הודו: עם התפר - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הודו: עם התפר

גלגל הטווייה שבלב הדגל הוא רק אחד מהסימנים למרכזיותו של ענף הטקסטיל בהודו, המעסיק 35 מיליון עובדים ומגלגל 55 מיליארד דולר בשנה. אז למה אימפריית הבגדים זקוקה לטכנולוגיות הישראליות?

תגובות

בחודש שעבר הגיעה לישראל משלחת של ראשי תעשיית הטקסטיל ההודית. פגשתי אותם ותהיתי - מה הם מחפשים פה? הרי מפעלי טקסטיל ישראליים אפשר למנות על יד אחת (או שתיים) והשוק הישראלי הוא כגודל פרבר של מומבאי. להבדיל מישראל, הודו היא עדיין אימפריית טקסטיל שיש לה אפילו שר לענייני טקסטיל. התגית "Made in India" מתנוססת כמעט על כל אחד מעשרה פריטים בגרדרובה שלנו, ואם תסתכלו על דגלה תבחינו במרכזו בגלגל טווייה.

ענת ברנשטיין רייך

היה זה מהאטמה גנדי שראה בייצור טקסטיל אמצעי חזרה אל שורשי התרבות ההודית. בתקופת השלטון הבריטי הביגוד היה מתוצרת בריטניה, וגנדי, מנהיג התנועה הלאומית, קבע כי הצעד הראשון להתנערות מהשלטון הזר הוא ביטול התלות בו. גנדי קרא להודים לייצר את בגדיהם בעצמם ובכך הפך את גלגל הטווייה לסמל לשלטון העצמי ההודי.

בהודו פועלות אלפי מתפרות משפחתיות אשר אט אט מתאחדות לכדי חברות טקסטיל גדולות המעסיקות 35 מיליון איש ומספקות 4% מהתוצר הלאומי. אם נמפה את התעשייה בצורה גיאוגרפית, נראה כי כל אזור בתת היבשת מתמחה בייצור פריטים ספציפיים - באזור דלהי נמצאים מפעלי סריגים, באזור בנגלור מייצרים ג'ינס וסריגים, בערים לודיאנה וג'ייפור - אריגים, ובצ'נאי וקולקטה ממוקמת תעשיית בגדי עור ענפה.

עד לפני עשר שנים התעשייה הרוויחה יפה, אך מאז היא נתונה בקשיים. הלקוחות המערביים דוחקים ביצרני הבגדים ההודים להוריד מחירים בגלל המיתון, וזאת בשעה שעלויות הייצור דווקא גדלו והאינפלציה, בשיעור של %7.5, גרמה לעליות בשכר. אחת מהבעיות המעיקות על היצרנים ההודים היא עזיבת העובדים המיומנים, המחפשים הזדמנויות רווחיות יותר.

תעשיית הטקסטיל ההודית מגלגלת 55 מיליארד דולר, ושני־שלישים מתוצרתה מיועדים ליצוא. בעוד שלגנדי נודה על קיום התעשייה, ללקוחות הזרים יש לתת קרדיט על קידומה, שכן הם אילצו את היצרנים המקומיים להשתפר. ראשית, הזמנות העבודה כוללות לרוב גם התחייבות לכללי העסקה ובטיחות. ההודים אינם יכולים להעסיק ילדים לצורך ייצור מוצרי נייקי או ויקטוריה סיקרט, כי פקחים מגיעים למפעל מעת לעת ובוחנים אם חוקי העבודה נשמרים. שנית, הלקוחות גם דחקו בהודים לאמץ טכנולוגיות חדשות, לשפר את איכות המוצרים, לקצר את משך הייצור ולהעמיד ביטחונות למקרים של אי עמידה בזמנים.

עם כל הכבוד ליצוא, יש לא מעט חברות הודיות שהבינו שהחמאה בעצם מרוחה על הצ'פאטי ולא על הבגט, והפנו את עיקר מאמציהן לשוק המקומי הצומח. ITC, Raymond ו־Madura הן שלוש חברות הודיות שהחליטו להתמקד בשוק המקומי, שבו מעמד הביניים הצומח מחפש ביגוד איכותי ומוכן לשלם על מותגים, בזמן שהלקוחות הבינלאומיים סובלים ממיתון.

לדוגמה, חברת מאדורה, חברה בת של הענקית אדיטיה בירלה. מאדורה החלה את דרכה כיצרנית בגדים ליצוא, נרכשה בשנת 2000 על ידי אדיטיה בירלה ומאז חדרה לשוק הקמעונות המקומי עם מותגים משלה ועם זיכיון למותגים בינלאומיים. מאדורה, המגלגלת מחזור של מיליארד דולר בשנה, מוכרת ב־1,000 חנויות במדינה, שמתוכן 200 חנויות דגל במרכזי הקניות הגדולים, ומותגיה הם עוגנים בכל קניון חדש שנפתח.

אם נחזור לסיפורה של אותה משלחת, הטקסטיל ההודי אינו מחפש בישראל שוק כי אם טכנולוגיות. לפי תוכנית החומש של משרד הטקסטיל ההודי, הדגש הוא על חידוש הציוד ועל השימוש בטכנולוגיות מודרניות. חברה ישראלית שעושה חיל בהודו היא אופטיטקס, המייצרת תוכנה ייחודית המשפרת את תהליך העיצוב, ההדמיה והייצור במפעלי טקסטיל. התוכנה של אופטיטקס מותקנת ב־150 מפעלים מובילים בהודו, אשר הבינו את היתרונות והחיסכון שהיא מספקת. Browzwear, שנמכרה לאחרונה לחברה סינגפורית, אף היא חברה ישראלית בתחום הדמיית תלת־ממד, הפועלת בשוק הטקסטיל ההודי בהצלחה רבה. שתי דוגמאות אלו ממחישות את הפוטנציאל של שיתוף הפעולה בין חברות ישראליות לשוק הטקסטיל ההודי.

לפני כמה שנים ליוויתי את התלבטותו של מפעל טקסטיל ישראלי ששקל להעביר חלק מהייצור להודו ואף החל לשלוח לשם מכונות מיוחדות. הכוונה היתה להותיר בישראל את מרכז הפיתוח ומפעל שיהווה מעין "בטא סייט" למוצרים חדשים ולפיתוח טכנולוגיות. הדילמה היתה קשה, אך כאשר הלקוחות הבינלאומיים דרשו מחירים נמוכים ושער הדולר ירד, לא נותרה למפעל ברירה אלא לעבור להודו ולהשאיר רק את תחום המחקר והפיתוח בישראל.

הכותבת היא מנכ"לית משותפת ב־A&G Partners, סגנית יו"ר לשכת המסחר ישראל־הודו ונשיאת אגודת הידידות ישראל־הודו. לתגובות: anat@angp.net

 

הכתבה מופיעה בגיליון מארס  של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#