העתיד בכפות ידיו - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העתיד בכפות ידיו

את אבנר גורן לא מעניין מה אתם רוצים שהסמארטפונים והטאבלטים שלכם יוכלו לעשות היום. כמנהל אסטרטגיה ראשי ביצרנית השבבים טקסס אינסטרומנטס, הג'וב שלו הוא להעריך כבר עכשיו מה תדרשו מהם בעוד שלוש שנים

תגובות

הוא בן 52, ממושקף, קירח, מזוקן וגם נחמד וחייכן, אבל אל תטעו בו: אם העולם הטכנולוגי הוא מעין קולוסאום גדול שבו טכנולוגיות מתחרות מתגוששות עד שאחת מהן מגיעה אל סופה המר, אבנר גורן הוא הקיסר - או לפחות אחד מהם. בפוזיציה שבה הוא נמצא ביכולתו לקבוע איזו טכנולוגיה תחיה ואיזו תמות. כמנהל אסטרטגיה ראשי של שבבי OMAP (Open Multimedia Application Platform) בחברת טקסס אינסטרומנטס, גורן אחראי לתכנון רכיבי העתיד שבעוד שלוש־ארבע שנים יפעלו בסלולרי שלכם, בטאבלטים ובכמה מוצרים נוספים. כלומר, התפקיד שלו הוא להעריך כבר עתה מה יוכלו הגאדג'טים השונים לעשות בעוד כמה שנים, ובהתאם לכך להחליט איזו טכנולוגיה תשולב בשבבים הללו ואיזו לא.

אילייה מלניקוב

"שבב OMAP אחראי לכל צד האפליקציות, מערכת ההפעלה והמולטימדיה במכשיר", מסביר גורן למגזין TheMarker. "הוא דואג למשל לכל מה שקשור למצלמה, לסאונד ולמערכת התצוגה - תמונות ווידאו". האתגר הוא כמובן לתכנן עכשיו שבבים שיענו על דרישות המכשירים של המחר. "יצרניות של טלפונים סלולריים עובדות שנה וחצי קדימה", הוא אומר. "הן יודעות מראש מה יושק בטווח הזמן הזה. אצלנו, מרגע שמחליטים לייצר שבב חדש, צריך להסתכל יותר זמן קדימה. לוקח חצי שנה עד שיודעים מה רוצים שהשבב יוכל לעשות, שנה לתכנן אותו ומשם עד ייצור המוני זה עוד שנה, כך שאנחנו צריכים להסתכל לפחות שנתיים וחצי לעתיד. התפקיד שלי - נכון יותר, של הצוות שלי - הוא להמר נכון על הטכנולוגיות".

הנה דוגמה לסוג ההחלטות שגורן נדרש להן: רבים מאתנו מחזיקים בשלושה מוצרי בידור ומדיה - סמארטפון, מחשב וטלוויזיה. המכשירים האלה לא מדברים ביניהם, ליתר דיוק עדיין לא עושים זאת במידה מספקת של פשטות. ואולם זה לא יישאר כך זמן רב. הדרישה הגוברת מצד הלקוחות היא לתקשורת הדוקה וטובה יותר בין המכשירים השונים. גורן מפרט: "הכל מתחיל מצורך. אנחנו רוצים לגלוש במכשיר הנייד ולצפות באתרים על המסך הגדול, ואפילו לשחק על המסך ולהשתמש בטלפון כבקר משחק. אגב, כשמדובר במשחקים הקריטריונים צריכים להיות קשיחים במיוחד. הלקוח רגיש מאוד לתגובתיות".

בזירה זו פועלות כיום כמה חברות שפיתחו טכנולוגיות מתחרות. לכל חברה פרוטוקול תקשורת משלה - תקן פרטי וסגור, עם קניין רוחני רשום - וכל אחת מהן טוענת שהמציאה את הפרוטוקול הכי טוב, הכי מהיר, הכי יציב, בעל הטווח הארוך ביותר ורוחב הפס הגדול ביותר. אבל לפתח פרוטוקול תקשורת טוב זו רק תחילת הדרך; בשלב הבא על החברה לשכנע את העולם, ובעיקר את יצרניות הציוד הגדולות, בעליונות הטכנולוגיה שלה, ולקוות שהן יאמצו אותה ושהיא תהפוך לסטנדרט. "מה שיפה זה הגיוון", אומר גורן על ההתגוששות בין החברות. "אנשים שונים פותרים את הבעיה בדרכים שונות. הדינמיקה היא שבהתחלה מתקיימים פתרונות שונים זה לצד זה, ולוקח זמן עד שסטנדרט מתחיל להיות דומיננטי".

קורה שלאו דווקא התקן הטוב מנצח?
"יש המון דוגמאות למקרים שבהם התקן שניצח לא היה הטוב ביותר".

למעשה, אומר גורן, ההצלחה של תקן אחד על פני האחר תלויה לא מעט בפוליטיקה, בשיווק, בתזמון ובמזל. למשל, במקרה של פרוטוקול התקשורת בין המכשירים השונים מתחרות זו בזו בין השאר חברה ישראלית, Amimon, שהמציאה תקן בשם WHDI, חברה ישראלית נוספת,  Wisair (של האחים זיספאל), שפיתחה תקן תקשורת שהיא מכנה Wireless USB, וגם חברה לא זניחה בשם אינטל עם טכנולוגיה משלה,  WiDi. מי מהן תקבע את הסטנדרט הבא? גורן אומר שלדעתו התקן של Amimon מעולה, אבל באותה נשימה מעריך שהניידים מבוססי OMAP שיגיעו לשוק במחצית השנייה של 2012, יהיו תואמים דווקא לתקן של אינטל.

זו כמובן רק דוגמה להחלטה אחת מני רבות שגורן צריך לקבל לגבי כל רכיב ותכונה של השבב שיותקן במכשירים העתידיים. מאבקים דומים ניטשים על הטכנולוגיות שמאחורי המצלמה, המסך, מערכת הצליל ועוד. איזה פורמט וידאו ינצח? אילו סוגים של קובצי מוזיקה ייתמכו ובאיזו רמת דחיסה? אם דרישות העיבוד אינן גבוהות ניתן לקבוע שהחומרה תתמוך בכמה תקנים, אך לא פעם צריך לקבל הכרעה קשה ולוותר על תמיכה בתקן טוב. למעשה, תפקידו של גורן הוא לשמש חברת אנליזה וחיזוי של אדם אחד: עליו להכיר את הטכנולוגיות המתחרות בכל תחום, להבין מהם היתרונות והחסרונות היחסיים של כל אלטרנטיבה ולאזן ביניהם לבין שאר המשתנים במשוואה. ההחלטה שאליה יגיע בסוף התהליך תשפיע לא רק על חוויית השימוש של מיליונים; לעתים היא תחרוץ את גורלן של היצרניות עצמן.

"אני נוסע לשלושה־ארבעה כנסים בשנה", מתאר גורן את התהליך. "אני פוגש נציגי חברות ודן עמם באסטרטגיה, אבל הדברים הגדולים אף פעם לא קורים בכנסים. בנוסף אני רואה המון סטארט אפים - חמישה או שישה בכל חודש. זה נובע מסקרנות אישית וגם מצורך מקצועי לשמוע רעיונות. לאחר שמחליטים שטכנולוגיה מסוימת חיונית השאלה היא אם עושים שיתוף פעולה, פיתוח עצמאי או רכישה. אגב, במובן הזה אחד היתרונות הגדולים שיש לי הוא שאני גר בישראל, מכיוון שזו סביבה פנטסטית לפגוש יזמים ורעיונות חדשים. אנשים מקנאים בי על זה".  

לא מתחשק לך לעזוב את התאגיד ולהקים סטארט אפ משלך?
"למעשה כבר יש לי סטארט אפ משלי, בתוך טקסס אינסטרומנטס. החברה הבינה שאי אפשר לפתח דברים חדשניים באמצעות המכונה הענקית, אז יש תחתי קבוצה של 16 מהנדסים שמדווחים לי ישירות ועוסקים רק בפיצ'רים חדשניים - מפתחים דברים לפני השוק".

מתוך העמדה המיוחדת הזאת, והמידע הרב שאתה נחשף אליו, אילו חידושים ישפיעו יותר מכל על המוצרים שבהם כולנו נשתמש בשנים הקרובות?  
"הדבר המשמעותי ביותר הוא כניסה של אנדרואיד ליותר ויותר מוצרים. בעבר היה קשה לפתח תוכנה ומערכת הפעלה לכל מכשיר נייד. היתה לינוקס, אבל לפתח ללינוקס זה כמו להיכנס לחנות לאביזרי רכב ולבנות מכונית - זה כרוך במאמץ רב ובעלות גדולה, ואחר כך צריך להזמין שבב מיוחד שיתאים לתוכנה. אנדרואיד הורידה את חסמי הכניסה לשוק עבור יצרני ציוד. היא פתרון שעובד טוב ולא עולה כסף, עם שבבים קיימים שתומכים במערכת, ולכן היא יוצרת דמוקרטיזציה של השוק.

"הרבה מכשירי קצה – גם כאלה שכלל אינם טלפונים סלולריים - מריצים כיום אנדרואיד. אנחנו רואים כבר עכשיו, ונראה עוד יותר בעתיד, מערכות מבוססות אנדרואיד על מוצרי ניווט, נגני מדיה ביתיים, טלוויזיות חכמות, מערכות וידאו קונפרנס, מערכות משחק, שלטים לבית החכם ואפילו רובוטים. מוצרים שחלקם כלל לא ניידים".

מה לגבי הארנק הסלולרי ותקשורת טווח אפס (NFC)?
"זה כבר קיים. יש מריבות תקנים בין ויזה למסטרקארד, אבל אם בהרבה מקרים אין לי ברירה אלא לקבל החלטה מכיוון שזה לא כלכלי לתמוך בכמה אופציות, ב־NFC זה אחרת. יש באמת הרבה סטנדרטים, אבל אפשר לתמוך בכמה אופציות".

ומה לגבי תלת ממד?
"תלת ממד הוא עוד משהו שקורה, אבל לאט. במסכי הטלוויזיה זה עדיין עם משקפיים, בטלפון הסלולרי כבר לא צריך משקפיים, אבל השאלה האמיתית היא איך דואגים שיהיה תוכן בתלת ממד, וכאן רואים משהו מאוד מעניין: המשתמשים מקדימים את האולפנים. הם כבר מצלמים בתלת ממד ומעלים סרטונים בתלת ממד ליוטיוב. משתמשים שמשתפים תוכן כזה יוצרים דינמיקה שמשפיעה על השוק".

איזה עוד טכנולוגיה סקסית צפויה להגיע לסלולר?
"תפקידי להסתכל לא רק על מה שמעניין וסקסי אלא גם, למשל, על יכולות האבטחה של  השבב. לדוגמה, כבר לפני שלוש וחצי שנים החלטנו להכניס לשבבים פיסת חומרה שמסוגלת לבצע זיהוי פנים, כדי לאפשר שחרור של הטלפון על בסיס תווי הפנים של המשתמש. היום אנחנו רואים את זה בשוק. אני תמיד בודק את התוכנה של זיהוי פנים על עצמי כי אני מקרה קשה - אצלי השיער למטה".

אחת הסוגיות המרכזיות שמעסיקות את גורן בשנים האחרונות היא הממשק שבין אדם לטלפון.  לסמארטפונים יכולות עיבוד מדהימות, שרק משתפרות, אך רובם מוגבלים באפשרויות הקלט והפלט שלהם, פשוט בשל ממדיהם הקטנים. מה עושים? בנושא הפלט גורן מאמין שהפתרון פשוט: מסך הטלפון יהיה מסך טלוויזיה, שישמש שלוחה מוגדלת שלו; הקלט הוא עניין מורכב יותר. "בטווח הקצר אנחנו מתקשרים עם הטלפון באמצעות מגע, וזה לא ישתנה בקרוב. אבל מה עושים בזמן נהיגה, כשאסור להוריד את העיניים מהכביש? ואיך משתמשים בטלפון כדי להציג סרטים בטלוויזיה במלון? לדעתי אחת משיטות הקלט העתידיות תהיה NUI (Natural User Interface) – ממשק משתמש מבוסס מחוות פיזיות".

לאפל יש את Siri.
"אין שום טכנולוגיה שפותרת הכל. זיהוי קולי היא באמת אחת מהטכנולוגיות המבטיחות, אבל עד עכשיו היו לה שתי בעיות: הראשונה היא שהתוכנה לא תמיד מבינה את הקונטקסט, אבל את זה אפל הראתה שאפשר לפתור עם מערכת מבוססת ענן וזו פריצת דרך יפהפייה; האתגר השני הוא חסינות לרעש - כשהחלון פתוח, כשהרדיו פועל, כשהילדים צורחים - וזה עוד לא פתור. עובדים על זה".

התפקיד של גורן מרתק, אבל גם תובעני מאוד ודורש נסיעות תכופות. למרות זאת, ובשונה מישראלים רבים אחרים שממלאים תפקידים בכירים בחברות בינלאומיות, הוא מעדיף להתגורר עם משפחתו בישראל. כאן הוא ממלא תפקיד נוסף, המנכ"ל המשותף של טקסס אינסטרומנטס ישראל - חברה שמעסיקה כאן 400 עובדים, 95% מהם מהנדסים. "במשך כתשע שנים התגוררתי בדלאס, סמוך למטה החברה", הוא מספר, "אבל בסופו של דבר חזרתי לארץ. היה לי חשוב שהבת הגדולה תתגייס לצה"ל, מכיוון שאחרת יהיה לה קשה להיות ישראלית. עכשיו יש לי בת שנייה בצבא ואני מבסוט מזה".

איך מאזנים בין משטר נסיעות תובעני כזה לבין חיי משפחה?
"אני חצי מהזמן בדרך -  שבוע כאן שבוע לא. באחרונה הכנתי דו"ח כניסות ויציאות לשבע השנים האחרונות עבור מס הכנסה, ויצא לי מסמך של תשעה עמודים. אבל המשפחה תומכת. הם יודעים שאין תפקיד שייתן לי רמת סיפוק כזו. אין חוויה יותר גדולה מאשר להסתובב ברחוב בסיאול או בשיקגו ולראות בן אדם משתמש בטלפון שאני אישית השפעתי על מה שהוא יעשה ואיך שהוא יעבוד".

הכתבה מופיעה בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#