מס עשירים: משלמים או גובים? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מס עשירים: משלמים או גובים?

במקום לשלם מס, רבים מהעשירים בישראל מצליחים לגבות אותו מהאזרחים

12תגובות

"צריך לעשות כל מה שניתן כדי להוריד את אובמה”, אמר לנו באחרונה ישראלי לשעבר שחי כבר 30 שנה בארצות הברית, והוסיף: “מה כל העניין הזה עם המס על עשירים? הוא רוצה להפוך את אמריקה למדינה סוציאליסטית?”

TheMarker

האם הנשיא ברק אובמה נהפך לסוציאליסט? נראה שלא. מה שמניע אותו זה פוליטיקה: אובמה הפך את עניין מיסוי העשירים לקו מרכזי בקמפיין הבחירות שלו מול המועמד הרפובליקאי העשיר מיט רומני. הוא כמעט לא מחמיץ הזדמנויות להסביר לבוחריו שעשירי אמריקה משלמים שיעור מס נמוך ממעמד הביניים, וגם לטעון שעשירי ארצות הברית לא יוצרים מקומות עבודה ולא חולקים את עושרם עם שאר האוכלוסייה. מבחינתו, זה הגיוני: במדינה שעדיין נאבקת בהאטה כלכלית, ושבה האבטלה בקרב השכבות העניות של האוכלוסייה עדיין גבוהה מאוד, טקטיקה של “קרב מעמדות” יכולה להביא לא מעט קולות.

אותו סיפור צפוי גם בישראל. בהשראת אובמה, יהיו לקראת הבחירות הקרובות לכנסת מי שיעלו על סדר היום הציבורי את פערי ההכנסות ואת מס העשירים, במטרה לגרוף נקודות בקרב אנשי מעמד הביניים המתוסכל ותומכי המחאה החברתית. ואולם, בעוד עצם הדיון על מיסוי העשירים מעניין וראוי, הפוליטיקאים שיעלו אותו צפויים להציגו בדרך פשטנית ופופוליסטית ולהחמיץ את העיקר. כאשר בוחנים את המספרים, מתברר שבישראל אין בעיה מהותית של שיעורי מס או פטורים מיוחדים שניתנים לעשירים או לבעלי מקצוע מסוימים. הסיפור כאן שונה מבארצות הברית וכלל לא בטוח שיש צורך להעלות את שיעורי המס על העשירים, כפי שבוודאי יציעו רבים. הבעיה אצלנו היא שבמקום לשלם מס, רבים מהעשירים מצליחים לגבות אותו מהאזרחים.

לגבות? נסביר: כאשר בודקים מיהם העשירים בישראל, למשל על פי ההגדרה של כ־650 אנשים החברים באלפיון העליון של ההכנסות, מתברר שרבים מהם באים מקרב השכירים ונותני השירותים של הקבוצות העסקיות הגדולות, או מבני משפחותיהם של בעלי השליטה באותן קבוצות – הטייקונים. רובם משלמים מס כדין, אבל יכולתם לשלם משכורות גבוהות ובונוסים מבוססת על העובדה שהם פועלים בשווקים לא תחרותיים - כאלה שמאפשרים להם לגבות “מס” מהאזרחים.

הנה כמה דוגמאות. כאשר מערכת הבנקאות סובלת מתחרות נמוכה (שלושה בנקים השולטים ביותר מ־80% מהשוק), וממבנה הוצאות קשיח בגלל כוחם של ועדי העובדים, התוצאה היא שהציבור נאלץ לשלם “מס בנקאי”, שנגבה ממנו באמצעות עמלות ופערי ריבית גבוהים - גבוהים מאלה שהיינו רואים אילו מערכת הבנקאות היתה פחות ריכוזית ויותר תחרותית.

דוגמה שנייה: עד לאחרונה אולצו כל תושבי המדינה לשלם “מס סלולרי” בגלל התחרות המועטה בין שלוש חברות הסלולר הגדולות. המס הזה פחת מאוד בעקבות הורדת דמי הקישוריות, והוא ימשיך להצטמצם עם כניסתם של מתחרים חדשים לענף, ואולם לעומתו עדיין קיים “מס טלוויזיה רב־ערוצית”, מכיוון ששתי החברות הפועלות בתחום נותנות שירות דומה וגובות מחירים גבוהים.

יש עוד דוגמאות רבות: “מס מלט”, מאחר שייצור המלט לבנייה ושינועו נשלטים על ידי חברה אחת; “מס גבינה” כי ישנן רק שתיים וחצי מחלבות גדולות; “מס דלק נוסף” שמתווסף למס הממשלתי הרשמי בגלל תחרות נמוכה בתחומים מסוימים של שוק הדלקים והאנרגיה; “מס מותגים”, “מס חיתולים”, “מס מכוניות” – בקיצור, כל ה”מסים” שאנשי עסקים, יבואנים וחברות מצליחים לגבות מהציבור הודות לקיומם של שווקים מעוטי תחרות. אגב, המס הזה לא מוגבל לחברות פרטיות: חברת החשמל, למשל, גובה מהאזרחים “מס חשמל” שעובר לבעלי השכר הגבוה בחברה, ולחלק מאנשי העסקים המספקים לה מוצרים ושירותים.

כשמביטים ברשימות העשירים וברשימות מקבלי השכר הגבוה בחברות הבורסאיות, מגלים שרבים מחברי הרשימה הם בעליהן של חברות היודעות לגבות “מס” כזה מהאזרחים, או שהם שכירים בכירים באותן חברות, או מעניקים להן שירותים. במבט לאומי, נראה שאין בישראל בעיה של מיסוי עשירים, כל עוד העשירים משלמים את שיעורי המס שלהם כנדרש ולא מתחמקים ממנו על ידי תכנוני מס אגרסיביים. אין, למשל, כל בעיית מיסוי בקרב אנשי עסקים עשירים שפועלים בשוקי הייצוא, בשווקים תחרותיים – ומשלמים מס על פי הדין הקיים.
הבעיה היא ב”מס” שחברות בלתי תחרותיות והמנהלים שלהן גובים מהציבור. זהו מס שאפשר להפחית או לבטל לחלוטין באמצעות רפורמות מבניות בשורה ארוכה של ענפים, הן בסקטור הפרטי והן ובסקטור הציבורי. המקרה של הרפורמה בשוק הסלולר, הגם שזו טרם הסתיימה, הוכיח שזה אפשרי ואפילו לא כל כך מסובך.

הטור מתפרסם בגיליון הקריירה השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#