לקום עם חיוך - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לקום עם חיוך

רבים רואים בעבודתם לא רק פרנסה, אלא חלק מהגדרת ה"אני". דווקא משום כך, שמיכת הלחצים כבדה הרבה יותר

4תגובות

בשנתיים האחרונות גובר מסביב הזמזום. בלא מעט פגישות ושיחות עם אנשים צפים ועולים תסכולים ומתחים שקשורים לעבודה ולשביעות הרצון מהקריירה. אחדים מדברים על עניין, אחרים על שאיפות לקידום שלא מומשו או על תחושה של עמידה במקום. יש כאלה שמרגישים כי אינם מטביעים חותם, אחרים מחפשים משמעות. גם הקושי לשלב בין הצלחה בבית ובמקום העבודה צץ לא פעם. אולי זה הגיל. בשלב מסוים בחיים קשה יותר לאנשים לקום ולעזוב; לצאת לחפש מקום עבודה אחר. אולי זה גם קשור לכך שככל שמתקדמים בסולם, לכאורה יש הרבה פחות לאן לפנות.

דן קינן

ובכל זאת הקריירה מגדירה אותנו, לטוב או לרע. רוב האנשים לא רואים בעבודה שלהם רק אמצעי להביא פרנסה הביתה אלא חלק מהגדרת ה”אני”. דווקא משום כך, שמיכת הלחצים כבדה הרבה יותר - הרי חייבים להצליח, לעבוד בעבודה מעניינת, לצמוח, להתקדם ואם אפשר גם לתרום לחברה ולאנושות.

הבעיה היא שהלחץ הזה לא תמיד משרת את המטרה. אדר עירון יצא לברר מה הם הדברים שמונעים מאנשים רבים להצהיר, אפילו בפני עצמם, שיש להם קריירה נהדרת. חלק לא מבוטל מהם קשור להנחות יסוד מוטעות וציפיות מוגזמות. למשל הצורך הערטילאי לעבוד מתוך “תשוקה”. הרי בכל עבודה, גם אם היא ראויה לתואר “קריירה מפוארת”, כרוכים גם חלקים מהנים פחות ושחורים יותר. גם ההנחה הרווחת שלאורך כל שנות העבודה שלנו השכר יהיה במגמת עלייה, עלולה להתבדות. כבר בשנות ה־60 הוכח כי רוב האנשים מגיעים לשכר השיא שלהם בסביבות גיל 45, ואחר כך נבלמים או אף מידרדרים בטבלאות השכר.

בכדי לנסות ולהבין מה המתכון לקריירה מספקת, פנינו לשבעה אנשים שמגיעים ברוב הימים עם חיוך לעבודה. אנשים שעונים ללא היסוס “כן” כששואלים אותם אם יש להם קריירה נהדרת. הבאנו בפניכם, בין היתר, את התובנות של יוסי לובטון, מנכ”ל משרד הפרסום באומן בר ריבנאי שהחזיק לפני כן בכמה משרות מעניינות, חבר הכנסת ניצן הורוביץ שוויתר על קריירה בעיתונות לטובת הפוליטיקה, מיכל שפירא שעברה מתחום הפרסום לאקדמיה וכיום מנהלת את התוכנית ללימודי תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית בקריה האקדמית אונו, ואייל פרידמן, הראפר ואיש הרדיו המוכר בכינוי קוואמי, שהקים באחרונה תחנת רדיו באינטרנט. אנחנו למדנו מהם לא מעט. בעיקר למדנו שהדרך להתעורר בבוקר עם חיוך מצריכה אומץ, נטילת סיכונים, חוסר נכונות להתפשר לצד נכונות להתגמש לעתים.

אנחנו מקווים שהמגזין הזה יעזור למי מכם שאינו מרוצה להרהיב עוז ולשנות את נתיב הקריירה שלו או לפחות לקבל החלטה לצפות ממנה לפחות ולהשקיע אנרגיות במקומות אחרים. הרי כבר הוכח לא פעם: תסכול אינו תוכנית עבודה מתגמלת.

בברכת עלה והגשם,

sivan.klingbail@themarker.com
ובפייסבוק:  themarkermagazine

הטור מתפרסם בגיליון הקריירה השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#