חדש: תואר וירטואלי שגם שווה משהו - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חדש: תואר וירטואלי שגם שווה משהו

מיזמים אקדמיים ומסחריים בחסות אוניברסיטת סטנפורד ו־MIT מעניקים לתארים שהושגו באמצעות האינטרנט את הרכיב היחיד שעדיין חסר להם: יוקרה

תגובות

עד לפני שנים מעטות, לימודי פיזיקה אצל חתן פרס נובל, פרופ' וולפגנג קטרלה, היו תלויים בקבלה ללימודים במכון הטכנולוגי היוקרתי MIT, מותנים בתשלום שכר לימוד בסך  35 אלף דולר לשנה וכרוכים בהעתקת מקום המגורים אל בוסטון הקפואה בחורף. כעת, כל אחד עם חיבור לאינטרנט יכול לעקוב חינם אין כסף אחר קורס בנושא פיזיקה גרעינית ואופטית שמעביר קרטלה באתר MIT OpenCourseWare)  ocw.mit.edu). הקורס של קטרלה הוא אחד מתוך רבבות שיעורים והרצאות שהועלו לאתר בעשר השנים האחרונות וניתן לצפות בהם בכל עת, ללא תשלום, וביותר מ־2,000 נושאים שונים.

מאז השקת האתר ביקרו בו יותר מ־130 מיליון איש. אף אחד מהם לא קיבל תעודה או תואר בסיום הקורס. במשך כל שנות פעילותו של הפרויקט המשוואה היתה ברורה: החומר הנלמד פתוח לכל, אך לתעודת סיום ותואר אקדמי זכאים רק סטודנטים רשומים, המשלמים דמי לימוד ונוכחים בשיעורים בקמפוס. כעת נראה שגישה זו משתנה, ושוב MITהיא זו שמסמנת את המגמה החדשה: סמוך לסיומה של השנה האקדמית הקודמת, השיק המוסד פלטפורמת לימוד אינטרנטית, משוכללת בהרבה מקודמתה אך כמוה פתוחה לכל ללא תשלום, שלראשונה תאפשר השגת תעודת גמר רשמית.

להרשמה ל-COM.VENTION, ועידת האינטרנט של TheMarker

הפלטפורמה החדשה, המכונה MITx, כוללת סרטוני וידאו, כניסה למעבדות מקוונות, חדרי דיון וירטואליים וכן מטלות ומבחני הערכה. זו הפעם הראשונה שבה תעניק אוניברסיטת עילית ברמה של MITתעודה רשמית למסיימי קורסים מקוונים. “זו התפתחות מעניינת וקשה לדעת לאן זה יתקדם”, אומר למגזין TheMarkerפרופ' אדוארד רוגוף מבית הספר למינהל עסקים זיקלין בברוך קולג’ שבניו יורק. “עם זאת, קשה לי להאמין שמוסדות ברמה של MITיעניקו תארים לאלה הלומדים באופן מקוון בלבד ובלי דרך לבחון אותם בצורה מסודרת. מוסדות אקדמיים הם מטבעם שמרניים, ולכן קשה לי לראות שמשהו ישתנה בעתיד הקרוב באופן מרחיק לכת. יש לזכור שהסגל באוניברסיטאות עילית אלה הוא מבוגר יחסית ומחזיק בתפיסות שקשה לשנות”.

אחת הסיבות העיקריות לאותה תפיסה רווחת היא תעשיית האוניברסיטאות למטרות רווח הפורחת בעולם המערבי ובעיקר בארצות הברית. מוסדות אלה מציעים תארים מכל הסוגים בלי שהסטודנט ייאלץ לחבוש את ספסלי הקמפוס, להתעמל במגרש הכדורסל או לפשפש במדפי הספרייה. בתי הספר הללו, שבהם לומדים כ־15% מתלמידי הקולג’ בארצות הברית, מציעים דרך מהירה וחלקה להשגת תואר. ואולם למרות הקלות היחסית, ערכם של התארים הללו מוטל בספק: רק 38% מהלומדים לתואר ראשון במוסדות אלה מסיימים אותו, וגם השכר שמרוויחים בעלי התארים נמוך משמעותית יחסית לזה של בוגרי אוניברסיטאות שהן מוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"ר).

איור: נורית ספיבק קוברסקי

יש הסבורים שצריך להבדיל בין מוסדות המספקים לימודים גבוהים ברמה נמוכה לבין שיטת הלימוד המקוונת עצמה. “דרך הלימוד המקוונת אינה פחות טובה מהשיטה המסורתית”, אומר רון גולדמן, מייסד־שותף ומנכ”ל בחברת הטכנולוגיה Kognito Interactive, שמפתחת סימולטורים ומשחקי תפקידים וירטואליים למטרות אימון ותרגול, המבוססים על מערכת המדמה שיחה עם דמות ממשית. “העובדה שהאוניברסיטאות באינטרנט לא תמיד מוצלחות אינה מעידה על הלימוד באמצעים מקוונים. להפך, במחקר של משרד החינוך האמריקאי נמצא שביצועיהם של תלמידים שלמדו באופן מקוון עולים לרוב על אלה של סטודנטים שלמדו פנים אל פנים. מבחינתו של משרד החינוך הצהרה כזו אינה עניין של מה בכך".

גם רוגוף סבור שכלים אינטרנטים משפרים את חוויית הלימוד. “פורומים, למשל, מאפשרים גם לתלמידים ביישנים להתבטא בחופשיות בדיונים שמתנהלים לאחר השיעור, מה שלא היו בהכרח עושים בכיתה. נוסף על כך, בחדרי דיון ווירטואליים ניתן לשמוע את הדעה של כל תלמיד ותלמיד, דבר שהוא בדרך כלל בלתי אפשרי מפאת קוצר הזמן”.

ככל שההכרה ביתרונות אלה גוברת, כך מיטשטשת הזהות בין לימודים מקוונים לבין המוסדות למטרות רווח, והשימוש בכלים אינטרנטיים הופך לשכיח יותר גם באוניברסיטאות ובקולג’ים הוותיקים. על פי סקר שערך מכון המחקר של מכללת בבסון במסצ’וסטס, יותר מ־95% מכלל הקולג’ים בארצות הברית מציעים כיום לפחות שיעור אחד ש־80% ממנו מתנהלים ברשת, ו־6.1 מיליון סטודנטים השתתפו לפחות בשיעור אחד שכזה בשנת 2010. מדובר בעלייה בשיעור של 10% ביחס לשנה הקודמת. כמו כן, יותר ויותר מוסדות ללא כוונת רווח ציבוריים ופרטיים כבר מציעים תארים מלאים מרחוק.

ידע לכולם, חינם

הנגישות של הרשת ואופיה המבוזר טומנים בחובם פוטנציאל מהפכני, שאינו מוגבל לשוק הלימודים הגבוהים, ועשוי להוביל לשינוי של ממש בסדרי עולם. בשנים האחרונות החלו כמה מוסדות להציע לימודים אקדמיים לסטודנטים המתגוררים הרחק ממרכזי הידע, בפריפריה או במדינות העולם השלישי. בכך הם מאפשרים לעשרות ומאות מיליוני בני אדם ברחבי תבל לשנות את חייהם ולהשפיע על עתידם בדרך שלא היתה אפשרית קודם לכן.

“אנו מאמינים ששיעורים מקוונים עם שיעור נרשמים גבוה יהיו מרכיב מרכזי בעתיד החינוך, ושיש להם פוטנציאל לשנות את העולם האקדמי באופן מהותי”, מצהיר דיוויד סטיבנס מאוניברסיטת סטנפורד, הנמנה עם מייסדי מיזם ההשכלה הגבוהה החינמי Udacityשיצא לדרך בתחילת השנה. שותפו של סטיבנס במיזם זה, פרופ’ סבסטיאן תרון, נחשב לאחד האנשים המבריקים בעולם בתחום הרובוטיקה. בסמסטר הסתיו של השנה שעברה נרשמו יותר מ־200 סטודנטים לקורס שהעביר, מבוא לבינה מלאכותית, והפכו אותו לקורס הבחירה הגדול ביותר בחוג למדעי המחשב. בנוסף הועבר הקורס כולו - כולל עבודות הבית, המבחנים והציונים - באופן מקוון לכל החפץ בכך, ובחינם. זה היה הניסיון הראשון של בית הספר במיזם מסוג זה, שהקדים במעט את MITx.

ג'וד כרים

ההתנסות הזאת הובילה את תרון וסטיבנס לחבור לשותף נוסף מסטנפורד, מייק סוקלוסקי, להקמת Udacity. בכנס הטכנולוגיה  DLD שהתקיים בינואר האחרון במינכן, סיפר על התהליך שעבר: “נטלתי את הגלולה האדומה וראיתי את ארץ הפלאות שבה ניתן לשנות את העולם עם חינוך נגיש וחינמי. דמיינו את המשמעות שיש לכך שאנשים בכל העולם יוכלו באמצעות שיעורים מקוונים לרכוש כישורים חדשים, שנמנעו מהם במשך דורות”.

ואולי בכלל לא צריך אוניברסיטאות?

קיימים פרויקטים נוספים השואפים לדמוקרטיזציה של ההשכלה הגבוהה. אחד מהם הוא אוניברסיטת העם (uopeople.org) שהקים ב־2009 היזם הישראלי שי רשף. כאן השיטה אינה מבוססת על הרצאות המועברות בווידאו למספר גדול של תלמידים, אלא על חלוקה לכיתות וירטואליות קטנות שבהן מתנהלים דיונים שבועיים בטקסט הנלמד. בתום ארבע שנים יוענק למסיימים תואר המקביל לתואר ראשון. כיום מוצעים תארים במדעי המחשב ובמינהל עסקים.

מבקרי הלימוד המקוון טוענים שחינוך הוא יותר מאינטראקציה עם מסך מגע, ושיש חשיבות ליצירת קשר אנושי בתוך קבוצה חברתית, וללמידה של מיומנות חברתיות. יש גם הטוענים שהנגישות הגוברת של ההשכלה הגבוהה תגרום בסופו של דבר לפיחות בערכם של התארים האקדמיים, "כאשר לימודי קולג’ הופכים כל כך המוניים, לתעודה ולתואר שהם מעניקים תהיה פחות משמעות”, אומר מיכאל קארנג’אפרקורן, יזם סדרתי שהפרויקט הנוכחי שלו, Skillshare, הוא סטארט אפ חינוכי המשמש פלטפורמה לחילופי מיומנויות בין החברים. “לכן אני צופה שהפרדיגמה של החינוך בעתיד תתבסס על אנשי מעשה ורוח, ולא על אנשי אקדמיה ותיאורטיקנים. תעודה או מסמך קורות חיים לא יהיו מספקים או רלוונטיים, אלא יהיה צורך להוכיח מיומנות או דרך חשיבה מיוחדת”.

Skillshare משמשת שוק קהילתי של ידע שבו כל אחד יכול להיות מורה או תלמיד. חומר הלימוד אמנם מוצע דרך אתר האינטרנט של החברה, אך המפגשים מתקיימים בעולם האמיתי. השיעורים כוללים מגוון רחב מאוד של נושאים החל בסטטיסטיקה, עבור דרך עיצוב ספרים וניהול סטארט אפ וכלה באיך לטייל בעולם בפחות מ־20 דולר ליום. כל זאת במחיר שקובע המורה. “בסופו של דבר, הקהילות שלנו הן למעשה הקולג’ים הכי טובים, והפלטפורמה שלנו הופכת את חלופת הידע לקלה ומהנה”, אומר קארנג’אפרקורן.

גם שי רשף טוען שמוסדות ההשכלה המקוונים הפתוחים יעבדו במקביל למודל האוניברסיטאי הקיים, אך באותה נשימה מודה שמקצועות מסוימים לעולם לא יהיה ניתן ללמוד מרחוק באותה מידה של יעילות. אחרי הכל, ספק אם רבים יסכימו לשכב על שולחן הניתוחים תחת אזמלו של רופא שהשלים את לימודי הכירורגיה באינטרנט.

הכתבה מתפרסמת בגיליון הדיגיטל השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#