"אני לא אחד מממציאי הסבלנות" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני לא אחד מממציאי הסבלנות"

יורם באומן, מייסד ויו"ר משרד הפרסום באומן־בר־ריבנאי, ממליץ על טיפול פסיכולוגי לשותפים ומדבר על חילופי הדורות במקצוע

כבר 30 שנה יורם באומן הוא אחד הפרסומאים המובילים בישראל. האיש שניסה לברוח מהקריירה של אביו עודד - הפרסומאי שהגה את "העם החליט קפה עלית" - מצא עצמו באותו מקצוע, אבל עם משרד גדול יותר. באומן־בר־ריבנאי מעסיק קרוב ל־200 עובדים, מייצג את סוכנות סאצ'י אנד סאצ'י בישראל, והוא בין חמשת משרדי הפרסום הגדולים בארץ לפי נתוני יפעת בקרת פרסום. בין לקוחותיו: סופר־פארם, פרוקטר אנד גמבל, ישראכרט, דלק מוטורס ואחרים.

באומן, 59, המשמש יו"ר המשרד, מתגורר כיום בשכונת צהלה בתל אביב, שם נולד. הוא נשוי בשנית למיקה (36) ואב לחמישה ילדים, בהם תינוקת בת שנתיים. את חופשותיה מבלה המשפחה בבית חלומות שבנה באומן על החוף באי קוסמוי בתאילנד, לשם מגיעים גם חברים טובים.

אייל טואג

"אבא שלי היה פרסומאי, אבל זה לא היה מקור לגאווה. גרנו בצהלה ומקצועות מכובדים אז היו איש צבא או מנהל בכיר במפעל. כילד לא היה לי כל עניין במקצוע, להפך. העובדה שאבא שלי עשה את זה הספיקה לי כדי להתרחק. רק בסוף שנות העשרים שלי, כשאמי חלתה וביליתי לצד אבי ערבים שלמים בשיחות ארוכות, הבנתי שדווקא יש פה משהו מעניין. אבי הוא מדור הפרסומאים שעבדו 'מרעיון לחשבון': הוא היה הקופירייטר, הארט דירקטור והתקציבאי. הוא היה גם איש המדיה וגם האסטרטג. כך התנהל הענף הזה בזמנו. אני שמח שהדברים נראים היום אחרת. העולם מתקדם וגם אנחנו.

"הייתי התלמיד הגרוע ביותר שיש. את רוב השיעורים בבית הספר היסודי ביליתי על העץ מול הכיתה בלהצחיק את התלמידים, לעצבן את המורה ולזרוק 'גולגלאך' של אזדרכת. ההורים שלי שמעו המון את המשפט 'הוא יכול הרבה יותר'. אחרי שמונה כיתות התגלגלתי לאקסטרני, משם לבית ספר חקלאי ובסוף לקיבוץ להבות הבשן. את לימודי הפרסום עשיתי באנגליה כי בתרגום לאנגלית נראה כאילו התעודות שלי לא היו כל כך גרועות. לימודים דורשים סוג מסוים של ריכוז. אני מסוגל להתרכז בקלות רק במה שקשור לעסקים ופרסום. גם היום אני לא נחשב לאחד מממציאי הסבלנות.

"ישירות עוזרת בעסקים ובחיים. אמא שלי היתה הולנדית ואבי היה יקה, עם תקלות של יקה, אבל אדם מאוד ישיר. מהם למדתי יושר וישירות, וגם ערכים כמו חברות וצניעות.  
"החיים קצרים, צריך לנסות להגשים חלומות. כשחזרתי לארץ מאנגליה בתחילת שנות ה־80 עבדתי במשרדים גדולים שנתיים, והבנתי שהחלום שלי הוא לעשות דברים בעצמי. אני ומיקי (בר) הקמנו משרד חדש. היינו צעירים ודינמיים, הבאנו ניסיון מחו"ל, ולא פחדנו להיכשל. ההתחלה לא היתה פשוטה. לא לקחנו משכורות כמה חודשים, הלכנו מדלת לדלת ושמענו הרבה פעמים 'לא', אבל היינו נחושים להצליח. אישית, אני אדם רגיש שנעלב, אבל במקצוע הזה אם אתה לא יודע לקבל תשובה שלילית ואז לקום ולהמשיך בכל הכוח – לא תשרוד.
"הכנסת טיפול פסיכולוגי לארגון עוד לפני שצריך אותו מונעת תקלות צפויות. כבר 15 שנה אני מתייעץ עם פסיכולוגית שמכירה היטב את המשרד. ארגון בריא הוא כזה שיש לו התובנה והחוזק להכניס אדם מבחוץ שיעזור לו להבין את עצמו ואת האינטראקציה בין האנשים. מבין ארבעת השותפים אני היחידי שנמצא כאן. שוני ריבנאי חזר לצייר, מיקי בר הקים עוד חברה, ומשה גאון נמצא בגאון אחזקות. אבל כל עשרות השנים שעבדנו יחד טופלנו, טיפולים זוגיים או יותר, על ידי אותה פסיכולוגית.

"שותפות היא אמנות בפני עצמה. אני מאמין ששותפות מחזיקה מעמד קודם כל אם השותפים רוצים, ואחר כך אם יודעים איך לשים בצד ענייני אגו.  

"ברוב המקרים אני זה שיודע לחתוך. מגיל צעיר הייתי עצמאי מאוד, והעצמאות חייבה אותי ללמוד להבין מהר את הסביבה ולדעת להחליט מהר. היום אני מיישם את זה גם בביזנס.
"רוב המנהלים פוחדים מאנשים טובים מהם, ובעיניי זה לא נבון. למנהל צעיר אני אומר: חפש אנשים טובים ממך בכל פרמטר, כי זה יעשה אותך יותר גדול ויותר מוצלח ויותר מצליח. מי שמפחד - לא יגדל. אל תפחד מאנשים טובים.

"קחו לעבודה אנשים שתרצו לשבת אתם בפאב. אני מעריך מאוד השכלה, אבל כשקיבלתי אנשים לעבודה זה מעולם לא היה על סמך תעודות. אחרי שלמדתי פרסום קיבלו אותי לעבודה בסאצ'י אנד סאצ'י, אחת מחברות הפרסום הגדולות בעולם. בראיון העבודה התבקשתי לנתח סקיצה של פרסומת. התברר שהתשובה שלי היתה זהה למה שאמר הלקוח. מי שקיבל אותי אמר: 'פרסום אנחנו יודעים ונלמד אותך, אנחנו מחפשים אנשים שנוכל לשבת אתם בפאב'.

"אין לי כללים לראיון עבודה. אני מנסה לפתח שיחה על נושאים שונים שלא קשורים לכאורה לעבודה, למשל המשפחה, דברים שאכפת מהם, מה שהוא שונא או היא אוהבת.  הנכס הכי גדול של מנהל זה האנשים שהוא מגייס, כאשר גייסתי אנשים רמת ההצלחה היתה גבוהה מאוד. טעיתי מעט בתחום הזה.

"אני לא מהמנהלים שיודעים לפטר. מטבעי אני אוהב בני אדם, ואני לא אשן בלילה אם אני צריך לפטר מישהו. כדי לעשות את התהליך אני צריך לפתח איזה שהוא כעס או זעם על האיש. כיוון שתמיד עבדתי עם שותפים היתה לי הפריבילגיה לא לקחת על עצמי את תפקיד המפטר.

"דור ההמשך אינו תלוי בקרבת דם. כדי שעסק יהיה איכותי, חד ומוביל, הוא צריך להעסיק תמיד את המנהלים הכי טובים, ואלה לא בהכרח הילדים שלנו. עסק כמו שלנו צריך לעבור לדור המשך שגדל פה בארגון, או בארגונים אחרים מאותו תחום, בלי שום קשר לקרבת דם. הניסיון מראה שברוב חילופי הדורות זה הפך לכישלון חרוץ, צורב וכואב, שעלה הרבה מאוד כסף.

"אין לי חלום להוריש את משרד הפרסום. את עיקרון חילופי הדורות למדתי מאבא שלי. הוא כבר היה בעל משרד אבל אמר לי: 'לך, תלמד, תצבור ניסיון בחו"ל, וכשתחזור יחטפו אותך כי אתה טוב, לא כי אתה הבן של באומן'. גם את ילדיי אני לא מגדל להיות דור המשך כי הם צריכים להחליט מה טוב להם. אישית אני מקווה שאוריש להם כסף, ולא משרד פרסום.
"אחד הרגעים המרגשים בחיי היה בגיל 50. חגגתי יום הולדת ולקחתי לסוף שבוע בכרתים חברים טובים וגם את אבא שלי. לפני כולם אבי אמר לי ששנים רבות חלם שיגיע למצב שיורם לא יהיה הבן שלו, אלא הוא יהיה האבא של יורם - והוא גאה לספר שהיום הזה אכן הגיע.
"בעשור האחרון ניהלנו משא ומתן עם חברה בינלאומית ולא מכרנו, אבל גם זה יכול לקרות. גם אם זה יקרה אני נשאר כאן עוד שנים רבות, כי טוב לי ואני נהנה".

הכתבה מופיעה בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#