הכי חשוב לזכור שאתה לא יודע הכל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מה למדתי

הכי חשוב לזכור שאתה לא יודע הכל

למה מנכ"ל רמב"ם פרופ' רפי ביאר ממשיך לנתח פעם בשבוע ולא מוותר על מפגש עם עובדי המרכז הרפואי פעם בשבוע

תגובות

מנכ"ל המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, הקרדיולוג פרופ' רפי ביאר, לא מאמין בתכנון קריירה. אין מי שיעיד טוב ממנו על כך; מה היה קורה אילו היה מתעקש ללמוד כימיה, המקצוע המועדף עליו בצעירותו ומוותר על לימודי הרפואה במסגרת העתודה הצבאית שאליהם התקבל? בסופו של דבר הוא הלך בדרכי אביו וסיים לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, אך לא ויתר על בחירת הלב. עם סיום השירות הצבאי חזר ביאר לאהבתו הראשונה, למד הנדסה רפואית בטכניון ואף קיבל תואר שלישי נוסף – דוקטור למדעים.

שני תארי הדוקטור הם רק חלק מהקריירה המגוונת של הרופא המנהל. הוא השתלם בקרדיולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי ג'ונס הופקינס שבבולטימור, ובהמשך התמנה לפרופסור מן המניין בטכניון. בשנים 1999־2005 שימש דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון, ושנה לפני תום הקדנציה שלו זכו בפרס נובל לכימיה שניים מחוקרי הפקולטה – פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר. בשנים 2009־2011 עמד ביאר בראש הוועדה להרחבת סל התרופות, ובין תפקידיו הציבוריים הרבים גם ניהל את המרכז הלאומי להשתלות.

בשנת 1989 כאשר היה חבר סגל בהנדסה רפואית בטכניון  היה שותף עם אחיו, ד"ר מוטי ביאר, רופא גם הוא, אורן גלוברמן והמשקיע לואיס פל בהקמה של חברת הסטנסטים "אינסטנט". בשנת 1996 נמכרה החברה לענקית הביומד מדטרוניק. בהמשך הקים פרופ' ביאר את הסטארט אפ נויקט (כיום קורינדוס) כחברה בחממת הטכניון בשיתוף עם מוסד הטכניון ורמב"ם וכיום הוא שותף בלתי פעיל בו.

ביאר, 60, נשוי, אב לארבעה וסב לשניים. הוא מתגורר בחיפה.

אילייה מלניקוב

תהיה הכי טוב במקום בו אתה נמצא ומשם יהיה קל יותר להתקדם. מעולם לא תכננתי את הקריירה שלי ואף פעם לא אמרתי 'אני רוצה להיות פרופסור בטכניון' או 'אני אהיה מנהל בית חולים'. הדברים לא בהכרח קורים אם אתה יושב ומתכנן אותם, לפעמים התכנון הוא סתם בזבוז זמן. אהבתי מאוד כל תפקיד שעשיתי והתעקשתי לעשות אותו בדרך הנכונה והמדויקת ביותר.

מיקוד הוא מצפן אישי חשוב. אפשר לגעת בתחומים רבים במהלך תקופת חיים אחת, בתנאי שאתה ממוקד. לכאורה אני עושה דברים שונים, אבל מעשית אני כל הזמן באותו תחום שאני קורא לו 'חידושים טכנולוגיים ברפואה'. זה תחום העניין שלי. הגדרתי אותו בצעירותי ואני נע בתוכו מכיוונים שונים - פרקטיקה רפואית, מחקר אקדמי, תמיכה בחידושי היזמות הטכנולוגית, תרומה במישור הציבורי. הכל מתחיל ונגמר באותה מוטיווציה בדיוק.

הדרך להצלחה עוברת דרך המסירות. אבי היה רופא אורולוג. הוא עבד קשה והיה מסור מאוד לתפקידו. אמי לא עבדה מחוץ לבית וגידלה במסירות רבה לא פחות אותי ואת אחי מוטי, הצעיר ממני בחמש שנים.  

ניהול זמן נכון פירושו האצלת סמכויות. אני שונא מיקרו־מנג'מנט וברור לי שלא ניתן לנהל בשיטה הזו מערכת גדולה כמו בית חולים עם אלף רופאים. מנהל טוב יודע להאציל סמכויות, להגדיר לאנשיו את הכיוון ולתת להם להגיע בעצמם אל המטרה. כשאתה עושה את העבודה של האנשים שלך, אתה לא מסוגל להתקדם בקצב הרצוי. אנחנו בונים עכשיו קמפוס חדש בהשקעה של 350 מיליון דולר. ברור שבתחילתו של הפרויקט הייתי מעורב באופן צמוד מאוד, מהתכנון ועד תחילת ההוצאה לפועל. גם היום אני מעורב בו, אבל מנהל טוב צריך לדעת מתי לסגת ולתת לאחרים לעבוד.

בחרת סגנים נכונים - עשית חצי עבודה. הסגנים שלי הם חלק בלתי נפרד מהצלחת בית החולים. כל מנהל צריך לדעת לקחת את האנשים הנכונים, שהוא מעריך את יכולותיהם ויכול לעבוד אתם צמוד.

פעם בשבוע אני נכנס לחדר הניתוחים. אני אוהב להיות רופא - אוהב את התחושה שאדם נכנס לחדר ובקושי יכול לנשום ואחרי הצנתור חייו משתנים מקצה לקצה. אני לא מוותר על יום העבודה השבועי הזה, גם בגלל שהוא מחבר אותי באופן מיידי לעובדי בית החולים. אני חלק מהקבוצה הגדולה שעובדת פה ולא יושב במגדל שן בחדר סגור.

אי אפשר לנהל ארגון בלי להכיר את השטח. פעם בשבוע אני יוצא עם הסגנים שלי לאחת המחלקות. אנחנו פוגשים את הרופאים, האחיות והמתמחים, שומעים על האתגרים ומנסים לסייע בפתרון הבעיות שהם מעלים. מנהל חייב לדבר עם אנשים בגובה העיניים, ולהקשיב לכולם.

הקשבה להרבה מאוד אנשים היא כלי ניהולי חשוב. לפעמים הניסיון והקבלות גורמים לך לחשוב שאתה יודע הכל, וזו כמובן טעות. חשוב לזכור שאתה דווקא לא תמיד יודע, ובעיקר לא תמיד צודק. צריך גם לדעת להודות בטעויות ולסגת בזמן.

ניהול הוא ניהול הוא ניהול? לא במוסד רפואי. אני מכיר את הטענה שמי שניהל חברת סלולר יכול לנהל גם חברת מזון, אבל כשמדובר במוסד רפואי הכללים הם אחרים. לשמחתי, מנהלי בתי החולים בארץ באים תמיד מתחום הרפואה, בעוד שבעולם הם בדרך כלל מנכ"לים מקצועיים - אנשי כספים שרואים את השורה התחתונה. מובן שמנכ"ל בית חולים חייב להכיר את ההיבטים הכלכליים, אבל חשובה יותר ההיכרות האישית עם עקרונות הליבה של הארגון - במקרה זה: הצרכים הרפואיים.

מינוי מנהלי מחלקות לכל החיים הוא תהליך שגוי. אם אקבל אישור אשמח להתחיל קדנציות קצובות למנהלי מחלקות גם ברמב"ם. אני לא רואה כל סיבה למנות אדם לנצח, זה לא טוב לו וזה לא טוב למערכת שזקוקה כל הזמן לדם חדש. לצערי אנחנו כבולים להחלטות ההסתדרות הרפואית ולהסכמי עבודה, אבל ראוי שהדבר ישתנה.
"מחקר אקדמי עושה את הרופא לאיש מקצוע טוב יותר. יש לנו תוכנית מובנית שמאפשרת לרופאים לחקור ולהפוך ליזמים בעצמם, ולטעמי מדובר בפתיחת אופק מקצועי לרופא, שלא 'ישקע' בתחום הבסיסי שלו בלבד. מניסיוני אני יודע שהחשיבה הרפואית־עסקית מרחיבה את האופקים.

פילנתרופיה היא חלק בלתי נפרד מחיינו כמנהלים. בתי חולים בכל העולם, כמו גם מוסדות אקדמיים, נסמכים על תרומות. אני לא מקבל את הטענה שמדובר בניקוי שמם של אנשים שונים בעזרת תרומות. בעולם אוטופי הממשלה היתה מספקת את כל התקציבים הנדרשים, אבל אנחנו לא, והקהילה הסובבת אותנו חשובה לפיתוח המוסד שמטפל בה. הנושאים המרכזיים בניהול ארגון כמו בית חולים הם קשרים עם הקהילה - גם בתחומים אחרים, כמו מחקר בשיתוף הקהילה האקדמית - ויזמות, שמחברת צורך רפואי לתעשייה שמספקת אותו.

אחים יכולים לעבוד יחד. נכון שלא פשוט לעבוד עם בן משפחה, אבל אם אתם חברים טובים שיודעים להפריד בין חיים לבין עבודה, זה יכול להצליח. כשהקמנו את החברה היה ברור לשנינו שמדובר בעניין זמני - לא בקריירה מרכזית ולא בתחום שנהיה בו כל החיים. גם זה עזר להתגבר ברגעים של חילוקי דעות.

אני בן 60 וכבר יודע שלעולם לא אצא לפנסיה. למה לעשות זאת כשיש כל כך הרבה דברים שעוד ניתן לעשות? בבית החולים אני יכול לנהל עד גיל 68, אבל סביר להניח שאהיה פה עוד חמש שנים ואפרוש לתחומים אחרים - אקדמיה, מחקר או כתיבת ספרים. דבר אחד ברור – לפוליטיקה אני לא אלך. לשם אני לא רוצה להגיע.

הכתבה מתפרסמת בגיליון הקריירה השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#