ביום של הפצצה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביום של הפצצה

אירופה מצאה תרופת פלא למשבר: הבנקים יינצלו - ואת המחיר ישלם הציבור

14תגובות

נניח שבוקר אחד נקום ונגלה שאנחנו במשבר פיננסי קשה. מאוד קשה. אולי כי יתגלה שהדו”חות של בנק או של קבוצה עסקית גדולה היו פיקטיביים ולא שיקפו את המציאות. אולי בגלל פצצה, לא חשוב מאיזה סוג, שנפלה על מרכז המחשבים של בנק והרסה אותו. אולי בגלל משבר פיננסי גדול בחו״ל, למשל נפילה של מוסד פיננסי גדול שעמו יש למערכת הישראלית קשרים רבים.

בכל המקרים הבעיה היסודית דומה. כאשר בנק (או כמה בנקים) ישותק, אף אחד לא יסכים לעשות עמו עסקים או להעביר לו כספים. ציבור הלקוחות, אנשי עסקים, חברות ובנקים אחרים לא יסכימו להעביר לו מזומנים או נכסים - ומנגד יעשו כל ניסיון ומאמץ למשוך ממנו כספים. עכשיו, בגלל שכל הבנקים והחברות הגדולות במשק קשורים ותלויים זה בזה במערכת מורכבת מאוד של חשבונות, כספים, חוזים וקווי אשראי, פגיעה כזו בבנק גדול אחד תשתק מיד את כל המערכת.

רויטרס

ביום־יומיים הראשונים לא תהיה בעיה מיוחדת. כולם יסגרו את הפעילות שלהם, כמו בסוף שבוע ארוך של שבת פלוס חג. את היומיים הללו ינצלו הרשויות כדי לדון בפתרונות, ולנסות להרגיע. “הממשלה ובנק ישראל יעמדו מאחורי הלקוחות”, הם יאמרו. אבל מה יקרה לאחר מכן? איך יתניעו הרשויות מחדש את המערכת הפיננסית כאשר אחד מגלגלי השיניים של המכונה שבור? אין “פתרון בית ספר” לתסריט כזה כי אף אחד לא חשב שהוא יכול להתממש, אבל מבט על מה שקורה בימים אלה באירופה מציע הצצה למשבר כזה – ורמז עבה למה שיעשה נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, במקרה של משבר בישראל.

המצב באירופה באמת קשה, ולא כדאי להתבלבל מהשקט היחסי של הזמן האחרון או מהיציבות המפתיעה של היורו. משום שאיש אינו יודע אם יוון תחזיר חובות בסך 350 מיליארד יורו שהיא הנפיקה באיגרות חוב, ומאחר שהבנקים האירופיים (גם היווניים) מחזיקים בחלק ניכר מהחוב הזה, אף אחד לא יודע איזה בנק עלול לקרוס. ואכן, במהלך דצמבר הסתמן משבר פיננסי, עד שהגיע יו”ר הבנק המרכזי האירופאי, מריו דרגי, וסיפק את תרופת הפלא.

כמו כל תרופה חדשה, לפתרון האירופאי יש שם מרתיע, LTRO (Long Term Recovery Operation), אבל העיקרון פשוט: הבנקים באירופה רשאים לבוא לבנק המרכזי עם כמעט כל נכס כביטחון - לרבות נכסים נחותים, שלא לומר זבל של ממש - ולקבל כנגדו הלוואה לשלוש שנים בריבית של 1%. באיזה סכום אפשר לעשות את זה? זה היופי: כל סכום. וזו הבטחה של הבנק המרכזי.

הבנקים, כמובן, לא היססו: זהו כסף חינם, ובסיבוב הראשון של ה־LTRO, ב־21 בדצמבר, הם נטלו אשראי בסכום של 489 מיליארד יורו. ב־29 בפברואר, ימים אחדים לאחר סגירת הגיליון שבידכם, אמור לצאת לדרך עוד סיבוב שכזה שבו – אם לא קרה בינתיים משהו לא צפוי - נטלו הבנקים נתח נוסף של 470 מיליארד יורו. בסך הכל טריליון יורו. מה עושים הבנקים בכסף? קונים באמצעותו את איגרות החוב של המדינות הכושלות של אירופה כמו איטליה וספרד, המניבות תשואה של 5%־6%. ההפרש הוא הרווח שלהם. התוצאה היא לא פחות מקסם כלכלי־פיננסי, אלכימיה של הפיכת ברזל חלוד לזהב. הבנקים, שעד לפני רגע היו פושטי רגל, מציגים רווחים והונם גדל. המדינות, שכמעט פושטות רגל, מציגות אג”ח ממשלתיות עולות, והתשואות (המשקפות את הסיכון) יורדות.

אם וכאשר תיפול הפצצה הכלכלית על ישראל, זה קרוב לוודאי מה שיעשה גם הנגיד שלנו. הוא יודיע שכל בנק יכול להעמיד כל נכס כביטחון, לרבות התחייבויות של הבנק שנקלע לצרות, ולקבל כנגדו קו אשראי ממשלתי זול ומיידי. כך, יש לקוות, יחלו גלגלי המערכת לנוע מחדש, בעוד צוות משימה מיוחד עושה מאמצים לתקן את הבנק או המוסד הפיננסי שנפגע. האפשרות הסבירה ביותר: מיזוג מלא עם בנק אחר, שלא נפגע. העולם ניצל, אפשר יהיה לנשום לרווחה. האמנם? לא בדיוק.

את הכסף הזול צריך הרי יום אחד להחזיר, הביטחונות שעומדים כנגדו הם מאיכות ירודה, ומישהו הרי צריך לשלם את הפער בין ה־1% שגובה הבנק המרכזי לבין ה־6% תשואה שמקבלים הבנקים (במקרה של אירופה). מי זה? נכון, הציבור. הציבור במדינות אירופה, ועוד יותר מכך ביוון. הכלכלה היוונית קורסת, והגרמנים כבר מכינים צבא של פקחים שייצאו ליוון כדי לוודא שהיוונים מתחילים לגבות מאזרחיהם מסים ומשלמים את חובותיהם. התוצאה היא שחבילת החילוץ (השנייה) עדיין לא החלה, ובאירופה כבר מדברים על שני תסריטים חדשים: הראשון, יציאה של יוון מגוש היורו. בגרמניה, לתסריט הזה יש אפילו שם קוד, “אסטרטגיית X” (Exit); התסריט השני הוא חבילת חילוץ נוספת, שלישית, בתוך זמן לא רב.

וזה השיעור: אם וכאשר תיפול פצצה בישראל, הממשלה והבנק המרכזי שוב יצילו את הבנקים, את הבנקאים, ואת החברות הגדולות - ואילו שאר הציבור יצטרך לנקות את הנשורת.

הטור מופיע בגיליון מארס של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#