הקריירה זה לא מה שהבטיחו לי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקריירה זה לא מה שהבטיחו לי

מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי עובדים רבים חשים תסכול ואי שביעות רצון מהעבודה. האם חיים מקצועיים מלאים בתשוקה ובמשמעות הם יעד ריאלי? כן, אבל קודם צריך להבין למה בכלל אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "קריירה"

16תגובות

"איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים", שואל כמעט מדי לילה קובי מידן את האורחים המתחלפים בתוכניתו "אנשים בלילה", המשודרת בגלי צה"ל. התשובה כמעט תמיד זהה: קולנוענים וסופרים, שפים ומוזיקאים, פוליטיקאים ומדענים – כולם אומרים שהיו שמחים להמשיך לעסוק באותם דברים שמעסיקים אותם כיום. ואולם אילו היינו מפנים שאלה זהה לציבור אקראי של אנשים המתפרנסים ממקצועות מגוונים, התשובה היתה ללא ספק שונה מאוד. אולי אפילו הפוכה לגמרי.

TheMarker

מחקרים שנערכו ב־20 השנים האחרונות מצביעים על תחושות תסכול המשותפות ליותר ויותר עובדים. הנתונים מבהילים: בסקר האחרון שערך בנושא מכון המחקר האמריקאי The Conference Board, המנטר את שביעות רצונם של אזרחים אמריקאים מעבודתם מאז 1987, נמצא כי שיעור העובדים המרוצים הוא 45% בלבד. בשנות ה־80 דיווחו 61% מהעובדים על שביעות רצון, ומאז שיעור המרוצים יורד בהתמדה. בסקר אחר, שערך האתר careerbuilder.com בסוף 2011, הצהירו 91% מהמשיבים כי הם מוכנים להחליף את מקום עבודתם; ומחקר שערכה חברת ההשמה Express Employment Professionals בקרב עובדים שהשתמשו בשירותיה גילה שכמחצית מהם אינם מאושרים בעבודתם, בעיקר בשל אי בהירות בנוגע לאפשרויות קידום; לאותה מסקנה הגיעה גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, שמצאה מתאם ישיר בין הציפייה לקידום או לשיפור המעמד לבין תחושה חיובית כלפי מקום העבודה.

העולם התקדם, עכשיו תורכם

הקונצפט המקובל של שינוי הדרגתי ומדוד במיקומו של העובד בתוך ההייררכיה של מקום העבודה נולד בעידן אחר ומותאם לאורח חיים שעבר מהעולם, אך ארגונים נצמדים לשיטות המוכרות מהעבר, שהרלוונטיות שלהן לעולם המודרני הולכת ונעלמת. זו הטענה שהציגה לינדה גרטון, חוקרת ומרצה בלונדון ביזנס סקול, בספרה The Shift: The Future of Work is Already Here ("השינוי: עתיד העבודה כבר כאן"), שראה אור בשנה שעברה. "אנו נמצאים בעיצומה של תקופה של שינוי אדיר בדרך שבה אנו עובדים והמעסיקים מאורגנים", היא אומרת בספר. "אלה שעלו בסולם הדרגות של התאגיד בדרך המסורתית יהפכו בעתיד הלא רחוק ליוצאי דופן".

סגן יו"ר וסמנכ"לית כוח אדם בפירמת ראיית החשבון והייעוץ הגדולה דלויט, קטי בנקו, נדרשה לנושא זה בקיץ האחרון, בכנס בנושא עתיד העבודה שנערך בבניין ה"ניו יורק טיימס". "כבר עתה, החברה הממוצעת בארצות הברית שטוחה יותר משהיתה", אמרה, ולשם המחשה סיפרה כיצד הצטמצם מספרן של שכבות הניהול בג’נרל מוטורס מ־17 בראשית שנות ה־80 לשבע בלבד כיום. "אם יש פחות שכבות ניהול, מה זה אומר על הדרך שבה נמדדת הצלחה בקריירה?" תהתה.

לא רק הארגונים מאחרים להסתגל לשינויים בשוק העבודה. האשמה מוטלת גם על חלק ניכר מהעובדים שמודדים הצלחה באמצעות פרמטרים שכבר אינם רלוונטיים - וכתוצאה מכך חווים כישלון ותסכול. "תחושות כאלה מבוססות על תפיסות מוטעות", מסביר למגזין TheMarker יועץ הקריירה פיטר ואדל, לשעבר מנכ"ל חברת ההשמה Job Bank USA. "הראשונה היא שהקריירה צריכה להתפתח בקו ישר, והשנייה היא ששוק העבודה של היום דומה בסך הכל לזה של פעם, רק קשה יותר. למעשה, מה שחשוב הוא להתעדכן כל הזמן וללמוד מיומנויות חדשות. החוקים השתנו. יש להשתנות יחד אתם".

משרד החינוך האמריקאי מעריך שכ־60% מהמשרות החדשות בשוק העבודה דורשות כישורים שבהם מחזיקים רק כ־20% מהעובדים. לכן יש חשיבות עליונה ללימוד בלתי פוסק. גם לדברי גרטון, עובדים המעוניינים להתקדם חייבים לצאת מאזור הנוחות שלהם וללמוד כישורים חדשים. מהי הדרך הקצרה ביותר לעשות זאת? גרטון סבורה שהיא עוברת בדילוגים תכופים בין מעסיקים וברכישת מיומנויות חדשות במקומות עבודה שונים. "מהירות השינויים כה גדולה, שעל מי ששואף להצלחה להתמקצע באופן סדרתי ולרכוש שליטה וידע בתחומים שונים", היא כותבת בספרה.

חודש מארס היה הראשון מאז תחילת המשבר הכלכלי ב־2008 שבו עלה מספר המתפטרים בארצות הברית על מספרם של המפוטרים. זהו נתון מעודד, שכן הוא מצביע על התאוששות האמון שנותנים האמריקאים בשוק העבודה שלהם, אך כמובן שלא די בו כדי לשנות את תמונת המצב הכללית. על פי נתונים של משרד העבודה האמריקאי, ויתרו כמיליון עובדים במדינה על עזיבת מקום העבודה שלהם מדי חודש מאז ינואר 2009, וכפועל יוצא מכך דחו גם את חיפוש השלב הבא בפיתוח הקריירה שלהם. מדובר בכ־30 מיליון עובדים אמריקאים שבזמנים אחרים כבר היו מנופפים לשלום לבוס שלהם, ובהרבה קריירות שהואטו וחלומות שנדחו.

הנתונים המאקרו כלכליים מספקים הסבר חלקי בלבד לכך שאנשים תקועים במקצועות שלא מתאימים להם. בספר Breakdown, Breakthrough ("משבר, פריצה"), מונה מאמנת הקריירה קאטי קפרינו כמה סיבות נוספות לכך, והראשונה שבהן היא שאנשים נוטים לעשות את הדברים הלא נכונים כדי להשיג את מה שהם רוצים. כך למשל, מדגימה קפרינו, דווקא אלה שמחפשים יותר שליטה וגמישות עוזבים את מקום העבודה הקבוע שלהם כדי לפתוח עסק יזמי משלהם, למרות ששחיי יזמות בוודאי אינם הפתרון לחוסר איזון בין עבודה לחיים פרטיים ומשפחה. רבים עוד יותר, היא טוענת, מפספסים את ההזדמנות לפתח קריירה נפלאה מסיבה מהותית בהרבה: פחד, וליתר דיוק, החשש מפני עשיית הצעדים הראשונים בכיוון שבו בוחרים.

טענה דומה משמיע לארי סמית, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ווטרלו שבקנדה. הדרך לגיבושה של קריירה נפלאה, קבע בהרצאתו בכנס TEDx, שנערך בקמפוס במארס, עוברת במימושה של תשוקה אישית, וכל סיבה או תירוץ שאנשים מספקים כדי להסביר מדוע אינם הולכים בעקבות התשוקה שלהם אינם אלא מסווה לפחד. "אתם מאשימים את כולם מכיוון שאתם מפחדים ללכת בעקבות התשוקה שלכם. אתם מפחדים להיראות מגוחכים, מפחדים לנסות ולהיכשל - ולכן לעולם לא תהיה לכם קריירה נהדרת".

עזבו קריירה, לכו לעבוד

יש גם דוברים הסבורים שהדרך אל האושר טמונה בראייה מפוכחת ומאוזנת יותר של מקומה של הקריירה בתוך מארג החיים. "אל תצפו ליותר מדי מהעבודה שלכם", מציע טימותי פריס, מחבר הספר "ארבע שעות עבודה בשבוע", בפוסט שפרסם בבלוג שלו, fourhourworkweek.com. "עבודה היא כלי ספציפי שנועד לספק פרנסה, ואין לדרוש ממנה יותר מדי". דוברים קיצוניים יותר טוענים שעצם המונח "קריירה" הוא לא יותר מאחיזת עיניים. "זהו טריק לשוני. קריירה היא בעצם רצף של פעולות שאדם עושה כדי לקבל תשלום ולשרוד, לא יותר מזה", טוענת ג’סיקה פרייס מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. "מרגע שנתנו לרצף הפעולות הזה שם, הוא הפך לדרך שבה בני אדם מגדירים את עצמם".

לשיטתם של פרייס ופריס, הפתרון לתסכולי הקריירה טמון בזניחתה, ובאימוץ תפיסה חדשה שלפיה השעות במשרד הן פשוט דרך להתקיים. הרעיון הזה מושך, אבל גם מסוכן. בשוק עבודה תחרותי שבו מי שלא נע קדימה לא רק נותר מאחור, אלא לעתים קרובות נבעט אל מחוץ למגרש, הוא מייצג תפיסה שאינה פחות רדיקלית מגישת "לכו על החלום שלכם בלי לראות בעיניים" שמקדמים דוברים כמו סמית, ולדעת רבים גם אינה יותר מעשית ממנה.

עם זאת, בין שני הקצוות המנוגדים הללו מחבר מכנה משותף מפתיע, שאולי בו גלום הפתרון למצוקה שחשים כיום עובדים רבים כל כך: המקור לתחושות התסכול ולאי שביעות הרצון טמון בעובדים, במערכת ההגדרות האישית שלהם, באופן שבו הם עצמם תופסים את מקומם בתוך שוק העבודה ואת מקומה של העבודה בחייהם - יותר משהוא תלוי במשרותיהם או בארגונים שמעסיקים אותם. רוצים שתהיה לכם קריירה נהדרת? הדבר תלוי בעיקר בכם.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון הקריירה השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#