התנהגויות עקומות של אנשים ישרים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
גיליון ניהול

התנהגויות עקומות של אנשים ישרים

רובנו מגדירים את עצמנו כאנשים מוסריים, אז למה אנחנו מרשים לעצמנו "לפלח" חבילת ניירות למדפסת ממקום העבודה?

6תגובות

עצמו עיניים ונסו להיזכר מתי בפעם האחרונה השתמשתם בשקר כדי לקדם את האינטרסים שלכם או של החברה שבה אתם עובדים. אם נזכרתם בשקר קטן שסיפרתם לבוס שלכם, לעמיתים, להנהלה או סתם לביקורת האחרונה של מס הכנסה, אינכם שונים מרוב האנשים. מחקרים פסיכולוגיים המבוססים על דיווח עצמי מגלים כי אנשים משתמשים ביום ממוצע לפחות בשקר או שניים. באופן דומה, ממחקרי מעבדה שבהם מתאפשר לאנשים לשקר כדי להגדיל את התגמול הכספי שלהם, עולה כי שיעור ניכר מהמשתתפים בניסוי (בתנאים רבים, חלקם הגדול) מעגלים פינות בסיטואציות שבמהלכן הם חשים שהם יכולים להרוויח. אלה אמנם רמאויות קטנות אך שכיחותן הרבה גורמת לנזק מצטבר גדול. לעתים הן אף מובילות אנשים למדרון חלקלק המסתיים ברמאויות גדולות בהרבה, בשחיתות ציבורית ובכתבי אישום פליליים.

בלומברג

רמאות היא התנהגות מרתקת מהיבט פסיכולוגי נוסף. תכונת היושר מדורגת על ידי חברי ארגונים כחשובה ביותר. עובדים מדרגים עצמם כישרים יותר מרוב עמיתיהם וכבעלי מוסר עצמי גבוה. תהליכי מיון רבים שמים דגש מיוחד על בחינת אמינות המועמד, ולעתים מתייחסים לרמאות ממש כאל תכונת אישיות שלילית שיש לאתר את הנגועים בה. דוגמה מצוינת היא הארגון הגדול ביותר במדינת ישראל - צה”ל. למרות שאנו חוזים לאחרונה שוב ושוב בעברות אתיות חמורות הפושטות גם בקרב הקצונה הבכירה, צה”ל עדיין נתפס בעיני רבים כ”צבא המוסרי ביותר בעולם”, לא פחות.

המתח הנוצר מהסתירה בין התנהגות לא אתית של אנשים לבין רצונם לשמר דימוי מוסרי גבוה ולתפוס את עצמם כאנשים ישרים מכונה “דיסוננס אתי”. ההנחה הבסיסית היא כי רמאות היא חלק מרפורטואר ההתנהגויות של אנשים, ולכן השאלה המעניינת אותנו היא אילו מצבים חברתיים גורמים להגברה או להפחתה של התנהגות זו, וכיצד אנשים מצליחים להימנע מהדיסוננס האתי או להפחית אותו כשהוא מתעורר. במלים אחרות, כיצד מצליחים אנשים להרוויח מרמאות וממש באותו הזמן לתפוס את עצמם כאנשים ישרים בעלי רמה מוסרית גבוהה.

 

הכתבה מופיעה בגיליון פברואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250

 

בסדרת מחקרים שערכתי עם עמיתי - ד"ר רחל ברקן מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ' פרנצסקה ג’ינו מאוניברסיטת הרווארד ופרופ' דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק - הראינו כי אנשים פותרים את הדיסוננס באמצעות פירושים יצירתיים להתנהגויות הגובלות בחוסר אתיות. כך למשל, כששיטת הניסוי מאפשרת רמאות, רוב המשתתפים מפגינים מידה נמוכה של רמאות ומדווחים על ביצוע הגבוה רק במעט מהביצוע האמיתי שלהם, ולא על הביצוע המקסימלי האפשרי. אנשים אלה מנצלים למעשה את עמימותו של הקוד האתי, ומגדירים לעצמם תחום אפור שבו הם יכולים להרוויח מרמאות מבלי לאיים על הדימוי המוסרי שלהם. כך למשל, עובדים עשויים להרשות לעצמם “לפלח” חבילת דפים למדפסת מהחברה הפרטית שבה הם מועסקים אבל לא יעזו לקחת 20 שקל במזומן מקופת המחלקה. שני המצבים האלה מעוררים אצלנו רגשות שונים אבל ההבדל ביניהם הוא פסיכולוגי בלבד: ציוד משרדי יכול להיות מקוטלג בתחום האפור אבל כסף מזומן לא.

ישנם מצבים רבים שבהם הקוד האתי ברור ואנשים מודעים לכך שעברו על קוד זה - ולכן חווים דיסוננס אתי חריף. במקרים כאלה נדרשים אותם אנשים לאסטרטגיות יצירתיות יותר המנצלות את הקונטקסט החברתי כדי להצדיק את ההתנהגות הלא־אתית. הבה נסקור שלוש אסטרטגיות מרכזיות ונדגים אותן על ידי מחקרים שערכנו בארצות הברית ובישראל.

1. רמאות אלטרואיסטית. להבדיל משקרים לבנים (“ממש לא רואים שהשמנת”) שבהם כל הצדדים מרוויחים, רמאות מוגדרת כשקר המסב נזק לאדם אחר או למערכת. ואולם, פעמים רבות הצד המרוויח מרמאות אינו רק האדם המשקר אלא גם אנשים אחרים הקרובים אליו. עובדה זו מאפשרת לאנשים למקד את תשומת הלב ברווח של הקרובים להם ולהתעלם לכאורה מהרווח האישי שלהם, וכך לתפוס עצמם כממשיכי דרכו של רובין הוד, שגנב מהעשירים ונתן לעניים.

בניסוי שערכנו בארצות הברית נתנו לאנשים תגמול על פי רמת הביצוע שלהם. חלק מהם עבדו בזוגות ואפילו בשלישיות והיו צריכים לדווח על הביצוע המשותף שלהם ולהתחלק בתגמול באופן שווה. בקבוצות הביקורת שבהן לא יכלו המשתתפים לרמות, לא התקבל כל הבדל ברמת הביצוע בין יחידים לבין זוגות או שלישיות. לעומת זאת, כאשר התאפשרה רמאות, עלתה מידת הרמאות הממוצעת ככל שהקבוצה גדלה. גם כאשר בחנו את הקשר החברתי בין חברי קבוצות שונות, ראינו שנכונות החברים לרמות אותנו למען חברי הקבוצה האחרים (וגם כדי להרוויח יותר בעצמם), עולה ככל שהקשר בין חברי הקבוצה טוב וידידותי יותר.

סדרת ניסויים אחרת נועדה לבחון את הקשר בין רמאות לבין תרומות. באחד הניסויים ביצעו המשתתפים מטלה שבה יכלו להעלות את התגמול על ידי רמאות, כאשר מחצית מהנבדקים עבדו בשביל עצמם ולחצי האחר נאמר מראש כי התגמול יתחלק בינם לבין תרומה לעמותה חברתית. התוצאות הראו כי מידת הרמאות בקבוצה השנייה היתה גדולה בהרבה. כמו כן התקבל מתאם חיובי בין הנכונות לרמות לבין מידת ההזדהות עם מטרות העמותה שאליה נתרם הכסף. בדומה לניסוי הקודם, גם כאן אנשים מצדיקים את הרמאות שלהם על ידי התמקדות בתרומה שהם תורמים לארגון הקרוב ללבם - מנגנון המאפשר להם לשמר את דימויים המוסרי ובאותו הזמן להגדיל את הרווח הפרטי שלהם.


2. הפוסל במומו פוסל. מושל מדינת ניו יורק לשעבר, אליוט ספיצר, התפרסם כלוחם ללא חת בעסקים הבלתי חוקיים של הפשע המאורגן ובמיוחד בעסקי ההימורים והזנות. ואולם כזכור, הקריירה המבטיחה של המושל הפופולרי נגדעה באיבה כשהתברר שמר ספיצר עצמו היה לקוח קבוע (שכונה “לקוח מס’ 9”) של אחד מאותם עסקי זנות שנגדם נלחם. המקרה הזה מתאר היטב תופעה רחבת היקף שבה אנשים חווים דיסוננס אתי, וכדי להפחית אותו מאמצים קוד אתי קשוח כלפי אחרים ומציגים את עצמם כמוסרניים במיוחד.

רויטרס

לאחרונה הצלחנו לשחזר ולחקור את התופעה בתנאי מעבדה. באחד הניסויים ביקשנו מקבוצת משתתפים לשחזר מקרה של רמאות משמעותית שביצעו ולכתוב עליו חיבור מפורט. במקביל, התבקשו חברי קבוצה אחרת לכתוב על כישלון אישי או על פעולה אתית שביצעו. הנבדקים שמרו את הסיפור לעצמם אבל בשלבים מאוחרים יותר של הניסוי התברר כי חברי הקבוצה שכתבה על השקרים שופטים התנהגויות שנויות במחלוקת המוצגות להם בקוד אתי מחמיר יותר מאשר חברי הקבוצה השנייה, ומציגים את עצמם כבעלי רמת מוסר גבוהה יותר. אקט זה מכונה על ידינו “אפקט ההרחקה”, כיוון שבעזרת השיפוט המחמיר של אחרים המשתתפים מרחיקים למעשה את הרמאות מעצמם.

3. ניקוי מוסרי. היכולת לעצור, להודות ולבקש סליחה היא מנגנון יעיל המאפשר פעמים רבות לפתור במודע את הדיסוננס האתי ולשפר את הרמה האתית בארגונים. מנגנון זה של “ניקוי מוסרי” מעוגן גם בכל הדתות הגדולות שבחכמתן מאפשרות לאנשים לבקש סליחה, להיטהר ולפתוח דף חדש בחשבון המוסרי שלהם.

בסדרת ניסויים שערכנו ניסינו לשחזר את האפקט של וידוי בכנסייה ולצפות ישירות בהשפעתו על רמת ההתנהגות הלא אתית. משתתפים בניסוי ביצעו מטלה חוזרת שבה התאפשרה רמאות. באמצע הניסוי עצרנו חלק מהנבדקים וביקשנו מהם להתוודות על מעשה לא אתי שביצעו בעבר ואז לעצום עיניים ולבקש סליחה מאלוהים או מכל ישות אחרת שבה הם מאמינים. גם את האחרים עצרנו אבל הם התוודו על מעשה טוב או על מעשה נייטרלי. בקבוצה שהתוודתה על רמאות נצפתה מיד לאחר הווידוי ירידה חדה במידת הרמאות, בעוד שבשתי הקבוצות האחרות נצפתה עלייה ברמאות ככל שהתמשכה המטלה. כלומר, כאשר אנשים מרגישים שהחשבון המוסרי שלהם נקי הם משקיעים מאמץ מיוחד לשמר את הרמה האתית שלהם. כמובן, השאלה היא כיצד לשמר את האפקט הזה לאורך זמן ולמנוע חזרה או אפילו הגברה של חוסר האתיקה בהמשך הדרך.

המסקנות העולות מהמחקרים שלנו מלמדות בבירור כי רמאות אינה תכונת אישיות אלא חלק מרפרטואר ההתנהגויות של אנשים נורמטיביים, וששכיחותה תלויה רבות באקלים הארגוני ובמערכת החברתית שבה אנחנו נמצאים. מתוך הבנה של הגורמים המאפשרים לאנשים להצדיק רמאות עלינו ליצור סביבות שיעזרו בצמצום התחום האפור של רמאות, שיבהירו ויזכירו את הקוד האתי, וימנעו ככל האפשר קונפליקט בין ערכי המוסר של עובדים לבין האינטרס הכלכלי שלהם או של הקרובים אליהם. סליחה צריכה להישמר כסולם אפשרי לירידה מהעץ וישנן סיבות טובות לאפשר לאנשים להתוודות ולפתוח דף חדש גם אם יהיה זה בארגון או תפקיד אחר. שכן בשורה התחתונה, כמו שאמר ראש ממשלת בריטניה לשעבר, אנתוני אידן: “שחיתות מעולם לא היתה הכרח”.

ד"ר שחר אייל הוא מרצה וחוקר בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, מתמחה בקבלת החלטות ואתיקה בארגונים. את הפוסט דוקטורט שלו עשה כעמית מחקר של פרופ' דן אריאלי באוניברסיטת דיוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#