התמוטטות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התמוטטות

אליוט ספיצר, אחד התובעים הכלליים השנואים ביותר על אמריקה התאגידית, הוא גם ממבקריה העשירים והקפיטליסטיים ביותר של וול סטריט

תגובות

שמו המקורי של הסרט "התמוטטות", שביים ג'יי. סי. צ'נדור ומוצג בימים אלה בישראל, הוא Margin Call. אין לזה תרגום טוב לעברית. "מרג'ין קול" היא ה"קריאה" של המממן (ברוקר או בנק) אל הלקוח בבקשה להחזיר הלוואה שניתנה לו לשם רכישת ניירות ערך, לאחר שהשווי של ניירות הערך יורד מתחת לרמה מסוימת. ברגע שהבנק או הברוקר רואה שהוא חשוף לירידת ערכם של ניירות הערך ששימשו בטוחה להלוואה, הוא מתקשר ללקוח ואומר "תביא את הכסף".

"התמוטטות" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו על וול סטריט בכלל ועל הכלכלה הפיננסית או האמריקאית בפרט. כאן לא מדובר בלקוח ספציפי שהבנק מתקשר אליו, אלא בהפך המוחלט: הבנק הוא שמקבל את "הקריאה" – כאשר אנליסט זוטר בבנק מגלה שהמוסד הפיננסי שבו הוא עובד עלול לקרוס בכל יום כתוצאה מהנפילה בשוק הנגזרות של משכנתאות.

מדוע להתלהב מהסרט הזה? צפו בו בעצמכם ותבינו, גם אם אינכם מתעניינים בשוקי הפיננסים. זה סרט טוב כי לשם שינוי הוא מביא את הסיפור של קריסת וול סטריט מנקודת מבטם של הבנקאים. כן, מנקודת המבט של ה־1%, או אפילו ה־0.01% - האלפיון העליון. אלה שמרוויחים שני מיליון דולר, 20 מיליון דולר או 70 מיליון דולר בשנה, ולא יכולים "לגמור את החודש" כי הם מוציאים חצי מיליון דולר על מכונית, חצי מיליון דולר על משכנתה ו־76 אלף דולר על נערות ליווי (כמו שמסביר ויל, הבנקאי הבכיר המגולם על ידי פול בטאני, לשני אנליסטים צעירים).

חלק גדול מהסיפור של עולם הפיננסים האמריקאי נמצא שם: הזיוף, ההליכה על הקווים האפורים, הסתרת המידע, ההתנערות מאחריות לסיכונים, הדילמות האתיות (אין דילמה, בסוף תמיד דופקים את הלקוחות) ובעיקר ההשתעבדות המוחלטת של הבנקאים לכסף הגדול. אין דמות אחת בסרט הזה ששולטת בעתידה ומקבלת החלטות. כולם נשלטים על ידי הכסף והרצון לשרוד.

וישנם כמובן גם "האנשים האמיתיים", כפי שקוראים להם בסרט. אלה האנשים שלא מרוויחים מיליוני דולרים בשנה. גם לא מאות אלפים. אלה שכלל אינם רלוונטיים לעולמם של הבנקאים. הם מודעים לקיומם, ויודעים שבסופו של יום הם אלה שישלמו את המחיר, אבל חשים בנוח עם חלוקת התפקידים הקיימת. זו שלפיה מסתכם חלקם של האנשים האמיתיים בלעשות טעויות, לא להבין את חלקם במשחק ולממן אותו.

אליוט ספיצר שמופיע על שערו של המגזין החודש מכיר את העולם הזה היטב, ולא בדיוק מבפנים, אלא ממקום טוב יותר – משרדו של התובע הכללי של מדינת ניו יורק. ספיצר, שמילא את התפקיד הזה בשנים 1999־2006, היה אחד התובעים הכלליים השנואים ביותר על אמריקה התאגידית. הם תיעבו אותו משום שהחליט לקחת את החוק לידיו, להיכנס לטריטוריה של רגולטורים אחרים שלדעתו לא עשו את תפקידם – בראשם רשות ניירות ערך האמריקאית – ולרדוף אחר בנקאים בוול־סטריט. הצעד הזה בנה לו את הקריירה (ובהמשך הפך אותו למושל מדינת ניו יורק), אבל כנראה גם הרס אותה. הוא נתפס, באורח מוזר ומפתיע, משתמש בשירותיהן של נערות ליווי של 5,000 דולר ללילה וסולק מהחיים הציבוריים. לפני שנה חזר לגיחה קצרה לטלוויזיה כמנחה תוכנית הטלוויזיה In The Arena של סי.אן.אן, לצד העיתונאית קתלין פארקר,אך התוכנית בוטלה לאחר זמן קצר.

ישבנו עם ספיצר לראיון במשרד המשפחתי שלו בשדרה החמישית בניו יורק . לא רק בגלל שהוא ספיצר, שמכיר את וול־סטריט ואת המבנה העקום שלה יותר טוב מרבים אחרים, אלא בעיקר משום שמבין כל מבקריה של המערכת הפיננסית האמריקאית, הוא אחד העשירים והקפיטליסטיים ביותר. וזה חשוב, כי את אלה שתוקפים את המערכת הפיננסית בכלל ואת הרגולציה החלשה והתקרנפות הפוליטיקאים בפרט נוטים לבטל בכך שהם "סוציאליסטים" או "קומוניסטים" ושאר שטויות. זה קשקוש כמובן. קפיטליזם ריכוזי, או "קפיטליזם של מקורבים" הוא גרסה מעוותת של הקפיטליזם. לכן מי שתוקף אותו יכול להיות גם מאמין אדוק בשוקי הפיננסים ובתחרות. כמו ספיצר, למשל.

תקראו מה אומר ספיצר, הקפיטליסט העשיר, בראיון, ולפתע תחשבו שאנחנו מדברים על ישראל. לא, הכוונה היא לארצות הברית. מתברר שהשתלטות אג'נדה של קומץ פיננסיירים על השלטון ועל הרגולציה היא בעיה גלובלית. לפעמים היא מביאה להתמוטטות. אנו מקווים שהקמפיין הציבורי שניהל TheMarker, ועדת הריכוזיות שהוקמה, המלצות הוועדה והעלאת הנושא לסדר היום הציבורי, ימנעו מאתנו את ההתמוטטות.

 guy.rolnik@themarker.com

 

הטור מופיע בגיליון מארס של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#