אומרים לך ללכת. אז יש שתי אפשרויות: או שזה ינחת עליך, או שתעזוב ביוזמתך ותהפוך להיות אדון לעצמך. כבעל חברה עצמאית אני מממש את כל הידע והקשרים שצברתי, ובונה את עצמי לאט. גם פה בחרתי בדרך הקשה. יכולתי להיות יועץ תקשורת, אבל בחרתי בנתיב של שיווק, מיתוג, יצירת תוכן ואסטרטגיה תקשורתית כי זו נישה חדשה יחסית. אין יותר מדי יועצי תוכן.

אני מרגיש שהגעתי למקום שלי. אומרים לי "טוב, בתל אביב זה היה קל", אבל זה לא נכון. בעבודה עם רשויות מקומיות אחרות אני מוכיח להם שהשיטה מנצחת. אם בוחרים בכיוון נכון לעיר, מייצרים תוכן נכון, מדברים עם התושבים ישירות ויוצרים חוויה ייחודית לעיר, אין שום סיבה שהתושבים לא ירגישו שהם חיים בעיר הטובה בעולם. זו לא תחושה בלעדית לתל אביבים.

טוב לי היכן שאני נמצא. לא מזמן הוצע לי להיות דובר של חברה גדולה, ועם כל הפיתוי של המשכורת והתנאים דחיתי את ההצעה. כרגע אני בורר את ההצעות בתחום הייעוץ התקשורתי, אבל היתרון בכך שאני עוסק במגוון דברים הוא שתמיד אגף אחד יכול לגבות את השני. אם תהיה ירידה בתחום המיתוג אני אוכל לייצר יותר עבודה בתחום הייעוץ התקשורתי. אני מאפשר לעצמי לעשות משהו חדש בתקווה שתוך כמה שנים יהיה ברור לכל מי שמחפש תכנים שיווקיים, שהוא פונה אלי.
 

הכתבה מתפרסמת בגיליון הקריירה השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#